פרשות ההון-שלטון-עיתון המכונות "תיק 2000" ו"תיק 4000" מעסיקות את הציבור והתקשורת בישראל כבר יותר משנתיים, אך מהשיח נעדרים כמה מהשחקנים המרכזיים ביותר בהן. לאוויר משוגרים שמותיהם של חשודים, סייענים ועדי מפתח, אך נפקדים מהדיון התאגידים עצמם – "ידיעות אחרונות" ב"תיק 2000", ובזק ו"וואלה" ב"תיק 4000".
שאלת אחריותם של התאגידים בכל הנוגע לעבירות שבגינן נשקל להעמיד לדין את בעלי השליטה ונושאי המשרה או הדירקטורים באותם תאגידים קיבלה בימים האחרונים מיקוד מעניין בדמות הנחיה שפרסם פרקליט המדינה, שי ניצן. הנחיה שמטרתה להתוות את מדיניות התביעה בשיקולי העמדה לדין של תאגיד, ובגיבוש עמדתה ביחס לדרכי הענישה של תאגידים.
הנחיה מספר 1.14 הושלמה ב-2 באוקטובר והופצה לציבור בשבוע שעבר (23.10). בדברי ההסבר הכלליים להנחיה, העוסקים במעמדו של התאגיד ובמרכזיות תפקידו בחיים המודרניים, עניין הגוזר גם את חבותו הפלילית, נאמר כך:
התאגידים על צורותיהם השונות תופסים חלק מרכזי בפעילות הכלכלית בעולם המודרני. [...] הדין מכיר בכך שקיימת חשיבות מיוחדת להתייחסות לתאגיד כאל ישות עצמאית שניתן להאשימה בפלילים, וזאת בעיקר מהסיבות הבאות: הטלת אחריות פלילית על תאגידים מרתיעה ויוצרת תמריצים לתאגיד לפעול לאיתור ומניעה של עבירות המבוצעות במסגרתו; ובחלק ניכר מן המקרים התאגיד הוא הנהנה העיקרי מפירות העבירה שמבוצעת במסגרתו".
עוד נכתב בדברי ההסבר להנחיה:
בישראל מוטלת אחריות על תאגיד מכוח תורת האורגנים. תורת האורגנים רואה במעשיו ובמחשבותיו של האורגן את מעשי ומחשבות התאגיד, ומטילה אחריות פלילית על התאגיד בהתאם לכך. אורגן הוא נושא משרה בכיר של התאגיד או מי שהפונקציה המבוצעת על-ידו מצדיקה לראות את מעשיו כמעשי התאגיד, ללא תלות במעמדו ההיררכי. הדין יראה את מעשי האורגן כמעשי התאגיד אם בוצעו במסגרת תפקידו של האורגן ואינם מנוגדים לאינטרס התאגיד או פועלים לרעתו".
הנה ראינו שפרקליטות המדינה והדין בישראל מכירים בכך שניתן להטיל אחריות פלילית על תאגידים בתנאים מסוימים, בשל פעולות של אורגנים שלהם. במקרה שלפנינו בהחלט היה אמור התאגיד – "ידיעות אחרונות" או "וואלה" ובזק – ליהנות מפירות העבירה: הגבלת תפוצת המתחרה ("ישראל היום"), אישורים רגולטוריים שונים והשאת רווחי התאגיד או הקבוצה שאליה הוא משתייך. מדוע אפוא לא שמענו על אפשרות להעמדת "ידיעות אחרונות" או בזק ו"וואלה" לדין (בניגוד למשל לכתב החשדות שהוגש בעניין החברות חלל תקשורת ויורוקום)?
הנה כך מתארת ההנחיה את אמות המידה להפעלת שיקול הדעת בבחינת שאלת העמדתו לדין של תאגיד:
המטרה העיקרית בהטלת אחריות פלילית על תאגיד היא הרתעה ומניעת הישנות העבירות. הטלת אחריות פלילית על תאגידים נועדה להרתיע תאגידים ונושאי משרה בתאגיד מביצוע עבירות פליליות במודע, ולהעניק להם תמריץ ליצור מנגנוני פיקוח ובקרה שיוכלו למנוע מראש את ביצוע העבירות. לפיכך, כמקובל ביחס ליחידים, ככל שנמצא שקיימות די ראיות לביצוע עבירה על-ידי תאגיד, קרי יש סיכוי סביר להרשעה, יש להעמידו לדין, אלא אם מכלול נסיבות העניין אינו מצדיק העמדתו לדין".
בראש רשימת השיקולים נמצאת אפוא התייחסות לחומרת העבירה ונסיבותיה. ככל שהנסיבות חמורות יותר, כך יגבר האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין. ההנחיה מורה להתייחס למשל למידת הנזק שנגרם מן העבירה, למידת הפגיעה בערכים המוגנים הקשורים לעניין, בטובת ההנאה שהופקה לתאגיד מביצוע העבירה, בשאלה האם העמדתו לדין של התאגיד נדרשת לצורך חילוט טובת ההנאה שהפיק, במידת התכנון המוקדם של העבירה, משך ביצועה, והיקפה הכספי ובזיקה בין העבירה שבוצעה ובין תחומי הפעילות של התאגיד.
כאן לכאורה ניתן לקבוע כי גם באשר ל"תיק 2000" וגם באשר ל"תיק 4000" מתקיימות רוב האינדיקציות להעמדתו לדין של התאגיד: חומרת העבירה נמצאת ברף הגבוה, האינטרסים המוגנים נוגעים לליבת הדמוקרטיה וחופש הביטוי והעיתונות, התכנון מפורט ומוקפד, ההיקפים הכספיים גדולים, וגם קיימת זיקה בין תחומי עיסוק התאגיד לעבירות.
המשך ההנחיה מספק סיבות נוספות להעמדת תאגידים אלו לדין:
בין היתר, יש לבחון אם מדובר בתאגיד המספק שירות לציבור; מרכזיותו של התאגיד במשק; היקף פעילותו ועסקיו; חיוניות השירותים המסופקים על-ידי התאגיד וכדומה. ככל שפרמטרים אלו מתקיימים, כך יגבר האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין".
מרכזיותם של קבוצת "ידיעות אחרונות" (המחזיקה בעיתון הנמכר הנפוץ ביותר ואתר החדשות הנפוץ בישראל) ושל אתר "וואלה" (גם הוא אתר חדשות מהפופולריים בישראל) בשוק ובשיח הציבורי הכללי בישראל, והשירות החיוני שהם מעניקים, תומכים בהעמדתם לדין. כך גם לגבי בזק, הגם שאינה כלי תקשורת.
ההנחיה ממשיכה ומצביעה על מידת הכשל בתרבות הציות לחוק בתאגיד כפרמטר רלבנטי בהחלטה אם להעמידו לדין:
עבירה המבוצעת במסגרת תאגיד עשויה בנסיבות מסוימות לנבוע מכשל נקודתי במנגנוני הפיקוח התאגידיים, ובנסיבות חמורות יותר היא עשויה ללמד על כשל נרחב בתרבות הציות וכיבוד הוראות הדין בתאגיד. ככל שהנסיבות מלמדות על כשל נרחב, מתעצם משקלו של האינטרס הציבורי בהעמדת התאגיד לדין".
כאן מפורטות נקודות שיש להביא בחשבון בעת בחינת היבט זה של פעילות התאגיד העבריינית: מספר העובדים ונושאי המשרה המעורבים בביצוע העבירה, עבר של ביצוע עבירות או הפרות חוק בתאגיד או בתאגידים קשורים, המידה שבה העבירות שבוצעו היו חלק מפרקטיקה עסקית נוהגת בתאגיד, האם מדובר בכשל מקומי על אף קיומה של תרבות ציות לחוק בתאגיד בעת ביצוע העבירה, או שמא מדובר בכשל רוחבי בהקשר זה.
לאחר בחינת מכלול השיקולים שנזכרו כאן, קשה להבין מדוע השיח המשפטי והציבורי לא כלל אפשרות ממשית של העמדת התאגידים עצמם לדין בתיקי 2000 ו-4000.
ב"וואלה" אמנם ניתן לומר כי חלו שינויי שליטה ובעלות, וכך גם בבזק (שהיא חברה ציבורית, ואולי הפגיעה בה ובבעלי מניותיה ובציבור במקרה של העמדה לדין תהיה קשה יותר). ב"ידיעות אחרונות" לעומת זאת, השליטה היתה ונותרה בידי מי שנחשב למחולל עבירה מרכזי – הנושא גם בתפקיד ניהולי בכיר (יו"ר הדירקטוריון) וגם בתפקיד התוכן הבכיר ביותר (עורך אחראי), הלא הוא ארנון (נוני) מוזס.
מכאן שאפשרות זו היתה צריכה להיות על השולחן ביתר שאת – במיוחד נוכח מאפייני העבירה ושאר הנסיבות העוטפות את הפרשה הזאת. האם בכלל התקיימה חקירה נגד התאגיד עצמו? האם נשקלה אפשרות העמדתו לדין? אלו שאלות טובות, שיש צורך להפנות למשטרה ולפרקליטות עוד בטרם יוחלט על הגשת או גניזת כתבי האישום האחרים בפרשות אלו.