(צילום: 999'', רשיון cc-by-nc)

(צילום: 999'', רשיון cc-by-nc)

הקוד הגנטי של העיתונים

בראש שער "ידיעות אחרונות" הבוקר מופיע תצלום של ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, המום ומדמם. "ישר לפנים", קוראת הכותרת, ומתחתיה מוסבר שברלוסקוני הותקף על-ידי איטלקי לאחר עצרת שערך במילאנו. מבחינת גודלה ועיצובה, זו אינה הכותרת הראשית בעיתון. ההרחבה על התקרית מופיעה רק בכפולה הרביעית, עדות נוספת לחשיבותה המוגבלת יחסית בעיני העורכים. אך נראה כי עוצמתו של התצלום [AFP] לא הותירה לעיתון ברירה אלא להעניק לו את הבכורה.

הקוד הגנטי של "ידיעות אחרונות", הזוכה בימים אלה לשלל מאמרים מהללים בעיתון, מחייב את מיקומו של תצלום סנסציוני כזה בראש השער, גם אם השלכות האירוע אינן נוגעות לקוראי העיתון. חשובות יותר ההשלכות של פרסום התצלום (יצירת עניין) מאשר ההשלכות של המעשה המתועד בו. ב"מעריב" אמנם מוקדש שטח נרחב משער העיתון לתצלום דומה, אך הוא לא ממוקם בחלקו העליון של העמוד. עיתונים אחרים, המחויבים לקודים אחרים, הצליחו להימנע אף מכך. ב"ישראל היום" ו"הארץ" מופיע תצלום קטן מידות באופן יחסי של ברלוסקוני לאחר התקיפה.

הדיווחים בכל העיתונים מגוללים סיפור דומה: אדם בשם מאסימו טארטאליה חבט בברלוסקוני בתום עצרת, בעת שראש הממשלה האיטלקי ניגש להתחכך בקהל מעריציו. ב"ידיעות אחרונות" מדווח מנחם גנץ מרומא כי "התוקף אחז בידו כלי תקיפה חד שקרע לראש הממשלה את הפנים", ומוסיף כי מאוחר יותר התברר שהכלי היה פסלון של קתדרלת הדואומו במילאנו, השוכנת בכיכר שבה התרחשה התקיפה. ב"הארץ" מדווחת מרומא סיון קוטלר דה-בנדטי כי אף ששתיים משיניו של ברלוסקוני נשברו, רופאו האישי הגדיר את הפציעה כ"נפשית יותר מאשר גופנית".

כרקע למעשה מוזכרים בעיתונים הפגנות אופוזיציוניות שנערכו לאחרונה בגנות ברלוסקוני ומסע דה-לגיטימציה שהתמקד בדמותו השנויה במחלוקת. מנהיגים פוליטיים מכל המפלגות באיטליה, כך מדווח, גינו את המעשה. במאמר שמפרסם אבי רצון ב"מעריב" מעריך הפרשן כי התקיפה תפעל בסופו של דבר דווקא לטובת ראש ממשלת איטליה. "זה גם לא יהיה מופרך לומר שבדיוק לסוג כזה של אירוע היה זקוק ברלוסקוני כדי לצאת מהסבך האישי שאליו הוא נקלע לאחרונה", כותב רצון.

המיקום המרכזי לדיווחים על ברלוסקוני נובע הן מהתיעוד של תקיפת ראש הממשלה והן מדמותו הססגונית. פרשיות מביכות מעברו מוזכרות הבוקר בעיתונים כשירות לקורא – רקע הכרחי להבנת התקרית הנוכחית. ב"ישראל היום" אף מנצלים את ההזדמנות כדי לפרסם ידיעה קצרה [אלי לאון וסוכנויות הידיעות] שלפיה לפני שלושה ימים שירבט ברלוסקוני ציורים גסים במהלך פגישת פסגה והציג אותם בפני מנהיגים מרחבי היבשת. ב"הארץ", לעומת זאת, מתלווה לידיעה על תקיפת ברלוסקוני תיבה קטנה מאת אנשיל פפר, המשוחח עם טוביה ליבנה, לשעבר ראש היחידה הממלכתית לאבטחת אישים בשב"כ. ליבנה מספר לפפר על הגורמים שיכולים להביא ל"פגיעה בראש מדינה בעצרת פוליטית גדולה", ומזכיר כמובן גם את ההתנקשות ביצחק רבין.

ובינתיים, בכותרות הראשיות

הכותרות הראשיות הבוקר מוקדשות כולן להחלטת שר הביטחון אהוד ברק להוציא את ישיבת הר-ברכה מהסדר הגיוס עם צה"ל. לצד הידיעות על ההחלטה מופיעים מאמרי פרשנות שכמה מהם תומכים במהלך (אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות", למשל), אחד מתנגד לו (ד"ר אביעד הכהן ב"ישראל היום"), ואחרים בוחנים את השלכותיו.

"במותה של הר-ברכה כישיבת הסדר היא ציוותה לרב מלמד את החיים", טוען חנוך דאום ב"ידיעות אחרונות", המנבא כי כעת תהפוך הישיבה מ"ישיבה לא חשובה", בראשות "מנהיג חסר כריזמה של תלמידים מהשורה השנייה והשלישית", לישיבה ש"תזכה לחיבוק דוב של סרבני הימין, לתקציבים גדולים של גופי ימין קיקיוניים והזויים", בראשות "רבם של תלמידים אידיאולוגיים". עפר שלח מזהיר ב"מעריב" כי "הפרובוקציה של מלמד עלולה להצית את העימות שמערכת הביטחון כה חוששת מפניו [...] עם המחנה הדתי-לאומי בכללו".

יאללה, סולחה

"אילו המתנחלים היו מעלים באש עוד שדה תבואה בכפר פלסטיני, הדיווח על האירוע היה נדחק, במקרה הטוב, לירכתי מהדורות החדשות", כותב הבוקר עקיבא אלדר במדור המאמרים של "הארץ". לאחר שאתמול זכתה הצתת המסגד לכותרות ראשיות, הבוקר מצטמצם הדיווח החדשותי למינימום. המשטרה טרם מצאה את המציתים, ופרט למאמר המערכת ב"הארץ", לא ניכרת דרישה למצות את הדין עם מבצעי הפעולה.

תחת זאת, בכל העיתונים מופיעה הבוקר גרסה כלשהי לידיעה על אירוע שנועד לקרב את הלבבות – הרב מנחם פרומן העניק אתמול ספר קוראן לנציגי כפר יאסוף, שבו הוצת המסגד המקומי. הרב פרומן מתועד בעיתונים מזוויות שונות, כשלידו מופיע באופן קבוע עב"ם (ערבי בלתי מזוהה) אחד או יותר.

ב"ידיעות אחרונות" הכיתוב לתצלום [עמית שאבי] קורא בפשטות: "הרב פרומן עם אחד מתושבי כפר יאסוף". ב"הארץ" כיתוב התצלום [ניר כפרי] מתייחס לרב פרומן בלבד, על אף שלצדו בתצלום נראה אותו ערבי בלתי מזוהה שמופיע גם בתצלום ב"ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" נראים שני עב"מים לצד פרומן, והכיתוב לתצלום [AP] קורא: "הרב פרומן מעניק ספר קוראן לאנשי הכפר יאסוף". בידיעה עצמה, מאת אפרת פורשר, מצוין כי בין מקבלי פניו של פרומן היה גם מושל מחוז סלפית, כך שייתכן שהוא אחד הערבים שמופיעים בתצלום. בכל מקרה, שמו של מושל המחוז אינו מצוין.

"מעריב" הוא העיתון היחיד שמצליח לנקוב בשם, גם אם פרטי בלבד, של אחד הערבים שאיתם נפגש הרב פרומן. מוניר, מושל הכפר, מצוטט בידיעה מאת רועי שרון כשהוא מודה ליהודים שבאו במטרה להרגיע את הרוחות ומגנה את האלימות. בתצלום [פלאש 90] נראה פרומן לוחץ ידיים לאדם שמחזיק ספר קוראן. האם זהו מושל הכפר, הידוע בשם מוניר? אין לדעת. אבל מאחורי אותו עב"ם מציצה דמות מוכרת, גם אם לא מזוהה –  הערבי מ"ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"ישראל היום".

שתי הערות

שתי טכנולוגיות בנסיגה משתפות פעולה: מודעה בתחתית עמ' 11 במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מכריזה על מבצע משותף לעיתון ולחברת פוג'י-פילם. מי שידפיס את תצלומיו על נייר של החברה, יקבל את העיתון במתנה.

התוכן המערכתי היחיד בעמוד האחורי של "מעריב", נוסף לנתוני מזג האוויר, הוא ידיעה מאת אחיקם משה דוד על מבצע למכירת מכשירי DVD בעשרה שקלים, שהתקיים אתמול בסניף הטברייני של רשת החשמל-הסיטונאי.

נצחון הרוח

לעיתון "גלובס", העורך בימים אלה את הוועידה הכלכלית השנתית שלו, התלווה אתמול מוסף מיוחד לציון אנשי השנה של העיתון. אבי ניר, שנבחר באחרונה לעמוד בראש רשימת אנשי התקשורת המשפיעים של השנה לדעת המוסף "פירמה" של "גלובס", מתמקם הפעם בתחתית הרשימה, במקום ה-49. אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס", נבחר למקום ה-16.

בתואר איש השנה זכה נוחי דנקנר, שהעניק ראיון ניצחון לעורכת המוסף ורד רמון-ריבלין. "המונח 'טייקון' זר לי לחלוטין", אומר דנקנר. "כאילו מדובר באנשים שלכולם אותן תכונות והם מאותו פס ייצור. אני מכיר אנשי עסקים ישראלים רבים מאוד, ואיני רואה שהם דומים אחד לשני". עוד קִטלוג מוטעה, לדעת דנקנר, הוא של טייקונים עם נטיות רוחניות. "הרגשתי באותו השבוע שכל הדברים האלה מתחילים להתערבב ומתחילים לקטלג אנשים לקבוצות", הוא אומר בתשובה לשאלה מדוע רמז להבדל בינו ובין שרי אריסון כשציין באירוע של הרב איפרגן, המכונה "הרנטגן", כי "פה זה לא תקשורים".

לצד ראיון הניצחון עם דנקנר, מאמר ניצחון מאת אלי ציפורי, המהלל את הקפיטליזם (הפיננסי) במלאת שנה לתחזיות שניבאו לו שחורות. על הדרך, כהרגלו, שולח ציפורי עקיצות לעמיתיו בעיתונות הכלכלית.

סיקור הדיונים שנערכו במסגרת הוועידה תופס את העמודים הראשונים בעמודי החדשות של "גלובס". הכפולה הפותחת במוסף היומי מוקדשת כולה לתצלומים של ידוענים מקהילת העסקים שנכחו באירוע הפתיחה של הוועידה. אותם התצלומים ממש מופיעים גם באתר האינטרנט, בהבדל בולט אחד: עורך העיתון, חגי גולן, זוכה באתר לתצלום נפרד (שאינו אלא חיתוך גס של תצלום משותף שלו ושל דנקנר). בעיתון "דה-מרקר" מתעלמים מהוועידה של "גלובס". ב"כלכליסט" מוקדש עמוד לציטוטים נבחרים מהוועידה, אך שמו של  "גלובס" נעדר.

ענייני תקשורת

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי נבחנת אפשרות לפצל את תפקיד יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, וזאת כדי שאמנון נדב יוכל לכהן בתפקיד, בעוד שסמכויות הפיקוח על הרדיו יינתנו לסגנו, אילן אבישר.

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי שר התקשורת לא יאריך את כהונתו של גיורא רוזן, נציב תלונות הציבור ברשות השנייה. בהזדמנות זו מגיב רוזן על הביקורת שספג מהשופט נעם סולברג במסגרת פסק הדין סרן ר' נגד אילנה דיין. "המחוקק נתן לי סמכות, אך לא אמצעים", טוען רוזן.

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתייחס נחום ברנע לפסק הדין וקובע כי "זהו פסק דין מוטעה, מזיק ומסוכן". לדברי ברנע, "פסקי דין מהסוג הזה חייבים להדאיג כל מי שמבין את חשיבות קיומה של עיתונות אקטיבית, חוקרת, לוחמת, במדינה דמוקרטית".

איילה צורף מדווחת ב"דה-מרקר", בהמשך לדיווחו של יובל דרור באתר זה, על ההכנות של קבוצת "ידיעות אחרונות" למעבר אל הפצה דיגיטלית של העיתון על גבי מכשירים ייעודיים. על-פי הדיווח של צורף, מנוי לגרסה הדיגיטלית של "ידיעות אחרונות" יימכר, ככל הנראה, בחבילה אחת יחד עם מכשיר הקריאה האלקטרוני.

צמרת פרנט מדווחת ב"כלכליסט" כי ההוצאה-לאור של משרד הביטחון צפויה להיסגר סופית.

במוסף "גלריה" של "הארץ" מסכמת גילי איזיקוביץ את השינויים שעברו מהדורות החדשות הטלוויזיוניות בעשור האחרון. "הערוצים ככלל מושפעים מאוד מרייטינג, וחלק מההשפעה חילחלה גם למהדורות החדשות", אומר לה מגיש מהדורת החדשות בערוץ 10, יעקב אילון. מנכ"ל חברת החדשות בערוץ, ראודור בנזימן, מסביר כי "התיאוריה שאומרת שאין דבר שהוא לא חדשות התממשה בעשור הזה [...] החדשות פרמו את העניבה. הן פחות נפוחות מחשיבות עצמית, וסדר היום הציבורי נהפך פחות קלישאתי".