בית-המשפט דחה את תביעתו של ניר מעוז, שהוריו נרצחו על-ידי אחיו התאום דניאל, נגד עורך-דינו של האח הרוצח. עורך-הדין דוד ברהום האשים את ניר מעוז ברצח שלא ביצע, אך בפסק הדין נקבע כי כל התבטאויותיו חוסות תחת ההגנה בחוק איסור לשון הרע, המונעת תביעה בגין דיווח על הנעשה בבית-המשפט.

לפני כשמונה שנים וחצי נרצחו בני הזוג נורית ונח מעוז בביתם בירושלים. בנם דניאל נחשד במעשה, ובמהלך המשפט הפלילי שהתנהל נגדו ייצג אותו עו"ד דוד ברהום. בסופו של דבר הורשע מעוז ואף הודה ברצח הכפול, אך במהלך המשפט היו מקרים שבהם נתן הצהרות לתקשורת ובהם, כך טען האח ניר, התבטא נגדו באופן כוזב ודיבתי.

בשנת 2015 הגיש ניר מעוז, באמצעות עורכי-הדין גיא אופיר ועופר מוסקוביץ, תביעה בסך 300 אלף שקל נגד הסנגור לשעבר של אחיו, עו"ד ברהום. בכתב התביעה טען מעוז כי עו"ד ברהום ראה בתיק הרצח "מקפצה תקשורתית" ובשל כך פרסם שורה של פרסומים שלפיהם ניר מעוז, אחיו התאום של הרוצח, הוא לא רק מי שרצח את הוריו, אלא גם מי שסחט את אחיו באיומים ושיבש את החקירה.

עו"ד בהרום טען להגנתו, באמצעות עו"ד איתן להמן, כי התביעה שהוגשה נגדו היא תביעת השתקה, שיוצאת נגד "הזכות של סניגור במשפט הפלילי להגן על אדם העומד לדין על-ידי המדינה". הוא הכחיש מכל וכל כי ביקש לנצל את התיק הפלילי שבו ייצג את דניאל מעוז למען האדרת שמו, טען כי כל מעשיו היו למען הלקוח שלו, והוסיף כי תביעת הדיבה נגדו "מבקשת לקבוע כלל חדש, שלפיו כל אדם המציג עמדה עובדתית מסוימת בבית-המשפט יוכל להיתבע בלשון הרע, היה ועמדתו נדחתה בבית-המשפט, והיה והדברים שהיו בבית-המשפט פורסמו ברבים".

"התועלת הציבורית הטמונה בקבלת מידע על הליכים שיפוטיים עולה על הנזק האפשרי הכרוך בפרסום מנקודת מבטו של המתדיין, אשר שמו הטוב עלול להיפגע כתוצאה מן הפרסום"

לשכת עורכי-הדין בישראל הצטרפה לברהום כ"ידידת בית-המשפט", באמצעות עורכות-הדין טל ליבליך וליטל רבינוביץ. הלשכה ביקשה לתמוך בהגנתו של עו"ד ברהום. "להכרעה בהליך זה – הנוגעת לתביעה בגין ראיונות לגיטימיים של בא כוח נאשם בתקשורת – תהיינה השלכות רוחב על ציבור עורכי-הדין בישראל", טענה הלשכה. "ככל ותביעה זו תתקבל, עלולים בתי-המשפט להיות מוצפים בתביעות של אנשים נגדם טענו נאשמים טענות שונות ומשונות ויתבעו את עורכי-הדין של אותם נאשמים בתביעות לשון הרע רק בשל העובדה כי הם התראיינו כבאי כוח של הנאשמים בכלי התקשורת".

מעוז ציין בתביעתו 16 פרסומים של עו"ד ברהום, שלדבריו כללו דיבה כלפיו. שלשום (10.11) דחתה השופטת כוכה לוי את התביעה על כל סעיפיה.

ראשית קבעה כי אין מקום לקבל את הטענה שעו"ד ברהום פעל בזדון, רק כדי לפגוע במעוז, וזאת אחרי שמצאה כי עו"ד ברהום שיקף בדבריו לתקשורת את קו ההגנה המרכזי שהציג גם בבית-המשפט.

בהמשך בחנה השופטת לוי פרסום אחר פרסום, ומצאה שכולם חוסים תחת הגנות חוק איסור לשון הרע. בחוק מצוין כי בא-כוחו של בעל דין אינו יכול להיתבע על דברים שאמר במהלך הדיון (סעיף 13(5) בחוק). בנוסף מצוין בסעיף נפרד כי אין לתבוע בגין דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר בדיון משפטי (סעיף 13(7) בחוק).

השופטת לוי ציטטה מפסק דינו של השופט תיאודור אור שקבע בעבר כי "הוראת סעיף 13(7) אינה מניחה היעדר פגיעה בזכות לשם הטוב בפרסום על אודות הליכי המשפט. ההצדקה להוראה זו אינה מבוססת על הנחה, כי פרסום על אודות הליכי משפט אינו יכול לפגוע בשם הטוב. אדרבא, הניסיון מלמד כי בפרסומים לא מעטים על אודות הליכי משפט קיים פוטנציאל לפגיעה בשם הטוב. עצם הצורך בהוראה זו נובע מכך, שקיימת פגיעה בזכות לשם טוב. ההנחה שעליה מבוססת הוראה זו היא, כי התועלת הציבורית הטמונה בקבלת מידע על הליכים שיפוטיים עולה על הנזק האפשרי הכרוך בפרסום מנקודת מבטו של המתדיין, אשר שמו הטוב עלול להיפגע כתוצאה מן הפרסום. החסינות שבסעיף 13(7) מבטאת הכרעה נורמטיבית של המחוקק, שלפיה – כעניין של איזון כללי בין אפשרות הפגיעה בשם הטוב לבין סכנת הפגיעה בפומביות ההליכים אם אלה לא יובאו לידיעת הציבור – יש ליתן עדיפות לאינטרס של כלל הציבור".

עוד ציטטה השופטת מדבריה של השופטת טובה שטרסברג-כהן שקבעה באותו עניין כי "ככלל, יודע הציבור הישראלי להבחין בין פרסום טענות חד-צדדיות שבכתבי בית-דין לבין קביעות שיפוטיות, ואין חשש ממשי שיראה בפרסומים של טענות צד אחד בכתב טענות שהגיש, משום אמת צרופה". לפי פסיקה נפרדת, שצוטטה אף היא על ידי השופטת לוי, "כדי שפרסום חוזר ייחשב לנכון והוגן, הוא אינו חייב להיות חזרה מילולית או חזרה מלאה של הפרסום הקודם, ודי שיבטא את רוח הדברים".

השופטת קבעה כי דברי עו"ד ברהום חוסים תחת הסעיף בחוק איסור לשון הרע הקובע כי לא ניתן לתבוע בגין "דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע [בבתי משפט] בישיבה פומבית"

"כאשר אני בוחנת את הפרסומים המיוחסים לנתבע [עו"ד ברהום] בתקשורת אל מול הדברים שנאמרו במסגרת ההליך הפלילי שהתקיים קודם לפרסומים בתקשורת ניתן לקבוע כי גם אם הדברים אינם ציטוט מדויק כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון, הם משקפים את השאלות והדיונים והנושאים שהתעוררו בבית המשפט במהלך הדיון שהתקיים באותו היום", קבעה השופטת ביחס לאחד הפרסומים נשוא התביעה. בשל כך קבעה השופטת כי דברי עו"ד ברהום חוסים תחת הסעיף בחוק איסור לשון הרע הקובע כי לא ניתן לתבוע בגין "דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע [בבתי משפט] בישיבה פומבית".

למסקנה דומה הגיעה השופטת לוי ביחס לשלל התבטאויות נוספות שבגינן נתבע עו"ד ברהום. בחלק מהמקרים קבעה כי הפרסום כלל לא מהווה לשון הרע או אינו מספק עילת תביעה.

עוד ציינה השופטת לוי כי לשכת עורכי הדין "התחקתה אחר הפרסומים המלאים המפורטים בכתב התביעה ומסקנתה היא ביחס לכל אחד מהפרסומים כי מדובר בדיווח נכון והוגן על מה שנאמר בהליך המשפטי". לפי השופטת לוי, "הגם שכאמור כבר הכרעתי בדיון דלעיל בנוגע לפרסומים השונים שהובאו בכתב התביעה על בסיס טענות הצדדים הרי עמדתה העקרונית של לשכת עורכי הדין בנוגע לכלל הפרסומים לאחר שנבחנו על ידה בצורה מדוקדקת היא בעלת משקל נוכח תפקידה של לשכת עורכי הדין בזירה המשפטית".

השופטת לוי חייבה את מעוז לשלם לעו"ד ברהום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.

41560-06-15

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 3.04MB)