יעקב טייטל, החשוד ברצח, או שמא הרוצח? (צילום: יוסי זמיר)

ההגדרה המילונית למלה "חשוד" היא "מעורר חשד, מפוקפק, שיש כלפיו חשד". אבל "חשוד" אינה רק מלה בעברית, היא גם מונח משפטי שמתאר את אחד השלבים במהלך הליך פלילי, לצד מונחים כמו "נאשם", "מעוכב לחקירה" ו"מורשע". לעתים הפער בין המושג המשפטי "חשוד" למלה העברית "חשוד" מעמיד עיתונאים בפני בחירה – באיזו שפה הם כותבים כאשר הם מדברים על "החשוד בפשע" לעומת ה"פושע": עברית, או משפטית?

הדיון שהתקיים מעל דפי "העין השביעית" בשאלה איך יש לכנות את יעקב טייטל, "החשוד ברצח" או "הרוצח", העלה שוב את השאלה הזאת, ושוקי טאוסיג צודק כשהוא מזכיר שעקרון החפות הוא עיקרון משפטי שנועד לאזן את חוסר הסימטריה בעוצמה של החשוד מול עוצמת המדינה, ולא עיקרון עיתונאי. עיתונאי שבתחקיר שלו היה חושף אפילו מחצית מהראיות  נגד טייטל שנחשפו לציבור היה יכול, ואולי היה צריך, להיות יותר חד-משמעי מאשר לכנות את טייטל "חשוד".

הפער בין המושג המשפטי "חשוד" למלה היומיומית "חשוד" קיבל ביטוי מעניין לאחרונה בארה"ב. כלי התקשורת שם הקפידו לכנות את נידאל חסן, שרצח 13 אנשים בבסיס צבא אמריקאי, כ"חשוד ברצח", ועכשיו כ"נאשם ברצח". מה שמעלה את השאלה איך היו מכנים אותו אילו היה נהרג בעת ביצוע הרצח, מה שכמעט קרה. הרי מעמדו המשפטי לעולם לא היה מגיע למעמד של מורשע; האם אפוא לנצח היה חסן מכונה בתקשורת "החשוד ברצח"?