ריסון משבר האקלים הוא האתגר הגדול ביותר שניצב בפני האנושות בימינו. הוא גדול כל כך, עד שהוא קשור ומשפיע על כל פעולה שאנחנו עושים. הוא גדול עד כדי כך שכל אחת ואחד מאיתנו צריכים לשנות הרגלים בגללו, ושכלל מדינות העולם צריכות להתאחד לפעולה גלובלית למענו. הוא גדול כל כך, עד כדי כך שחייבים להגות בו יומם ולילה וליישם אותו הלכה למעשה. הוא גדול כך שמשבר הקורונה מתגמד לידו.

אתגר שכזה מחייב את העיתונות לגלות מעורבות, לקחת אחריות, לשים את הנושא על סדר היום הציבורי ולהוביל את המאבק והשינוי. ואכן, יותר ויותר כלי תקשורת בעולם וגם בארץ, "מדברים משבר אקלים" ו"משדרים משבר אקלים", אבל צריך להודות שאצלנו הנושא עדיין נמצא בשולי הדיווח והדיון, בלי שום פרופורציה לחשיבותו. וגם השיח הקיים הוא לרוב ברומו של עולם, ברמה של ממשלות או חברות ענק, ובמנותק מחיי היום יום. למשל, התקשורת לא עושה מספיק חיבור בין גלי החום וטמפרטורות השיא שחווינו לאחרונה להתחממות הגלובלית, או בין הרגלי התזונה שלנו לפליטות גזי חממה.

כדי לקבל החלטות נכונות ומושכלות אנשים צריכים לקבל נתונים, מידע וידע בצורה ישירה, ברורה ויעילה, ומרבית האנשים בעולם מקבלים את המידע שלהם מהתקשורת, גם אם דרך הרשתות החברתיות. התקשורת היא מי שיכולה לפרוט לפרטים נושאים מורכבים, להתריע על אירועים עתידיים ולשמש ככלב שמירה שמגן על האינטרס הציבורי. אולם כל אלה צריכים בסופו של יום לייצר גם שינוי בדרכי מחשבה ופעולה ולהצמיח ערבות הדדית.

המשימה מורכבת, וכך גם הנושא, ולכן היא מחייבת את התקשורת להיערכות מיוחדת וייעודית. ראשית, חייבים להקים שולחן אקלים בכל מערכת, למנות כתבים לענייני אקלים ולהכשיר אותם, לגייס מומחים, לראיין מובילי דעת קהל, להכין דיווחים, תחקירים, אינפוגרפיקות ועוד, ובעיקר לא להאשים את הקהל אלא לרתום אותו למשימה. חשוב גם לעשות את החיבור הנכון בין כלכלה למשבר האקלים, ובין רווחה למשבר האקלים, ובין סדר חברתי למשבר האקלים ואפילו בין ביטחון ויחסי חוץ למשבר האקלים. אך מעל לכל, צריך לפרוט את האיום לפרטי פרטים, ולחבר את כל חלקי הפאזל לתמונה אחת.

משבר האקלים כבר כאן ועכשיו, והוא הסיפור התקשורתי הכי גדול שיש. יתרה מכך, את המאבק לריסון משבר האקלים ניתן לנצח או להפסיד על דפי העיתונים, בשידורי הרדיו והטלוויזיה ובמדיה החברתית, לא פחות ולא יותר. אז איך זה שבמערכות התקשורת בישראל הנושא עדיין מודחק ומושתק, ושאין מספיק כלי תקשורת שהניפו את הדגל?

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)