"מחצבים ואנרגיה 'מלוכלכת' - גם מניות שנואות יכולות לספק הזדמנויות ראויות", כשקראתי את הכותרת הזו, לטור של דורון צור ב"דה מרקר", קיוויתי לרגע שמדובר באתיקה סביבתית-חברתית חדשה. הנה כבר בכותרת לטור שעניינו רכישת מניות של חברות מזהמות, מופיעה אזהרה, כמו האזהרות על קופסאות הסיגריות. אבל כשהתחלתי לקרוא את הטור עצמו, הבנתי שהמציאות הפוכה.

המירכאות על המילה "מלוכלכת" באו להציע שבעצם אנרגיה מזהמת היא לא באמת "מלוכלכת", ואילו השימוש במילה "שנואות" התייחס לירידה בערך המניות ולא חלילה לחברות עצמן, הגורמות לזיהום, פוגעות בציבור ובכלכלה ואפילו עוברות פה ושם על החוק.

צור מתאר כיצד דווקא אותן חברות מזהמות, שהכנסותיהן מצטמצמות בשל משבר הקורונה, "לא שורפות מזומן, והן מצמצמות את ההשקעות ההוניות שהן מבצעות", והמסקנה היא ש"מכיוון שהן נסחרו במחירים נמוכים מאוד לפני הבום הגדול", העלייה במחירן תהיה "חדה מאוד".

לכאורה, עצת השקעה תמימה ולא מזיקה. אבל, וזה אבל גדול, כל זה נכון אם אנחנו מדברים על המניה בלבד, מבלי להתייחס לחברה עצמה. וכיום, יותר ויותר גופים פיננסים, מבורסות ובנקים ועד בתי השקעות וחברות ביטוח, מבינים שאי אפשר לנתק את ההשקעה מאחריות חברתית-סביבתית.

וכמובן, מחקרים ומסמכי מדיניות בינלאומיים מראים את ההשפעה המשמעותית על הכלכלה שיש לאיכות הסביבה בכלל ולהתחממות הגלובלית ומשבר האקלים בפרט, השפעה שרק תלך ותגבר. כך שהשקעה בחברות מזהמות היא לא רק אנטי חברתית ואנטי סביבתית, גם ההיגיון הכלכלי שלה מוטל בספק.

כותרות הטור של דורון צור ב"דה מרקר"

כותרות הטור של דורון צור ב"דה מרקר"

אבל צור, לצד המלצת ההשקעה שלו במניות של החברות המזהמות, לא טורח להציג אפילו תהייה אחת, השגה קטנה או הערה, לגבי החברות עצמן. כשהוא ממליץ להשקיע בחברות כמו כי"ל או שברון, ולא מסביר את ההשפעה השלילית שיש להן לא רק על בריאות הציבור ואיכות הסביבה, אלא גם על המשק. זו בעיה.

מדובר גם בגישה מיושנת ביחס לשוק ההון עצמו. רק לאחרונה הבורסה הכריזה על מדד חדש הנקי מחברות מזהמות ועל מדד נוסף של חברות אנרגיות מתחדשות, ויותר ויותר בנקים וחברות ביטוח מסיטים השקעות לאפיקים חברתיים-סביבתיים. שלא נדבר על הדרישה ההולכת וגוברת של ארגוני הסביבה בארץ ובעולם מהגופים המוסדיים, המדינה, חברות הביטוח והפנסיה, האוניברסיטאות ועוד, לא להשקיע כלל בחברות מזהמות.

נכון, כמו עישון או מנהגים מזיקים אחרים, לאדם ולסביבה, גם השקעות בחברות מזהמות עדיין מותרות, אבל עיתונות שחפצה להיות סביבתית יותר, כמו ש"דה-מרקר" הצהירו פה ושם, לא מספיק שתפרסם כתבות בנושאי סביבה. היא צריכה גם להימנע מלפרסם כתבות אנטי-סביבתיות. ואם היא מתקשה לוותר על התענוג, היא מחוייבת להדליק נורות אזהרה ברורות בכתבות האנטי-סביבתיות שהיא מפרסמת, כמו הסימון התזונתי על אוכל המכיל סוכר או שומן רווי בכמות גבוהה. אנרגיה מזהמת, חברים ב"דה מרקר", אינה "מלוכלכת". היא פשוט מלוכלכת.