במיזם לובי 99 קוראים להחיל שורה של הגבלות על בעלות על כלי תקשורת בישראל.
בין היתר קוראים בלובי 99 לאסור כליל על מונופולים וגופים ריכוזיים, כמו גם על בנקים וחברות פיננסיות, להחזיק במניות של גופי החדשות; לאסור באופן גורף על בעלויות צולבות באמצעי התקשורת; לאסור בחקיקה התערבות של בעלי השליטה בתוכן החדשותי של כלי התקשורת שבבעלותם; ולאסור על מי שהוגש נגדו כתב אישום להיות בעל שליטה או נושא משרה בכיר בגוף תקשורת חדשותי.
בחודש אוקטובר האחרון פרסמה הוועדה לבחינת אסדרת העל בתחום השידורים, בראשות ח"כ לשעבר רועי פולקמן, קול קורא לקראת תחילת דיוניה. במענה לקריאה, נענה ארגון לובי 99 ושיגר לוועדה מסמך המסכם את עמדת הארגון כלפי המצב הרצוי בתחום אסדרת השידורים וכלי התקשורת בישראל.
מטרת הרגולציה על התקשורת בישראל היא לשמור על עצמאות הגופים המשדרים ולמנוע קשרי הון-עיתון-שלטון, נפתח המסמך, עליו חתומות מנכ"לית לובי 99 לינור דויטש והלוביסטית הציבורית עו"ד זהר אלטמן-רפאל. המצב הנוכחי בשוק התקשורת בישראל רחוק מכך, כותבות המחברות, שכן חברת קשת 12 היא מונופול בתחום השידורים הטלוויזיוניים, בעיתונות המודפסת קיים דואופול של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" ובתחום ספקיות התוכן להפצת שידורים מחזיקות שתי חברות, HOT ו-yes בכ-70% מהשוק.
"ריכוזיות בשוק התקשורת יוצרת מוקדי כח משמעותיים השולטים ביכולת להשמיע ולשמוע דעות שונות כמו גם לקבל מידע ותחקירים עצמאיים ובלתי תלויים", כותבות דויטש ואלטמן-רפאל, "התוצאה היא פגיעה באופן ממשי ב'שוק החופשי של דעות ורעיונות' שתקשורת אמורה לאפשר ולייצר בחברה. כמו כן, הריכוזיות מאפשרת ביתר קלות לגורמים שלטוניים או פרטיים למנוע חשיפה ציבורית של מידע שעלול לפגוע בהם".
הפתרון, לפי לובי 99, הוא הגבלות משמעותיות על הבעלות בשוק התקשורת.
מונופולים מסחריים שולטים בערוצי הטלוויזיה
האיסור הראשון שמציעים בלובי 99 הוא על אחזקת גופי חדשות בידי גורמים ריכוזיים, זאת בניגוד חריף למצב השורר בשוק. כיום מחזיקה החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ (קוקה קולה ישראל) ב-51% ממניות קשת. כלומר, מונופולין מוכרז בשוק המשקאות, שכבר נקנס בעבר על ידי רשות התחרות בגין ניצול מעמדו המונופוליסטי לרעה, מחזיק במונופולין דה-פקטו בשוק השידורים הטלוויזיוניים.
הבעלים הנוספים בקשת היא חברה שבשליטת גל נאור, בתו של איל ההון יצחק תשובה, השולט בקבוצת דלק ושותף במונופול הגז. ברשת 13 שולט איל הון נוסף, לן בלווטניק, תושב זר השולט במקביל במונופול המלט נשר. חלק אחר בחברה נמצא בשליטת משפחת שטראוס שבשליטתה גם תאגיד שטראוס אחזקות, שהוכרזה כמונופולין בתחום מעדני החלב.
המצב הזה "מהווה סכנה ממשית ונמשכת לעצמאות גופי התקשורת ולאיכות התוכן המשודר", טוענים בלובי 99, מזכירים את המקרים של שאול אלוביץ' ואתר "וואלה" ונוחי דנקנר ועיתון "מעריב", ומפנים למפת הבעלויות של "העין השביעית" שבה "בולטים הקשרים בין כלי התקשורת לבין החברות הגדולות בישראל – המחוברים ביניהם כשבקודקוד מצויים בעלי השליטה".
דרורית ורטהיים, יו"ר קשת ומבעלי השליטה בחברת טרה (צילום: יונתן זינדל)
לפי לובי 99, "אין מנוס מיצירת הפרדה בין הגורמים הריכוזיים, לבין כלל גופי החדשות, היינו – חברת החדשות בערוצים המסחריים (לרבות תכניות האקטואליה והתחקירים), עיתונים (למעט מגזינים מקצועיים), אתרי אינטרנט חדשותיים וכיוצ"ב. כלומר, לעמדתנו יש לאסור כליל על גורמים ריכוזיים להחזיק אמצעי שליטה, ישירים או עקיפים בגופי החדשות במובנם הרחב".
בלובי 99 לא מסתפקים בקריאה למנוע מגורמים ריכוזיים להיות בעלי שליטה של כלי תקשורת ודורשים כי כלל לא יחזיקו במניותיהם, אפילו לא במניות מיעוט. "לגורמים ריכוזיים בעלי כוח שוק גדול יש השפעה בלתי מבוטלת על השותפים לאחזקות, גם אם הם אינם בעלי השליטה", מסבירות דויטש ואלטמן-רפאל, "ולכן יכול להיות שמבחינה מהותית יש להם את היכולת להשפיע על אמצעי התקשורת גם אם אינם בעלי השליטה בו".
מסיבות אלו טוענות מחברות המכתב כי יש לאסור גם על תאגידים בנקאיים ומוסדות פיננסיים, או בעלי שליטה בהם, להחזיק במניות של גופי החדשות. כיוון שכיום בעלי השליטה בקשת וחדשות 12, משפחת ורטהיים, שולטים גם בבנק מזרחי-טפחות, וכיוון שבנק הפועלים מחזיק בכשליש ממניות "ידיעות אחרונות", קוראים בלובי 99 "לפעול לפירוק האחזקות האלכסוניות הקיימות". במילים אחרות, לאלץ את משפחת ורטהיים לבחור בין הבנק לערוץ הטלוויזיה, ולאלץ את בנק הפועלים להיפטר ממניות "ידיעות אחרונות" שברשותו.
לפרק את קבוצת "ידיעות אחרונות"
איסור נוסף שמציעים בלובי 99 נוגע לבעלות צולבת של גורם אחד על כמה כלי תקשורת במקביל. אחת הדוגמאות שמציינות מחברות המכתב הוא ארנון (נוני) מוזס, העומד בראש קבוצת 'ידיעות אחרונות', ושולט לצד עיתון "ידיעות אחרונות" גם בעיתון ובאתר "כלכליסט", באתר ynet , ועוד שלל כלי תקשורת. יצוין כי יו"ר הוועדה, ח"כ לשעבר פולקמן, הצהיר מראש על ניגוד עניינים מול קבוצת "ידיעות אחרונות" שכן הוא כותב ספר שעתיד לראות אור בהוצאה, אך לא פסל את עצמו מלעמוד בראש הוועדה.
לפי לובי 99, ההגבלות הקיימות בישראל על בעלויות צולבות מתמצות בתחום שידורי הטלוויזיה אולם יש להחיל אסדרה דומה של מגבלות על בעלויות צולבות גם בכל הנוגע לעיתונות מודפסת ומקוונת. "השאלה איננה המדיום בו מועבר התוכן אלא כמה 'תשומת לב' ציבורית מופנית לאותם כלי התקשורת, כלומר, איזה אחוז משוק 'תשומת הלב הציבורית' או 'הקשב הציבורי' במובן של צריכת תוכן חדשותי-אקטואלי, נתון לאותם כלי תקשורת הנמצאים בשליטה של אותו הגורם", נטען.
ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה בקבוצת "ידיעות אחרונות", באולם בית-המשפט המחוזי בירושלים עם פתיחת משפט "תיק 2000". 24.5.2020 (צילום: עמית שאבי)
חידוש שמציע לובי 99 נוגע לדרישה "לעגן בחקיקה באופן ברור איסור, שסנקציות משמעותיות בצדו, על בעלי השליטה באמצעי התקשורת, ממעורבות כלשהי בעריכת התוכן החדשותי-אקטואלי באמצעי התקשורת". בנוסף דורשות הלוביסטיות הציבוריות של לובי 99 "לעגן בחקיקה את עצמאותו של העיתונאי ושל העורך, וכן איסור על הטיית הסיקור לאור אינטרסים של בעלי השליטה באמצעי התקשורת". כמו כן מוצע לחייב בחוק פרסום גילוי נאות על כל תוכן שמתפרסם שיש לו נגיעה כלשהי לבעלים של כלי התקשורת, ולשקול לחייב את בעלי השליטה באמצעי התקשורת בגילוי נאות תקופתי בדבר האינטרסים הכלכליים הנוספים שלהם (בדומה לדרישת סעיף שנכלל עד לאחרונה בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, ומעולם לא נאכף).
על רקע התעקשותו של הנאשם מוזס להמשיך ולשלוט בקבוצת "ידיעות אחרונות" ואף להמשיך ולהחזיק בתואר "עורך אחראי" של העיתון על אף שהוגש נגדו כתב אישום בגין שוחד, מציעים בלובי 99 לאסור על "אדם שהוגש כנגדו כתב אישום להיות בעל שליטה או נושא משרה בכירה בגוף תקשורת בעל אופן חדשותי- אקטואלי". "אנו סבורים כי לא ייתכן שבעל שליטה או נושא משרה בכירה בגוף תקשורת ימשיך לכהן בתפקידו שעה שמוגש כנגדו כתב אישום", מוסבר במכתב. "כלי התקשורת עשוי לשמש, במקרה שכזה, כ'במה' או ניסיון למחזה של הוכחת חפות בעל השליטה /נושא המשרה ב'משפט שדה' ציבורי להטיית דעת הקהל בעניין".
לחזק את השידור הציבורי
מן העבר האחר מציעות דויטש ואלטמן-רפאל לחזק את השידור הציבורי. לטענתן, ניתן לעשות זאת באמצעות מתן אפשרות "למספר חברות קטנות לממן יחד ערוץ ציבורי באמצעות פרסומות וחסויות", כאשר מרבית הבעלות על הערוץ נותרת בידי המדינה. עוד פתרון מוצע הוא של מימון כלי תקשורת בידי המדינה, זאת בשיטת הוואוצ'רים שהציע לא מכבר מייסד "דה מרקר" גיא רולניק. לפי שיטה זו, המדינה מממנת לאזרחים סכום קבוע בו הם יכולים להשתמש כדי לשלם עבור קבלת תוכן חדשותי מכלי התקשורת שבו יחפצו. "אנו סבורים כי מודל שכזה, המבוסס על מעורבות ציבורית בשוק התקשורת, יכול לתת סיוע משמעותי לאמצעי תקשורת חוקרים, עצמאיים, המפיקים תוכן איכותי", נכתב מטעם לובי 99.
רועי פולקמן (צילום: נתי שוחט)
בפגישה שקיימו נציגות לובי 99 עם חברי ועדת פולקמן בשבוע שעבר הוסיפו והדגישו הלוביסטיות הציבוריות כי על רקע הטענות החוזרות ונשנות של הגופים המשדרים בדבר מצוקה כלכלית חריפה, על המדינה לקחת בחשבון כי חשוב לוודא לא רק כמה ערוצים יתקיימו אלא גם מי יפעיל אותם. לפי עמדת לובי 99, עדיף מצב שבו ישנם פחות ערוצי חדשות אבל מי ששולט בהם פועל באופן עצמאי ואינו נשלט בעצמו על ידי בעלי אינטרסים, לעומת המצב הנוכחי שבו יש שני ערוצים מסחריים שנשלטים בידי מונופולים בתחום המזון, התשתיות והאנרגיה. על רקע הקושי הממשי לאתר משקיעים שאינם מונופולים העלו בלובי 99 את האפשרות להפוך את חברות החדשות לציבוריות לחלוטין, ולחייב את המדינה לממנם (כ-200 מיליון שקל בשנה).
לדברי עו"ד אלטמן-רפאל, הרושם שהתקבל במפגש הוא שחברי הוועדה אינם מתכוונים לדון כלל בנושא הבעלויות. בלובי 99 טענו מנגד כי דווקא בתקופה שבה שוקלים להחיל רגולציה על תאגידים בינלאומיים כמו פייסבוק או גוגל, אין מקום להימנע מלדון בבעלויות של אילי הון על עיצוב התודעה של הציבור באמצעות בעלות על כלי תקשורת מקומיים.