איזון הוא בוודאי ערך חשוב בעיתונות, אבל האם הוא חשוב יותר מערך האמת? זו השאלה ששאלתי את עצמי כשקראתי ב"גלובס" שני טקסטים שהתפרסמו במקביל. אחד של שני אשכנזי, כתבת הסביבה של "גלובס". השני של אמיר פוסטר, מנכ"ל איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז. שני הטקסטים עסקו בנושא דומה: פליטות גזי החממה כתוצאה מהשימוש בגז טבעי בישראל.
קודם כל, קצת רקע: אנרגיה המופקת מדלקי מאובנים (פוסילים) כמו פחם, נפט וגז, מזהמת בשני אופנים מרכזיים: היא פולטת לאוויר חומרים מזיקים הגורמים למוות ומחלות, והיא פולטת לאוויר גזים (מתאן הוא אחד המרכזיים והחזקים שבהם) שגורמים לאפקט חממה (ומכאן שמם), ומביאים עלינו את משבר האקלים, המהווה איום ממשי על עתידו של המין האנושי כאן בכדור הארץ.
זו הסיבה שמדינות העולם, וישראל בתוכן, החליטו בשנים האחרונות החלטה דרמאטית, להפחית ואז להפסיק כליל את השימוש בדלקי מאובנים ולעבור להפקת אנרגיה מאנרגיות מתחדשות, כמו אלו המופקות משמש, רוח ומים (בישראל מדובר בעיקר באנרגיה סולארית).
לרוע המזל, המדיניות האגרסיבית של ממשלת ישראל בשנים האחרונות, שביססה את מונופול הגז, הביאה לכך שמשק האנרגיה שלנו מתבסס על גז (מה שנקרא "גז טבעי"). יש בכך ברכה גדולה, משום ששריפת גז מזהמת פחות משריפת פחם, אולם לצידה קללה גדולה עוד יותר, משום ששימוש בגז פולט גם פולט גזי חממה, והתבססות שנים קדימה על מאגרי הגז שנמצאו לחופה של ישראל עתידה להקשות מאוד על פיתוח אנרגיות מתחדשות בישראל. פיתוח שראש הממשלה נתניהו הכריז עליו כעל צורך לאומי, ושיהפוך קריטי יותר ויותר ככל שמשבר האקלים יחמיר.
הנושא הזה בדיוק נתון ממש עכשיו במרכז ויכוח לוהט בין ארגוני הסביבה והמשרד להגנת הסביבה לבין משרד האנרגיה, בנוגע ליעדי האנרגיות המתחדשות בישראל לשנת 2030 והתוכנית לכלכלה דלת פחמן בישראל לשנת 2050.
כותרות המאמר של אמיר פוסטר, "גלובס", 3.2.21
על הרקע הזה כותב פוסטר ב"גלובס", במטרה לשכנע שגז זה דווקא טוב. הוא מדגיש את זיהום האוויר הכבד מהתחנות הפחמיות, זיהום שהמעבר לגז טבעי יחתוך בכ-90%. אבל מה עם גזי החממה? לפי פוסטר "הפסקת השימוש בפחם תביא לקיטון של 10 מיליון טון גזי חממה מדי שנה - היקף מקביל לתרחיש הדמיוני שבו היינו מורידים מהכביש יותר ממחצית מכלי הרכב, כבמטה קסם".
כראיה, פוסטר פונה לדו"ח מרשם הפליטות לסביבה (המפל"ס) של המשרד להגנת הסביבה (האחרון שיצא, עם נתוני 2019): "מהדו"ח עולה כי שני מפעלים בלבד אחראים ל-41% מהפליטות בישראל - גם מבחינת זיהום אוויר, וגם מבחינת פליטות גזי חממה. מדובר בשתי תחנות הכוח הפחמיות של חברת חשמל, אורות רבין (חדרה) ורוטנברג (אשקלון)". ולכן, הוא שואל, כיצד ארגוני הסביבה (או בלשונו: "ארגונים המכנים עצמם 'סביבתיים'"), לא מזדעקים, וקוראים לממשלה להקדים את המעבר הסופי מפחם לגז בתחנות הכוח של חברת החשמל, שמתוכנן לשנת 2025. "האם כולנו ישנים בעמידה, או שדעתנו מוסחת על ידי הנושאים הלא נכונים?" הוא כותב.
כאמור, אין חולק על כך שתחנות כוח פחמיות מזהמות יותר ופולטות יותר גזי חממה מתחנות המונעות בגז טבעי. אבל פוסטר לא מציג את התמונה המלאה, וגם החלק שהוא מראה סובל מהצגה מוטה ומעוותת.
אך מעל לכל, אסור להתעלם - וזה בדיוק מה שפוסטר עושה - מכך שמעבר מפחם לאנרגיה סולארית עם אגירה מפחית את פליטות מזהמי האוויר וגזי החממה כמעט לאפס, וזו צריכה להיות ההשוואה הנכונה
איפה להתחיל? קודם כל, לא נכון ששתי תחנות כוח פחמיות אחראיות ל-41% מהפליטות בישראל, אלא ל-41% מהפליטות של עשרת המפעלים המזהמים. אלו בתורם אחראים ל-73% מהעלות החיצונית של כלל המפעלים המדווחים. תעשו את החשבון לבד, 41% זה לא.
וחשוב מכך, באותה רשימה שפוסטר מסתמך עליה, ושתחנות הכוח הפחמיות מדורגות בה במקום הראשון והשלישי, ישנו מקום של כבוד גם לשתי תחנות כוח מונעות גז: תחנת כוח דוראד אנרגיה במקום השישי ותחנת כוח של חברת החשמל במקום העשירי. משום שכאמור, גם שריפת גז מזהמת את האוויר ופולטת לא מעט גזי חממה.
זה לא הכל. השוואה בין התחנות צריכה לקחת בחשבון את השוני בהספק שלהן, ושתי התחנות הפחמיות הן הגדולות בישראל. ככל שתחנות הגז יחליפו את תחנות הפחם, כך ישתנו גם המספרים שמציג פוסטר. זאת ועוד, לפוסטר נוח לנופף במספרים כשמדובר בפליטות של גזי חממה כתוצאה מהשריפה בתחנת הכוח, אבל כשמדובר בגז צריכים להתייחס לכלל שרשרת האספקה. הגז הרי לא "נולד מעצמו" בתחנת הכח. צריך להפיק אותו במאגר, להוליך אותו עד למתקן הקבלה וההפרדה באסדה ומשם לתחנות הכוח. תהליכים שפולטים גם זיהום וגם גזי חממה.
אך מעל לכל, אסור להתעלם - וזה בדיוק מה שפוסטר עושה - מכך שמעבר מפחם לאנרגיה סולארית עם אגירה מפחית את פליטות מזהמי האוויר וגזי החממה כמעט לאפס, וזו צריכה להיות ההשוואה הנכונה. ולידיעת פוסטר, על כך בדיוק מזדעקים ולוחמים הפעילים והארגונים הסביבתיים, ללא מרכאות.
כותרות המדור של שני אשכנזי, "גלובס", 3.2.21
גם אם ב"גלובס" לא נוהגים לעשות בדיקת עובדות למאמרי האורח שהם מפרסמים, הרי שבמקרה הזה לא היה בכך כל צורך. המדור של אשכנזי, שהתפרסם במקביל, עוסק, כאמור, באותה סוגיה, ומציג את העובדות שהטור של פוסטר מטאטא מתחת למכונת הדפוס.
אשכנזי פותחת במעבר מפחם לגז טבעי ומיד שמה על השולחן את שאלת האנרגיות המתחדשות. היא מתמקדת בסוגיה הכי מסקרנת וסודית במשק האנרגיה והסביבה המקומי: כמה פליטות גזי חממה נפלטות בשרשרת הערך של הגז הטבעי, כלומר לא רק בשריפה אלא בכל תהליך ההפקה של הגז? אשכנזי מביאה לראשונה דו"ח של משרד האנרגיה בנושא ("תרומת פליטות לא מוקדיות של מתאן לאפקט החממה"), ומסבירה מדוע הוא מגמתי.
לפי המשרד, השורה התחתונה היא ש"היקף הפליטות בישראל קטן ביותר, ועמד על 1.12 קילוטון מתאן בלבד לשנת 2019, שהם 0.014% מכלל הגז הטבעי שנצרך במדינה". ולמרות שבדו"ח מוצגת השוואה למספרים גבוהים הרבה יותר במדינות שונות בעולם, המשרד מחזיק בעמדה שיש הפחתה בפליטות גזי החממה, וההסבר הוא שבארה"ב ובקנדה, בשונה מישראל, משתמשים בהפקה באמצעות פראקינג, ושבישראל יש תשתיות חדשות וסטנדרטים מחמירים ביחס למדינות אחרות.
הנתונים שמציג משרד האנרגיה מתבססים רק על דיווח של אסדות תמר ומארי B עבור מקטע ההפקה והעיבוד (כיוון שאסדת לוויתן טרם דיווחה למפל"ס); ועל דיווח של נתיבי גז (נתג"ז), שהעריכו את הפליטות עבור פעולות תחזוקה שוטפות במקטע ההולכה. מה הבעיה? נתוני המפל"ס לא מתייחסים לפליטות בעת הפקת הגז בבאר וההולכה מהבאר לאסדה, ולפי הידוע בעולם, מקטע זה אחראי לנתח גדול מאוד של פליטות. מה עוד שפליטות ממקטע ההולכה יש גם בשגרה.
אשכנזי ממשיכה ומסבירה שישנם דיווחים, הערכות ומחקרים מהעולם המציגים היקפי פליטות הרבה יותר גבוהים מאלה שמשרד האנרגיה מציג (שכאמור, מתבססים על נתונים חלקיים של החברות עצמן). זאת ועוד, היא מביאה נתונים מדו"חות מקומיים נוספים, למשל, נתונים שהוצגו בדו"ח של אדם טבע ודין, לפיהם "המעבר מפחם לגז טבעי לייצור חשמל יגדיל את הפליטות הכוללות של גזי חממה בישראל ב-8%". יגדיל ולא יקטין. ומחקר שבוצע במוסד שמואל נאמן בטכניון עבור לשכת המדענית במשרד להגנת הסביבה, על פיו "הממוצע העולמי של פליטות מרשת אספקת הגז הטבעי עומד על 1.7%".
לתקשורת יש תפקיד חשוב להציג תמונה רחבה ככל הניתן, תמונה עגולה המכילה עמדות ופרשנויות שונות. אבל לצד זאת, לעורכים אסור לשכוח שיש גם עובדות ומדע, ולפני החובה להציג עמדות שונות, יש להם אחריות קודם כל להציג את האמת
יתרה מכך, אשכנזי גם ראיינה שני מומחים, ד"ר דניאל מדר וד"ר מיכאל גרבר, המצביעים על הפערים והחוסרים במסמך של משרד האנרגיה, ומעלים לא מעט תהיות ושאלות. ובסוף המדור אשכנזי פותחת זום למה שקורה בעולם, במדינות ואפילו בחברות דלקים, וזה שונה מאוד מהמדיניות שמשרד האנרגיה וחברות הגז רוצים לקבוע כאן בישראל.
חשוב לציין: אשכנזי היא עיתונאית. אין לה מניות בחברות אנרגיה, מזהמת או מתחדשת, והיא מקבלת את משכורתה מ"גלובס". פוסטר, לעומת זאת, הוא מנכ"ל איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז. מה זה אומר בעברית? מדובר באיגוד מפיקות הגז הטבעי בישראל, ובמילים פשוטות, פוסטר הוא לוביסט גז. הוא מקבל את משכורתו מחברות הגז. נאמנותו נתונה לחברות הגז. לשמוע את דעתו על הגז זה כמו לשמוע את דעתו של יצחק תשובה, למשל. אם תרצו, הדבר דומה להיוועצות בקפטן של ספינת צייד לוויתנים לגבי המלחמה בהכחדה של מינים ימיים.
לתקשורת יש תפקיד חשוב להציג תמונה רחבה ככל הניתן, תמונה עגולה המכילה עמדות ופרשנויות שונות. אבל לצד זאת, לעורכים אסור לשכוח שיש גם עובדות ומדע, ולפני החובה להציג עמדות שונות, יש להם אחריות קודם כל להציג את האמת. והנה, בפער בין המדור של אשכנזי לטור של פוסטר ניצבת כל התורה כולה: דעה של בעל עניין המבוססת על חצאי עובדות ומניפולציות, מול עובדות ונתונים בכתבה עיתונאית שמציגה מנעד רחב של מקורות ומומחים.
נכון, השאלה לגבי הפליטות הממשיות במשק הגז הישראלי עדיין פתוחה, ומצריכה ניתוח מעמיק יותר המבוסס על נתוני אמת מלאים, ואיזון הוא בוודאי ערך חשוב בעיתונות, אבל האם הוא חשוב יותר מערך האמת? ברור שלא. למרבה הצער, פרסום הטור של פוסטר לצד המדור של אשכנזי, מעורר את התחושה שב"גלובס" מחפשים את האיזון, גם במחיר של ויתור על האמת.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)