יש לכמה מדינות במפרץ הפרסי השפעה החורגת מעבר לתחומן. המגבלות שמדינות אלה מטילות על חופש העיתונות ועל חופש הביטוי אינן נעצרות בגבולותיהן. הן משפיעות גם על מדינות חוץ אשר שואבות סיוע מבאר תמלוגי הנפט. סיוע זה יכול שיהיה בדמות עזרה כספית; או בדמותן של הזדמנויות תעסוקה בעולם הנפט והעסקים עבור עובדים מאותן מדינות חוץ, המחפשים פרנסה שאינה זמינה בארצות מוצאם.
אני כותב דברים אלה בהסתמך על ניסיוני האישי, כמי שזכה, לפני כמה שבועות, לחגוג רבע מאה מאז הסתבך לראשונה בכתיבה של טור יומי בעיתון מקומי ירדני. אמנם, מדובר בניסיון אישי שלי, אך הוא משקף מצב קיים אשר השפעתו השלילית ניכרת על כל מי שמנסה לאתגר את ה"ברית האיזורית" במרחב הערבי שלנו.
אם אתה עיתונאי עצמאי, כל אימת שלא ייצגת את הברית שבין טורקיה לקטאר או את עמדת איראן, ולא עבדת באמצעי תקשורת של אחת המדינות הללו, תוכל לכתוב על המשבר בתימן, אך יהא עליך לעשות זאת מנקודת המבט של מה שמכונה "הקואליציה הערבית" בראשות ערב הסעודית.
כעיתונאי עצמאי בלתי תלוי אשר עובד בגוף תקשורת מקומי, עליך להיזהר פן תכתוב כי המעשים נגד העם האומלל, הנצור והגווע ברעב בתימן הם בחזקת פשע נגד האנושות. מותר לך עם זאת להטיל את האחריות לפורענות הזו על החות'ים ועל איראן, ולקבוע כי ההפצצות הבלתי פוסקות של מטוסי הקואליציה נגד בתי ספר, ילדים ואזרחים הן דבר שאין נעלה ממנו. אם תרצה לכתוב כי ערב הסעודית טובעת בביצה התימנית ויורש העצר אובד עצות באשר לדרך לצאת משם מבלי לאבד את כבודו, הצנזור כבר יחכה לך בפינה עם המספריים בידו.
עורייב א-רנתאווי
מותר לך לכתוב על כך שנדרש פתרון למשבר המתמשך בתימן, אך עליך להישמר פן תתאר את הכישלון של מבצע "סופה קטלנית" שאותו יזמה ערב הסעודית - מבצע צבאי אשר ציפו כי ישים קץ לסכסוך בתימן בתוך שבועות ספורים ובמקום זאת נמשך שש שנות בצורת ללא הועיל.
מבצע זה – במקום שישיב את עבד רבה מנצור האדי ואת ממשלתו החוקית לצנעא, דווקא הוביל לגירושם מעדן, בירתם הזמנית. במקום להפוך את דרום תימן לבסיס יציאה לפעולה לגירוש החות'ים מהצפון, הפך מבצע זה את הדרום לחול טובעני שתחתיו נקברו האדי והממשלה הלגיטימית שלו. במקום שהמלחמה תסתיים באיחוד מחדש של תימן תחת ריבונות אחת, היא דווקא הובילה את המדינה למסלול של פיצול בין פלגים רבים המסוכסכים ביניהם סביב החלוקה בין צפון לדרום, ולפי כל העדויות, עוררה מחדש פילוג אזורי ושבטי.
כאשר אתה מסיים לעסוק בתימן ועובר לעסוק בלוב, מותר לך לכתוב כל שעולה על דעתך, ובלבד שתשים ללעג את ממשלת אלסראג', הגם שמדובר בממשלה שזכתה להכרה במעמדה החוקי. עם זאת, חובה עליך לנקוט משנה זהירות ולקבל על עצמך את הנרטיב המיליטריסטי של הגנרל הקשיש ח'ליפה חפתר, אך בעיקר לנקוט משנה זהירות פן תתייחס, במפורש או במרומז, אל בני הברית והתומכים שלו באזור, ובמיוחד איחוד האמירויות.
כל זאת, שעה שעל פי דו"חות של האו"ם, אבו דאבי מפירה ברגל גסה את אמברגו הנשק שהטילה הקהיליה הבינלאומית על הצדדים הניצים בלוב. יש אמת בטענה כי איחוד האמירויות אינה המדינה היחידה המפרה את ההחלטות הללו, וחפתר אינו היחיד שנושא נשק בניגוד לרצון הקהילה הבינלאומית. עם זאת, יש אמת גם בטענה שלפיה, ככל שהדבר נתון להשפעה של הכסף המגיע מהמפרץ, מה שמותר לחלק - אסור לאחרים.
47 מאמרי דעה שהתפרסמו בעיתונות המקומית ביום שלאחר אשרור "הסכם אברהם" עסקו בכל נושא פרט לאירוע פורץ הדרך. המאמר היחיד אשר חמק מבין מספרי הצנזור היה שכפול של הודעה לעיתונות שהוציא משרד החוץ של ירדן. די בכך כדי להוכיח את טענתי
כדאי להיזהר מאוד לפני שכותבים משהו על מצב זכויות האדם במדינות המפרץ. זוהי עבירה חמורה שכבר היו בצדה השלכות קשות. ארכיבי בתי המשפט מלאים תיקים של פוליטיקאים ושל אנשי תקשורת שנעצרו ונכלאו לאחר שקראו תיגר על ההגמוניה של מדינות המפרץ. דומה שהמקרה הבולט יותר הוא סיפור מאסרו של האסלאמיסט הנודע זכי בני רשיד, אשר הואשם לפני כמה שנים בפגיעה במרקם היחסים עם איחוד האמירויות. מקרה בולט נוסף הוא סיפורו של המאייר הנודע עמאד חג'אג' שנעצר לפני כמה ימים בשל אותה סיבה ממש.
אותו עניין בא לידי ביטוי לאחרונה גם לגבי החתימה מעוררת המחלוקת על "הסכם אברהם" בין ישראל לבין מדינת איחוד האמירויות. ידיד שנון ופוליטיקאי בכיר בחן 47 מאמרי דעה שהתפרסמו בעיתונות המקומית ביום שלאחר אשרורו של הסכם זה. המאמרים הללו עסקו בכל נושא פרט לאירוע פורץ הדרך. המאמר היחיד אשר חמק מבין מספרי הצנזור היה שכפול של הודעה לעיתונות שהוציא משרד החוץ של ירדן. די בכך כדי להוכיח את טענתי.
לפני כמה ימים, נערך כינוס שלא מן המניין של שרי החוץ של המדינות החברות בליגה הערבית, ובמהלכו אירע דבר דומה. העיתונות המקומית בארצנו לא כיסתה את מה שהתרחש בכינוס, אלא הסתפקה למחרת בפרסום הנאום שנשא שם שר החוץ הירדני. הוויכוחים והמריבות שלא היה להם תקדים בתולדות הליגה הערבית זכו להתייחסות כאל דבר שבשגרה, שאינו מעורר עניין מיוחד.
הסיבה האמיתית שבעטייה נמנעו אמצעי התקשורת מן הכיסוי, קשורה למתיחות שבין ה"קואליציה של מדינות המפרץ" לבין המשלחת הפלסטינית. הדממה הרשמית סביב המתרחש בכינוס, כמו גם כיפוף ידיהם של הכותבים, העיתונאים והפרשנים שלא לומר דבר, כל אלה נעשו תחת האמתלה של "הימנעות מפגיעה במרקם היחסים עם מדינה אחות", הלא היא המדינה השולטת בסדר היום.
עם זאת, ניתן בהחלט למתוח ביקורת, לעיתים אף ביקורת קטלנית, כנגד מדינות אחיות אחרות, שאינן משתייכות למועדון המדינות העשירות, וזאת מבלי לחשוש מהפעלת סעיף הענישה המפורסם מתוך ספר החוקים.
אין גבול לנושאים שעליך להתעלם מהם אם רצונך שמאמרך יראה אור ביום שאחרי. הפשע של רצח ח'אשוקג'י התרחש בתוך הקונסוליה של מדינתו באיסטנבול ועורר הדים מקצה הארץ ועד קצהַ, אך זאת מבלי שהתאפשר כיסוי של האירוע בעיתונות המקומית שלנו, לא במפורש ולא במשתמע.
המשבר במפרץ הפרסי והמצור על קטאר נמשכים זמן רב, אך לא ניתן לכתוב כי מדובר במשבר מלאכותי שנוצר במסגרת התחרות על ההגמוניה באזור, שעה שהתשומות אשר המדינות המעורבות משקיעות בו מספיקות כדי לשקם אזורים נרחבים בסוריה או בעיראק, או כדי לתת סיוע לעמים אחים אחרים - בתימן, בסודן ובסומליה, וגם זו דוגמה בלבד.
מחקרים רבים מעידים על כך שלמעלה מ-90 אחוז מהכותבים ומהעיתונאים בירדן נוקטים סוג של צנזורה עצמית כדי לא להתמודד עם קשיים שהם מעדיפים לוותר עליהם. אני ועמיתיי מודעים היטב לקווים האדומים ואנו עושים מאמץ לא לחצות אותם. אנו יודעים להשתמש בשפה מתוחכמת, מלאה ברמזים ובאמירות עקיפות, במקום לומר את הדברים בריש גלי. עם זאת, לעיתים אנו מופתעים לגלות כי קיימים קווים אדומים חדשים שלא שמנו לב אליהם או לשמוע על החלטות שיפוטיות לא ברורות וחסרות היגיון.
העיתונות ואמצעי התקשורת לא הורשו לסקר את העימות שבין הממשלה לבין איגוד המורים. האיסור לא בא לידי ביטוי רק בדמותה של הגבלה על סיקור של "חקירות תלויות ועומדות" או "מניעת שיבוש של הליכי משפט", אלא נאסרה כל הבעת עמדה בנושא עד שהתברר, כפי שקרה במקרים אחרים בנסיבות דומות, שכן ניתן לסקר את האירועים ושהסיקור אפילו רצוי ומבורך, ובלבד שיבטא את העמדה הממשלתית הרשמית במלואה.
אמצעי התקשורת הרשמיים, אלה שבבעלות המדינה ואלה שאינם בבעלות המדינה, אינם מאפשרים החלפה חופשית של דעות באופן שישקף את הפלורליזם בירדן. הקווים האדומים המגבילים את חופש הביטוי אינם מתוצרת ירדן בלבד. הם מתרבים והולכים, וחלקם מיובאים ממדינות אחיות שיש ברשותן עודפי כספים בשפע, ושמארחות בשטחן מספר גדול של עובדים ירדנים.
אמצעי התקשורת הרשמיים הפסיקו להוות מוקד משיכה לעיתונאים ולצרכני תקשורת כאחד. אלה ואלה נטשו את מסכי הטלוויזיה ואת דפי העיתונים לטובת הרשתות החברתיות, שם גבולות חופש הביטוי רחבים יותר, לפחות לעת עתה, משום שגם הם כבר הפכו מטרה לחוקי הפשיעה האלקטרונית. פעילותם מוגבלת בהסתמך על שיקולים של ביטחון המדינה, וקרוב לוודאי גם בהסתמך על אותם תירוצים ואמתלות שהחשובה ביניהן היא "מניעת פגיעה במרקם היחסים הבינלאומיים".
עורייב א-רנתאווי הוא חוקר ופובליציסט ירדני ומנהל המרכז למחקר מדיני אל־קודס. המאמר התפרסם באתר רשת אל־חורה ב-13 בספטמבר 2020. תרגם מערבית: אסף ניב
מאמר זה מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום>>