איזה פלא – עיתונאי הותקף בגלל היותו עיתונאי. התוקפים לא הכירו אותו, לא ידעו את שמו, לא התוודעו לעמדותיו, לא נפגעו מסיקוריו, לא פיתחו יחס שלילי כלפיו באופן אישי. לא. לא היה להם שום חשבון איתו. הם התנפלו עליו, שברו כמה משיניו, דקרו אותו באולר וגרמו לו זעזוע מוח קל רק משום עצם עיסוקו: עיתונאות.

דניאל סיריוטי, הכתב לענייני ערבים של החינמון "ישראל היום", שמסקר גם את אזור חיפה, נפל שלשום קורבן לאלימות גזענית. הוא הגיע לבית של משפחה בקריית-אתא שאחד מיקיריה נהרג בתאונת דרכים כדי לתאם ראיון. בסביבת הבית נתקל בחבורה של צעירים בעלי חזות חרדית (לפי עדותו, "הם נראו כמו חוזרים בתשובה"), וכשאלה הבחינו בתגית "עיתונות" שעל שמשת מכוניתו תקפו אותו בפראות כשהם מטיחים בו "כולכם בוגדים, כולכם שמאלנים".

תודות לשני עוברי אורח, אחת מהם אשה אמיצה שסוככה עליו בגופה, ניצל סיריוטי מפגיעה חמורה בהרבה (אחד התוקפים התקרב אליו עם דוקרן כשחבריו מאיצים בו לנעוץ אותו בגופו). זו היתה התקפה צפויה מראש, והיא אינה צפויה להיות האחרונה. הודות להסתה חסרת רסן שהמוקד שלה הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וסביבתו הקרובה – בנו יאיר ועושי דברו – מתפשטת והולכת במרחב הציבורי התפיסה שהעיתונאים הישראלים – ככלל, לאו דווקא עיתונאים מסוימים – הם שקרנים, מנוולים, חורשי רעה ואנשי זדון שחברו יחד להפיל את שלטון הליכוד.

רק אירוני שהקורבן הראשון לשיסוי נגד ציבור העיתונאים הוא כתב של "ישראל היום" – קריקטורה של עיתון שנוסד ומתקיים כדי לשרת את האינטרסים התדמיתיים של המסית הראשי נגד התקשורת הישראלית, בנימין נתניהו

התיוג הזה הופך במהירות מבהילה למוסכמה הממצבת את ציבור העיתונאים כבוגדים. התהליך הזה מתחולל, מופץ ומוזן על-ידי תועמלני הליכוד, והוא מתפשט בציבור הלאומני על זרמיו ופלגיו. על המרפסת ניצבים ראש הממשלה ותועמלניו, בהם שרים וח"כים, ומעמידים פנים שאינם מבחינים בהשפעה המסוכנת שיש לדבריהם על הקהלים הממלאים את הכיכרות.

ההנהגה המופקרת הזו מתעלמת ביודעין מלקח הימים שקדמו לרצח רבין ומאחריותה הישירה להיווצרותו, בעצם הימים האלה, של הלוך רוח מתלהם ואלים המוביל אנשים לאחוז בנשק ולהפעילו נגד עיתונאים. הדעה הקדומה השלילית נגד התקשורת שמטפחים נתניהו ועושי דברו מתקבעת בתודעתם של אנשים חמומי מוח, חסרי מנגנוני ריסון ושיפוט מוסרי, ומתורגמת אצלם לנכונות לפגוע במי שנתפסים בעיניהם כבוגדים. דפוס ההתנהגות הזה משליך על נכונותם של אנשים חלשי אופי לפגוע בעיתונאים גם בהקשרים אחרים.

כאשר התקפה על עיתונאי או עיתונאית תסתיים בתוצאה קטלנית יפיץ ראש הממשלה סרטון שבו יציג חזות של מי שנרעש ומזועזע עד עמקי נשמתו מהמעשה. בעקבותיו ילכו כל מלחכי פנכתו, כל אלה שבעצם הימים האלה ממנפים את התקפותיו המילוליות על ציבור העיתונאים. ייתכן שגינוי על תקיפת עיתונאים בידי אזרחים זועמים יגיע מפי אנשי ציבור מימין גם קודם לכן. זה יהיה האליבי שלהם לעידן שלאחר נפילת החלל הראשון מקרב אנשי תקשורת. הוא לא יכסה על אחריותם ליצירת האווירה שמאפשרת את התוקפנות האלימה נגד אלה שבחרו בעיתונאות כמקצוע וכייעודם בחיים.

רק אירוני שהקורבן הראשון לשיסוי נגד ציבור העיתונאים הוא כתב של "ישראל היום" – קריקטורה של עיתון שנוסד ומתקיים כדי לשרת את האינטרסים התדמיתיים של המסית הראשי נגד התקשורת הישראלית. חיזיון אירוני, אבל מאלף: דניאל סיריוטי נבחר לקורבן רק משום שמרכיב חזותי בהופעתו (תג העיתונות על שמשת מכוניתו) זיהה אותו כעיתונאי. די היה בכך כדי לעורר חבורה של צעירים משולהבים לתקוף אותו, לפצוע אותו ולכוון לעברו דוקרן קטלני. וגם זה מסימני הזמן: בטור שהוא מפרסם הבוקר בעיתונו מביע סיריוטי ספק אם היותו עיתונאי היתה המניע העיקרי להתקפה עליו.