זה הזמן שבו על התקשורת לעשות מאמץ מיוחד לדובב את בוגרי יחידת האבטחה של השב"כ, שליוו את בנימין נתניהו לאורך תקופות כהונתו בהנהגה הישראלית, כדי שישתפו את הציבור במה שראו עיניהם. זה הזמן שבו יש לנסות לשכנע אותם להפר את חובת הסודיות ולחשוף את התנהלותו בחדרי חדרים ואת ההשפעה שיש לבני משפחתו על מצב רוחו וסדר יומו. זה הזמן לעשות זאת, כדי שהאזרחים ההולכים אל הקלפי יידעו לאשורו מי הוא האיש המתיימר להנהיגם ויבחנו האם ועד כמה רחב הפער בין תדמיתו לאישיותו הממשית.
זה הזמן לעשות זאת, עקב ההפרה הבוטה של כללי המשחק. במערכת הבחירות הנוכחית, נתניהו הוא זה ששובר את כל המוסכמות ומנפץ את כל חוקי היסוד. הוא אינו בוחל בהפצת שקרים, בחדירה לתחום הפרט של יריביו הפוליטיים, בחשיפת סודות מדינה, בריסוק אמון הציבור במערכת המשפט, בהלהטת המונים בקסמי שווא, בערעור יסודות המשטר הדמוקרטי שעליהם התנהלה המדינה מאז כינונה ובמיטוט יכולתם של האזרחים להבחין בין מציאות לבדיה.
נתניהו נוהג כך לא רק משום שהוא שואף לנצח בבחירות, אלא בעיקר כדי לנצל את הכוח השלטוני שיעניק לו הניצחון האלקטורלי המיוחל כדי לחמוק מספסל הנאשמים. במירוצו חסר העכבות אל היעד האנוכי, שאין לו דבר וחצי דבר עם טובת המדינה, משתמש נתניהו באמצעים פסולים, שפלים וכוחניים, ומותיר את יריביו הפוליטיים המומים ואת מערכת האיזונים והבלמים הדמוקרטית משותקת.
זה הזמן להיזכר בחילופי הדברים שהתנהלו בין נתניהו לנוני מוזס לפני בחירות 2015, כאשר ניסו לכאורה להגיע להסכמה על עסקה שתעניק ל"ידיעות אחרונות" חוק שיגביל את תפוצתו של החינמון "ישראל היום" (ובתמורה תעניק קבוצת התקשורת של מוזס סיקור אוהד למנהיג הליכוד ולמשפחתו).
התמלילים האלה, שפורסמו במלואם יחד עם ההקלטות על-ידי מערכת "המקור" לפני ארבעה חודשים, חושפים את אישיותו של נתניהו, את מזגו ואת עולמו המוסרי. בתוך כך, הם גם בישרו את התנהלותו הפראית כפי שהיא מומחשת בשעות אלו – שתי יממות וחצי לפני הבחירות.
למי ששכחו: הדיאלוג בין נתניהו למוזס התפרש על פני כמה חודשים. ההקלטות המתעדות את המגעים ביניהם נוצרו ביוזמת ראש הממשלה, שהורה לעוזרו, ארי הרו, לשבת עמם כשהוא מצויד במכשיר הקלטה מוסתר. זהו חיזיון מאלף בפני עצמו: ראש הממשלה, מי שאמור להיות אחד מנושאי הדגל של הממלכתיות הישראלית, נוהג כאחרון הנוכלים ומניח מארב לאיש שיחו כשהוא מנהל עמו מקח וממכר בנימה אלימה ומאיימת – כאחרון הבריונים בשוק.
העסקה המושחתת שהשניים מנסים לרקוח אינה מגיעה לידי סיכום, ובשלבים האחרונים של המשא-ומתן פורצת החשדנות ההדדית. המעמד כולו מביך לפי כל קנה מידה נורמטיבי, אבל השניים אדישים לכך (למען הסר ספק, מוזס הוא שותף מלא לחרפה): הם מנהלים ביניהם סחר סוסים בעודם מתעלמים לחלוטין ממושא המשא-ומתן שלהם – תקינותה של הדמוקרטיה הישראלית ויכולתה של התקשורת למלא את תפקידה.
וכך אומר ביבי לנוני: "מה אתה רוצה שאני אעשה? אתה מכריח אותי להילחם בך. אם אתה עושה את זה, [אם] משימת חייך עכשיו [היא] להפיל אותי, אז משימת חיי היא להילחם בך. וזה לא יסתיים אחרי הבחירות. אתה נלחם בי, אני נלחם בך... אני לא יכול לקבל את הדבר הזה... אז אני צריך בעצם להילחם בך בכל האמצעים. אין לי ברירה... אם אתה בא להפיל אותי, אז אני אפתח בכל הכלים שיש לי, ואני אפתח. כי בסוף, אתה יודע, זו תהפוך למשימת חיי. צריך להכיר אותי...".
מי שמשא-ומתן עם מו"ל של קבוצת תקשורת על שיפור תדמיתו מוציא ממנו שפה כה בוטה של איומים והפחדות, אינו מפתיע באמצעים שבהם הוא נוקט עתה כדי להיחלץ מספסל הנאשמים. הלך הרוח הזועם, הפרנואידי, שבו התעמת עם נוני מוזס, בישר על המתקפה השערורייתית ושוברת הכלים שלו נגד מנהיגי כחול-לבן וראשי מערכת אכיפת החוק.
מכאן מגיעים התיאורים של בני גנץ כאדם מעורער, פגיע והולל, של גבי אשכנזי כסיכון בטחוני, של אביחי מנדלבליט כאיש זדון שמונע על-ידי שיקולים זרים, של מערכת אכיפת החוק בכללה כארגון חשאי שקשר קשר להדיחו מהשלטון.
כפי שהצהיר נתניהו באוזני מוזס, הוא אכן "פותח בכל הכלים שעומדים לרשותו", ובהם חלוקת מנטוס בסגנון הרב ברלנד ("אני הנחיתי את המכון הביולוגי ומשרד הבריאות לפעול ליצירת חיסון לנגיף [הקורונה] וכן להקים מפעל חיסונים"), הפצת שקרים ("אני אבקש חסינות – מה פתאום?"), ריסוק אמון הציבור במוסדות המדינה ("שי ניצן וליאת בן-ארי דחפו במיוחד להאשים אותי"), ליבוי השסע העדתי ותיוג הציבור הערבי כסוס טרויאני.
כאשר אלה האמצעים שבהם משתמש נתניהו, ובהצלחה, כדי לתעתע בציבור ולמנוע ממנו להתבונן במציאות כהווייתה, יש להתמודד איתו בכלים דומים: לשכנע את יוצאי השב"כ לחשוף את הידוע להם על התנהלותו של ראש הממשלה בדל"ת אמותיו.