שני אירועים עיתונאיים
מאז יצא לאור לראשונה העיתון "ישראל היום", ביולי 2007, לא הודפסה לו מהדורת יום שישי. עד היום. הבוקר הודפס והופץ העיתון במה שהוא עצמו מגדיר על עמוד השער כ"מהדורה מיוחדת". האם היה יוצא לאור ביום ו' לולא צומצם צו איסור הפרסום על פרשת אולמרט? ואם היה יוצא, כיצד היה ממלא את עמ' 11-1, המוקדשים הבוקר לנושא? אולי היה מביא דיווחים נרחבים יותר על מאה אלף ההרוגים בבורמה ומלחמת האזרחים המתפתחת בלבנון – שני אירועים שנדחקים הבוקר בעיתון "ישראל היום", כמו גם בכל העיתונים האחרים, לעמודים פנימיים ומדורי חדשות החוץ.
המתרים האמריקאי משה טלנסקי, אתמול בירושלים (צילום: פלאש 90)
כותרתו של "ישראל היום" הבוקר קוראת: "כסף במזומן לידי אולמרט, במשך שנים", אך לפי הטור של מרדכי גילת, המופיע בעמ' 2, הכותרת היתה אמורה להיות אחרת. גילת כותב כי הבוקר היתה אמורה להופיע "כתבה מפורטת בעלת חשיבות ציבורית", שהיתה "מעודדת אזרחים ועיתונאים להילחם, לצעוק, למלא את חובתם, ובמקרה של התקשורת – את שליחותה". לפי גילת, פרסומיו שלו מתחילת אפריל, על כך שמסמכים מסוימים לא הועברו מהפרקליטות למשטרה, "הם שהניבו את המפנה הדרמטי בחקירה המתנהלת נגד ראש הממשלה".
גילת נותן קרדיט לא רק לעצמו, אלא גם לעיתון "הארץ" וכתביו גידי וייץ ואורי בלאו, ש"תרמו תרומה חשובה להארת האמת על מעללי ראש הממשלה", ומוסיף כי "נמצא בידי, ובידי גידי וייץ מ'הארץ', חומר חשוב שלא פורסם עדיין". לדברי גילת, הוא עצמו היה שותף בימים האחרונים למחשבה כי ראוי שלא לפרסם חומר זה, אך לדבריו כעת החומר שבידיו "לא יכול יותר כבר להזיק לחקירה", שכן כבר הוצג בפני החשודים העיקריים. מדובר, כמובן, באותם פרטים שעדיין נותרו תחת צו איסור הפרסום בפרשה. לפי גילת, ההחלטה כי הצו לא יבוטל לחלוטין "נובעת ממניעים זרים".
ב"ישראל היום" אף מדפיסים מחדש את כותרות העיתון מה-26 במרץ וה-2 באפריל, אז נחשף בטור של גילת כי חומרים מסוימים לא הועברו מהפרקליטות למשטרה. "כתב 'ישראל היום'" מוסיף במשבצת מיוחדת בעמ' 2 כי "הסיפור המעניין באמת נמצא בפרטים שהמשטרה והפרקליטות עדיין מתעקשות להסתיר מעיני הציבור". הכתב האנונימי מוסיף רמיזה וטוען כי חומר זה כולל "תוכנם של יומנים, מסמכים וחומרי מחשבה הקשורים לחקירה – כמו גם התייחסותם של הקשורים לפרשה למסמכים כאלו".
גם דן מרגלית, בטור פרשנות ארוך במיוחד, נותן את הקרדיט לווייץ וגילת. לדבריו, אין לקבל את הכחשותיו של אולמרט למעשים המיוחסים לו. או בלשונו של מרגלית: "אילו הוצמד גלאי אמת לגופו, היה המכשיר מתנפץ לרסיסים". לאחר שמרגלית משווה את אולמרט לאשר ידלין, ביל קלינטון וריצ'רד ניקסון, הוא מזכיר את המידע שברשות גילת מעיתונו ווייץ מ"הארץ", ואומר כי מי שיודע על מידע זה "מזדעזע עד כמה חשוד אולמרט בשחיתות". לפי מרגלית, "הרשימה ארוכה. התגלה רק קצה הקרחון. רובו לא ייחשף לעולם".
ראש הממשלה אהוד אולמרט מכחיש את החשדות נגדו, אתמול במעונו הרשמי בירושלים (צילום: פלאש 90)
ב"הארץ" מחזירים מחמאות, ובעמ' 6 של העיתון משלים גידי וייץ את דיווחיו של מוטי גילת ב"ישראל היום". כותרת הידיעה של וייץ טוענת כי "הרמז לפרשה החדשה שכב בפרקליטות שנה, ולא נחקר". לפי הדיווח, בעקבות תחקיר "הארץ" מאוגוסט 2006 נפתחה במשרד מבקר המדינה חקירה שבמהלכה "הגיעו לידי משרד המבקר חומרים שרמזו על מעורבות מסר וזקן ואולמרט בפרשה הנוכחית". אף שהמבקר קבע כי החומר מעלה חשש למעשה פלילי והעביר את ממצאיו לפרקליטות, עברה חצי שנה עד שמזוז הורה למשטרה לפתוח בחקירה. לפי וייץ, "זמן נוסף עבר עד שבמרץ השנה – לאחר פניות חוזרות של עיתון 'הארץ' ופרסום בעניין של העיתונאי מרדכי גילת ב'ישראל היום' – פתחה המשטרה בחקירה".
אמיר אורן מוסיף פרטים במוסף "השבוע" של "הארץ". אורן כותב כי ב-26 במרץ "התחוללו שני אירועים עיתונאיים: כתבה ביקורתית שפירסם מרדכי גילת ב'ישראל היום' והשאלות שהעביר וייץ לגורמים במערכת אכיפת החוק". הכתבה היא אותה כתבה שבה פורסם על החומרים שהועברו מהמבקר לפרקליטות ולא הגיעו ליאח"ה. השאלות של וייץ למערכת אכיפת החוק נותרות אצל אורן בערפל כבד יותר. "ממש בה בעת נדהם וייץ לגלות שגם אילו היה המסמך מגיע לידי המשטרה, אפשר שלא היתה מפענחת אותו", הוא כותב, ומתאר באופן כללי חוסר רצון של החוקרים לפעול בעקבות המידע שבידם.
אם התיאורים הללו של וייץ, גילת ועליהם מעידים על האמת, ואם החשדות נגד אולמרט אכן יהפכו לכתב אישום, הרי שלפנינו מקרה דרמטי של שני עיתונאים המפילים ראש ממשלה על מעשי שחיתות וקבלת שוחד.
היפוך יוצרות
ב"ידיעות אחרונות" התחלפו להן כותרת הגג והכותרת הראשית. כותרת הגג הקטנה קוראת "החשד: קבלת כספים שלא כדין מאיש עסקים אמריקאי", ואילו הכותרת הראשית היא "אולמרט: לא לקחתי שוחד". אפשר לטעון כי העיתון שוב עושה ככל שביכולתו כדי להציג את עמדת ראש הממשלה ולפעול לטובתו, אלא שראוי להזכיר כי כותרת דומה מאוד לזו שמשמשת כאן ככותרת גג כבר הודפסה לפני שבוע בדיוק ב"ידיעות אחרונות", ככותרת ראשית. זהו העיתון היחיד בישראל שמבחינתו אלה באמת חדשות ישנות.
בעמ' 2 מובאת בפני הקורא תמצית הפרשה [טובה צימוקי, יובל יועז, אורון מאירי, ניר גונטז' וניסן שטראוכלר], וכמו לפני שבוע, כשהעיתון עבר על הצו לאיסור הפרסום, גם הבוקר יש בדיווח פרטים שרק חלקם מופיעים בעיתונים האחרים. על הביקורים של אולמרט בארה"ב על חשבון טלנסקי, על כרטיס האשראי שקיבל ממנו, על ההלוואה שהעניק לו, ועל העסק של טלנסקי לשיווק מיני-ברים לבתי מלון, שלדברי טלנסקי היה הסיבה לכל העברות הכספים – הוא רצה מכתב המלצה מאולמרט שיוכל להציג בפני בעלי מלונות. פרט משעשע: בעיתון נכתב כי בעדותו דיווח טלנסקי כי קיבל מכתב המלצה שכזה, אך זה לא עזר לו למכור ולו מיני-בר אחד.
נחום ברנע פותח את טורו בעיתון בקביעה כי "ספק אם אולמרט ישרוד ציבורית את החקירה הנוכחית". ברנע מייחס חשיבות מעטה לפרשת טלנסקי, "שהנפח האמיתי שלה קטן בהרבה מנפח השמועות", ומשמעות רבה ל"השפעה המצטברת של גוש החקירות" נגד אולמרט. אך ברנע מעביר ביקורת גם על חוקרי הפרשה. לדבריו, "קשה לדעת מה מביך יותר, העובדה שראש ממשלה בישראל חשוד בפלילים או הדרך שבה חוקרים את החשדות המשטרה והפרקליטות", והוא מזכיר גם "פוליטיקאים חמומי מוח, חלק מהם מתחזים לעיתונאים, שאין להם שום עניין בהליך המשפטי הנאות ובבירור האמת: הם יותר מדי עסוקים בציד".
כל העיתונים מקדישים לפרשה סיקור נרחב, אך ב"ידיעות אחרונות" יש גם מי שמביע אכזבה. חנוך דאום מפרסם הבוקר טור תחת הכותרת "מה, זה הכל?", ואומר: "מימון למערכת בחירות בראשית שנות התשעים? את השעמומון הזה הסתרתם מאיתנו כל-כך הרבה זמן? מעולם לא היתה בישראל פארסה כזו".
ראש הממשלה אהוד אולמרט בחידון התנ"ך, אתמול בירושלים (צילום: פלאש 90)
"תקלה שמהותה טרם ברורה"
הסיפור היחיד שמצליח להידחק לעמודי השער של העיתונים הבוקר, לצד פרשת השוחד של אולמרט, נוגע לצנחן שנחת בלב הקהל בעת מפגן הראווה בחופי תל-אביב. ב"ידיעות אחרונות" מסקרים את האירוע לא פחות מחמישה כתבים [יובל קרני, נעם ברקן, מאיר תורג'מן, יוסי יהושוע וערן נבון], כאילו היתה זו פרשת שוחד נוספת. התוצאה מופיעה בעמוד האחורי של העיתון, שם נכתב כי "מחקירה ראשונית עולה שהצנחן, איש מילואים שמאחוריו יותר מאלף צניחות, לא אמד נכונה את הגובה מעל הצופים בעת שנערך לנחיתה". מעניין מי מבין חמשת הכתבים אחראי לשורות הדרמטיות "קולות השמחה הפכו באחת לזעקות בהלה" ו"הכרוז, שעד לפני דקות ספורות עוד התגאה בכוחות צה"ל, התחנן בגרון ניחר בפני הקהל לפנות את הדרך לכוחות ההצלה".
ב"מעריב" נמרחות תמונות ענק מהאירוע לרוחב ואורך עמ' 10, מיד לאחר הדיווח על אולמרט. בידיעה עצמה [אבי אשכנזי, יובל גורן ואילן מציק] נכתב רק כי "תקלה שמהותה טרם ברורה באופן סופי גרמה לתאונה קשה".
בידיעה בעניין המתפרסמת ב"הארץ" [יגאל חי, רוני זינגר-חרותי ויובל אזולאי], המלווה בשרטוט המדגים את "מקום הנחיתה המתוכנן" ואת "מקום הנחיתה בפועל", ניתנים כמה הסברים אפשריים לתאונה. "גורמים בצה"ל", נכתב שם, "מעריכים שמשב רוח פתאומי הוא שגרם לאחד הצנחנים לסטות וליפול לתוך הקהל". ועוד מוסיפים כי ייתכן שהדבר נגרם "בעקבות האצת מטוס ההרקולס לכיוון צפון בעת שהצניח את הצנחנים מעל החוף – מה שייתכן שגרם לחלקם להחמיץ את נקודות הציון שאליהן היו צריכים להגיע". לצד הידיעה מובא ציטוט מודגש של אחת הפצועות באירוע, האומרת כי היא "עדיין גאה בצנחנים".
צנחן נושא דגל ישראל במפגן אווירי לכבוד יום העצמאות, אתמול בירושלים (צילום: פלאש 90)
שלוש הערות קצרות
ידיעה קטנה ב"ישראל היום" [איציק סבן] מקבלת את הכותרת "כתבי 'ידיעות' נוספים נחקרו על הפרת הצו". הידיעה עוסקת בהפרת צו איסור הפרסום בשבוע שעבר, שבעקבותיה כבר נחקר כתב העיתון יובל יועז. ניתן להבין כי פרט ליועז נחקרו לפחות שני כתבים אחרים, אך בפועל הידיעה מספרת רק על כתבת נוספת אחת שנחקרה, טובה צימוקי, הכתבת לענייני משפט של העיתון.
גם ב"ידיעות אחרונות" וגם ב"מעריב" מדפיסים הבוקר את תצלומו של אורי מסר המתהלך בנתיבי איילון, עם קרדיט למוטי קמחי ועיתון "הארץ".
בדיווח על העימותים האלימים אתמול בהפגנות לזכר הנכבה מספר רוני שקד כי "הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל והפלסטינים בשטחים קיימו אתמול עצרות...", ובכך מאמץ את הנראטיב של המפגינים.