איל ההימורים והמו"ל שלדון אדלסון מבקש מבית-המשפט המחוזי בנבדה לסלק על הסף תביעה שהגישה נגדו חברת לאס-וגאס סאן בע"מ. לדבריו, התביעה נגדו חסרת בסיס, רוויה בהשמצות אישיות ומטרתה לפגוע בחופש הביטוי שלו.

אדלסון, שייסד ומממן את "ישראל היום" זה למעלה מעשור, היה מעורב לפני שנים אחדות גם בהשתלטות נסתרת על ה"לאס-וגאס ריביו ג'ורנל", אחד משני עיתונים גדולים היוצאים לאור בעיר ההימורים שבנבדה, כשהשני הוא ה"לאס וגאס סאן".

בתביעה שהוגשה נגדו, מצד החברה המוציאה לאור את העיתון המתחרה, נטען כי הוא פועל לחיסול התחרות בשוק עיתונות הדפוס המקומי וזאת בניגוד לחוקי ההגבלים העסקיים. בתביעה נטען כי אדלסון החליט לייצר לעצמו שופר מקומי בדמות ה"ריביו-ג'ורנל", אך לא הסתפק בכך. כשראה כי בעירו קיים עיתון נוסף המביע עמדות מנוגדות לשלו, גמר אומר לחסלו ולהשתלט כליל על שוק הדעות המקומי. "רק דבר אחד, או עיתון אחד, עומד בפני אדלסון והחזון שלו, שבו ה'ריביו-ג'ורנל' הוא שופרו והקול היחיד באזור לאס-וגאס – ה'סאן'", נטען בתביעה נגדו.

אדלסון טוען כי לא הובאה אפילו עובדה אחת לטענה כי הוא שולט באסטרטגיה הניהולית ובתכנים של ה"ריביו ג'ורנל"

אפשר להבין מדוע שוק העיתונות המקומית של לאס-וגאס יקר במיוחד ללבו של אדלסון. זו העיר שבה עשה את הונו הראשוני מעסקי הוועידות וההימורים, זו העיר שבה הקים את חברת לאס-וגאס סנדס, שבאמצעותה הפך לאחד האנשים העשירים בעולם, וזו גם העיר שבה הוא מתגורר עד היום ומעורב בהתנהלותה העסקית והפוליטית.

בתגובה, שהוגשה לפני ימים אחדים לבית-המשפט, טוען אדלסון כי התביעה של ה"סאן" "רוויה בהתקפות אישיות ואזכורים מיותרים לעמדות הפוליטיות של הנתבעים, ככל הנראה בתקווה שביהמ"ש יפסוק על פי הפוליטיקה ולא לגופו של עניין". אדלסון טוען לצביעות של ה"סאן", אשר מצד אחד מתלונן על צינון חופש הביטוי ומנגד מבקש מבית-המשפט שיוציא צו אשר ימנע ממנו כל מעורבות ב"ריביו ג'ורנל". דרישה זו, טוען אדלסון, היא "מתקפה על חופש הביטוי" שלו.

אדלסון, שהגיש את בקשתו למחיקת התביעה יחד עם חתנו פטריק דומונט (באופן רשמי, דומונט הוא שרכש את ה"ריביו-ג'ורנל" ולא אדלסון), טוען כי לא היה כלל מקום לכלול אותו ואת דומונט כנתבעים. בתביעה של ה"סאן" אין כל פירוט לגבי פעולות שביצעו השניים בניגוד לחוקי ההגבלים הפדרליים, וממילא אדלסון אינו הבעלים של ה"ריביו ג'ורנל" אלא חברת ניוז+מדיה. ה"סאן" אמנם טען בתביעתו כי אדלסון משפיע על הניהול של ה"ריביו-ג'ורנל" ואף על התוכן המתפרסם בו, אך לא סיפק לכך כל ראייה, טוען אדלסון.

בתי-הקזינו של שלדון אדלסון בלאס-וגאס (צילום: מישל מריה, רישיון CC0 Public Domain)

אדלסון מוסיף וטוען כי בקשה להסרת מסך והגשת תביעה אישית נגד איש עסקים ולא נגד החברה שבה הוא שולט, מתקבלת לעתים נדירות, כשיש זהות מוחלטת בין האינטרסים של האדם והחברה. במקרה זה, כך נטען, לא הובאה אפילו עובדה אחת לטענה כי אדלסון שולט באסטרטגיה הניהולית ובתכנים של ה"ריביו ג'ורנל".

בקשתם של אדלסון ודומונט למחיקתם מהתביעה מצטרפת לבקשת סילוק על הסף שהגישו שתי החברות נגדן הוגשה התביעה: הלאס-וגאס ריביו ג'ורנל בע"מ וניוז+מדיה השולטת בה.

בתגובת החברות לתביעה נטען כי זו כולה "מבוססת על כזב". אחד הטיעונים המרכזיים בתביעה נגד אדלסון וה"ריביו-ג'ורנל" היתה שהתנהלותם מנוגדת להסכם שיתוף פעולה בין שני העיתונים שנחתם ב-1989, קיבל את אישור משרד המשפטים האמריקאי, וחודש בשנת 2005.

ב"ריביו-ג'ורנל" מאשימים את ה"סאן" בניסיון להטעות את בית-המשפט ומדגישים כי כיוון שכל הטענות בתביעה נסמכות על ההנחה השגויה כאילו ההסכם מ-2005 בין שני העיתונים אושר בידי משרד המשפטים, יש לדחות את הבקשה במלואה

בעקבות ההסכם הראשון, ה"סאן" חיסל את בית-הדפוס שלו וכן כל פעילות עסקית אחרת שהיתה לו, למעט עבודת המערכת. מאותו הרגע כל שלבי הפקת העיתון הועברו לשליטת יריבו העירוני, מלבד יצירת התוכן המערכתי של ה"סאן". בהסכם השני, מ-2005, נקבע כי ה"סאן" יופץ בתוך דפי ה"ריביו-ג'ורנל". מוצר אחד, בעל שני מותגים. התוקף שקיבל ההסכם על ידי משרד המשפטים, טענו ב"סאן", משמעו כי הפרתו היא הפרה של חוקי ההגבלים הפדרליים בארה"ב.

מנגד ב"ריביו-ג'ורנל" מדגישים פעם אחר פעם בתגובתם לתביעה כי ההסכם מ-2005 הוא הסכם נפרד מהראשון, אשר לא קיבל את אישור משרד המשפטים האמריקאי. לעובדה זו השלכות הרות גורל שכן בלא אישור משרד המשפטים האמריקאי, הסכם זה אינו מקנה את ההגנות של חוק שימור העיתונים האמריקאי, כך שכל הטענות למהלכים המנוגדים לחוקי ההגבלים אינם תקפים ואין כלל מקום לדון בהם.

ב"ריביו-ג'ורנל" מאשימים את ה"סאן" בניסיון להטעות את בית-המשפט ומדגישים כי כיוון שכל הטענות בתביעה נסמכות על ההנחה השגויה כאילו ההסכם מ-2005 אושר בידי משרד המשפטים, יש לדחות את הבקשה במלואה.

ב"ריביו-ג'ורנל" מוסיפים וטוענים כי גם אם היו דנים לגופן של טענות ה"סאן" להפרת חוקי הגבלים עסקיים, היה מקום לדחותן. את הטענה כי אדלסון וה"ריביו-ג'ורנל" מבקשים להביא למונופוליזציה של שוק העיתונות המקומית בלאס-וגאס יש לדחות כיוון שהיא מתעלמת משידורי הטלוויזיה, הרדיו ואתרי החדשות המקומיים. בנוסף, כך טוען ה"ריביו-ג'ורנל", העיתון כלל אינו מתחרה עסקי של ה"סאן" כיוון שהם נמכרים יחדיו.

עוד טוען ה"ריביו-ג'ורנל" כי דווקא ה"סאן" הוא שמפר את ההסכם בין העיתונים. במסגרת ההסכם התחייב ה"סאן" לשמור על רמת מקצועיות גבוהה בתכנים המתפרסמים בו, אולם בקיץ האחרון הגיש ה"ריביו-ג'ורנל" תביעה נגד ה"סאן" בטענה כי הוא מפר סעיף זה. לדברי ה"ריביו-ג'ורנל", ה"סאן" החל להימנע מלכלול במהדורה המודפסת שלו ידיעות חדשותיות בעלות עניין ותחת זו העביר אותן לאתר האינטרנט שלו, שבו הוא שולט בלעדית. לפי ה"ריביו-ג'ורנל", יום לפני הדיון בבית-המשפט בתביעה נגדו פנה ה"סאן" לבית-המשפט בהליך הנוכחי.