הסיפור התקשורתי הבולט של השבוע שעבר בעיתונות הספורט היה הדברים שכיוון גיא לוזון, מאמן בני-יהודה, כלפי כמה עיתונאים, ושצוטטו בספורט "ידיעות אחרונות" (3.2.09): "האשכנזים האלה מתים, נהרוג אותם לאט לאט". על המיני-שערורייה הזו חתום דוד בן-שימול, שהוא בכלל כתב המסקר את בית"ר ירושלים. בן-שימול התיידד עם לוזון כשסיקר את מחנה האימון של הקבוצה באירופה בקיץ כשליח העיתון. ב"ידיעות אחרונות" הכינו כתבה על בני-יהודה, שפורסמה ביום שני, ומאחר שלוזון אטם את הקבוצה ואת עצמו בפני התקשורת, נשלח כנראה בן-שימול כדי לדובב אותו.
בן-שימול לא הצליח להניע את לוזון להתראיין על בני-יהודה, אבל לא חזר בידיים ריקות. במהלך הסמול-טוק ביניהם תקף לוזון שניים מכתבי העיתון, אמיר אפרת ונדב צנציפר, באמירות עדתיות. במדינת ישראל בפרט, גזענות ועדתיות תמיד מוכרות עיתונים. בן-שימול לא עשה חשבון לידיד מהמחנה בהולנד, ובעצה אחת עם עורכי המדור החליט להוציא את הדברים החוצה. אולי לא האקט הכי חברי בעולם, אבל מבחינה עיתונאית מדובר בהישג, ואפילו באומץ להתגבר על אי-הנעימות ולהיות נאמנים אך ורק לקוראים.
צל"ש "העין השביעית" מועמס על המשאית ונשלח לרחוב מוזס, ובכל זאת הברק קצת הועם כשלטעמי "ידיעות אחרונות" לא נהגו בהמשך הסיפור באותה שקיפות שבה נהגו בעת פרסום הציטוטים המסעירים. המשפטים הספציפיים של לוזון הושמעו אמנם ב-Ynet (באיכות גרועה ביותר; לא הגיע הזמן לשדרג לכתבים את הטייפ?), אבל לוזון טען בתוקף בכלי תקשורת אחרים שדבריו הוצאו מהקשרם ודרש להשמיע את השיחה במלואה. אם ל"ידיעות אחרונות" היה חשוב להוציא את האמת לאור, היה עליו להרים את הכפפה ולהעביר ל-Ynet את ההקלטה המלאה. יאזין הציבור וישפוט. תחת זאת התעלם העיתון מהבקשה, ואף צינזר את תגובתו המלאה של המאמן לסיפור. ביום חמישי פירסמו בידיעות אחרונות" דברי התנצלות של לוזון שנאמרו ברדיו ובטלוויזיה, אבל לא טרחו לציין את ההמשך: "לא אנוח ולא אשקוט עד שהקלטת המלאה תצא לאור".
ב"ידיעות אחרונות", אם כן, שיחקו אותה עם הפרסום, אבל ההתנהלות שלהם בהמשך הותירה טעם חמוץ.
נ"ב: עד לרגע זה, קוראי ספורט "מעריב" לא יודעים על הפרשה.
עולם הולך ונעלם 1
הקיצוצים בעיתונים פסחו עד כה על מדורי הספורט. מלבד "ספורט הארץ", שהוקטן לאחרונה באופן משמעותי, הצליחו ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" לעבור איכשהו את החודשים האחרונים הקשים. לא עוד.
"מעריב" מיצמץ ראשון בשבוע שעבר. שלושה מוותיקי המדור התפטרו או פוטרו: חגי סגל, שסיקר את מכבי תל-אביב בכדורסל; הצלם עדי אבישי, שלא אחטא לאמת אם אצמיד לו את התואר "מיתולוגי"; והעורך הוותיק אסי קוטין. הפרישה תיכנס לתוקף בסוף החודש.
סגל סירב בתוקף להיענות לדרישת העיתון לקצץ בשכרו, גם במחיר הפסקת עבודתו. זהו חידוש מפתיע ואמיץ, כיוון שבעיתונים מנצלים את העובדה שלעיתונאים אין כיום הרבה אלטרנטיבות. עזיבתו פוגעת משמעותית בדסק הכדורסל של "מעריב", שאמנם מתהדר בפרשנים עפר שלח ואביב לביא, אבל הידלדל למעשה מכתבי שטח. המוהיקנים הכמעט אחרונים הם אבי אורנן ויצחק ויסהוף, שאחד מהם אמור להחליף את סגל. ב"מעריב" יודעים לספר שאורנן, המסקר את הפועל ירושלים והנבחרת, סירב להצעה לסקר את מכבי תל-אביב. מדובר בכאב ראש רציני, מה עוד ששכרו כבר קוצץ. יצוין כי גם ספורט nrg ייפגע מאוד מעזיבתו של סגל, שהקפיד תמיד להעביר עדכונים שוטפים במהלך היום על הנעשה במכבי.
קוטין מילא תפקידי עריכה בספורט "מעריב" במשך שנים, ובשנה האחרונה מונה לעורך הספורט ב-nrg. הוא חש על בשרו את משמעות המשל על הסוס, שבעליו הפחית מדי יום את מנת המזון שלו, עד שמת. תחילה קיצצו לו בתכנים (וידיאו), בהמשך בכתבים ובעורכים, אחר-כך הורידו אותו מהקומה השישית של מערכת האתר וסיפחו אותו פיזית לספורט בעיתון, ולבסוף הראו לו את הדלת החוצה.
את מקומו של קוטין ימלא יואב גולן, עורך הספורט בעיתון. גולן הופך בעצם לעורך הראשון האחראי גם על הפרינט וגם על הווירטואלי. מינוי הזוי, בעייתי, ובעיקר מטרד לכתבי העיתון, שייאלצו להתמודד עם בקשות/דרישות גולן לעדכונים במהלך היום. כיוון שאף אחד לא יקבל תוספת של שקל על המאמץ הכפול, צפויים עימותים לא נעימים.
מעניין לציין שלמרות הפרידה הצורמת, שמרו השלושה על כבוד העיתון, וציטוטיהם במדורי הברנז'ה פירגנו למקום שבו עבדו עשרות שנים.
עולם הולך ונעלם 2
חרב הקיצוצים החלה לחתוך גם בספורט "ידיעות אחרונות". בדרכה פגעה החרב אפילו בפרה הכי קדושה במדור, רפאל נאה. הכתב הוותיק מסקר זה כ-40 שנה את קבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב, תקופת זמן שאין לה אח ורע בעיתונות הספורט, להוציא את אברהם טבק בן ה-67 מ"מעריב", המסקר תקופה דומה את ההתאחדות לכדורגל.
עד עכשיו הקפידו בספורט "ידיעות אחרונות" ללוות את מכבי תל-אביב בכל משחקי החוץ במסגרת האירופית. אלא שבשבוע שעבר נפל דבר: אף שמכבי בתקופת משחקים מכרעת באירופה (הטופ-16), סיקר נאה את משחקה בספרד מול ברצלונה באמצעות הטלוויזיה, מהמערכת בתל-אביב.
במסדרונות העיתון טוענים שהסיבה כלכלית נטו. חובבי הקונספירציות מדברים על חתול שחור נוסף בין נאה לעורך הראשי של הספורט, ניר חפץ. לבליל השמועות נוספה גם האפשרות שחגי סגל, המסיים את עבודתו ב"מעריב", נמצא בדרך לרחוב מוזס, על המשבצת של נאה.
כך או כך, סיקור משחק של מכבי באירופה באמצעות הטלוויזיה הוא מכה קשה לאתוס שמלווה את העיתון זה עשרות שנים – להיות בכל אימון ובכל משחק של קבוצה בכירה, בוודאי כשמדובר ב"קבוצה של המדינה".
חרש חרש
לא פעם מתהדרים העיתונים בצילום ידיעה שהתאמתה תחת הכותרת "כפי שפורסם לראשונה בעיתוננו". לרוב מדובר בסקופים סוג ב' ופחות מכך, אבל העיתונים מתייחסים אליהם כאילו מוטטו משטרים והרסו קבוצות. את הקוראים לא מעניין מי פירסם ראשון, אבל אף מערכת לא תוותר על ד"ש חם מרחוב מוזס לקולגות ברחוב קרליבך, ולהפך.
אז הנה, כקונטרה, שתי דוגמאות שאם העיתונים היו הוגנים, הם היו מפרסמים אותן תחת האזכור "כפי שפורסם לראשונה בעיתוננו ולא קרה באמת".
שתי הדוגמאות הן מספורט "ידיעות אחרונות", שמרבה לפרגן לעצמו. ביום שישי לפני שבוע כתב דוד בן-שימול על חלוץ ברזילאי שמגיע למבחנים בבית"ר ירושלים. הפרסום היה בלעדי, וביום ראשון ציינו ב"ידיעות אחרונות" בכותרת המשנה לידיעת ההמשך, "כפי שפורסם ב'ידיעות אחרונות'". החלוץ אכן הגיע למבחנים, אבל מרוח "הפרסום הבלעדי" אפשר היה להבין שבית"ר תחתים אותו, אחרת מה הטעם להשוויץ בעוד שחקן שמגיע למבחנים ויחזור כלעומת שבא? אלא שלמחרת החליטו בבית"ר לוותר על השחקן, וסופו שביום שלישי הופיעה העובדה הזו כבדרך אגב במשפט האחרון של ידיעה על בית"ר. היה חלוץ, היה בלעדי בעיתוננו, והנה איננו עוד.
דוגמה שנייה: את ה-1 בינואר פתחו ב"ידיעות אחרונות" בכותרת על כל השער, שבישרה שיניב קטן בדרך חזרה לנבחרת. אמנם הידיעה לא פירטה מתי, אבל סביר להניח שהתכוונה לומר שזה יקרה בהזדמנות הראשונה – משחק הידידות מול הונגריה, שייערך השבוע בארץ. בסוף השבוע שעבר התברר כי זה הקטן עדיין לא כזה גדול. המאמן הלאומי לא הזמין, ההבטחה של הכתב גידי ליפקין לא התממשה, קטן ימשיך בינתיים לבעוט רק במכבי חיפה, אבל ב"ידיעות אחרנות" לא תמצאו את צילום השער ההוא עם הכיתוב "סליחה, מצטערים, טעות, טעינו, טועים".
בקטנה
פינת הקרצוץ: כבר פעם רביעית בתוך זמן קצר שבתקשורת הספורט לא מבינים את ההבדל בין מסיט למסית. הטועה הפעם הוא "מעריב", שבידיעה שהתפרסמה אצלו ביום ראשון על מכבי חיפה נכתב: "מישהו הסיט את אלישע לוי נגד אלון חרזי". אם הכתב התבלבל, איפה הבקרה של העריכה וההגהה שיצילו אותו מטעות שתישאר כתובה לנצח?
לא יכול להיות שתוכנית ספורט בת שעה בערוץ 1 במוצ"ש לא תמצא אפילו חצי דקה לאזכר את התמודדות נבחרת הנשים בטניס מול אוקראינה בגביע הפדרציה, שהחלה בשבת. זה מינימום שבמינימום.
תיקון: בתוכנית הספורט בערוץ 1 כן שודרה התוצאה של משחק נבחרת הנשים בטניס. הח"מ מתנצל בפני עורכי התוכנית על הטעות.
באתר ערוץ הספורט משדרים מדי סוף שבוע כתבת וידיאו עם "השערים הכי יפים שנכבשו השבוע באירופה". באותיות הקטנות לא תמצאו שהגולים האלה אינם כוללים את הליגות באנגליה, איטליה, שבדיה, הולנד, יוון, רוסיה, פורטוגל ועוד איזה עשרים וכמה מדינות.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il