לביהמ"ש העליון הוגשה עתירה למתן צו נגד היועמ"ש מנדלבליט והפרקליטות לתרץ מדוע לא הוגש כתב אישום נגד התאגידים המעורבים בפרשיות השחיתות המוכרות בשמות "תיק 2000" ו"תיק 4000": בזק, "וואלה" ו"ידיעות אחרונות".
העותרת, עמותת לביא, מיוצגת ע"י עו"ד מיכאל דבורין. על העתירה דיווח לראשונה אבישי גרינצייג ב"גלובס".
ב"תיק 4000" נאשמים ראש הממשלה בנימין נתניהו ושאול ואיריס אלוביץ' בעבירות של שוחד. לפי כתב האישום, נתניהו העניק הטבות רגולטוריות בשווי מאות מיליוני שקלים לחברת בזק כשהיתה בשליטת בני הזוג אלוביץ', ובתמורה הללו היטו את הסיקור באתר "וואלה" שבשליטת בזק כך שייטיב עם נתניהו ויפגע ביריביו.
ב"תיק 2000" נאשמים נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס בעבירות שוחד (מוזס) ובעבירות מרמה והפרת אמונים (נתניהו). לפי כתב האישום, השניים קשרו קשר לפיו נתניהו יעביר חוק שיפגע ב"ישראל היום", המתחרה ב"ידיעות אחרונות", ובתמורה יטה מוזס את הסיקור ב"ידיעות אחרונות" לטובת נתניהו ולרעת יריביו.
בעתירה נטען כי היה על הפרקליטות להגיש כתב אישום גם נגד התאגידים שבראשם עמדו הזוג אלוביץ' ומוזס, "וזאת בשל הפעילות הפלילית המיוחסת לאורגנים אלה שפעלו מטעם התאגידים ולמענם כמתואר בכתב האישום. הדבר אף עולה בקנה אחד עם הנחיות מפורשות של המשיבים עצמם לפיהן 'דין יחיד כדין תאגיד' ואדרבא קיים אינטרס ציבורי עליון להעמיד לדין לא רק יחידים 'שחטאו' אלא אף את התאגידים שבשמם ועבורם פעלו".
העתירה מסתמכת על הנחיות פרקליט המדינה לפיו "בכל מקרה מתאים" יש "ליתן את הדעת" "גם לאפשרות העמדה לדין של התאגיד". בשנה שעברה פירט כאן באתר "העין השביעית" עו"ד אלעד מן לגבי ההנחיה, "שמטרתה להתוות את מדיניות התביעה בשיקולי העמדה לדין של תאגיד, ובגיבוש עמדתה ביחס לדרכי הענישה של תאגידים".
עוד מפרטת העתירה כי לפי כתב האישום קבוצת "ידיעות אחרונות" היתה אמורה להיות המבצעת של עסקת השוחד בין נתניהו למוזס, וכי לפי כתב האישום אף התחילה בכך למעשה: "בהמשכו של כתב האישום מתואר כי כאות של רצון טוב והוכחת יכולת החלה כבר קבוצת ידיעות אחרונות לממש את הצעת השוחד שנתנה לראש הממשלה. ודוק קבוצת ידיעות ולא מר מוזס עצמו".
"[...] יצוין כי בניגוד לאלוביץ' שהודח מתפקידיו בבזק ולכן לגביו אולי ניתן לטעון (אם כי בדוחק רב, ובניגוד מוחלט להנחיית פרקליט המדינה שתפורטנה להלן) שבשל העובדה שהנ"ל אינו אוחז בתפקיד רשמי יותר בבזק מתייתר הצורך להעמיד לדין את התאגיד שבראשו עמד, ממשיך מר מוזס לנהל בגאון את קבוצת ידיעות אחרונות ולהיות בעל המניות העיקרי בה. בנסיבות אלה ומבלי לגרוע מחומרת אי ההעמדה לדין של חברת בזק, התמיהה מדוע לא הועמדה ידיעות אחרונות לדין - רק גוברת".
"לא למותר להדגיש", נכתב עוד בעתירה, "כי לגופים התקשורתיים כוח עצום ביחס לעובדי ונבחרי ציבור, ובשל כך הדעת נותנת כי במקרה דנן היה צורך מובהק עוד יותר לדקדק ולפעול בהתאם להנחיות פרקליט המדינה ולעמוד על קוצו של יוד". אלא שלפי העתירה, למעט תשובה כי הנושא נמצא בבירור, לא התקבלה תגובה עניינית מהיועמ"ש לגבי נושא העמדתם לדין של בזק, "וואלה" ו"ידיעות אחרונות" במשך חצי שנה מאז מועד הפנייה בנושא זה.
"גם אם העבירה החמורה לא צלחה כמו במקרה של ידיעות אחרונות", נכתב בעתירה, "עדיין התעוזה להציע את הצעת השוחד, של קבוצת העיתונות החזקה במדינה, המכונה גם בשפה המשפטית 'ניסיון לשוחד', הייתה אמורה להוביל את האשמת התאגיד בעבירה החמורה הנ"ל ואולי אף לקנס משמעותי וזאת בין היתר על מנת להרתיע תאגיד זה ותאגידים אחרים כדוגמתו, מלהעז לחשוב שוב על אופן פעולה כמתואר בכתב האישום.
"[...] אכן לחלט טבעת או שעון מהיד של מי מהאורגנים שנאשמו בפרשה דנן הוא דבר שיכול לקדם את האינטרס הציבורי, אך 'להחזיר את "המיליארד שקל' או חלק ממנו שנטען בכתב האישום כי בזק קיבלה על חשבונו של הציבור כתוצאה ממעשי השחיתות הנטענים, נחזה להיראות כחשוב יותר. ללא האשמת בזק בפלילים כמובן שהדבר לא ניתן, כפי שלא ניתן גם לבטל לבזק את ההטבות הרגולטוריות הבלתי חוקיות שנטען כי קיבלה".
בשולי העתירה נכתב כי גם נגד אילן ישועה, שכיהן כמנכ"ל "וואלה" בזמן שהתבצעו בו העבירות לכאורה, לא הוגש כתב אישום, למרות תפקידו המרכזי בהטיית הסיקור ולמרות שאינו מוגדר כעד מדינה. "למיטב ידיעת העותרת מר ישועה לא החזיר עד היום את הבונוס בסך 12 מיליון השקלים שקיבל עם השלמת מכירת אתר יד 2, מכירה אשר מוגדרת בכתב האישום כאחת מאבני הציר של מארג השחיתות המתואר בו".