התשובה של "ידיעות אחרונות" לשואה: כותרת ראשית
מקורו של תצלום השער המופיע הבוקר ב"ידיעות אחרונות" בדובר צה"ל. בתצלום נראה הרמטכ"ל גבי אשכנזי, חנוט בחליפה צה"לית וכומתה לראשו, בעת סיור בבית-קברות יהודי בפולין. הכותרת הראשית של העיתון, "לתת להם יותר", מתייחסת להמלצה צפויה של ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת הטיפול בניצולי השואה, אך זו כמובן גם קריאתו של העיתון, החושב שזו קריאתו של ציבור קוראיו, ערב יום השואה.
שתי הכפולות הראשונות ב"ידיעות אחרונות" מוקדשות לשואה. בעמ' 2 מדווח צבי זינגר על ההמלצה של ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת הטיפול בניצולי השואה, אך מוסיף כי יש חילוקי דעות בין חברי הוועדה באשר לפרק ההמלצות והמסקנות. יוסי יהושוע, שליח העיתון בפולין, המתלווה לרמטכ"ל, מתחיל את דיווחו בציטוט אשכנזי האומר: "מדינת ישראל וצה"ל הם התשובה לשואה".
נורית פלתר ואיתמר אייכנר מדווחים כי "רק כרבע מבין 7,500 ניצולי מחנות וגטאות נזקקים שהממשלה החליטה לפני חצי שנה להעניק לכל אחד מהם 1,000 שקלים בחודש – מקבלים את הסכום, וגם הם רק בחודשים האחרונים".
הרמטכ"ל גבי אשכנזי מבקר בבית קברות בורשה (צילום: פלאש 90)
התשובה של "הארץ" לשואה: פרטיזנים
אחת מידיעות השואה בשער "הארץ" דווקא מציעה טענה שונה: "הכנסתם החודשית של הניצולים כמעט הוכפלה" [רותי סיני].
ועוד בענייני שואה ב"הארץ": על פני למעלה ממחצית שער העיתון מתפרסמת ידיעה של יוסי מלמן על ערב הוקרה שנערך אתמול לקבוצת פרטיזנים, "קומנדו בילסקי", שלחמה בנאצים ביערות בלרוס והצילה כ-1,200 יהודים ממוות.
יובל אזולאי, שליח העיתון לפולין, מביא את גרסתו לדבריו של הרמטכ"ל בבית-עלמין יהודי בוורשה: "התשובה למה שאנחנו רואים כאן היא אנחנו, מדינת ישראל, צה"ל והניצחון". אזולאי מוסיף ומדווח כי "רחובות שלמים בוורשה נסגרו כדי להבטיח תנועה בטוחה של הרמטכ"ל והישראלים שלצדו", וזאת בשל חשש לפיגוע של חיזבאללה.
התשובה של "מעריב" לשואה: כדורגל
כותרת הגג בשער "מעריב" היא "ערב יום השואה: עשרות קברים חוללו בגרמניה"; כותרת המשנה: "2008: האנטישמיות באירופה חיה ובועטת" [ירדן מיכאלי, כתב העיתון בברלין]. יותר מ-30 מצבות הושחתו שלשום בבית-הקברות היהודי בברלין, ולדברי המשטרה הגרמנית, "אי-אפשר לפסול מניע פוליטי". בדיווח מסופר על מקרים קודמים שאירעו השנה באוסטריה, רוסיה ופולין. גם העיתונים האחרים מדווחים על האירוע, אם כי לא בהבלטה גדולה שכזו.
עם כל הכבוד לקברים מנותצים, הכפולה המרכזית בעיתון "מעריב" מוקדשת הבוקר לדילמת הכדורגל, וזאת תחת הכותרת "כדורגל במקום זיכרון" [לי-אור אברבך]. בידיעה מדווח כי חברת yes נענתה ללחץ האוהדים והחליטה לפתוח לקהל הרחב את הערוץ הגרמני שבו ישודר הערב המשחק בין צ'לסי לליברפול במסגרת חצי גמר ליגת האלופות, "לטובת האוהדים המעדיפים את משחק הכדורגל על פני יום השואה". אברבך מציין בסיום הטקסט כי המשחק ישודר בכל מקרה בערוץ הטורקי, הפתוח ממילא לכל הצופים, וכי נוסף על כך שני הערוצים פתוחים דרך קבע לצופי חברת Hot.
לידיעה מלווה תצלומו של מאמן צ'לסי, אברהם גרנט, עטוי שחורים, כשסמל מועדון הכדורגל המוטבע על דש מעילו מעולם לא היה דומה יותר למגן דוד צהוב [אי.פי.איי]. הכיתוב קורא: "ימריא מהמגרש למצעד החיים".
מאמן הכדורגל אברהם גרנט. ארכיון (צילום: פלאש 90)
שני טורי דעה המתפרסמים באותה כפולת עמודים מחדדים את דילמת הכדורגל. ד"ר אפרים זורוף, מנהל מכון ויזנטל בישראל, נגד השידור, ואילו אייל לוי, שאינו מקבל תואר, בעד.
זורוף טוען כי "זה סוג של מבחן לציבור [...] מבחן של רצינות ובגרות. הרי תמיד נוכל לראות את המשחק הזה בשידור חוזר". לדבריו, "מה שהגרמנים כל-כך רוצים להוכיח זה שליהודים ממש לא אכפת מיום השואה. שאכפת להם הרבה יותר מליגת האלופות. זהו מוח אווילי". זורוף מבקש מהקוראים שלא לצפות במשחק בערוץ הגרמני, אבל אינו מתייחס לערוץ הטורקי או לשואת הארמנים.
לוי, לעומתו, טוען כי עדיף היה לשדר את המשחק בערוץ הספורט הישראלי, עם שדר אנגלי. "די כבר עם ההטפות של 'מוכרחים להיות עצוב'", כותב לוי. "אם יחשיכו את המסך, אנשים לא ימשיכו לקחת סרטים מהספרייה? די להיתמם [...] אפילו השדר הגרמני בערב יום השואה יסנן 'שנל, גרנט, שנל'. זו לא גאווה?".
התשובה של "ישראל היום" לשואה: דן מרגלית (ופצצת אטום)
ב"ישראל היום" ידיעה [יורי ילון] כי יד-ושם פתח שני ערוצים חדשים באתר יוטיוב – באנגלית ובערבית. "הערוצים כוללים עדויות מרגשות של ניצולי שואה המשולבות בתצלומים ארכיוניים". בעוד חודש אמור לעלות ערוץ בעברית, ובהמשך יועלו ערוצים גם בשפות אחרות.
דן מרגלית בטור דעה מיוחד לרגל יום השואה (בצבעי אפור), המתחיל בשלום רוזנפלד, שדיווחיו על פרשת קסטנר "פרצו את חומת השתיקה מרצון ואת החשיבה הבנאלית שאיפיינו את יחסו של הציבור הישראלי לרצח העם שלא היה נורא ממנו", ונגמר בכור בדימונה, שלדברי מרגלית סביר כי ההחלטה לבנותו הואצה עקב "אין-האונים שהתגלה במשפט קסטנר, לרבות ההשפלה של ההכרח לשתף פעולה עם הנאצים".
ועוד בעיתון, גדי גולן ודניאל סיריוטי מביאים מדבריו של ניצול שואה המזוהה כ"מרדכי" ומתגורר בשדרות: "כל בום, כל קסאם, כל אזעקה או פיצוץ שאני שומע – מחזירים אותי להפצצות ולגטו". הם מדווחים גם על מחקר חדש מטעם אוניברסיטת חיפה בנושא השפעת הקסאמים על ניצולי השואה באזור.
ניצולי שואה צועדים במחאה נגד הממשלה ובקריאה לשפר את מצבם הכלכלי, אוגוסט 2007 (צילום: פלאש 90)
ועוד קצת על השואה
בשער מוסף "גלריה" של "הארץ" מובא בהרחבה סיפורו של "יידישס נַכריכטֶנבּלַט", העיתון היהודי האחרון שהמשיך להתפרסם בגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה, עד אמצע שנת 1943 [אבנר שפירא]. העיתון החליף עשרות עיתונים יהודיים שנסגרו על-ידי המשטר הנאצי, והיה נתון לפיקוח קרוב של משרד התעמולה. סיפורו של העיתון עולה כעת בעקבות הספר "להיות יהודי בברלין: מכתבי הרמן זמטר", הרואה אור בהוצאת יד-ושם. זמטר היה מנהל מחלקת המודעות של העיתון, והספר כולל 19 מכתבים ששלח בין אוגוסט 1939 לפברואר 1943.
התשובה של ההאקרים ל"כלכליסט"
הכותרת הראשית של "כלכליסט" הבוקר שאובה מראיון עם ההאקרים שפרצו לאתר הרשמי של בנק ישראל: "כך פרצנו לאתר של בנק ישראל" [צמרת פרנט]. כותרת זו מובאת כציטוט, אך בידיעה עצמה ההאקרים אינם מסבירים כיצד פרצו, אלא פשוט אומרים שפרצו ומוסיפים: "קל לפרוץ מערכות הפעלה כמו FreesBSD. היתה לנו גישה לכל האתר, ואף אחד לא היה יודע עד שהיינו מספרים לעולם".
הראיון הבלעדי עם הקבוצה, המכנה את עצמה Team DZ, שתמציתו מובאת הבוקר גם ב"ידיעות אחרונות", החל עוד לפני הפריצה לבנק ישראל. לפי המתפרסם היום, אנשי "כלכליסט" שאלו את הקבוצה יומיים לפני הפריצה לאתר בנק ישראל: "עד היום פרצתם רק לאתרים ישראליים קטנים. מה אתם משיגים בכך?". שלושה ימים לאחר הפריצה הגיע המענה: "אני חושב שקיבלת את התשובה שלך".
ארבעה מהם גרים באלג'יר ושניים במצרים, כל אחד עם שם קוד משלו, ובעבר הפילו אתר תמיכה פרטי בבנימין נתניהו. בראיון הם אומרים: "אנחנו צעירים מוסלמים ממוצעים שמנסים להביע את עצמם. אנחנו לא קבוצת טרור". עם זאת, הם מביעים תמיכה בפיגועי התאבדות ומוסיפים: "כשהישות הציונית תפורק ויהודים יחיו בכבוד תחת שלטון האסלאם, יהיה שלום ודו-קיום".
בצד הראיון מדווח כי "ההאקרים ניסו לבצע באתר הבנק פגיעות נוספות" [עידו קינן ושאול אמסטרדמסקי], וביקשו לשתול בו קוד שיאפשר להם לבצע את הפגיעות. שני הכתבים ביקשו לשוחח עם החברה שבנתה ותיחזקה את האתר, אך ללא הצלחה. "ניסינו לדבר עם קבוצת אלגור, שבנק ישראל עדיין מוצג באתרה כאחד מלקוחותיה", הם מספרים. "במספר הטלפון שמופיע באתר (בקידומת 02) קיבלנו פקס, במספר הפקס (בקידומת 03) קיבלנו תיבה קולית, ובחיוג למספר הטלפון שמופיע בפרטי רישום דומיין אתר החברה, sharat.co.il, הגענו לשירות מענה טלפוני של סוכנות ביטוח. בנק ישראל בחר טוב, אין ספק".
עוד בעיתונים
עיתון שלא בחר בשואה ככותרת ראשית מוצא עצמו הבוקר בבעיה. ב"ישראל היום" הלכו על עליית מחירי הדלק. הכותרת הראשית של "הארץ" מגיעה הבוקר משירות הידיעות רויטרס – "בוש: חשיפת הפצצת הכור בסוריה היא מסר לאיראן". את הכותרת הראשית לעיתון "מעריב", "שיחת הטלפון שהתניעה את המסלול הסורי", מספק בן כספית.
בעמ' 5 נפתח הדיווח של כספית דווקא בבשורה כי ראש הממשלה קיבל מאבו-מאזן קופסה עם בקלאווה סורית מדמשק. לידיעה מצורף תצלום המעדן האוריינטלי [ראובן קסטרו], בלי ציון מקורה המדויק של הבקלאווה. לפי כספית, "על-פי דיווחים קולינריים, מדובר, אכן, בבקלאווה הטעימה ביותר במזרח התיכון'". רק אחרי שכספית מציין כי "מקורות פלסטיניים דיווחו כי לא היתה כל כוונה להמתיק את גלולת יוזמת השלום באמצעות הבקלאווה", הוא מתפנה לדווח על שיחת הטלפון שהפכה לכותרת ראשית – שיחה בין אולמרט לראש הממשלה הטורקית רג'פ ארדואן, שבה אישר אולמרט כי הוא "מודע לקיומו של הפיקדון", כלומר להתחייבות של יצחק רבין בפני וורן כריסטופר לרדת מרמת-הגולן תמורת שלום מלא.
בעמ' 2 של "הארץ", המשך סיקור מות המשפחה הפלסטינית שלשום, לקראת הצגת מסקנות צה"ל מהאירוע בפני כלי התקשורת, הצפויה להיות "הערב או מחר" [עמוס הראל, פאדי עיאדאת, ברק רביד ומיכל גרינברג]. צה"ל צפוי לדבוק בגרסתו, שהמוות נגרם מפיצוץ מטענים ולא ישירות מירי ישראלי, אף כי יכולתו להוכיח זאת מוגבלת "משום שצה"ל אינו יכול לאסוף ממצאים מזירת הפיצוץ ואין סיכוי שחמאס יעביר לו ממצאים כאלה". אולמרט מצוטט בידיעה כמי שאמר אתמול כי "זהו אירוע טרגי שישראל מצטערת עליו צער עמוק", והוסיף "הצער שלנו אמיתי וכן יותר מהצער המזויף של ארגוני הטרור, שחושפים את אזרחיהם לפגיעות כאלה".
בעמוד המאמרים של "הארץ" מתייחס עוזי בנזימן לאירוע זה ולתגובה הישראלית לו, מזכיר מקרים דומים מהעבר וקובע כי "מוטב אחת ולתמיד לגבש נוסח תגובה הולם שיכלול, בראש ובראשונה, קבלת אחריות לאסון, הבעת צער עמוק ואמפתיה למשפחות, ואזכור חלקו של האויב ביצירת התנאים להתרחשותו", כפי שאכן עשה, באיחור מה, ראש הממשלה.
מודעה בעמ' 2 של "הארץ" קוראת: "החפים מפשע שלהם מול החפים מפשע שלנו; זאת הדילמה שנכפתה עלינו, ולי אין דילמה. יוסי רם, רמת-השרון".
ידיעה ב"מעריב": "נער הוציא את ידו מהאוטובוס – ונפצע" [אילן מציק אבי אשכנזי ויובל גורן]. מדובר בנער בן 14 שידו נמחצה בין האוטובוס שבו נסע למשאית שחנתה בחניה כפולה. בידיעה מתראיין ד"ר ליאור פז, שמוסר כי "צפוי לו שיקום ארוך", ומוסיף כי אמו של הנער שאלה אותו "האם הוא יוכל להיות בקרבי?". "עדיין מוקדם לדעת", השיב לה.
בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מדווח בהרחבה על ליהוק דוגמניות במסע פרסום לחברת אופנה.
דוגמניות זוכות לסיקור נרחב. אילוסטרציה (פלאש 90)
ענייני תקשורת
"כלכלסיט" מדווח [גלית שפיר ומיטל זדה] כי סגן ראש העירייה של מודיעין, אלכס ויינרוב, יעלה ביום ראשון הקרוב הצעה לאסור שלטי חוצות בעיר. לדבריו, "שלטי החוצות מהווים זיהום ויזואלי, פוצעים ומכערים את השטחים הפתוחים".
ועוד ב"כלכליסט", בטורו האישי מכריז צביקה בשור על "הבלוגר הכי טוב בישראל" – בני ציפר. לדברי בשור, ציפר הוא "כותב וולגרי להחריד [...] כולו מדון [...] כותב נורא מצחיק [...] כותב כמו שאני תמיד רציתי. הוא לא דופק חשבון לאף אחד".
לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי איגודי היוצרים ביקשו להשפיע על ההחלטה בעניין בחירת יו"ר מועצת הכבלים והלוויין ושלחו מכתב למנכ"ל משרד התקשורת, שבו המליצו על יאיר שטרן או נעמה הניג. כמה מהאיגודים החתומים על המכתב מתנערים ממנו, ואילו נפתלי גליקסברג, יו"ר ועד היוצרים הדוקומנטריים, אומר לעיתון: "אנחנו מנסים להשפיע, ואנחנו לא מתביישים".
בעמודי החדשות של "מעריב" מדווח אברבך על שיחת טלפון שקיבל השדרן יוסי סיאס במהלך תוכניתו ברדיו-ללא-הפסקה, שבה הודיעה לו המאזינה כי נטלה 89 כדורים ורעל עכברים וחתכה את זרועותיה וגרונה. סיאס דיבר איתה, תוך קבלת תדרוך משוטרים, במשך 45 דקות, עד שצוותי הצלה פרצו את דלת ביתה וגילו כי למעשה לא נטלה כדורים.