קצב ג'

קרנבל קצב חזר לעיתונים, שער + תשעה עמודים ב"ידיעות אחרונות", שער + שמונה עמודים ב"מעריב", שער + שישה עמודים (אבל גדולים) ב"הארץ". ים של מלים שנשפך לתוך האוקיאנוס שכבר שפכו העיתונים על פרשת קצב הבלתי נדלית.

משה קצב נכנס לבית המשפט (צילום: פלאש 90)

הנשיא לשעבר משה קצב ויתר באופן מפתיע על עסקת הטיעון שרקח, ויצר פארסה בבית-המשפט בירושלים, שם המתינו לו השופטים כמחצית השעה. העיתונים מציגים זוויות התייחסות שונות לפרשה בשעריהם. "הערכה: כתב אישום על אונס אחרי פסח" היא הכותרת הראשית של "הארץ". תומר זרחין, עפרה אידלמן ורוני זינגר-חרותי כותבים כי ייתכן שלכתב האישום תצורף גם תלונתה של א' מבית הנשיא, שהושמטה מעסקת הטיעון.

"ידיעות אחרונות" גם הוא עם כותרת לוחמנית של התביעה: "אם קצב רוצה מלחמה, הוא יקבל". אבל כותרת הגג של השער מביאה את דבריו של קצב: "יש לי תחושה של זקיפות קומה". בעמ' 8 לוקחת טובה צימוקי את הכותרת של "הארץ" צעד אחד קדימה. לא עוד "הערכה"; צימוקי קובעת בביטחון כי כתב האישום החדש יכלול שני אישומים באונס. ו"מעריב"? הוא מציג שער מאוד פרו-קצבי. "קצב ל'מעריב': 'בדיוק כמו א' הראשונה, גם א' השנייה תתרסק'". ליד תמונתו של מזוז שעל השער נכתב באותיות ענק: "במלכוד".

עוד כותרת ב"הארץ" מכריזה: "התביעה: מצבו של קצב הורע", אולם תומר זרחין מדווח גם על "מסמך סודי שעשוי להכשיל את כתב האישום החדש", שכן הוא מערער את אמינותן של המתלוננות. בכל העיתונים מזכירים כי לרשות הגנת קצב עומדים כעת טיענוי מזוז בעתירה נגד עסקת הטיעון בבג"ץ. שמואל מיטלמן מזכיר ב"מעריב" את הפשרה שהציעה דורית בייניש בזמנו: אישום בבעילה בהסכמה תוך ניצול מרות.

והמתלוננות? בטוחות בצדקתן. "שופט שישמע ויראה אותי - יאמין לי", אומרת א' ממשרד התיירות בכותרת ב"הארץ". גם מתלוננות שיש התיישנות על העבירות שכביכול בוצעו בהן יזומנו כנראה להעיד כדי לבסס טענה של סדרתיות במעשיו של קצב. אחת מהן היא א' ממשרד התחבורה, שמצוטטת ב"הארץ" כאומרת על ההחלטה של קצב שהיא "חרקירי": "מהלך טקטי מבית מדרשו של קצב, שאין לו כרגע מה להפסיד - תרגיל השהיה של מי שאיבד את עולמו".

קצב, נכנס לבית המשפט (צילום: פלאש 90)

קצב ג' - הפרשנים

בעובדות כבר דשו בעיתונים בלי סוף, והבימה ניתנת עתה בעיקר לפרשנים, המשפטיים ואלה שיש להם דעה על כל דבר.

זאב סגל כותב ב"הארץ" על האפשרות המפתיעה שהפרקליטות כלל לא תגיש כתב אישום וקצב פשוט ילך הביתה, ובכל אופן מברך על ביטול עסקת הטיעון. עו"ד יהושע רזניק, לשעבר משנה לפרקליט המדינה, כותב שזו אפשרות ש"לא באה בחשבון", חוזה כי יוגש כתב אישום חדש שיהיה חמור מהנוכחי, אולם קל מהמקורי, ומעלה אפשרות מפתיעה משלו: לאחר ש"התיק נפרש ונדון לפרטי פרטיו ובהרחבה בכל כלי התקשורת, ובכירי הפרקליטות והשופטים כבר התייחסו אליו לגופו", יכולה ההגנה לטעון כי "התיק הפך לבלתי שפיט". בן-דרור ימיני ב"מעריב" לא נזקק לאמתלות משפטיות; הוא כותב שצריך לבטל את המשפט משום שאין ראיות נגד קצב ובגלל "ההתנהלות המוזרה של הפרקליטות".

קצב, נכנס לבית המשפט עם אשתו ואחד מעורכי דינו (צילום: פלאש 90)

בעז אוקון, שמבסס קריירה שנייה כפרשן משפטי ב"ידיעות אחרונות", נזקק להרבה שמות תואר כדי לכנות את הפרשה: "מחדל", "פיאסקו", "על העוקם", "אחרינו המבול", "סופלה", ועוד ועוד; אולי יפתח קריירה שלישית כמחבר ספרי טיסה.

יוסי ורטר כותב ב"הארץ" על החלטתו של קצב: "היא מסוג ההחלטות שככל שהופכים בהן חידתיותן מתעצמת". ורטר לא מצליח לפענח את החידה, אבל מציע פתרון אפשרי: "אולי מלכתחילה לא היה כאן אלא תרגיל ציני של אדבוקטים: להערים על הפרקליטות, ולהביא למחיקת רוב האישומים הקשים, ואחר-כך לחזור בהם".

קנת מן, הסניגור הציבורי הארצי לשעבר, מעלה ב"הארץ" אפשרות דומה: לאחר שהפרקליטות הסתבכה עם בג"ץ, ניצלו פרקליטי קצב את היחלשות התיק ("היא יצרה מחסום לחזרה לכתב האישום המקורי", כותב מן) והחליטו ללכת בכל זאת למשפט. הטענה בעייתית, שכן מיד עם ביטול עסקת הטיעון על-ידי קצב, הודיעה התביעה כי היא מבטלת את כתב האישום הנוכחי.

כך או כך, עוזי בנזימן כותב ב"הארץ" כי ב"התמודדות המוחות" בין התביעה להגנה "מצטיירים מזוז ואנשיו כמשפטנים בינוניים, קצת תמימים, חסרי ביטחון ונעדרי נחישות, שאינם שווי כוח ליריביהם מהסניגוריה. זו בשורה רעה למי ששלטון החוק יקר לו". ויובל יועז באכסנייתו החדשה ב"ידיעות אחרונות" מביא מדברי "מקורבי הנשיא": "זה יהפוך ממשפט קצב למשפט מזוז".

פרקליטי קצב, משמאל: אביגדור פלדמן, ציון אמיר, אברהם לוי (צילום: פלאש 90)

ורטר גם שואל מהיכן יש לקצב הכסף למימון ההגנה המשפטית, שאת עלותה הוא מעריך בכמיליון דולר, ומזכיר כי קצב מקבל מהמדינה הטבות ששוויין כמיליון שקל. גם ב"מעריב" ההערכות הן שעלות ההגנה היא כמיליון דולר, לפי שער הדולר הישן.

ב"ידיעות אחרונות" שואלת אריאלה רינגל-הופמן "איפה האמת? בפסקנות התקיפה של עורך-הדין אביגדור פלדמן [במקור נכתב בטעות "ליברמן"], שאין לו צל צלו של ספק, או בסיפורים הכל-כך פלסטיים של המתלוננות?". נראה שרינגל-הופמן לא ראתה את הראיון של פלדמן עם אילנה דיין לפני כמה שבועות, שבו הוא טוען, דווקא בביישנות, כי אין דבר כזה "אמת".

טלי ליפקין-שחק ב"מעריב" בטוחה באשמתו - המסוימת - של קצב. לדידה, בית-המשפט רק צריך לקבוע במה בדיוק. "בבוא יומן של המתלוננות בבית-המשפט, כאשר יעלו בזו אחר זו לדוכן ויציגו את גרסתן, יקבלו קצב ועדת חסידיו תזכורת לסיבה שבגללה בחרו פרקליטיו בקיץ שעבר בעסקת טיעון", היא כותבת.

הקריקטורה של מושיק ב"מעריב": זוג צופה בחדשות בטלוויזיה, דמותו של קצב על המסך, הגבר שח לאשה: "אני רואה שמשה בכל זאת נשאר".

יוסי שריד מתפייט ב"הארץ" וחותם את הטור במשאלה: "עכשיו יתקיים משפט, ונבלות יפשטו בשוק ותהיה צחנה. צריך רק לקוות שבהתפזר הריח הדוחה, אפשר יהיה להתקרב לאמת ולזהות אותה, אף על פי שעברה התעללות אכזרית".

במוסף הנשים של "מעריב", "סגנון", שואלת כותרת השער: "רוצה לרענן את מראה השיער שלך? הנה התסרוקות".

הברק מכה בפעם הראשונה

אחרי סערת הברקים אתמול, נדחק היום אהרן ברק אל מחוץ לעיתונים, שמחכים לפרסום הראיון המפומפם בסוף השבוע. חוץ מ"ידיעות אחרונות", שלא קיבל ראיון אלא מאמר ומזדרז לפרסם אותו על פני חמישה עמודים של המגזין "24 שעות", כולל הקדשת השער לעניין. מדוע החיפזון? "בעקבות הסערה הציבורית", נכתב בכותרת. ומה אומר ברק? "נסיוני מקיף יותר ממחצית שנות קיומה של המדינה", ועל סמך הניסיון הזה קובע כי שר המשפטים הנוכחי גורם נזק רב למדינה.

אלימות במשפחה

על שער "הארץ" הודעה על תחקיר של אורי בלאו ויאיר אטינגר שיתפרסם במוסף מחר ויעסוק בגורו אליאור חן ובכת שהקים. חן ואנשיו חשודים בהתעללות בשמונה ילדים לפחות; חן עצמו נמלט מן הארץ.

ב"ידיעות אחרונות" מביאים ירון דורון ומיכל גולדברג ציטוטים מעדותה של האם המתעללת שהיתה חברה גם היא בכת. "קרו טעויות", היא אומרת.

עסקים קטנים

הרב רפאל הלפרין, מהצבעוניים שבצבעוני ארצנו, בן 84, מי שהיה אלוף העולם בהתאבקות חופשית, מחברם של עשרות ספרי יהדות-פופולרית ומייסדה של רשת חנויות המשקפיים אופטיקה-הלפרין, עוזב את עולם העסקים. ילדיו יקבלו את הרשת, השווה עשרות מיליוני שקלים. כותרת ראיון השער שקיים עם ליאת שלזינגר ב"המגזין" של "מעריב" היא: "תולה את המשקפיים". פרסום לא מעניין אותי, הוא אומר, "הכל הבלים, גם את הכתבה הזו אני לא מתכוון לקרוא [...] אבל אני אסתכל על הכותרת".

כתבה אחרת ב"המגזין", של טל שניידר, עוסקת במאמר שיתפרסם במאי "במגזין היוקרתי" "אטלנטיק", ויעסוק בשאלה "האם ישראל גמורה?". לכבוד שנת השישים למדינה שוחח ג'פרי גולדברג עם "שורה של פוליטיקאים, סופרים ואישי ציבור בישראל" וישב לכתוב תריסר עמודים בסוגיה. לפני שלוש שנים התפרסם ב"אטלנטיק" מאמר דומה, שהעלה תהיות זהות.

ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מדווחים על המשך ההתנהלות המכוערת של הפורשים ממפלגת הגמלאים. כדי שלא ילכו עם גאידמק, הם דורשים עכשיו משרת סגן שר.

ועוד עסקים קטנים: ראש העיר אילת, מאיר יצחק-הלוי, וסגנו, אלי לנקרי, נחקרו במשטרה באזהרה בחשד למינויים לא-תקינים ונושאים אחרים (רויטל לוי-שטיין ב"הארץ").

חדשות חוץ

שני עמודים של חדשות חוץ ב"הארץ": בעמוד אחד מדווח על מפקד צבא ארה"ב בעיראק, שקורא להפסיק את הסגת הכוחות, ועל איראן, ש"לא מתרגשת מהסנקציות" ומתקינה 6,000 צנטריפוגות להעשרת אורניום. העמוד השני מוקדש לסיפורי סקס: "מנהל פורמולה 1: היתה אורגיה, לא היו סמלים נאציים", ו"אוסטרליה: אב ובתו הולידו תינוקת". השניים חיים יחד כזוג לכל דבר, ובית-המשפט אמר שאין לו מה לעשות בעניין מאחר שהיחסים הם בהסכמה (האב בן 61, הבת בת 39), אולם אסר עליהם לקיים יחסי מין.

ענייני תקשורת

שלוש ידיעות תקשורת ב"המגזין" של "מעריב". לי-אור אברבך מדווח כי המגיש גיל ריבה הקליט פיילוט לתוכנית אקטואליה עבור רדיו-ללא-הפסקה התל-אביבי, וכי בערוץ 2 הגיעו שוב למבוי סתום בבחירת מנכ"ל לחברת החדשות.

באותו עמוד מביא ערן סויסה סיפור מדהים למדי: כתב ערוץ 10 שרון גל הגיש כתבה שבה נראים קצינים בכירים במשטרה מבצעים שלל עבירות תנועה. גל ותחקירנים מדדו באמצעות אקדח לייזר את מהירות הנסיעה של השוטרים. מה עשתה המשטרה? האם נזפה בקצינים העבריינים? ובכן, לא. אחראית זכויות השוטרים, אושרה אסף, הגישה תלונה נגד גל בגין עבירות שביצע, לדבריה, בעת התחקיר, ובהן נהיגה במהירות מופרזת ועמידה בצד הכביש ללא אפוד זוהר. מישהו אמר מדינת משטרה?

בוב דילן זכה בפרס פוליצר "על תרומתו לביסוס המוזיקה הפופולרית ולתרבות האמריקאית בת זמננו" (עמית קוטלר ונורית קנטי ב"מעריב").