מבקר המדינה מצא פגמים מהותיים בתהליך גיוס העובדים לתאגיד השידור הישראלי – כך קובע דו"ח ביקורת שמתפרסם היום (4.5). המבקר, מתניהו אנגלמן, מצביע על כך שבראשית דרכו של התאגיד נעשה גיוס העובדים באופן חפוז, ללא כללים מסודרים ותיעוד מספק. את הביקורת הוא ממקד במנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ, בעיקר על רקע רשימות לא-רשמיות שהוא ומקורביו גיבשו לצורך מיון המועמדים שגויסו משורות רשות השידור.

דבר קיומן של הרשימות נחשף ב"הארץ" ב-2018, והן זכורות בשל השימוש התדיר בכינויי גנאי לתיאור העובדים, חלקם עיתונאים ומגישים ותיקים ואהודים: "אפור, משעמם, רכלן ומקטר הרבה", "מכוער", "תככן", "ארכאי ומיושן", "עצלן ולא ממש מוכשר" ועוד. מבקר המדינה מכנה את ההתייחסויות הללו "פוגעניות ומבזות", טוען שהן פגעו בשמם הטוב ובכבודם של המועמדים, ומדגיש כי הן הוסתרו מהם בעת תהליך המיון באופן שלא אִפשר להם להגיב. בכך, כותב המבקר, נפגעה יכולתם של המועמדים להתמודד על תפקידים באופן שוויוני והוגן.

לצד העלבונות, בכמה מהמקרים צוין ברשימות גילם של המועמדים, מוצאם ("מזרחית", "ערבי") והיותם פעילים בוועד – מידע שהעלה חשש לאפליה. קובלנץ, בתגובה, ציין כי המעורבות בוועד העובדים לא נלקחה בחשבון בעת גיוס העובדים, ולראיה מועמד שתואר במסמך כ"איש ועדים" התקבל לעבודה.

מבקר המדינה על הרשימות הסודיות: "תוצרי חוות הדעת הלא רשמיות שימשו הלכה למעשה מידע רשמי לכל דבר ועניין, והיו אחד מרכיבי מיון המועמדים בהליכי הגיוס של עובדי רשות השידור לתאגיד"

ממצאי הדו"ח, כותב המבקר, "משקפים מכלול של ליקויים מקצועיים והתנהלותיים הכרוכים זה בזה. בהליכי הבחינה והגיוס של עובדי רשות השידור לתאגיד נפלו פגמים, חלקם יסודיים: לא הובנה הליך שלם, סדור, שוויוני ושקוף שיבטיח את תקינות הליכי הגיוס; ההחלטה לקבל עובדים רבים לתאגיד לא תמיד היתה נתונה לצוותי הבחירה שהקים התאגיד, אלא להחלטות שקיבלו אחר-כך בכירי התאגיד, בלי תיעוד מלא ובלי יכולת לבקרן באופן שוטף".

בתגובה שמסר התאגיד לכתבי "הארץ" שחשפו את הרשימות, גידי וייץ והילו גלזר, הוטל ספק בעצם קיומם של המסמכים ונטען שהמידע שנכלל בהם "לא היה רלבנטי בשום שלב בהליכי הגיוס וההקמה". המבקר קובע חד-משמעית שהגרסה הזאת לא עולה בקנה אחד עם המציאות. במשתמע, הוא קובע שמדובר בשקר.

"תוצרי חוות הדעת הלא רשמיות שימשו הלכה למעשה מידע רשמי לכל דבר ועניין, והיו אחד מרכיבי מיון המועמדים בהליכי הגיוס של עובדי רשות השידור לתאגיד", מדגיש אנגלמן. לדבריו, חוות הדעת שימשו בסיס למגוון של מסמכים שבהם נעשה שימוש בתאגיד – לעתים תוך הנחיה ברורה לשמור עליהן בסוד.

קובלנץ נגד הלשעברים

שמותיהם של הגורמים שהיו מעורבים בגיבוש חוות הדעת לא מופיעים בדו"ח המבקר, אך בעבר פורסם שאחד מהם הוא שלומי שטיין, חבר מועצת תאגיד השידור הציבורי. לפי פרסומים קודמים, גורם אחר שהיה מעורב בהכנת הרשימות הוא שמעון אלקבץ, מפקד גלי-צה"ל, שכיהן בעבר כסמנכ"ל הרדיו של התאגיד. בדו"ח צוין כי אדם נוסף שהיה מעורב בגיבוש הרשימות הוא מנהל החטיבה הערבית של התאגיד, הסמנכ"ל יאסר עטילה, שהיה מעורב בתיוג וגיוס עובדים לחטיבה. עם זאת, את התיוגים המעליבים מייחס המבקר לאדם אחר, ש"אינו עובד התאגיד ולא הועסק בו, וגם אינו מכהן במועצת התאגיד".

"הלך הרוח בתאגיד היה כזה כי ישנה רשימה, וכי הרשימה היא קודש הקודשים ויש להתייחס אליה כאילו ניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני" (מנהל חטיבה בתאגיד השידור הישראלי, מתוך הדו"ח)

היבט בעייתי אחר ברשימות הסודיות הוא עצם קיומם של מועמדים שהוגדרו כ"מומלצי מנכ"ל": עובדים שסומנו כרצויים במיוחד בעיני קובלנץ, באופן שהעלה חשש לשיבוש הליכי הגיוס. בדו"ח מוזכר "מנהל בכיר לשעבר בתאגיד" שהיה מעורב בגיוס העובדים ו"ציין כי המנכ"ל הנחה אותו לגייס תחילה את המומלצים, ולקבל מועמדים 'לא מומלצים' רק אם לא תתמלא מכסת העובדים שאותם חייב התאגיד לקלוט מקרב יוצאי הרשות".

לפי הדו"ח, אותו "מנהל בכיר לשעבר" ציין שקובלנץ סירב לומר לו מי חיבר את הרשימות ו"מי האנשים שעומדים מאחורי הסגנון העולב והלא מכבד". לדברי המבקר, הגורם שאמר את הדברים ציין שהוא אישית "לא הושפע מן הרשימות שכן סלד מעצם קיומן, מסגנונן ומתוכנן". גורם אחר, שמתואר בדו"ח כ"מנהל חטיבה" שהיה מעורב בהליכי גיוס העובדים וגם עמד בראש כמה צוותי מיון, הוסיף: "הלך הרוח בתאגיד היה כזה כי ישנה רשימה, וכי הרשימה היא קודש הקודשים ויש להתייחס אליה כאילו ניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני".

קובלנץ, בתגובה שהעביר למבקר, הכחיש את הטענה שהוא ביקש להתייחס לרשימות כאל "קודש הקודשים". אגב כך ביקש להטיל דופי בעדויותיהם של הבכירים לשעבר: לפי הדו"ח, קובלנץ מסר ש"יש לתת משקל מופחת לדברי המנהלים שפרשו מהתאגיד נוכח נסיבות עזיבתם, על רקע חילוקי דעות מקצועיים (בלשון המעטה, כדבריו)".

המבקר מציין שהמנהלים בדימוס דחו את הטענות, וכי אחד מהם מסר שהתגובה של קובלנץ מעלה ש"רק אדם שעובד בתאגיד ומסכים עם המנכ"ל רשאי לספק פרטים על אודות תהליכי גיוס העובדים בלא שיטילו ספק באמיתות דבריו. זה סגנון לא ראוי".

כיצד נולדו הרשימות

המבקר אנגלמן מקדיש חלק ניכר מהדו"ח להדיפת טענותיו של קובלנץ לגבי אופן גיבוש הרשימות והשימוש בהן. אגב כך הוא מתאר את אופן היווצרותן. בראשית ימי התאגיד, החוק אילץ את מקימיו לשכור מאות מעובדי רשות השידור. לפיכך, בדצמבר 2015 החל קובלנץ לפנות לגורמים שונים וביקש מהם חוות דעת לגבי עובדים שונים ברשות השידור, כהכנה לאפשרות שיבקשו לעבוד בתאגיד.

"הרשימות כללו תיאורים שהתייחסו למוצא המועמדים, למראה שלהם ולנושאים לא רלבנטיים נוספים, שאין ספק שהם בלתי אובייקטיביים ומושפעים מעמדותיהם האישיות של הכותבים, ואין להם מקום בשיח ציבורי הולם"

"בשלב הראשון ניתנו למנכ"ל חוות דעת על-ידי שלושה גורמים – אחד מהם עובד רשות השידור ושניים אחרים בעלי היכרות עם הרשות ועם תחום התקשורת", כותב המבקר. לדבריו, "המהלך לא אושר, לא הוסדר ולא נבחנה תקינותו".

המבקר מוסיף כי שלושת הגורמים שאליהם פנה קובלנץ פנו לגורמים אחרים, שזהותם לא ידועה, והם סייעו באיסוף המידע וחוות הדעת לגבי המועמדים. "הרשימות כללו תיאורים שהתייחסו למוצא המועמדים, למראה שלהם ולנושאים לא רלבנטיים נוספים, שאין ספק שהם בלתי אובייקטיביים ומושפעים מעמדותיהם האישיות של הכותבים, ואין להם מקום בשיח ציבורי הולם", הודגש בדו"ח.

בהמשך מתעכב המבקר על ההחלטה של קובלנץ להסתייע בשלומי שטיין: "אחד מכותבי חוות הדעת משמש חבר במועצת התאגיד מיולי 2016 (לאחר מתן חוות הדעת), וכן חבר ועדת כוח אדם במועצה שאליה צורף החל בישיבתה השישית באוגוסט 2016", כותב המבקר. לדבריו, שטיין מסר כי יש לו "היכרות רבת שנים" עם קובלנץ, ולכן פנה אליו המנכ"ל.

לפי הדו"ח, שטיין ביסס את חוות הדעת על היכרותו עם כמה מהעובדים, "וכן על בסיס פנייה לעובדים לשעבר ברשות שהכיר והעריך במטרה לסייע בבחירת המועמדים המתאימים ביותר. במסגרת זו, ולפי בקשת המנכ"ל, התייחס גם לגורמים בהנהלה הקודמת של הרשות שהיו לגביהם שמועות שונות, כולל על חקירה משטרתית, חשש לעבירות פליליות ונפוטיזם". המבקר מציין כי ראוי היה ששטיין ידווח על חלקו בהכנת הרשימות לוועדת האיתור שמינתה אותו למועצת התאגיד, בייחוד לנוכח העובדה שהוא יושב עד היום בוועדת כוח האדם של המועצה.

בחודש מרץ 2016, מוסיף המבקר, סמנכ"לית משאבי האנוש דאז גל שטרנברג פנתה לאחד מעובדיה (שמו אינו מצוין) והורתה לו להכין רשימה של למעלה מאלף עובדים שהועסקו ברשות השידור. לפי הדו"ח, לכמה מאות מהם הוצמדו חוות דעת שנאספו על-ידי הגורמים המקורבים לקובלנץ, ועל-ידי אדם שהוגדר כ"מנהל יוצא רשות השידור". בהמשך, גורמים אחרים שעבדו ברשות השידור קיבלו פנייה בשמו של קובלנץ והתבקשו להביע את דעתם על חוות הדעת שהוצמדו לעובדים. לפי המבקר, לגורמים נמסר שהמידע "חייב להיות דיסקרטי".

לפי הדו"ח, בתאגיד ניסו להתנער מהביקורת בעניין הרשימות. "גם בדיעבד אנו סבורים כי היה ראוי ונכון לפנות לממליצים, והיה ראוי ונכון לעשות שימוש בהמלצות, ולא ניתן היה להגיע לתחילת השידורים עם הקאדר הטוב ביותר בדרך אחרת", נטען בתגובה שהעביר התאגיד למבקר. חרף העמדה המוצהרת הזאת, המבקר מגלה כי לאחר חשיפת הרשימות הסודיות ב"הארץ" התקבלה הנחיה למחוק את האמירות הפוגעניות שהופיעו בהן.

קובלנץ עצמו מסר למבקר שנתן הנחיה כזאת באוגוסט 2018, וכך גם סמנכ"לית משאבי האנוש דאז קרן הראל-הררי. לפי הדו"ח, קובלנץ "לא הצליח לאתר אסמכתה כתובה לכך", אך המבקר איתר הודעת אימייל מאת הסמנכ"לית, שביקשה כבר ב-2016 לוודא שהרשימות לא כוללות "כינויים לא יפים". כך או כך, מוסיף המבקר, ההוראה לא בוצעה במלואה והאמירות הפוגעניות נותרו במסמכי התאגיד ושימשו את בכיריו בתהליך גיוס העובדים.

לצד חוות הדעת, סמנכ"לית משאבי האנוש שטרנברג יצרה מסמך עם רשימה של כ-30 "מומלצי מנכ"ל", שגם בה נכללו תיאורים הנוגעים לאופי המועמדים ומידת המקצועיות המיוחסת להם. קובלנץ, בתגובה, מסר כי רוב האנשים ברשימה אינם מוכרים לו ושלא היה לו שום עניין אישי בגיוסם לתאגיד. לטענת התאגיד, המונח "מומלצי מנכ"ל" נכתב בטעות על-ידי "עובדת משאבי אנוש" (שמה ותפקידה הספציפי אינם מוזכרים בדו"ח). בפועל, קובע המבקר, תיוגם של מועמדים כמומלצים אישיים של קובלנץ נלקח בחשבון בעת איוש המשרות.

סתירות, הסתרה ודיסאינפורמציה

לפי דו"ח המבקר, הרשימות הסודיות לא הוסתרו רק מהמועמדים לקליטה בתאגיד, אלא ככל הנראה גם מהגורמים שאמורים היו לפקח על גיוס העובדים. לפי גורמים שעמדו בקשר עם משרד המבקר, המהלך של קובלנץ הוסתר ממועצת התאגיד וגם מהשופט בדימוס עזרא קמא, שליווה את תהליכי הגיוס.

בתאגיד הכחישו את הקביעה הזאת. לפי המבקר, קובלנץ טען שהוא עדכן את המועצה על עצם קיומן של רשימות ("אולם ככל הנראה לא על מספרן המדויק ולא על תוכנן הספציפי"), וסמנכ"לית משאבי האנוש הראל-הררי טענה ש"שמעה לא אחת מפיו של המנכ"ל כי יו"ר המועצה היה מודע לעצם קיומן של הרשימות".

"הדרך שבה גובשו הרשימות והאופן שהוטמעו בתהליך, כמו גם אי-חשיפת זהות הממליצים והעובדה כי הרשימות לא שוקפו למועמדים, פגמו בשוויוניות ההליך"

חרף הטענה של הראל-הררי, יו"ר המועצה גיל עומר הצהיר שהוא אינו מכיר את הרשימות. במאי 2018, חודשים אחדים לפני שהרשימות נחשפו ב"הארץ", נציג מטעם ארגון העיתונאים בישראל פנה למועצה וטען כי הנהלת התאגיד מחזיקה ברשימות של עובדים יוצאי רשות השידור, כשלצד שמותיהם מופיעות לעתים הערות "פוגעניות ואסורות".

בארגון ביקשו לקבל התייחסות למידע, ואת הרשימות עצמן. היו"ר עומר מסר לארגון בתגובה כי הוא אינו מכיר את המסמך. היועץ המשפטי של התאגיד הצהיר גם הוא כי "לא ידוע כי מידע כזה מצוי בתאגיד".

תגובתו של קובלנץ עומדת בסתירה לדברים שמסרה סמנכ"לית משאבי האנוש לשעבר. בתגובה שהעביר למבקר טען קובלנץ כי "באותה עת לא היה ידוע אם קיים בתאגיד מידע הכולל 'הערות פוגעניות ואסורות'". לדבריו, הסמנכ"לית הראל-הררי בעצמה מסרה לו שרשימות כאלה לא היו קיימות אז במחשבי התאגיד. הראל-הררי, לעומת זאת, מסרה למבקר כי דבריו של קובלנץ "לא נכונים" וכי הוא "מסלף את דבריה".

אם כך, מי צודק? המבקר נמנע מלפסוק בסוגיה. "מהביקורת עלה כי אי-אפשר להכריע בשאלה אם המועצה עודכנה לגבי אופן גיבוש הרשימות ומידת השימוש בהן, כיוון שנמצא פער בין גרסאות יו"ר המועצה והמנכ"ל בעניין מהותי זה", נכתב בדו"ח. באשר לשופט קמא קבע המבקר כי ראוי היה שקובלנץ יעדכן אותו בנוגע לכוונה להשתמש ברשימות הסודיות. "להבא, על המנכ"ל להקפיד כי פעולות רגישות בתחום גיוס כוח האדם לתאגיד ייעשו רק לאחר עדכון כלל הגורמים הרלבנטיים והיוועצות עימם", הוסיף המבקר.

במהלך הכנת דו"ח הביקורת ניסה קובלנץ להרחיק את עצמו מהממצאים בתחום כוח האדם. "בזמן האחרון, בעקבות בדיקות שונות, אני נחשף למגוון הטבלאות והחומרים שנערכו על-ידי משאבי אנוש. לא כל מה שבוצע עם החומר היה בידיעתי. אני המנכ"ל ולא היתה לי יכולת להיכנס לנבכי כל גיוס", מצטט המבקר מתוך פנייה של קובלנץ מאוגוסט 2018, החודש שבו נחשף דבר קיומן של הרשימות.

גם במקרה זה, הסמנכ"לית הראל-הררי השמיעה גרסה אחרת. לדבריה, קובלנץ "היה מעורב ושותף לכל ההחלטות, והתווה את מדיניות העבודה עד לרמת הפרטים הקטנים". לפי המבקר, הראל-הררי הוסיפה ש"היוזמה, ההנחיה וההנעה, לרבות הביצוע של איסוף המידע וההנחיה לרכז אותו בטבלאות – היו אך ורק שלו, והוא היה מעודכן לאורך כל הדרך בכל הקשור לחוות הדעת".

"תגובות רשמיות שהעביר התאגיד בדבר התנהלותו במהלך קליטת עובדי רשות השידור לעבודה בו לא תמיד שיקפו באופן מלא את מצב הדברים בעניין השימוש בחוות הדעת הלא רשמיות ותוצריהן"

המבקר מצביע על כך שההחלטה להסתיר את הרשימות גרמה לכך ש"תגובות רשמיות שהעביר התאגיד בדבר התנהלותו במהלך קליטת עובדי רשות השידור לעבודה בו לא תמיד שיקפו באופן מלא את מצב הדברים בעניין השימוש בחוות הדעת הלא רשמיות ותוצריהן".

כדוגמה מציג המבקר מקרה שאירע בספטמבר 2016, שבו היועץ המשפטי של התאגיד דאז מסר לבא כוחם של כ-80 מעובדי רשות השידור כי הליכי גיוס העובדים "נוהלו בהתאם לכללים, על בסיס עקרונות של שוויון ושקיפות". היועץ המשפטי מסר אז כי במקרים שבהם כמה עובדים התמודדו על אותו תפקיד נערך ביניהם הליך תחרותי, "על בסיס עקרונות של שוויון ושקיפות ומטעמים ברורים של הוגנות".

המבקר שולל את הקביעות הללו: "הדרך שבה גובשו הרשימות והאופן שהוטמעו בתהליך, כמו גם אי-חשיפת זהות הממליצים, והעובדה כי הרשימות לא שוקפו למועמדים, פגמו בשוויוניות ההליך".

ביקורת חריפה, מסקנה רפה

לצד הביקורת על השימוש ברשימות הסודיות, המבקר הצביע גם על שורה של אי-סדרים ותיעוד לקוי של תהליך גיוס העובדים לתאגיד בתחילת דרכו. "במאות מקרים במהלך שנת 2016, התאגיד לא עמד בהוראות הדין הנוגעות למועד מסירת ההודעות למועמדים לעבודה", כותב המבקר.

"התאגיד הותיר במשך תקופות ממושכות מועמדים בלא שיידע אותם על סטטוס התקדמות התהליך ובלא שעדכן אותם כמתחייב אחת לחודשיים לפחות. התאגיד נהג למסור הודעות סופיות זמן רב מאוד לאחר תחילת התהליך, ובמקרים אחרים כלל לא הודיע למועמדים על דחייתם".

"במאות מקרים במהלך שנת 2016, התאגיד לא עמד בהוראות הדין הנוגעות למועד מסירת ההודעות למועמדים לעבודה"

כמו כן ציין המבקר כי "בתאגיד אין מידע המתעד את מלוא הליכי קבלת ההחלטות בתחום קבלת עובדי רשות השידור, בניגוד לכללי הגיוס ולכללי המינהל התקין. מצב זה פגע בעקרון השקיפות ובאפשרות לפיקוח ובקרה על תהליכי הגיוס שבוצעו".

חרף הקביעות החריפות בנוגע להתנהלותו של קובלנץ, וכמה קביעות שבהן מצביע המבקר אנגלמן על הפרות חוק, השורה התחתונה של הדו"ח רפה: אין בו מסקנות אישיות לגבי קובלנץ, וההמלצות האופרטיביות מסתכמות בקריאה למועצה ולמנהלי התאגיד "לקיים בדק בית ולהסיק מסקנות", ולדאוג שלהבא יפעל התאגיד "בהתאם לכללי המינהל התקין".

בשולי הדו"ח מתייחס המבקר לתופעה בעייתית נוספת שחלה בתאגיד מתחילת דרכו: עזיבה אינטנסיבית של עובדים. "לפי נתוני התאגיד, בשנים 2017–2019 עזבו את התאגיד 334 עובדים, מתוכם 83 עובדים יוצאי רשות השידור ו-251 עובדים שאינם יוצאי רשות השידור. בתקופה זו העסיק התאגיד כאלף עובדים", מציין המבקר. גם כאן המסקנה רפה: "מומלץ כי התאגיד יבחן את נתוני העזיבה מאז הקמתו".

חלק אחר של הדו"ח עוסק בקצרה בשיעור הייצוג של אוכלוסיות שונות בתאגיד. "על-פי נתוני התאגיד, נכון לסוף שנת 2019 הועסקו בו כמאה עובדים בני האוכלוסייה הערבית (10.1%), 13 עובדים בני האוכלוסייה החרדית (1.3%) ו-11 עובדים יוצאי אתיופיה (1.1%)", נכתב בדו"ח. "לדברי התאגיד, על-פי נתוני נציבות זכויות לאנשים עם מוגבלות מיולי 2017, התאגיד עמד בהוראות החוק בשיעור בינוני ביחס למידת הייצוג ההולם של עובדים עם מוגבלות ניכרת (3.5%–5%)". המבקר המליץ לתאגיד להעלות את שיעורי ההעסקה של עובדים מהאוכלוסיות שהוזכרו.

בהמשך הדו"ח, המבקר מותח ביקורת על הטיפול במידע דיגיטלי בתאגיד. "סדרי השמירה של מידע ממוחשב בתאגיד השידור הישראלי לקויים מיסודם", הוא קובע. "בביקורת נמצא כי לא היו בתאגיד נוהלי עבודה ושגרה לביצוע פעולות שיבטיחו תיעוד ושמירה של תוצרי העבודה של עובדים שפרשו; הודעות דוא"ל הכוללות מידע חיוני לשמירת הזיכרון הארגוני בתאגיד, למעקב, בקרה וביקורת עתידיים ולהבטחת תקינות התנהלותו – נמחקו באופן גורף מהמאגרים. לפיכך, המידע הקיים בתאגיד – חסר".

המבקר מצביע על כך שבתאגיד מחקו את תכולת תיבות הדואר האלקטרוני של כל העובדים שפרשו ממנו עד סוף 2018. "מהלך זה פגע בזיכרון הארגוני ובשמירת המידע הנחוץ לתאגיד בכלל, והמידע בתחום ניהול כוח האדם בפרט", הוא טוען. לדבריו, ראוי להחיל על התאגיד את חוק הארכיונים כך שאנשיו יחויבו לשמור מידע מסוג זה. המבקר אינו מתייחס לאפשרות שאירכוב תכתובות של עיתונאים יפגע בחיסיון העיתונאי ויגרום לחשיפת מקורות.

התאגיד בתגובה: הלקחים הופקו

דוברת תאגיד השידור הישראלי, גילי שם-טוב, מסרה בתגובה: "מדובר באירועים מתקופת ההקמה המורכבת ביותר בתולדות התקשורת הישראלית, שהיו בה אלפי ראיונות בזמן קצר, שינויים תכופים במועד התחילה ובמכסת הגיוסים הנדרשים בחוק. החוק קבע כי הגיוסים בתקופה זו פטורים מחובת מכרז, והתאגיד נקט בכל זאת בהליכי מיון כדי לגייס את העובדים המתאימים ביותר.

"מבקר המדינה מצא לנכון לציין לחיוב את ראשי התאגיד על הצלחתם בהקמת התאגיד בתקופה חריגה זו ובנסיבות המורכבות והייחודיות אז. כל הטעויות המצוינות בדו"ח תוקנו, והלקחים הופקו ויושמו כבר לפני שנים. עובדים כאן, כתף אל כתף, אנשים מקצועיים ומוכשרים, ובזכותם הפך כאן, תאגיד השידור הישראלי, ליצרן התוכן הגדול והאיכותי בישראל, כנגד כל הסיכויים והקשיים שהוצבו בפניו".

* * *

לעיון בדו"ח המבקר על תאגיד השידור הישראלי

להורדת הקובץ (PDF, 14.5MB)