את אפריל האחרון הכתיר ערוץ 8 כ"חודש אלטרנטיבה", ושידר במהלכו תוכניות שונות הקשורות (לעתים באופן רופף למדי) למה שמכונה "העידן החדש" ("ניו-אייג'"). בין התוכניות המסקרנות ביותר היתה סדרה שהפיקה BBC ב-2006. מנחת הסדרה, קאתי סייקס, פרופסור במחלקה להבנה ציבורית של המדע באוניברסיטת בריסטול, הצהירה על כוונתה לבחון את הראיות המדעיות ליעילותן (או לאי-יעילותן) של כמה שיטות ריפוי אלטרנטיביות.
הפרק הראשון עסק בדיקור (אקופונקטורה), השני ב"הילינג", והשלישי בריפוי באמצעות צמחי מרפא ועשבים (תחום המכונה "הרבליזם"). למרות שמה של הסדרה – "המדע של הרפואה האלטרנטיבית", או לפי המקור, "רפואה אלטרנטיבית: הראיות" – היה בה לאמיתו של דבר מעט מאוד מדע והרבה מאוד ספקולציות חסרות בסיס.
הפרק הראשון, שעסק כאמור בדיקור, פתח בצילומים מניתוח לב פתוח שנערך באשה צעירה (בת 21) בבית-חולים בשנגחאי. למרבה ההפתעה, המנותחת היתה ערה לחלוטין בזמן הניתוח, וסייקס הצהירה כי "רק המחטים משמשות כדי לשלוט בכאבים". לו היתה זו האמת, הדבר היה בגדר הפתעה גמורה: הוכחה כי דיקור עשוי לשמש תחליף לחומרי הרדמה. אלא שעד מהרה התברר כי לא רק מחטי דיקור היו מעורבות בעניין, אלא גם מכל טוב הארץ חומרי אלחוש, טשטוש והרדמה מקומית. מה היתה אפוא השפעתו האמיתית של הדיקור ב"שליטה בכאבים"? בתוכנית לא הוכיחו שבכלל היתה השפעה כזו.
עוד הובאו בפרק עדויות אישיות מפיהם של מטופלים שהפליגו בשבחיה של האקופונקטורה, ושסיפרו (לעתים קרובות בהתרגשות גלויה) על הפלאות שחולל הדיקור בתהליכי הריפוי שעברו. על כך יש להעיר, ראשית, שעדויות מעין אלו אינן בעלות ערך רב וראוי להתייחס אליהן ביותר משמץ של ספקנות בריאה. מספר המרואיינים שדבריהם הובאו בתוכנית היה קטן מאוד, וסביר להניח שניתן היה להביא גם מטופלים רבים שיאמרו ההפך הגמור. שנית, עדויותיהם של המרואיינים נגעו – כמו כל העניינים האחרים שנידונו בפרק זה – לא לריפוי המחלה עצמה, אלא רק להקלה על תסמינים, בייחוד על כאבים.
במלים אחרות, השפעתו של הדיקור על מדדים פיזיולוגיים הניתנים למדידה אובייקטיבית לא נבחנה כלל, אלא רק מידת השפעתו על תופעות לוואי, כאבים וכדומה, הנוטים להיות מושפעים מתרופות דֶמֶה (פלצבו).
מתוך הפתיח של סדרת הטלוויזיה "הרפואה האלטרנטיבית: הראיות" (צילום מסך)
לאחר מכן דיווחה סייקס על מחקר מקיף שתוצאותיו פורסמו בכתב-העת "Annals of Internal Medicine", שבו נמצא כי לטיפול באמצעות דיקור היתה השפעה מובהקת על תסמיני דלקת פרקים (אוסטאוארתריטיס) של הברכיים. לאחר שריאיינה את החוקר הראשי, בריאן ברמן (Berman), סיכמה סייקס כי תוצאות המחקר "מדהימות" ממש, אך נמנעה לחלוטין מלדון בליקויים המתודולוגיים הרבים של המחקר, המעמידים בספק גדול את ממצאיו. מחקרו של ברמן השווה בין טיפולים שנערכו באמצעות דיקור "אמיתי" (כלומר, נעיצת מחטים לתוך עורו של המטופל) לטיפולי דֶמֶה, שרק דימו את נעיצת המחטים, ללא דקירה של ממש.
אף שסייקס ביקשה להראות כי המטופלים אינם מסוגלים להבחין בין המחטים האמיתיות למזויפות, נמצא כי אין זה כך, וכי כמה מהמטופלים מסוגלים בהחלט להבחין בין הדיקור האמיתי למזויף. במחקרים אחרים, שבהם הורכבה קבוצת הביקורת ממטופלים שטופלו באמצעות מחטים אמיתיות שהוחדרו לעורם בנקודות אקראיות (ולא על-פי תרשימי ה"מרידיאנים" של הרפואה הסינית המסורתית), לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות, מה שמעיד על כך שיעילותה של האקופונקטורה אינה עולה על זו של פלצבו.
הניסוי האחרון בתוכנית זו ביקש להוכיח את קיומו של המנגנון הנוירולוגי שבאמצעותו עשויה האקופונקטורה לפעול (זאת, כאמור, אף שיעילותה של השיטה לא הוכחה כלל). בניסוי זה, שתיכנן צוות מרשים של חוקרים בניצוחה של סייקס עצמה, נערכה שוב השוואה בין דיקור "אמיתי" לדיקור "מזויף". הפעם ניסו החוקרים לבחון את השפעת הדיקור על המוח עצמו, באמצעות סריקה במכשיר MRI משוכלל (ה"גדול ביותר בבריטניה"!). התברר, אמנם, שהדיקור האמיתי משפיע על המוח בצורה שונה מהדיקור המזויף.
לדעת סייקס, מדובר בפריצת דרך של ממש, משום שבאופן זה ניתן אישור לעצם הרציונל המדעי של האקופונקטורה. זוהי כבר שטות מוחלטת, היות שכל שניסוי זה הוכיח, למעשה, הוא שהמוח מסוגל להבחין בין דקירות אמיתיות לדקירות מזויפות. העובדה שדקירות בעור משפיעות על המוח אינה מפתיעה משום בחינה, ואין בה כדי לבסס את האקופונקטורה כשיטה מדעית.
לקראת סופו של הפרק השני, שבו נבחנו כמה שיטות ריפוי הכלולות ב"הילינג", הכריעה אמנם סייקס ש"ההילינג אינו משפיע יותר מפלצבו". עוד קבעה סייקס כי מן הראוי לרתום את כוחו של אפקט הפלצבו לריפוי, אך למרבה הצער לא הרחיבה באילו אופנים ניתן (וחשוב מזה – מותר) לעשות זאת.
הפרק השלישי עסק, כאמור, בהרבליזם, וגם הוא כלל שפע של עדויות מיד ראשונה של מטופלים המוכנים להישבע בכוחם המופלא של עשבי המרפא. כמו כן יצאה סייקס למסע לאפריקה, במטרה לבחון את יעילותו של הטיפול ההרבליסטי במחלת האיידס (טיפולים מעין אלו נפוצים מאוד ביבשת השחורה, בשל העובדה שתרופות של ממש אינן בהישג ידם של רוב החולים).
אחרי עדויות אישיות נוספות וראיון אחד עם הרבליסט מושבע, התברר שעל הטיפול שבו דובר לא נערכו מחקרים, וכי למיטב ידיעתנו אין לו כל השפעה חיובית מוכחת בריפוי איידס. לאחר מכן נידון בהרחבה הצמח היפרקום (Hypericum perforatum), המכונה בדרך כלל "העשב של יוחנן הקדוש" (St John's wort), המשמש לטיפול בדיכאון (בעיקר במקרים קלים). יש אמנם ראיות מסוימות ליעילותו של הצמח, אבל מכל מקום השפעתו מתונה ביותר, והיא אינה עולה בהרבה על השפעת הפלצבו, ואף לא על השפעתן של תרופות נוגדות דיכאון המצויות כיום בשוק (שגם רבות מהן אינן משפיעות במידה רבה).
לקראת סיום התוכנית דנה סייקס במחקר הבודק את השפעתו של צמח הג'ינסנג בטיפול באלצהיימר. גם במחקר זה נעשה שימוש בסריקה מוחית באמצעות מכשיר MRI, אך תוצאותיו לא התבררו עד לתום הצילומים, והצופים נותרים מתוסכלים ונטולי מענה. לסיכום הכריזה סייקס בהתרגשות כי "מה שמרשים אותי באמת היא הדרך שבה מרכיבים שונים של עשבים מסוימים יכולים להשתלב ולהשפיע באמת על בני-האדם". לכן, היא קובעת, "אני מאמינה שעשבי מרפא ימלאו תפקיד משמעותי ברפואה בעתיד". לאור הראיות העלובות שהובאו בתוכנית, לא ברור כלל על מה מבוססת תחזית זו.
פרופ' קאתי סייקס (צילום: יחסי-ציבור EPSRC)
באנגליה זכתה התוכנית לתהודה רבה (ולכ-3.8 מיליוני צופים), הן מצד חסידי הרפואה האלטרנטיבית (הרואים בסייקס סניגורית נלהבת של השקפתם), והן מצד אנשי מדע נזעמים, שקבלו על האופן הלקוי שבו הוצגו ה"ראיות" המדעיות בנוגע לרפואה האלטרנטיבית.
דייוויד קולקאהון, פרופסור לפרמקולוגיה ביוניברסיטי קולג' לונדון ולוחם רב-מוניטין ברפואה האלטרנטיבית ובפסבדו-מדע, קבע כי ה-BBC עוסקת ב"רפואת אליל", וכי אופן הצגת הנושא היה בלתי מאוזן ונטה לתיאור חיובי (ולא הגון) של שיטות הטיפול האלטרנטיביות.
סופר המדע הידוע סיימון סינג (מחבר "המשפט האחרון של פרמה" ו"סודות ההצפנה" ומחבר-שותף של ספר שיצא לאחרונה, העוסק בביקורת הרפואה האלטרנטיבית והמשלימה) פירסם מאמרי ביקורת ב"גרדיאן" וב"טלגרף", ואף הגיש תלונה לרשת BBC. מלבד זאת טען סינג כי "לפרופסור סייקס יש רקע בפיזיקה, ואולי היא אינה האדם המתאים ביותר להנחות סדרה העוסקת ברפואה".
ייתכן גם, טען סינג, "שה-BBC הושפעה משותפתה [להפקת התוכנית], האוניברסיטה הפתוחה [הבריטית], העוסקת בקידום קורס ברפואה אלטרנטיבית לצד סדרת הטלוויזיה" (חדירתה של הרפואה האלטרנטיבית אל תוך רבות מהאוניברסיטאות באנגליה היא נושא המעסיק לאחרונה את התקשורת הבריטית).
בעקבות הביקורות הופיע ב"גרדיאן" מכתב מאת עשרה אנשי מדע שהיו מעורבים בהכנת תוכנית הטלוויזיה, שהצהירו על תמיכתם בתוכנית וקבעו כי "התוכנית שירתה נאמנה את הנושא שבו עסקה". אלא שמאוחר יותר גילה קולקאהון שהמכתב נכתב למעשה על-ידי ה-BBC (שלא הצהירה על מעורבותה בעניין), ולא כתוצאה מיוזמתם של המדענים. בעקבות החשיפה הצהיר אחד החתומים על המכתב כי מעולם לא קרא אותו, וכמה חתומים אחרים הסתייגו בחריפות מניסוחו. ה"גארדיאן" פירסם התנצלות בעניין זה.
התלונה שהגיש סינג ל-BBC כללה עשרה סעיפים, שהחמורים שבהם נגעו לניתוח הלב שתועד בתוכנית הראשונה ולסריקת המוח שתועדה אף היא. ה-BBC דחתה את התלונה, אך סינג לא ויתר והגיש ערעור, שנדחה אף הוא. לבסוף פנה סינג למועצת הנאמנים של ה-BBC (הגוף הבכיר ביותר ברשת), שקבעה כי הצגתו של ניתוח הלב הפתוח בתוכנית "עלולה היתה להטעות את הצופים", וכי בתגובותיה של הרשת לביקורות נגדה היה משום "מעילה באמון הקהל". עם זאת, המועצה קבעה כי לא היה פגם בהתנהלותה של ה-BBC בעניין מכתב המדענים, ודחתה שישה סעיפים נוספים (אם כי שוליים יחסית) בתלונה.
המערכה האחרונה (לפי שעה) התרחשה בתחילת 2008, לאחר שה-BBC הסירה את כל החומר העוסק ברפואה אלטרנטיבית מאתר האינטרנט שלה. הרשת הצהירה כי ההחלטה בעניין "התקבלה כחלק מבחינה מחודשת של כלל התוכן הרפואי, במטרה לאפשר ל-BBC למקד את מאמציה ביצירה של חומר חדש ומרגש", וכן כי החלק העוסק ברפואה אלטרנטיבית היה "בלתי שלם, ומשום כך גם לא עמד בסטנדרט עריכה מספק".
"המדע של הרפואה האלטרנטיבית" היא דוגמה אופיינית לדרך שבה נושאים פסבדו-מדעיים מטופלים על-ידי העיתונות: עיתונאים (וכן גופי תקשורת רבי-מוניטין כמו ה-BBC) מעניקים גושפנקה שקרית לאמונות ההבל הנפוצות בציבור, מתוך הנחה (שייתכן שהיא מדויקת לחלוטין) שקהל הצופים אינו מעוניין בַּאמת דווקא, אלא בקבלת אישור לדעותיו הקדומות.
רבים מהצופים בתוכניות העוסקות ברפואה אלטרנטיבית כבר הכריעו לטובתה ממילא, וחשיפת הבלותה של רק תגרום להם להתעצבן ולכבות את מכשיר הטלוויזיה. מדוע אפוא לנכר את הצופים, כשניתן להחניף להם ולדעותיהם?
באופן כזה הולכת הרפואה האלטרנטיבית – ופסבדו-מדעים מובהקים אחרים (כגון האסטרולוגיה והגרפולוגיה) – ומתחזקת, היות שאין כמעט עיתונאים המעוניינים למתוח עליה ביקורת; וממילא נדמה שכולם מרוצים: קהל הצופים מקבל את שביקש, העיתונות זוכה ברייטינג הנכסף, ורופאי האליל והרוכלים במים קדושים נהנים מקידום מכירות יקר ערך.