בית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו קיבל היום את עמדת המדינה לפיה הטיית סיקור תקשורתי על-ידי עובד ציבור היא עבירת שוחד. עם זאת, בית-המשפט קבע כי יש להתייחס בזהירות להכרעות במקרים אלה וזיכה מחמת הספק את ראש עיריית אשקלון לשעבר, שהואשם בשוחד בגין הטיית סיקור בעירו.

המקרה של שמעוני משך תשומת לב רבה על רקע העובדה שהאשמת איש ציבור בקבלת שוחד באמצעות הטיית סיקור עומדת גם במרכז שניים מהאישומים הפליליים שהוגשו בכפוף לשימוע נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפרשות המכונות "תיק 2000" ו"תיק 4000". סנגוריו של נתניהו טוענים כי אין תקדים עולמי לקביעה כי ניתן לתת שוחד לאיש ציבור באמצעות הטיית סיקור. אם כך הדבר, בית-המשפט קבע היום תקדים שכזה.

אף ששמעוני זוכה מחמת הספק, השופטת לימור מרגולין-יחידי ניסחה בפירוט את המשתנים שבהתקיימם, ובעיקר בהצטברות שלהם, ניתן להרשיע נבחר ציבור בקבלת שוחד באמצעות הטיית סיקור תקשורתי.

"דומה שלא במקרה לא נכללת בחוק העונשין הגדרה של המונח 'מתת' או הגדרה של המונח 'טובת הנאה'", כתבה השופטת מרגולין-יחידי בהכרעת דינה (כך לפי תמצית הכרעת הדין שהקריאה בבית-המשפט), "שכן המחוקק היה ער לכך שמציאות החיים הדינמית והמשתנה תייצר התנהלויות שונות, שלאו דווקא נצפו על ידו בשעתו, שיעלו כדי התנהגות מושחתת ונפסדת של עובד ציבור בזיקה לתפקידו הציבורי, ובהתאם לתכלית העבירה, למהותה ולערכים המוגנים שעליהם נועדה לשמור, הוא ביקש לראות באותן התנהלויות ככאלה המבססות עבירה של לקיחת שוחד הראויה לתגובה מחמירה".

לכן, כתבה השופטת מרגולין -יחידי, נפתח הסעיף בחוק העונשין העוסק בשוחד במילים "אין נפקא מינה בשוחד", "בניסוח ייחודי שהוא על דרך השלילה", כי טובת ההנאה שעשויה לבסס את המתת אינה חייבת להיות חומרית, אלא יכולה להתבטא גם בשירות ובכל "טובת הנאה אחרת".

בהמשך ההכרעה כותבת השופטת מרגולין-יחידי על החשיבות של תקשורת חיובית לנבחרי ציבור. "מקום בו עסקינן בעובדי ציבור, שהם נבחרי ציבור, אשר זקוקים לאמון ולתמיכה הציבורית המתחדשת והמתמשכת, ורואים לנגד עיניהם את ההתמודדות הבאה על התפקיד הציבורי, הרי שיש בהגברת חשיפתם החיובית לציבור, ושיפור דימויים הציבורי, כדי לתרום להעלאת הפופולריות שלהם ולהגברת סיכוייהם לחזור ולהיבחר לתפקיד על ידי הציבור".

"שיפור הדימוי והגברת הפופולריות בהתאם לתפישה הסובייקטיבית של נבחר הציבור, יכולים להתבצע גם באמצעות טובות הנאה שאינן גשמיות ואינן ניתנות לכימות, שיש להן חשיבות ממשית עבור מקבלן"

את שיפור הדימוי אפשר להשיג, כותבת השופטת, באמצעות תרומות או הטבות לגופים עירוניים שאיש הציבור מזוהה איתם, וישנן גם דרכים אחרות. "שיפור הדימוי והגברת הפופולריות בהתאם לתפישה הסובייקטיבית של נבחר הציבור, יכולים להתבצע גם באמצעות טובות הנאה שאינן גשמיות ואינן ניתנות לכימות, שיש להן חשיבות ממשית עבור מקבלן. בקבוצה זו ניתן למנות רשימה לא סגורה של פעולות, ובהן: ייעוץ והעמדת משאבים שתכליתם לקדם את מעמדו הציבורי של נבחר הציבור, לשפר את דימויו החיובי ולהגדיל את סיכויי בחירתו לכהונה נוספת, יחסי ציבור, פרסום אוהד וחיובי, השתקת ביקורת ציבורית, צמצום פרסום חיובי על יריבים פוליטיים ופגיעה תקשורתית ביריבים".

השופטת מזהירה כי כיוון שלא מדובר בטובות הנאה חומריות, וכיוון שהן עשויות להינתן גם בשל השקפת עולם של נותן טובת ההנאה ולא בהכרח מטעמים אינטרסנטיים מושחתים ומשחיתים, וכן לאור חומרת עבירת השוחד, "מתחייבת זהירות בייחוס טובות הנאה מסוג זה כבסיס לעבירת שוחד".

עם זאת, בהמשך מדגישה השופטת מרגולין-יחידי כי "אם וככל שמוכחות טובות הנאה ופעולות מן הסוג שפורט לטובת עובד הציבור, אין, להשקפתי, בעובדה שחלק ניכר מאותן פעולות קשור למעמדו התקשורתי של נבחר הציבור, ואין בכך שמעורבים בסוגיה יחסים עם התקשורת, כדי להוביל למסקנה שאותן פעולות אינן יכולות לבסס 'טובת הנאה אחרת' העולה כדי מתת, או שלא ראוי לבחון אפשרות זו".

ראש הממשלה בנימין נתניהו (במרכז) והמו"לים ארנון מוזס ושאול אלוביץ', החשודים ביחסי שוחד בפרשות המכונות "תיק 2000" ו"תיק 4000" (צילומים: מארק ישראל סלם, קוקו ופלאש 90)

השופטת כותבת בהכרעת דינה על חשיבותה של התקשורת בחברה דמוקרטית ומוסיפה בהקשר זה כי "אי התערבות של המשפט הפלילי בהתנהלות שיש בה שימוש לרעה בפלטפורמה של כלי התקשורת, על הכוח הרב שהם אוצרים בחובם, למטרות אישיות שאין ביניהן לבין זכות הציבור לדעת, וביניהן לבין החשיפה לאור השמש דבר וחצי דבר, עלולה לאפשר לאלה שאינם חפצים בתקשורת פתוחה, ביקורתית, וחוקרת לכרסם בכוחה של התקשורת, באמינותה, תקפותה ובהצדקה למעמדה הייחודי במשטר דמוקרטי, ובד בבד לבצע עבירה חמורה של לקיחת שוחד מבלי לתת את הדין על כך".

בתמצית הכרעת הדין מציינת השופטת כי בהכרעה המלאה "מובאים שיקולים שונים, שאינם מהווים רשימה ממצה", של האינטרסים השונים בעד ונגד הרשעת איש ציבור בקבלת שוחד באמצעות הטיית סיקור. השופטת מזכירה "קיומם של אינטרסים עסקיים חיצוניים של בעליו של כלי התקשורת שיש לנבחר הציבור זיקה אליהם, הקו שנקט כלי התקשורת עד כה, סוג המעורבות בנושאים פרסונליים, ובהשפעה על תוכן הכתוב, אופן הצגת המידע ומיקום תמונות וידיעות, אל מול בקשה כללית שהמידע ימסר בצורה מאוזנת, ללא התערבות נוספת מצד נבחר הציבור, עוצמת ההתערבות, התערבות הקשורה בשיפור מעמד נבחר הציבור ו/או התערבות הקשורה ליריביו, כיווני ההתערבות מנבחר הציבור אל כלי התקשורת והפוך, משך ההתנהלות ומידת החשיבות שמייחס נבחר הציבור לסיקור תקשורתי באופן כללי".

בהכרעת הדין המלאה מפרטת השופטת לגבי השיקולים השונים.

"ראשית, יש לבחון אם כלי התקשורת מוחזק בידי גורם שיש לו אינטרסים חיצוניים - כלכליים בכלל ומול נבחר הציבור בפרט"

"ראשית", כותבת מרגולין-יחידי, "יש לבחון אם כלי התקשורת מוחזק בידי גורם שיש לו אינטרסים חיצוניים - כלכליים בכלל ומול נבחר הציבור בפרט. ככל שקיימים אינטרסים עסקיים, וככל שאותם אינטרסים חיצוניים עומדים על הפרק או עתידים לעמוד על הפרק בזמן עתיד נראה לעין, במועד שלנבחר הציבור צפויה להיות השפעה עליהם, והם נדונים בין הצדדים במפורש או במשתמע, ואף במרומז בלבד, אזי האפשרות שההתערבות בפרסומים בכלי התקשורת היא חלק מטובת הנאה מושחתת, היא ממשית יותר, והבחינה צריכה להיות קפדנית יותר.

"שנית, יש לבחון אם כלי התקשורת מחזיק באופן עקבי בעמדה ובהשקפת עולם כלשהי, אשר מתיישבת מבחינת האג'נדה שלו עם פרסומים הנוחים לנבחר הציבור, שאז הפרסומים האוהדים אינם קשורים בהכרה לקשר מול נבחר הציבור, או שמא הפרסומים ברוח האמורה נובעים רק מהקשר עם נבחר הציבור ו/או מבטאים שינוי בעמדה, שאז הקשר שלהם לטובת הנאה נפסדת הוא ברור יותר. בנוסף, אם היוזמה למעורבות נבחר הציבור מגיעה מצד כלי התקשורת, בעקבות הנחייה כללית או ספציפית של בעליו, ואם ניתנת גישה למעורבות למקורביו של נבחר הציבור, בהתאם להנחייה מלמעלה, אזי היבטי טובת ההנאה הפסולה בהתנהלות הם ברורים ומובהקים יותר.

"שלישית, מבחינת התוכן, יש לבחון אם ההתערבות בפרסומים היא בהקשרים פרסונליים, בנושאים אישיים, משפחתיים, יחצ"ניים, שהזיקה שלהם לתפקיד הציבורי של נבחר הציבור היא קלושה, אם בכלל, והתערבות בהם, המובילה לפרסום חיובי או חיובי יותר, נדמית כטובת הנאה ברורה.

"אפשרות אחרת היא שהתערבות נבחר הציבור היא בנושאי תפקידו ותפקודו, ובקשתו היא שתובא לידיעת הציבור פעילותו הציבורית, וזאת, מבלי להתערב באופן הבאת המידע, תוכנו וניסוחו, שאז גם אם אין הצדקה להתנהלות במסגרת יחסי מראיין - מרואיין או כלי תקשורת - מקור, יתכן שיש פחות הצדקה לערב בה את המשפט הפלילי.

"יש לבחון אם ההתערבות מתבטאת בהגברת הפרסומים החיוביים לגבי נבחר הציבור ופעילותו, ו/או התערבות בצנזור ביקורת, ו/או התערבות במניעת פרסומים חיוביים לגבי יריבים ו/או התערבות בפרסומים ביקורתיים לגבי יריבים"

"להשלמת התמונה אעיר, כי דומה שאם ההתערבות היא משני הסוגים, אזי גם פניות שכשלעצמן אינן בהכרח נגועות, צריכות להיבחן ביתר קפדנות. ועוד בעניין תוכן ונושאי ההתערבות, יש לבחון אם ההתערבות מתבטאת בהגברת הפרסומים החיוביים לגבי נבחר הציבור ופעילותו, ו/או התערבות בצנזור ביקורת, ו/או התערבות במניעת פרסומים חיוביים לגבי יריבים ו/או התערבות בפרסומים ביקורתיים לגבי יריבים. מובן שככל שההתערבות היא בנושאים רבים יותר, האפשרות שמדובר בטובת הנאה אסורה היא ודאית יותר.

"רביעית, מבחינת השפעה על הצורה והאופן של הפרסום, יש לבחון אם ההתערבות כוללת גם היבטי צורה, כגון התערבות בניסוח הכותרות, עמודי השער, תמונות, ומיקום ידיעות, התערבות שקשה מאד להסביר אותה במסגרת יחסים שגרתיים של כלי תקשורת אל מול נבחר ציבור.

"ככל שננקטים יותר אמצעי התערבות, וככל שיותר התערבויות הן פרסונליות, וככל שהתכנים עוסקים בנבחר הציבור וביריביו, וככל שהיוזמה למעורבות נבחר הציבור מגיעה גם מצד נבחר הציבור ומקורביו וגם מצד כלי התקשורת, בעקבות הנחייה של בעליו, אזי האפשרות שמדובר בהתנהלות לגיטימית מול כלי תקשורת היא קלושה.

"חמישית, לאור הפרמטרים השונים, והעובדה שאין מדובר בטובת הנאה מספרית ומדידה, על פי רוב יהיה נכון יותר להכריע אם מדובר בהתנהלות פלילית או לא על סמך בחינה מתמשכת על פני פרק של זמן ומספר של פעולות ולא על סמך ארוע נקודתי או קצר במשכו, אלא אם מדובר בארוע נקודתי חריג ובוטה.

"ואחרון, כפי שצוין לעיל, מדובר בטובת הנאה שהמרכיב הסובייקטיבי בה הוא בעל משמעות יתרה, ולפיכך, יש לבחון על פני רצף של זמן, ובמנותק מההתנהלות הפלילית הנטענת, באיזו מידה מייחס נבחר הציבור חשיבות לפרסומים על אודותיו בכלי התקשורת באופן כללי, כשככל שנושא זה חשוב לו יותר, כך האפשרות שעבורו מדובר ב'טובת הנאה אחרת' המבססת מתת, היא גדולה יותר".

ראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני (בגבו למצלמה), לפני הקראת הכרעת דינו במשפט השוחד בו הואשם, בית המשפט המחוזי בתל-אביב, 11.11.19 (צילום: אורן פרסיקו)

במקרה של שמעוני, קבעה השופטת, בשל נסיבות האירוע שבלב מתן השוחד לכאורה, יש מקום לזכות מחמת הספק את ראש העיר לשעבר מקבלת שוחד באמצעות הטיית הסיקור.

"אשר להתנהלותו של דוידי בהקשר של רכישת אתר האינטרנט העוין והשבתת פעילותו, זו היתה מבחינה קונספטואלית עשויה לבסס 'טובת הנאה אחרת' המהווה מתת", כותבת השופטת מרגולין-יחידי. "עם זאת, בשל פרק הזמן הקצר מאד שבין מועד רכישת האתר ב-29.11.15 לבין התפוצצות הפרשה והמעצרים בתחילת ינואר 2016, פרק זמן שלא אפשר בחינה והבנה מספקת של התמונה הכוללת של ההתנהלות, וכן בשל טעמים ראייתיים נוספים שהיו קשורים למהלך מקביל שעניינו תביעות דיבה שהתנהלו בין שמעוני לבעלי האתר, כמו גם בשל חוסרים ראייתיים, לא מצאתי שניתן לקבוע ממצאים מרשיעים ברמה שמעבר לספק סביר".

שמעוני, אגב, הורשע בקבלת שוחד בשל טובות הנאה אחרות שקיבל.

12935-02-17

*  *  *

לקריאת הכרעת הדין המלאה

להורדת הקובץ (PDF, 2.99MB)