חלק א'
עמנואל רוזן על ראיון א-פוליטי עם אהוד ברק.
חלק ב'
ד"ר שמעון שיבר, מנהל תיכון, העלה לאתר יו-טיוב סרטונים שבהם הוא מציג את גרסתו להאשמות נגדו בדבר הטרדה מינית ומעשים מגונים. עמנואל רוזן משוחח על המקרה עם יעל דן, שדרית בגלי-צה"ל, ועם עו"ד לוליק אסל, פרקליטו של ד"ר שמעון שיבר.
מדוע בחר ד"ר שיבר לפעול כך? האם אכן סבל מכיסוי תקשורתי חד-צדדי? האם מטרתו היא הצגת גרסתו בלבד, או שמא הסרטונים הללו משמשים אותו גם למטרות אחרות?
חלק ג'
עמנואל רוזן משוחח עם ד"ר רונן ברגמן, כתב "ידיעות אחרונות", ועם עו"ד מרים רוזנטל, לשעבר פרקליטת מחוז תל-אביב, על רדיפות של מוסדות הביטחון בישראל אחר מדליפים ועיתונאים, וזאת בעקבות חיפוש בביתו של יהושע גוזס מהמכון הביולוגי, שנחשד על-ידי רשויות הצבא בהדלפה לעיתונות בפרשת ניסוי האנתרקס.
מה מניע את החוקרים? מתוקף איזו סמכות הם פועלים? האם גורמי הביטחון בישראל פועלים באמצעי הפחדה כדי להצר גם את צעדיהם של עיתונאים? ואם כן, האם מדובר בתחילתו של מדרון חלקלק?