טלנסקי-שמלנסקי
"מעריב" יוצא הבוקר עם "גיליון מיוחד" תחת הכותרת הראשית הפופולרית מיום אתמול – "חקירה ושלום". מה מיוחד בגיליון? לא הרבה. חמישה עמודים מוקדשים לחקירת ראש הממשלה ושיחות השלום מול סוריה, היתר לנושאים אחרים.
מכל מקום, הגיליון נפתח בכותרת ראשית חדשה, דרמטית אף היא: "החשד: אולמרט פנה למדינה זרה למען טלנסקי". לפי הידיעה [עמי בן דוד], המשטרה חושדת כי בעת שאולמרט כיהן כשר התמ"ת הוא פנה, לבקשת טלנסקי, לדיפלומט ישראלי "באחת ממדינות דרום אמריקה", וביקש ממנו סיוע מול השלטונות בקידום פיתוח טכנולוגי שטלנסקי היה שותף בו. במלים אחרות, שוחד, ולא רק אישור סלילת פסי האטה בשכונה ירושלמית.
דיווחו של בן דוד זהיר, הוא לא מציין באיזה פיתוח טכנולוגי מדובר ואף לא באיזו מדינה בדרום אמריקה. יחד עם זאת, בהמשך הידיעה נכתב, "אגב [ממש כך! "אגב"!], אחד מקשריו של טלנסקי לדרום אמריקה התגלה לפני שנה", ומיד מוזכרת פרשת אימאג'סט (שדווחה ב"מעריב", גם כבדרך אגב, כבר ב-9.5, ובאותו יום גם ב"הארץ" בידיעה מפורשת), יצרנית לווייני הריגול שטלנסקי נמנה עם בעלי האינטרסים בה, ושיחד עם אחרים תבע לא מזמן את התעשייה האווירית, שהיתה שותפה בחברה, בטענה כי טירפדה עסקאות עם מדינות מסוימות משיקולים דיפלומטיים. בן דוד אף מזכיר ש"הדוגמה הבולטת לכך היא ונצואלה", וכותב שהתעשייה האווירית טירפדה עסקה בסך 18 מיליון דולר לשנה עם המדינה. הידיעה המעניינת נקטעת באמצע משפט: "פעולה שהחוקרים יכולים למצוא לה אסמ–". במהדורת האינטרנט מופיע גם סיום המשפט והידיעה – "כתא".
"ידיעות אחרונות" משמש הבוקר שופר לראש הממשלה עם הכותרת הראשית: "מקורבי אולמרט: כסף נעלם אצל אורי מסר". בעמ' 4, בידיעה המלאה [טובה צימוקי, אורון מאירי ויובל יועז], נכתב כי אולמרט מאשים (הביטוי המדויק הוא "אנשיו של אולמרט", ראש הממשלה עצמו אף פעם לא עוסק בדברים מעין אלה, הוא טרוד מדי בניהול המדינה) את עו"ד מסר שלקח לכיסו עשרות אלפי דולרים שקיבל משולה זקן. מסר מכחיש.
נוסף על כך מכין העיתון את קוראיו לקראת הצפוי להתרחש. על פני כרבע עמוד מוצגת רשימה של 13 שאלות "שעשוי אולמרט להישאל היום", ובידיעה עצמה מתואר בפירוט רב מה עתיד לקרות הבוקר בחקירת ראש הממשלה. תחילה מוצגת התחזית בהסתייגות מסוימת ("אולמרט יחזור כנראה בחקירתו על הגרסה..."), אחר-כך בביטחון ("ראש הממשלה יטען כי מהעדויות..."), ולבסוף התחזית לגבי הצפוי להתרחש בעתיד יודעת אף לצטט ציטוט ישיר מדברים שראש הממשלה יגיד לחוקריו: "'לא לקחתי אגורה לכיסי, ואין כל הוכחות כאלה', יאמר אולמרט".
נחום ברנע, שתמצית טורו השבועי מופיעה על השער לצד הכותרת הראשית, משווה את אולמרט למאמן הכדורגל אברם גרנט, קובע שהסדר שלום לא יחלץ את אולמרט מהחקירה, ומצטט את ראש הממשלה שאמר לו שגם אם לא יהיה שלום, לפחות בקיץ הזה לא תהיה מלחמה בצפון.
ב"הארץ" הכותרת הראשית שייכת ל"מושיק", מתמודד בתוכנית טלוויזיה שהחליט לקנות ג'יפ. תיקון: מדובר בפרסומת המכסה את הכותרת הראשית ומתחזה לחלק מהעמוד. ל"הארץ" עדיין לא נמאס מהתעלול הזה, ונראה שהעיתון מנהל מלחמת התשה מול סוקרי העיתונות ב"העין השביעית", לראות מתי כיסוי של דף השער בפרסומת המתחזה לחלק מדף השער יהפוך כבר לנורמה שאין עוד מקום לציינה לגנאי.
מאחורי הכותרת על "מושיק", כותרת שאין בה חידוש גדול יותר: "החוקרים יעמתו הבוקר את רה"מ עם עדות מסר" [יהונתן ליס ועפרה אידלמן]. וכך, בעוד ל"מעריב" נזרקה עצם השוחד מהמשטרה, ו"ידיעות אחרונות" מקבל מסרים בלעדיים מלשכת ראש הממשלה, נותר הבוקר "הארץ" עם דיווח על הידוע מראש.
שלוש הערות קצרות
1. בעמ' 17 של "ידיעות אחרונות" מופיעה הבוקר ידיעה תחת הכותרת "אמריקה מוכנה להכניס את מרדכי". הידיעה עוסקת בהסכמתה של ארה"ב להעניק ויזת כניסה לשר לשעבר, לאחר סירוב ראשוני. כותרת המשנה קוראת: "בעקבות פניית אולמרט: ארה"ב הסכימה לתת ויזה ל'עבריין המין' איציק מרדכי" [איתמר אייכנר]. לא ברור מדוע הביטוי המופיע בכותרת המשנה, "עבריין המין", נתון במרכאות. כפי שמצוין בידיעה עצמה, מרדכי הורשע בעבירת מין שיש עימה קלון. הוא לא איציק מרדכי "עבריין מין", אלא פשוט איציק מרדכי, עבריין מין. השימוש במרכאות מאמץ את היחס המיוחד שהעבריין המורשע מבקש לקבל משום תרומתו למדינה וכו'. די בכך שהוא מקבל את הזכות לבקר בארה"ב, אין צורך לנקותו מאשם גם מעל דפי העיתון.
2. האיור המלווה את כתבת השער של "7 ימים", תחקיר על תוכניתו של ארקדי גאידמק להפוך לכוח מרכזי בבחירות המקומיות הבאות, מראה את גאידמק כתמנון האוחז בזרועותיו את סמלי המדינה [גיא מורד]. האיור מעורר אסוציאציות של איורים אנטישמיים.
3. רותי סיני כותבת ב"טור חברתי שבועי" על נוצרים אמריקאים המשתתפים במימון התוכנית "עיר ללא אלימות" שיזמה עיריית אילת, ותוהה מדוע המדינה צריכה "לקבץ נדבות". באותו עמוד ממש – מודעה ענקית תחת הכותרת "ישו=ישוע=ישועה: רוב האנשים קוראים לו ישו. אבל שמו האמיתי הוא ישוע והוא מציע לך ביטחון שאף אחד לא יוכל לקחת ממך".
ענייני תקשורת: לפיד, nrg, ארי שביט ואחרים
בטורו האישי במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מזכיר יאיר לפיד את הראיון שערך בשבוע שעבר עבור התוכנית "אולפן שישי" עם סרגיי ברין, מייסד גוגל. היה זה ראיון מחויך עד כאב לחיים. לפיד כותב על נושאי השיחה שהתנהלה ביניהם ומציין כי "היה דבר אחד שלא אמרתי לו: שהוא אדם לא מוסרי". בהמשך מסביר לפיד כי ברין עשיר במידה מוגזמת, אף כי הוא מוסיף, "לא שהוא יכול לעשות משהו בעניין. זוהי השיטה". עדיין, היה יכול להיות מעניין לו לפיד כותב הטורים בדיעבד היה אוזר די אומץ כדי להחליף מדי פעם את לפיד המראיין בזמן אמת, ומעלה איזו אמת מטרידה בפני מרואייניו.
במוסף "חמישי בערב" של "גלובס" מופיע ראיון עם בירנית גורן, העורכת החדשה של אתר nrg [נועה פרג]. לדברי גורן, לעורכי "מעריב" דורון גלעזר ורותי יובל "אכפת מהאינטרנט" לא פחות מהעיתון המודפס והם "מאמינים בסינרגיה שבין שני הכלים הללו". היא מוסיפה ואומרת כי "המודל של הפרדת מערכות הוא לא מודל שיכול להחזיק מעמד לטווח הארוך", ומגלה כי כל מותגי "מעריב", מ"רייטינג" ועד "ביג טיים", "יעלו בצורה כזו או אחרת לאינטרנט".
בהמשך הראיון גורן מחמיאה ל-ynet, תוך עקיצה קטנה: "אני מורידה את הכובע בפני מוזס ויון פדר. מה שמרשים במיוחד הוא שזה לא מוצר של 'ידיעות אחרונות', אלא מוצר אחר". גורן אף מכריזה על היעד של nrg: "נהיה בשלישיית האתרים הגדולים, לצד וואלה ו-ynet".
ב"מוספשבת" של "מעריב" משיב בן דרור ימיני למאמר של ארי שביט שהתפרסם בשבוע שעבר ב"הארץ", ובו יצא נגד עיתונאים שלטענתו ידעו על התנהלותו הבעייתית של אולמרט לפני שנעשה לראש ממשלה, ושתקו. "יש בעיה עם ההטפה של שביט", קובע ימיני: "הוא תמך בהתנתקות". ימיני מזכיר את היחסים האישיים בין שביט לעמרי שרון ואת עדות האופי שמסר שביט לטובתו. הוא גם מצטט מאמר של שביט מנובמבר 2005, המביע תמיכה בשרון הצעיר שכן בזכותו אביו הפך לראש ממשלה ובוצעה הנסיגה מעזה. מי שתמך אז בהקמת "מפלגת שרון", כותב ימיני, "כאשר הוא מכיר את הנפשות, כאשר הוא מודע לקומבינות, כאשר הוא טוען שמדובר בשיטה פוליטית מושחתת – לא יכול לעשות סלטה באוויר ולומר: זה אתם, העיתונאים האחרים, זה לא אני. זה אתה, מר שביט".
ב"דה-מרקר ויק" ראיון עם תומס פרידמן, "מהעיתונאים המוערכים בעולם" [חיים הנדוורקר]. פרידמן מדבר מעט על עיתונאות והרבה על נפט, כלכלה, סביבה ופוליטיקה. "אני חושב שעיתונאי הוא מקצוע אצילי", הוא אומר, "שמשחק תפקיד חשוב במדינה דמוקרטית". פרידמן מגדיר את זמננו כ"תור הזהב של כותבי הדעות", ומעריך כי בעתיד תהיה לעיתונות המודפסת אחת משתי אפשרויות – או לעבור בשלמותה לאינטרנט, או להחליט כי היא אינה פועלת למטרות רווח. הוא אינו פוסק מה ראוי יותר מבין השתיים.
בעמודי החדשות של "גלובס" כותב גד פרץ על מה שנכלל ולא נכלל בפרק של דו"ח מבקר המדינה שהוקדש למשרד התקשורת. פרץ מבקר את הביקורת שנמתחה בדו"ח על משרד התקשורת וכותב כי "הביקורת בחלק מהנושאים לוקה בחסר וחד-ממדית בצורה לא רצינית ולא ראויה". לחלקים אחרים הוא מחמיא, ובסופה של הסקירה הוא מתרעם על כך שלא הוקדשה כל ביקורת לעיכובים בפיתוח תשתית התקשורת בישראל.
בעמוד האחורי של "מעריב" דיווח של ערן סוויסה על אירוע בחדר החדשות של גל"צ, שבמהלכו חשף טכנאי את ישבנו בניסיון לגרום לקריין המבזק להתבלבל. עד כאן התנהלות גל"צניקית שובבה מן המניין, "מעשה קונדס", כפי שמכנים זאת גורמים רשמיים בתחנה, אך האירוע צולם והתצלום פורסם בפייסבוק. ההערכה היא שכמה מהחיילים יענשו. אולי ישלחו אותם לריתוק אצל ניר גונטז'.