"בועה בתוך מהומה", כך הגדירה זוכת פרס סוקולוב יעל דן את טקס הענקת הפרסים שנערך הערב (29.10) בתל-אביב. "יש משהו מוזר, בואו נודה, באירוע חגיגי כזה בימים אלה, שהם ימים לא פשוטים לקהילת העיתונאים, שלומדת בין היתר שעקרונות המקצוע שלה מוצעים למכירה", אמרה דן בנאום שנשאה לאחר קבלת הפרס, תוך שהיא רומזת להקלטות שפרסם לאחרונה רביב דרוקר מתוך השיחות המושחתות שניהלו ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס ועומדות בבסיס "תיק 2000".
"הענקת פרס על עיתונות מצטיינת בזמן שבו קשה כבר לזכור מה זו בדיוק עיתונות, כשהגבולות שלה כל-כך היטשטשו והיא בעיקר נרמסת שם בחוץ ומאוימת, זה קצת, תודו, כמו ליצור איזו בועה בתוך המהומה הכללית שם בחוץ. לעיתונות אין באמת סיבות טובות לשמחה בימים אלה, גם בלי עננת ההקלטות", אמרה דן.
גם רון חולדאי, ראש עיריית תל-אביב המחלקת את הפרס, התייחס לכך בציוץ שפִרסם לפני יומיים: "מחרתיים נחלק את פרס סוקולוב. מעניין מה הוא היה חושב על ההקלטות שאליהן נחשפנו אמש".
"דמות העיתונאי, שתפקידו לחשוף את האמת בין אם היא נעימה לאוזניו של הציבור או לא, דמות העיתונאי בעל היושרה והמחויבות לעובדות ולצדק ולהגנה על האזרח מפני עוולות השלטון, הדמות הזו כמו מתפוגגת"
המהומה הכללית אמנם גדולה, אך כגודל המהומה כך עוצמת הבידוד של הבועה. ראוי לזכור כי גם לפני שנתיים, וגם לפני ארבע ושש ושמונה, האווירה בטקס הענקת פרסי סוקולוב היתה של מאחז אחרון שעוד נותר במאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית.
האם מטקס הענקת פרסי סוקולוב אחד למשנהו מצבה של העיתונות אכן מידרדר, או שאולי מידרדר רק מצבה של האליטה שמעניקה אותם? פרסי סוקולוב אמנם הוענקו הפעם בפני קהל מצומצם מהרגיל, אולם אפשר שזו תוצאה של ההחלטה להעניק את ארבעת פרסי סוקולוב לנציגי שתי מערכות כלי תקשורת בלבד: גלי-צה"ל – יעל דן ורינו צרור; ו"הארץ-דה-מרקר" – יוסי ורטר ורוני לינדר.
כך או אחרת, את עיקר דבריה הקדישה דן לא לפרשות ההון-שלטון-עיתון "תיק 2000" ו"תיק 4000", אלא דווקא לדמותו של העיתונאי/דעתן העכשווי, שמבליט את עמדתו הפוליטית על חשבון עקרונות המקצוע, ולהעדפה הכללית של הסיקור הפוליטי על פני הסיקור החברתי.
יעל דן נושאת דברים בטקס הענקת פרסי סוקולוב, הערב (צילום: יעל צור)
"אנחנו בתקשורת נגררים לטעמי אחרי הפוליטיקאים", אמרה דן בנאומה, "אחרי הזוהמה הפוליטית שמייצרת לנו כותרות עסיסיות במקום לייצר אותן ממקום אחר לגמרי: ממערכת הבריאות הקורסת, מהפנימיות לנוער שנסגרות, מהעדר פסיכולוגים בשירות הציבורי, וכן – מהפקרת ילדינו הקטנים לפגיעות מיניות שהורסות את חייהם".
"זה בידינו היכן לשים את הדגש", הבהירה דן לשומעיה. "זה בידינו לזהות את הכותרת במקום שחשוב לנו בתור מייצגי הציבור. זה בידינו, ותפקידנו להגן לא רק על הדמוקרטיה, אלא לא פחות מכך להגן על שלומם של אזרחי המדינה מפני אדישות הממסד במקרה הטוב ודורסנותו במקרה הקשה יותר".
"דמות העיתונאי, שתפקידו לחשוף את האמת בין אם היא נעימה לאוזניו של הציבור או לא, דמות העיתונאי בעל היושרה והמחויבות לעובדות ולצדק ולהגנה על האזרח מפני עוולות השלטון, הדמות הזו כמו מתפוגגת", אמרה דן. "קשה לזהות אותה בנוף הכללי של בעלי אג'נדה פוליטית שהיו לאנשי תקשורת, לשדרנים ופרשנים. הגבולות מיטשטשים וכולם הופכים חשודים. כולם חשודים בפוזיציה על-ידי בעלי הפוזיציה האחרת. אין לכאורה עובדות, יש עמדות, ומשם לכאורה הכל מתחיל".
דן קבלה על כך שרבים שכחו כבר כי "שליחות-העל של העיתונות" היא ביקורת השלטון וביקורת הממסד. "השיח המחנאי הוא חזות הכל", אמרה בצער, "אפילו באונס ילדה בת 7".
העיתונאי הפוליטי מהסוג החדש שעליו מדברת דן, מותר להניח, הוא אחד מאלה שהתלוננו בימים האחרונים על כך שטקסי פרס סוקולוב הם מועדון סגור שבו מעניקים עיתונאי שמאל פרסים לעיתונאי שמאל אחרים. בטקס שהתקיים הערב דווקא השתתף עיתונאי ימני אחד בולט, אך לא בתפקיד מקבל או מעניק פרס.
אראל סג"ל מנגן בס בטקס הענקת פרסי סוקולוב, הערב (צילום: יעל צור)
אראל סג"ל, בעל טור ב"ישראל היום" ומגיש תוכניות יומיות בכאן 11 ו-103FM, ניגן על הבס בלהקת "נאג' חמאדי", שהופיעה בקטעי קישור לאורך הערב. "התזמורת", כפי שכינה אותה ראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי.
כשסולן הלהקה דרור פויר הציג את סג"ל קיבל העיתונאי הימני מעט מאוד מחיאות כפיים מהקהל, אם מפני שראו בו נציג של אותה "מהומה" שמשתוללת בחוץ ומאיימת להיכנס פנימה אל האולם הנעים במרכז ענב לתרבות, ואם מפני שבשלב שבו הוצג סג"ל, לקראת סיום הטקס, הקהל באולם כבר היה בדרכו אל קעריות המרק שהוגשו במבואה.
