במדינת שומר הלילה של חוק הרשות השניה, לא נותרו כמעט מדליקי פנסים. אותם אלו שאמורים לכוון את הפנס כדי שיאיר את הפתחים, דרכם מסתננות הצרות וההפרות לחברות החדשות בטלוויזיה. באופן רגיל, היו אמורים לכהן ארבעה כאלה, בדירקטוריון בו עשרה חברים. החוק קבע שארבעים אחוזים מהמכהנים בדירקטוריון חברת חדשות, יהיו נציגי ציבור שתמנה הרשות השניה.

אלא שחוק לחוד ומציאות לחוד. מאז הודחו באוקטובר 2016 – לפני כשלוש שנים וחצי, רמי סדן ואיתן זינגר, מדירקטוריון חברת חדשות 10, המשיכו לכהן בו שתיים. ד"ר זהר קדמון סלע, שהפכה ליו"ר חברת החדשות במקומו של המודח סדן וד"ר אורנה לביא שטיינר (היו"ר ייבחר תמיד מנציגי הציבור). לכל אחת מהן הוצמד קול כפול, עד שימונו דירקטורים נוספים. אלו כאמור, לא מונו מעולם ותהליך המינוי לא הושלם על אף פניות חוזרות ונשנות בנושא (גם שלי).

אם זה היה סוף הסיפור, היה ניתן לומר אולי שמדובר בפגמים, אך שהשפעתם מוגבלת. אלא שלא בכך התמצו הדברים. בחודשים שחלפו מאז מיזוג רשת וערוץ 10 ומעבר חברת חדשות 10 למבנה התאגידי החדש תחת רשת, אירעו טלטלות בחברת החדשות שנחשבה לקטנה ולחוצפנית לעומת חברת החדשות המסחרית המתחרה, חדשות 2 (היום חדשות 12).

המנכ"ל, גולן יוכפז, סיים את דרכו לאחר מחלוקות מהותיות עם נציגי בעל השליטה, לן בלווטניק. מחלוקות אלו שנסובו בעיקר על נסיונות להובלת תכתיבים בנוגע לתכנים וכיוונים מקצועיים של חברת החדשות, התגלו בציר הישיר שבין יוכפז לבין יו"ר דירקטוריון רשת, נדב טופולסקי ולא בזירה שבה היו צריכים להתנהל ולהתברר – דירקטוריון חברת חדשות 10 – הלא היא חדשות 13.

על פי הפרסומים, הכוונה של בעלי המניות ברשת לסיים את דרכו של יוכפז כמנכ"ל, הפתיעה גם את יו"ר החברה, ד"ר זוהר קדמון סלע, שהתנגדה להם. בסופו של דבר הבין יוכפז כי אם יחליט להישאר ולהיאבק על עקרונותיו, הקרב יהיה קשה מדי ויתכן שיוביל לפגיעה בחברת החדשות, אנשיה ותקציבה. בכל מקרה, ברור היה שדירקטוריון חברת החדשות, על שתי נציגות הציבור המכהנות בו, לא יהיה זה שיניף את נס העצמאות של חברת החדשות ושיקוליה הנפרדים.

מספר חודשים קצר לאחר הליכתו של יוכפז, הודיעה גם קדמון סלע על פרישתה. ד"ר אורנה לביא שטיינר הפכה ליו"ר בהיותה נציגת הציבור היחידה, והרשות השניה החלה מנהלת בעצלתיים תהליך איתור לשם מינוי דירקטורים חדשים.

מהלך הדברים הזה לא יכול היה שלא להזכיר אפיזודה אחרת, בעייתית וקשה לא פחות מהמשבר הנוכחי. גם אז בספטמבר 2011 כיהן בדירקטוריון חברת החדשות נציג ציבור אחד כממלא מקום יו"ר הדירקטוריון. היה זה אלי אלאלוף, חבר הכנסת לעתיד לבוא מטעם "כולנו", שהתפטר בעקבות התפוצצות הפרשה. גם אז, אגב פרשת ההתנצלות בפני שלדון אדלסון, התברר כי הדירקטוריון לא התכנס בזמן אמת, לא קיבל את הדיווחים הנחוצים ולא דן כפי שהיה צריך לדון בהתנצלות, הצדקתה והשלכותיה.

ההחלטות התקבלו במקומות אחרים, על ידי נציגי בעלי השליטה דאז, רון לאודר. גם אז, כמו פה, לא דלקו ברגעים הנחוצים פנסי חדר הישיבות של דירקטוריון חברת החדשות. גם אז הוכתבו דברים מלמעלה בשל שיקולים תקציביים ואחרים של בעל השליטה בחברת האם. גם שם לא נשמרו כללי ההפרדה של החומה הסינית שבנה החוק בין חברת החדשות והערוץ. עמותת הצלחה, שאני יועצה המשפטי, אף הגישה עתירה נגד הרשות השניה וחברת החדשות בעניין פרשת ההתנצלות.

האם קיצוץ של עשרות אחוזים בתקציבה של חברת חדשות מאפשר לה למלא את תפקידה הציבורי שעוגן בחוק ובהוראות רשיון כהלכה? האם תקציב שאושר על ידי הרגולטור יכול להיות נתון לשינויים באופן חד צדדי ומיידי רק בשל העובדה שבעל השליטה מחליט שלא להזרים כספים? האם ראוי שיתקיים דיון בדירקטוריון חברת החדשות בהשלכות של מהלכים דרמטיים כאלה בפורום מלא ולא כשרק נציגת ציבור אחת בעלת ארבעה קולות, עומדת מול דירקטורים שמונו על ידי בעלי השליטה בחברה האמורים להזרים אליה את תקציבה כפי שקובעות הוראות החוק והרשיון?

התשובה היא כמובן לא – זה לא רצוי ולא מתקבל על הדעת.

אלא שבמציאות של מדינת שומר הלילה של הרשות השניה, השומר עצמו ישן כבר שנים. מועצת הרשות השניה סיימה את כהונתה הרשמית באוקטובר 2018 ומאז היא מכהנת בהרכב המינימלי המותר (עשרה חברים במקום 15, בשל פרישות שונות) רק משום שהממשלה לא מינתה את המועצה הבאה ועל אף שתהליך האיתור שלה כבר הסתיים מזמן.

עתירה לבג"צ שהגישה בעניין מי שהיתה מועמדת להתמנות ליו"ר מועצת הרשות השניה, קרן אוזן, נדחתה ומאז חלפו עוד שתי מערכות בחירות. לרשות גם אין מנכ"ל קבוע מאז שעזב אותה שי באב"ד, אי שם בסוף 2014. אז מונה סמנכ"ל הכספים ניר שוויקי לתפקיד המנכ"ל בפועל ומינויו מוארך מאז בכל חודש מחדש.

עמותת הצלחה עתרה לאחרונה בבקשה להורות על השלמת מינויה של מישל קרמרמן דקל לתפקיד זה, ואת מינויו של שוויקי לתפקיד יו"ר מועצת הכבלים והלווין אליו נבחר, לאחר ששתי עתירות של קרמרמן-דקל בעניין זה נדחו במהלך 2019.

מאז גם עזבו את הרשות שתי יועצות משפטיות – תחילה הילה שמיר ולאחריה גם דורלי אלמגור. במשך תקופה ארוכה משמש עו"ד אופיר ביתן כיועמ"ש בפועל, וגם מינוי קבוע לתפקיד זה אינו נראה באופק. אין להתפלא אם כן, שמינוי הדירקטורים החסרים בחברת החדשות המשברית הזאת, לא הושלם גם הוא. אין להתפלא אך גם אין להשלים עם עובדה זו.

כששומר הלילה נוטש את משמרתו ואין מי שידליק את הפנסים, מגיעים אל תוך החדר הצללים המבקשים לגנוב את דעתו של הציבור. אין מי שיעמוד מול נציגי הבעלים באופן שביקש המחוקק ואין מי שיטיל ספק במהלכים שהם רוצים לקדם או יפנה את תשומת ליבו של הרגולטור לבעיות, לקשיים ולסכנות שעולות מהם. במדינת שומר הלילה של הרשות השניה, באיזור הדמדומים שבין משמרת אחת לאחרת של שומר מנומנם ממילא, כל אלו עלולים שוב להתרחש.

בפרק הראשון של סדרת המופת האמריקאית "אזור הדמדומים", ששודר באוקטובר 1959, מוצא עצמו הגיבור בעיירה ריקה ואינו זוכר מיהו ומאיפה בא. בשידור החוזר המי יודע כמה בגרסתה הנוכחית של הסדרה בהפקת דירקטוריון חברת החדשות, מוצא עצמו הציבור, יחד עם עיתונאי ועובדי חברת החדשות, שוב מול שוקת שבורה וכיסאות נציגי ציבור ריקים, ואינו יודע מי, אם בכלל, יוכל לעזור לו.