האם בנימין נתניהו יכול לכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום? מאז שהחל ההליך הפלילי, הדיון נסב סביב השאלה המשפטית והפרשנות לחוק יסוד: הממשלה, והשאלה המוסרית נותרה משנית. השאלה הפרקטית, האם ראש ממשלה מסוגל לכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום, נדחקה לשוליים.

כעיתונאית, מאז החלו החקירות שמעתי על ישיבות מרתוניות רבות משתתפים במעון הרשמי של ראש הממשלה בבלפור. הישיבות נערכו בשעות שגרתיות ולא שגרתיות. ככל שעבר הזמן הנושא העמיס מאוד על הלו"ז של ראש הממשלה, על חשבון נושאים חשובים לא פחות.

בדצמבר 2018 הגשתי בקשת חופש מידע לקבל את יומנו של ראש הממשלה, בדגש על הזמנים שמקדיש נתניהו לשיחות עם עורכי דינו ויועציו בנוגע לחקירות, לשימועים ומה שביניהם, על חשבון ניהול המדינה. מקורביו ואף יריביו של ראש הממשלה הקפידו תמיד לומר שהוא מתפקד מצוין וכי לא ניכרת פגיעה בתפקודו – אבל רציתי לקבל מידע אמפירי, מדויק, שיעמיד במבחן את הרושם של סובביו.

ידעתי שהסיכויים לקבל את מבוקשי ממשרד ראש הממשלה אפסיים ושהדרך למאבק משפטי קצרה, אבל ידעתי גם שהדין והצדק איתנו ושאין בית משפט שלא יקבל את העתירה שלנו.

הממונה על חופש המידע במשרד ראש הממשלה צפצפה. גם פרקליטות מחוז ירושלים שייצגה אותה בעתירה שהגשתי עם עיתון "הארץ" מרחה אותנו. התירוצים היו סטנדרטיים: פגיעה בפרטיות, ביטחון המדינה, היעדר תיעוד. מהון להון חלפו להן כבר שנתיים. המשפט כבר בפתח, ואין בעל בית. היועמ"ש אביחי מנדלבליט מגן על תירוצי ראש הממשלה המבישים ומסרב לחשוף את המידע, השופט עודד שחם שדן בעתירה (ובמקביל יושב בהרכב הפלילי הדן את נתניהו), גורר רגליים. עיתונאים וארגונים ממתינים בשקט.

שחור על גבי לבן. דף לדוגמה מיומן נתניהו כפי שנמסר ע"י לשכת ראש הממשלה

שחור על גבי לבן. דף לדוגמה מיומן נתניהו כפי שנמסר ע"י לשכת ראש הממשלה

השבוע שחרר משרד ראש הממשלה מידע חלקי: קטעי קטעים מיומנו של נתניהו מלפני חמש שנים, רובם מושחרים ולא רלוונטיים. המידע על זהות העיתונאים שעמם נפגש נתניהו הוא אכן פיקנטי, אבל לא הוא העניין. נתניהו, שוב, בגיבוי הפרקליטות, מסמא אותנו ומאכיל אותנו בפירורים.

לאחרונה הציע השופט שחם פשרה לפיה ראש הממשלה יחשוף את שיעור הזמן שהשקיע בפגישות עם פרקליטיו במקום לעסוק בענייני המדינה – בלי לציין את מועדן. זוהי, אם תרצו, תמצית הסיפור: נתניהו משטה בנו, הפרקליטות מגנה עליו ובית המשפט מציע לצדדים להתפשר כאילו מדובר בסכסוך שכנים ולא בסוגיה ציבורית מהמעלה הראשונה. העיקר לא לכתוב פסק דין עקרוני ומהדהד. בכל מקרה, גם את פיסת המידע הזאת הפרקליטות התנגדה לחשוף ושוב התיק דורך במקום.

בקשות חופש מידע הן כלי חשוב בארסנל של עיתונאים ואזרחים, במאבקם לשקיפות וחשיפת עוולות, אבל הוא כרוך במשאבים רבים, התעקשות וסבלנות אין קץ. רשויות המדינה עדיין מצפצפות על בקשות חופש מידע, מתעלמות מאיתנו וצוחקות עלינו בפנים. עד שבתי המשפט לא ישיתו הוצאות כבדות על המדינה, כלבי השמירה של הדמוקרטיה ימשיכו לנבוח.

רויטל חובל היא מנהלת קידום מדיניות וחקיקה של שדולת הנשים ולשעבר כתבת משפט ב"הארץ". הטור התפרסם לראשונה באתר "שקוף"