אורי דגון הוא עורך ראשי של "ספורט 5" ועורך התכנית "ראשון לכל כדור". בעבר עורך ב"מעריב", רכז כתבים בספורט "מעריב" ועורך מדור הספורט באתר מעריב-nrg.
מדבר צופה מתוסכל: אני מבקש לדעת מתי תחזירו לנו את הספורט שלנו ומי אחראי למזימה הזאת שהשאירה אותנו בלי תוכן ספורטיבי אמיתי ועם דמי מנוי מלאים.
זה לבר סימן טוב וגרוטו...
לפי מה שהבנתי גרוטו באמת התבטא על הרצון לראות כבר ספורט איכותי על המרקע או באיצטדיון.
כן, אבל כרגע החולה (הספורט המקצועני) עדיין מונשם במצב קשה. יש תחילת אימונים, אבל אין עדיין תאריך יעד לחזרה סדירה אם בכלל של הליגות כאן.
ובנימה רצינית יותר: אתם מקבלים הרבה תלונות כמו זו שפתחתי איתה? איך זה משתקף באחוזי הצפיה וברמת העניין?
האמת שלא, אפילו לא בשוליים. א. אין ספורט, נקודה. זה לא שמישהו כיבה את המסך ויש ספורט שמתנהל בעולם. זה המצב. ב. לאנשים שמשלמים פיי לערוצים מסוימים, לא רק בספורט, יש אפשרות לבטל את הערוץ שלא רלוונטי להם. ג. ערוץ הספורט משדר כל יום 9 שעות של שידורים חיים, למרות שאין ספורט וזה דבר מדהים. מהדורות חדשות, תכניות אולפן, "בובה של לילה" חזרה. המנכ"ל תומר תורג'מן הוביל ישר תוכניות חדשות ותכנים חדשים בהתאם לתקופה. המצאנו את עצמנו מחדש. היה קל לשבת ולהגיד טוב - אין ספורט, הוא לא קיים, אז לשדר רק משחקים בשידור חוזר וזהו. אבל לא, הערוץ חי ובועט ומהווה גם אסקפיזם לאלו שמואסים כל הזמן בצריכת חדשות לווריד וזה ניכר גם בצופים. הדיגיטל שלנו ירד באופן שולי שהפתיע אותנו אל מול זה שבאמת אין פה ספורט. מספרי הכניסות והפעילות בסושיאל, באופן יחסי שמרו גם הם על עצמם.
או שאולי זה מראה על ביקוש קשיח ונאמנות למוצר בלי קשר לאיכות שלו או לסוג התכנים.
הברנד "ספורט 5" הוא חזק בצורה בלתי רגילה וכמובן שזה הבסיס, אבל גם אפשר - בהתאם לזה שזה ערוץ הספורט של ישראל - לקחת את שעות השידור החי, לחדש ולהמציא את עצמך מחדש, להוביל ולא להיגרר למטה זה ה-DNA של המקום. והגולשים והצופים של "ספורט 5" נשארים איתו ונאמנים לו בגלל איכות, תוכן, אסקפיזם, עניין ועוד דברים שהתקופה הזו מביאה איתה.
אבל גם אתם ככל הנראה מבינים שיש כאן צורך בלהתאמץ או לנסות להוסיף עניין. "בובה של לילה" גרסת הקורונה זאת דוגמה להבנה כזו?
ערוץ הספורט היה בפתח חודשי השיא. הכרעות בליגת האלופות, ליגת העל בכדורגל, ליגת העל בכדורסל, מכבי תא בעונת שיא ביורוליג, הפועל ירושלים בליגת האלופות. מה לא. ואז הכל כבה ברגע. אז ברור שהמאמץ כפול וההישג מכופל, כי זה לא להיכנע וליפול אלא לחדש, לאתגר, לחשוב, לעשות, להמציא ולהישאר רלוונטי ככל האפשר למרות המצב הלא נורמלי שאין ספורט.זה כמו שלא תהיה כנסת וממשלה - הם יעלמו ברגע והכתב הפוליטי יצטרך להמשיך לדווח. דמיוני לא? אצלנו הדמיון הפך למציאות וכזו שהערוץ לא נכנע לה.
אני מזכיר לך שאין כאן כנסת וממשלה למעלה משנה והדיווחים הפוליטיים רק עלו ופרחו. כל תחום והייחודיות שלו.
חחחח, אמת.
איזה ספורט יחזור ראשון לשגרה?
במישור המקומי, על פי הרצינות של העוסקים בדבר, העקשנות, הדחיפה, הרצינות אז ליגת העל בכדורגל, הלוואי שכך.
היו הימורים על גולף.
לכן כתבתי מהצד המקומי שלנו בישראל, בעולם כרגע הגרמנים יותר רציניים מכולם בהבנה של חשיבות הספורט במרקם החיים וחזרה לנורמליות גם ועל אף שגרת קורונה.
ואיך זה יתנהל? כמו משחקי רדיוס ללא קהל? או שימלאו את האצטדיון במסכים והצופים יתחברו בזום?
עד סוף העונה בליגות שיתחדשו ישחקו ללא קהל, שזה נורא, אבל מול מה שהיה עד כה, הלוואי שיתחילו לשחק כבר. המשחקים ישודרו בערוצים שמחזיקים בזכויות השידור של אותן ליגה. וכן, מעניין לדעת מה יעשו באיצטדיונים כדי לתת לשחקנים תחושה של חיות ולא המראות המדכאים של יציעים ריקים. סאונד קהל, שלטי ענק ביציעים של קהל. שיהיו יצירתיים. אבל רק שיחזור הכל, אין תנאים, רק לחזור לשפיות של ספורט.
איזו מחשבה מחדש בכל זאת תשאיר התקופה הזאת באולפני תקשורת הספורט? הציניקנים יגידו שכמות השידורים החוזרים אפילו תעלה (תלונה מוכרת בקרב מנויים).
הלקח הוא שאין דבר כזה אין. ליטרלי. גם כשאין כלום, אתה יוצר, עושה, מחדש. וכן ברור שאין תחליף למשחק בשידור ישיר, לריגוש, לאמוציות, לחוויה, זה ברור לכולם. אבל להיות רלוונטי, חדשותי, לחיות את הספורט, לתת לצופים ולגולשים גיוון, חיבור, מקום להיות בו זה דבר שהוא לא מובן מאליו בימים כאלו.
עכשיו אני אשאל אותך שאלה קשה יותר משאלת מתי יבוא הקץ לקורונה: הליגה הישראלית בכדורסל וכדורגל והליגות האנגלית, הספרדית והאיטלקית - תן לי הימור לגבי זהות האלופות ככל שהעונות האלה ישוחקו בכלל עד תום. וגם: אני מבין שמהשנה הבאה אתם קונים את הזכויות של הליגה הביילורוסית :)
אנגליה: כמובן ליברפול, שאני אוהד מכתה א' ואני כבר על סף ה-46. כדורגל שלנו - מכבי ת"א. כדורסל משום שזה פיינל פור, קשה לדעת אם הפועל ירושלים או מכבי. גם הזרים לא פה ותלוי מי יחזור, בקיצור סמטוחה. ספרד: ברצלונה. איטליה: אני מהמר על לאציו שהיתה להם עונה נפלאה. גרמניה: אשעמם עם באיירן. לבלארוסית אני לא מומחה גדול, אבל בימים שאין שום כדורגל בעולם פתאום לראות דשא, כדור, שחקנים זה כיף גדול, גם אם זה בלארוס. כשאתה רעב גם פרוסת לחם משביעה אותך.
אז סיימנו בנימה אופטימית אנגלית, משום שגם אני מאוהדי ליברפול, בערך מאותה תקופה.
רק שיתנו את האליפות הזו, הכל בייסורים עם הקבוצה הזו, אחרי 30 שנה אליפות וגם היא הנשמה יוצאת עד ההנפה.
אכן.
בונוס: המלצות מדיה לתקופת הבידוד
סדרה אדירה של HBO ב"יס" - "הקנוניה נגד אמריקה". רוזוולט מפסיד בבחירות 1940 ללינדברג, וזה מסופר דרך פריזמה של משפחה יהודית בניו ג'רזי. שישה פרקים. מעולה.
כמובן - "הריקוד האחרון" על מייקל ג'ורדן והבולס. נפלא.
יותר בנאלי אבל מאוד אוהב - "רשימה שחורה" בנטפליקס.
ותחביב חדש מאז שלקחו לי את הספורט - "חתונה ממבט ראשון".