רוחות חדשות מנשבות כנראה בעיתון "הארץ". ליתר דיוק חדשות-ישנות. אם נדמה היה לנו שעיתונאינו החרוצים נפטרו מהפתרון הבנאלי, הקל, העצלן והזמין של "נאום נהג המונית כקולו של העם", הודיעו לנו השבוע ממערכת הארץ: "יש לנו חדשות בשבילכם"...

דור הולך ודור בא וההתפעלות מדברי נהג המונית מתחדשת כנראה במחזוריות. זה תלוי כמובן ביעד הנסיעה, מצב התנועה בכבישים ותפקוד הרמזורים. שכן אורך הכתבה תלוי באורך הנסיעה. נהג המונית שידוע באבחנותיו וביכולת המפותחת שלו להבחין בדקויות, הופך להיות מקור השראה. גם שפת דיבורו הצבעונית והכובשת ובעיקר - הקולעת - חוסכת לכתבינו כיתות רגליים. כך, נסיעה אחת במונית שווה עמוד וחצי בעיתון.

עיתונאית "הארץ" שנשלחה לסקר את ארוחת הערב לכבוד קרלה וניקולא סרקוזי במשכן נשיאי ישראל, אמרה לנהג שלה בהגיעם אל היעד: אתה יכול לעשות "פרסה" (יו-טרן בשפת עיתון "הארץ") ולהסיע אותי חזרה. הבעיה האמיתית שלה היתה להוציא את העיקר מהשפע העצום שספגה במהלך הנסיעה. גם מבקר הטלוויזיה של "הארץ" ציטט ביום שישי את נהג המונית התורן שלו. בוודאי חשב לעצמו "אני אראה להם שם במערכות של 'פנאי פלוס' ו'רייטינג'... אשתמש בגימיק שנאסר אפילו עליהם ואכניס חדשנות לעיתון השמרן שלי...".

ראוי שישקלו מחדש בעיתון לאנשים החושבים את השימוש במוניות לצורך הסעת הכתבים שלהם. אם ימשיכו כך עלול "הארץ" להפוך לחוברת עבת כרס ולמי יש סבלנות?