השד יודע מה הניע את פרופ' גליה רהב, רופאה מכובדת ובכירה בבית-החולים תל-השומר, להסכים ללהק את עצמה לבת שיחו של פרופ' יורם לס, רופא בדימוס מכובד בפני עצמו, במופע סטנד-אפ שהפיקו שלשום (17.7) עורכי מהדורת ליל שבת של ערוץ 12.
אל מול הדלתות הסגורות של המחלקה לטיפול נמרץ, שמאחוריהן מאושפזים חולי קורונה קשים, חלקם נאבקים על חייהם, התיישבה רהב לצדו של לס כדי להגן על תפיסתה המקצועית לגבי אופי המגפה והדרך הראויה להתמודד עמה. הפליאה על התפקיד שהסכימה למלא בהקשר זה נעוצה באישיותו ובמזגו של לס כפי שהם מצטיירים בחודשים האחרונים – ובמיוחד בנכונותה של רהב לקחת חלק במחזה שהועידו לה עורכי המהדורה.
פרופ' לס הספיק לרכוש לעצמו מוניטין של רופא חתרן, נון-קונפורמיסט, הקורא תיגר על הדרך שבה פועל משרד הבריאות כדי להדביר את הנגיף. לס הפך לדמות טלוויזיונית פופולרית לא כל-כך בזכות דעותיו כמו בגלל אופן הצגתן לציבור. הוא איש קולני, מתפרץ, תנועות ידיו רחבות ולעתים בלתי נשלטות (בשידור אמש פגעה ידו במשקפיו וגרמה להם להישמט), והוא מגן על השקפותיו בקול רועם ובטמפרמנט סוער. יותר מאשר פרופסור מלומד ושקול מצטייר לס כאדם תמהוני.
בהתחשב בנתון זה לא ברור מה ראתה פרופ' רהב להתנגח איתו מול מצלמות ערוץ 12. כפי שהיה צפוי מלכתחילה, איש מהם לא הצליח לשכנע את רעהו: לס דבק בתפיסתו שהקורונה היא סוג של שפעת עם יחסי-ציבור, ורהב התעקשה על הגדרתה כמחלה קשה שיש לה גם פוטנציאל להשלכות מזיקות ארוכות טווח על חלק מהחולים.
זה היה ויכוח סרק שלא הוסיף קמצוץ מידע או תובנה לצופים. עורכי המהדורה יזמו, ביימו והפיקו אותו מסיבה אחת בלבד – לרתק את הצופים, להצמיד אותם למרקע ולהעלות את הרייטינג של המהדורה. לשיטתה של חברת החדשות של ערוץ 12, הקורונה היא תוכנית ריאליטי שבה מתנהלת תחרות בין שני סטנדאפיסטים. לס נכנס לתפקיד הזה כבר מזמן. הוא נראה כמי שהתאהב בפרסונה התקשורתית שלו מאז הופיע באולפני הטלוויזיה עם פרוץ המגפה. עד כדי כך, שקיבל עתה תוכנית רדיו קבועה. מרופא בעל מעמד וסמכות הפך למעין ליצן רפואי.
זו מוטציה אופיינית לתקופה, שבה המהות הופכת לקליפה והתדמית ממוססת את התוכן. לס נכבש על-ידי דימוי הפרובוקטור שעטה על עצמו, והוא מזין אותו בקנאות של מאמין דתי: בוויכוח עם רהב הוא טען שהנפטרים מהקורונה הלכו לעולמם משלל סיבות אחרות (מחלות רקע או פרוטוקול התרופות שניתן להם בבית-החולים), כאילו לנגיף אין כל קשר למותם.
יורם לס וגליה רהב בכתבה של "אולפן שישי" (צילום מסך)
רהב הסכימה לקבל על עצמה את תפקיד בת השיח הפסיבית, המתגוננת, היושבת מותשת מול דמותו הארכנית והתוקפנית של לס ומאפשרת לו להשתלט על השיחה. על-פי כללי המשחק שהכתיבו לה בימאי העימות. היא לא העזה לקרוא את לס לסדר ולהבהיר לו שאם לא ינהל עמה דו-שיח מכובד וסולידי היא קמה ופורשת. גם היא נסחפה לתוך הדינמיקה שמייצר המדיום הטלוויזיוני כפי שמנצחת עליו חברת החדשות של ערוץ 12.
בקטע אחר של המהדורה הפציעה פרופ' עידית מטות מבית-החולים איכילוב כדי לחזור על בשורתה שמשרד הבריאות שוגה לחלוטין בתפיסתו את המגפה ופגעיה ונכשל במאבק נגדה. כבודה של העמדה המקצועית של פרופ' מטות במקומו מונח (בתמצית, היא סבורה שהמגפה אינה כצעקתה), אבל אופן הצגתה, סגנונה, נימת דיבורה, קפצנותה, משדרים קלילות לא הולמת וחוסר רצינות. גם היא מצטיירת כמי שנהנית מתפקיד קוראת התיגר שקיבלה על עצמה וכמי שיש בתיקה שורה של פתרונות שמשרד הבריאות מתעלם מהם.
האחרון בשורה היה לא אחר מאשר פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל ביץ-החולים הדסה. הוא מצא לנכון לפנות למלכת בריטניה, לא פחות, כדי לבקש את עזרתה במאבקו נגד משרד הבריאות, שאסר עליו לקיים בדיקות קורונה פרטיות. העילה לגימיק היחצני הזה – הסתמכות של משרד הבריאות על תקנה מימי המנדט כדי להטיל את האיסור. רוטשטיין מבקש מהמלכה להבהיר לשר הבריאות הישראלי את רוח התקנה הבריטית, שלדעתו מאפשרת לו לבצע את הבדיקות בשם טובת הציבור.
וכך, עיתונאים ציניקנים שמנצלים את הסמכות והבמה שבידיהם כדי להגיש לציבור מופעי סטנד-אפ במסווה של מהדורות חדשות, מפילים ברשתם רופאים מכובדים שמתמכרים לסם המרקע כדי לנהל מסעות יחסי-ציבור ותחרויות תדמית. מולם נמצאים מאות אלפי צופים מפוחדים, מבולבלים ואובדי עצות.
