דני סידס הוא שדרן ברדיו תל-אביב, שם הוא מגיש את התכנית "גומרים הולכים" ביחד עם אודי סגל; יועץ מוזיקלי לטלוויזיה (לחברות החדשות ועוד) ודי.ג'יי באירועים פרטיים.
מכל הטייטלים שלך, הכי מוצא חן בעיניי עניין הייעוץ המוזיקלי לכתבות טלוויזיה. איך ניגשים לזה בכלל? מה אתה צריך לדעת כדי לתת עצה?
צריך הרבה דמיון. לדעת מה מתאים מוזיקלית לאיזו כתבה. מבחינת כלי נגינה, קצב ואווירה. שמח, עצוב, מתח, אקשן וכולי.
למה בעצם אין אנדרים [מוזיקת רקע] מוזיקליים לכתבות כרוניקה חדשותית? נדמה לי שדיווחי פלילים של נוסבאום או מבזקי משבר כלכליים היו משתדרגים ככה.
יש אנדרים אבל לא לכל אייטם חדשותי. תלוי בעורך ובכתב.
זה היה כמובן בהומור דני, אתה רציני הבוקר.
אני משתדל להיות רציני עד כדי חמור סבר. לעשות רושם:)
יש דוגמה של כתבה מהתקופה האחרונה, שזכורה לך במיוחד בהיבט הזה של בחירת המוסיקה? היו לנו לא מעט סערות חדשותיות כאן בשבועות האחרונים.
יש הרבה טענות על כך שהמוזיקה לפעמים מוטה לטובת הכתבה או האייטם בצורה מניפולטיבית. זה נכון אבל לדעתי לא צריך לקחת את זה יותר מדי ברצינות. הצופה מספיק אינטליגנט לדעתי כדי לקבל תמונה מלאה ולפרש אותה כרצונו.
אני חושב שדווקא בכתבות הפחות דרמטיות האנדרים המוזיקליים עושים עבודה יותר זכורה לצופה. למשל בכתבות של יגאל מוסקו. בכתבות החדשותיות הארד קור, התוכן לדעתי הרבה יותר משפיע על הצופה. באופן כללי אני משתדל להביא קטעים מוזיקליים שלא יבלטו יותר מדי, שיהוו חיזוק לתוכן אבל לא ישתלטו עליו.
בכל זאת תרשה לי להסתקרן איך ישמע דיווח של עמית סגל עם מוזיקת רקע מסרט של צ'ארלי צ'פלין. נשמע לי משהו שצריך לנסות פעם. או אמנון אברמוביץ' לצלילי הספר מסיביליה.
אתה שואל בהומור אני מניח. מה שכתבת לעולם לא יקרה:) אני אבחר בכוונה קטעים שאינם מפסקולים מוכרים.
תמיד יש לי נטיה לשאוף למטרות שקשה יותר להגשים אותן :) לך יש יתרון מובנה נוסף משום שאתה לא רק איש מוזיקה, אתה עוסק גם באקטואליה, יחד עם אחת הדמויות המוכרות והמרכזיות ביותר בתחום.
זה נכון. ההתעסקות היומיומית שלי באקטואליה כבר הרבה שנים עוזרת לי מאוד להבין על מה האייטם ואיך יגשו אליו בחדר העריכה.
זה עולה לפעמים עד כדי חשק להחליף את הכתב?
אני רק היועץ המוזיקלי, אסור לי לשכוח את זה אף פעם. לא העורך, המפיק או הכתב. זכותם להחליט מה שהם רוצים בסופו של דבר ואני ממלא אחר הבקשות שלהם.
כשאתה רואה את הגל האחרון שעובר על התעשיה המוזיקלית כאן, אמנים מוכרים שהופכים למנהיגי מחאות, אתה מודאג או שהניתוח שלך של המצב נינוח יותר?
אני מאוד מודאג ובעיקר עצוב. אני שומע ומשוחח עם אנשי מוזיקה רבים, גם ברדיו וגם ברשתות החברתיות והסיפורים שלהם עצובים ומדאיגים אותי מאוד.
מצד שני, נדמה גם שהמחאה שלהם, אולי בגלל הקרבה לתעשיית התקשורת, מקבלת הבלטת יתר על פני מצוקות של מגזרים אחרים.
כי הם ב"שואו" של הביזנס. לשמוע על אמן מוכר במצב קשה זה יותר מדובר מאדם במצב כלכלי קשה במקצוע שלא נמצא בכותרות.
כלומר הקרובים לצלחת התקשורתית נשארים שם גם כשזה נוגע למצוקות. בערך כמו תעשיית האוכל שהפכה טלוויזיונית יותר ויותר בשנים האחרונות. לא מסקנה אופטימית במיוחד, אני חייב להודות.
אתה צודק.
זאת אחת התשובות הקצרות ביותר והטובות ביותר שקיבלתי במהלך כל הראיונות שערכתי.
זה לא עניין של אופטימי. תמיד תשמע על שחקן או ספורטאי יותר מאשר על קבלן בניין או נהג. ככה זה בכל מקום בעולם. מצבו של ספורטאי מוכר יעניין אותך יותר כצופה ממצבו של בעל מפעל. אתה מכיר אותו, שמעת עליו, אתה יודע מה הוא עושה, הוא סלב.
אבל אני יודע גם שהוא לא השכן שלי או השותף שלי. אנשים רוצים לשמוע גם על מצוקות דומות לשלהם. אתן לך דוגמה: בחדשות 10 שידרו כמה פעמים משדרי חדשות מהפריפריה, שהתמקדו גם בדיווחים בעלי הקשר מקומי. אלו משדרים שזכו להצלחה יפה במובן העניין הציבורי בהם כי היה רושם שהם עוסקים באדם הרגיל, המצוי או איך שלא תרצה לכנות אותו. חדשות עלינו.
זה חשוב מאוד מה שכתבת והתשובה שלי תהיה ארוכה.
אני אוהב תשובות ארוכות :)
אתה מדבר על מצוקות יומיומיות וזה בהחלט נכון. מרגש אותי לדעת ולשמוע על מצוקות של אנשים "רגילים" כמוני, שלא נמצאים כל היום בכותרות מתוקף תפקידם. זה נכון אבל יש כאן תכונה אנושית נוספת שאני רוצה להתייחס אליה והיא הידיעה של אדם "רגיל" שאינו סלב, שגם הסלב שאותו הוא רואה בטלוויזיה כל יום, גם הוא נמצא בצרות. לפעמים זה מוביל לרגשות שליליים כמו שמחה לאיד למשל, אבל לפעמים זה גם מוכיח לך שלא הכל נוצץ אצלם שם בעולם של נצנצים, גם אם נדמה לך לפעמים שכן. זה מראה לך שלא רק אתה, כאזרח לא מוכר, נמצא בצרות.
כלומר שאולי אנחנו אוהבים לראות אותם מצליחים וזוהרים כדי לנסות להיות כמותם, אבל מתעניינים גם בנפילות שלהם, כדי להיזכר שאף אחד לא חסין או אפילו כדי להרגיש טוב יותר עם הידיעה שגם החזקים נופלים מדי פעם.
אתה כותב את זה בצורה קצת אכזרית אבל אני חושב שאני מסכים עם זה.
אתה חושב שהבידור והמסחור השתלטו על הטלוויזיה שלנו במידה רבה מדי או שהעירוב של קידום מסחרי וחדשות הוא דווקא נוסחה טובה?
זאת הטלוויזיה. חשבנו פעם שנהיה כמו הבי.בי.סי אבל גם הבי.בי.סי כבר לא מה שהיה. כדי להיות בטלוויזיה המסחרית צריך להתמסחר, אחרת אין טלוויזיה.
השאלה אם יש כאן גם מנצחים ומפסידים מובהקים. את האינטרס של בעלי הערוצים והעוסקים במלאכה בעירוב הזה אני מצליח לזהות בקלות, אבל מה מרוויח הצופה כשמוכרים לו קידום במסווה של חדשות?
הצופה הוא האחרון בשרשרת המזון. זה מתחיל מהמפרסם. הוא זה שקובע. אין מה לעשות בעניין הזה. בלי מפרסם, בלי מימון כספי גדול של אותו פרסום, אין טלוויזיה בכלל. ברגע שכסף גדול מעורב, הצופה יהיה חייב לקבל מתישהו תוכן מסחרי, לפעמים גם כשהאייטם הוא חדשותי. אבל עדיין יש גבול והפרדה ברורים לדעתי בין אייטמים חדשותיים הארד קור לבין כתבות ואייטמים אחרים. בכתבה על מנדלבליט או על חמאס אני לא מאמין שתמצא מיסחור.
השאלה בסופו של דבר, מה מבין הצופה ועד כמה מנסים להטמיע מסר סמוי. עוד תופעה שאנחנו רואים חודרת יותר ויותר אל המסכים היא שיח הרשתות החברתיות. מה זה עושה לתקשורת המסורתית שלנו שיותר ויותר תכנים מגיעים משם?
אתה מתלונן על המציאות. זה מה יש. הרשתות החברתיות פה ובגדול אבל עדיין אין תחליף לתחקיר מצוין, לכתב או פרשן טלוויזיה שגם יודע להתבטא בשידור חי או לעורך מהדורת חדשות. את זה לא תמצא בשיח ברשתות החברתיות. אפשר לקדם שם נושאים רבים חשובים אבל כשזה יגיע לטלוויזיה, הנושא שעלה ברשתות יעובד לפורמט טלוויזיוני. בשביל זה צריך עדיין להבין בתחום של טלוויזיה ולא להיות רק אושית רשת.
תלונות על המציאות זה הספציאליטה שלי. נדמה לי שבאמצעות הסתמכות כמעט מלאה על הפיד שברשת, עיתונאים מורידים מעצמם לא פעם מהאחריות ושיקול הדעת שמהווים את לב המקצוע, עריכת חדשות.
כי הם ברשת החברתית ולא במהדורת חדשות. עבור איש טלוויזיה, הרשתות החברתיות הן פלטפורמה נוספת להביע את דעתו. הוא יעשה את זה שם בדרך אחרת מאיך שהוא כותב כתבה לעיתון או עורך מהדורה או פרשן מדיני.
אני התכוונתי לאו דווקא לכתיבה של אנשי חדשות ברשת אלא לתכנים וסיפורים שמגיעים מהרשת ומחלחלים לחדשות כסיפורים מובילים.
לפעמים הסיפורים שמגיעים במהלך היום מהרשתות ראויים בהחלט לעיבוד טלוויזיוני בערב. מה רע בזה?
לא רע בהכרח, אבל אולי קל, נוח ועצלני יותר.
ממש לא. זה מקור מידע חדש יחסית שקיים בעולם המדיה וחייבים להתייחס אליו. אבל צריך להיות איש טלוויזיה מנוסה וחכם כדי לדעת איך להתייחס לאותו סיפור מהרשת החברתית כדי להפוך את זה לאייטם טלוויזיוני מעניין וראוי.
על זה אני מוכן להסכים איתך, אבל שוב מסתבר שאני מתלונן על המציאות :)
בהחלט. זאת המציאות וצריך לדעת לעבד אותה נכון לפורמט טלוויזיוני. עדיין אתה צריך להיות איש טלוויזיה כדי לדעת לעשות את זה נכון.
היות ומחר חג והתכנית שלכם לא תשודר, אני מרשה לעצמי לבקש ממך לפרגן לי את רשימת המרואיינים שהייתם אולי מעלים מחר בתכנית של אודי ושלך ועל מה היית רוצה לשוחח איתם.
הינו מחפשים פוליטיקאי בכיר למשל. תמיד יש אייטם של תרבות. מישהו שאולי הוציא שיר חדש השבוע. אני מניח שהיינו מחפשים בעל מסעדה או בר או משהו בסגנון, אולי פרשן משפטי. כמעט עם כל פוליטיקאי בכיר אתה יכול לכסות כמה נושאים.
מירי רגב למשל? הרשת סוערת סביב הראיון שלה ל"7 ימים".
היא תמיד תעורר סערות. כזאת היא. מחפשת איפה לצבוט. להציק.
והיא גם דמות מרכזית בחיי התרבות. או לפחות היתה עד שעברה לתחום שנוגע יותר להסעות (אולי יפתחו מחלקה במשרד שתעסוק בהסעות אמנים).
כל עוד היתה בתרבות היא יכלה לייצר כותרות מול הסלבס. זה עשה לה שירות טוב לקריירה. עכשיו במשרד התחבורה עם מי היא תייצר כותרות נוצצות, עם ועד עובדי הרכבת? אז מטנפים על גנץ.
ובנימה אופטימית זאת, הגענו לסוף - היה לי מאוד מעניין דני, אבל כמו שאומרים אצלכם, "גומרים, הולכים".
המלצות מדיה:
בטלוויזיה: כדורגל אנגלי, כדורגל ספרדי, "הריקוד האחרון" והטור דה פראנס. בעיתונות, קודם כל ולפני הכל, "הארץ". אבל גם פרשנויות פוליטיות בעיתונים אחרים.