מערכות החדשות של ערוצי הטלוויזיה המרכזיים החמיצו את הרגע: הן לא תפסו את גודלה ומשמעותה של ההתרחשות הדרמטית אמש (6.1) בגבעת הקפיטול בוושינגטון – והמשיכו בלוח השידורים הרגיל. ערוץ 12 וערוץ 13 הספיקו להיאחז, בזנב מהדורותיהם, בגל ההסתערות הראשון של האספסוף המתלהם על מצודת הדמוקרטיה האמריקאית, אך מיהרו לעבור ל"ארץ נהדרת" ול"אח הגדול", בעוד שעורכי המהדורה המנמנמת של כאן 11 בכלל לא שמעו על האירוע המסעיר המתפתח בבירה האמריקאית.
את ההחמצה המשוועת ניסו עיתונאי שלושת הערוצים למלא בדיעבד, במשך שעות ארוכות לתוך הלילה, במלל חסר השראה, בעזרת פרשנים ואורחים מליגה ג' ומנחים תורנים. לא ניכר גיוס של כוחות עיתונאיים מהשורה הראשונה או של משקיפים ידענים כדי להנהיר לציבור הישראלי את משמעות ההתפתחויות ההיסטוריות בארצות-הברית.
והרי היתה זו התרחשות של פעם בחיים: מעוז הדמוקרטיה של המערב נכבש באלימות על-ידי המון מוסת שהצליח להשבית את הליך אשרור בחירתו של ג'ו ביידן לנשיא. חברי בית-נבחרים והסנאט נמלטו מהבניין ומצאו מסתור במקלטים חבויים. פרחחים פורעי חוק השתלטו על משרדיהם של ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים, ושל חברי קונגרס אחרים. אש נורתה בבניין, אנשים נהרגו. כוחות המשטרה התמוטטו מול הסתערות אלפי המפגינים – אבל ערוצי הטלוויזיה הישראליים בחרו לסיים את מהדורות החדשות במועד המתוכנן ולספק לצופיהם סיקור דחוי של החיזיון המטלטל.
איש באולפנים לא העז להקיש מהמתרחש בוושינגטון על הנעשה בירושלים. אם טראמפ, כדי להמשיך לשבת על כורסת הנשיא, מוכן להלהיט רבבות מפגינים ולקרוא להם לצעוד לגבעת הקפיטול – מה צפוי לומר נתניהו למאות אלפי נאמניו כדי להיחלץ מבית-הסוהר?
כצפוי, הנימה השלטת בסיקור בשלושת הערוצים היתה ספיקת כפיים והמיית אנחה: "איך, איך, איך הידרדרה ארצות-הברית. מי היה מאמין שהדמוקרטיה החזקה והמובילה בעולם, דגם החיקוי של המערב הנאור, תגיע למצב של ערב הפיכה אלימה". ועל האבחון הצדקני הזה נסובות השורות שלהלן.
אורחי האולפנים של אמש הצביעו פה אחד על דונלד טראמפ כעל מי שהוביל את ארצו לכאוס המפחיד. הם הזכירו את שקריו, את התנהלותו חסרת המעצורים ואת אופיו הפרנואידי והמגלומני כסימנים מוקדמים שאמורים היו להצביע על התוצאה ההרסנית. שררה ביניהם תמימות דעים גדולה למדי שטראמפ מאמין בכזבים שהוא ממציא ושהוא הצליח להנחיל את גרסתו המסולפת על זיופי הבחירות לציבור עצום של אוהדים, המונים עשרות מיליוני בוחרים. ובכל זאת, הם נשמעו מופתעים ומזועזעים מהאופן שבו תרגם קהל מאמיניו של הנשיא היוצא את מסריו לשפת מעשה: ליטול אלות, חפצים כבדים ואף כלי נשק ולפרוץ בעזרתם לבניין הקונגרס. אך איש מהדוברים באולפנים לא העז להקיש מהמתרחש בוושינגטון על הנעשה בירושלים.
ההיקש הזה מתבקש, מחויב המציאות: אם טראמפ, כדי להמשיך ולשבת על כורסת הנשיא בחדר הסגלגל, מוכן להלהיט רבבות מפגינים ולקרוא להם לצעוד לגבעת הקפיטול, "כדי לקחת את המדינה שלנו בחזרה" – מה צפוי לומר בנימין נתניהו למאות אלפי נאמניו כדי להיחלץ מבית-הסוהר?
ואם קריאתו של טראמפ נפלה על אוזניים כרויות שנשטפו במשך חודשים ארוכים בגרסאות כזב על זיופי בחירות כביכול – מה צפויה להיות נכונותם של מאות אלפי הביביסטים לקלוט, ברגע ההכרעה בבית-המשפט, את טענתו המתמשכת של נתניהו על "מסע הציד" שמנהלת נגדו מערכת אכיפת החוק?
ואם לצד טראמפ ניצבים איש הגון וסולידי, כדוגמת סגן הנשיא מייק פנס, והסאנטורים הרפובליקנים הבכירים מיץ' מקונל, לינדזי גרהאם ומיט רומני, שקיבלו את דין הבוחר והתקוממו נגד נסיונו של הנשיא לערער על תקינות ההצבעה – מי מראשי הליכוד העוטפים את נתניהו צפויים לגלות דבקות בחוק ובסדר התקין במקרה ויורשע? אסנת מארק? אמיר אוחנה? מיקי זוהר? דוד אמסלם?
זאת ועוד, עדיין לא ברור מדוע לא נערכו רשויות הביטחון בארצות-הברית לגונן כראוי על בניין הקונגרס ונבחריו נוכח הודעתו של טראמפ על כוונתו לקיים בסמיכות מקום הפגנת המונים. רשלנות? ראש קטן? או אולי חוסר בהירות בהיררכיית הכפיפויות? עד כה ידוע (על-פי דיווחים בתקשורת האמריקאית) שמייק פנס, ולא הנשיא טראמפ, הוא שהורה להפעיל את המשמר הלאומי כדי לפנות את המפגינים – לאחר שכוח השיטור המקומי נכשל בכך. האם ייתכן שמלכתחילה לא נערכו כוחות האבטחה כיאות בגלל המבוכה שיצר הנשיא היוצא בערעורו על תוצאות הבחירות, ובגלל ערפול סמכויות שאופף את תקופת המעבר, בהעדר חפיפה מסודרת? למי כפופים מפקדי זרועות הביטחון הרלבנטיות, ולמי נתונה נאמנות חייליהן?
ובהקשר הישראלי: לו יתואר מצב שבו נתניהו מורשע ודינו נגזר למאסר, והוא מעודד הפגנת מחאה ותמיכה של מאות אלפים (דוד אמסלם: "אם מישהו יחליט להעמיד ראש ממשלה על תיקים הזויים כאלה, מיליוני אנשים לא יקבל את זה"), האם מופרך לחשוש מפני מצב של אובדן שליטה? למי תהיה מסורה נאמנותם של השוטרים שמוחותיהם נשטפים במשך שנים בטענות על "אכיפה בררנית", "מזימה להפיל את השלטון" ו"עלילת דם"?
המחזות המבהילים בוושינגטון בלילה האחרון אינם רק עדות מקומית, אמריקאית. הם המחשה של תופעה אוניברסלית, על-זמנית: כוח ההרס הממאיר של שליט מופקר שנסחף ביצריו.