החורף נסוג ומתיר לקיץ לשלוח רמזים מהססים של שמש ואלרגיה, וגם המלחמה התעייפה לרגע והתירה לעיתוני היום שערים מרובי הפניות ומגווני נושאים באופן יחסי, אחרי ימים של שערים חד-ידיעתיים, נושאי גרזינים של קרבות ונפגעים כתובים בצבע אדום.
"ישראל היום" מבקר באוסטרליה
ב"ישראל היום" תמונת השער הנשיונל-ג'יאוגרפיקית היא של תנין מסתער על גבר חצי עירום בסירת מנוע. האם נבון משיח (איזה שם!) הגיע לשער של "ישראל היום" משום שתנין תקף אותו באוסטרליה? נראה שלא. "תנין תקף אדם" אינה ידיעת שער לעיתון רציני. אבל "תנין תקף ישראלי", זה ודאי מידע נחוץ לקוראים של עיתון בשם "ישראל היום". "כמעט נטרף על-ידי תנין ענק, בדרך נס, ועם הרבה תעוזה, הוא ניצל ממוות", מדווח הכתב דן לביא. הכל כלול כאן, משפט המזקק תמצית של ישראלינה: גם אמונה יהודית בריאה בבורא עולם ישתבח שמו, שמצילנו בכל דור מידם, גם אמונה בצדקת דרכנו, בתעוזה של שרוליק הקטן עם כובע הטמבל, וגם הליכה על ספו של אסון מפתיע, העלול ליפול עלינו כל רגע מידי הילידים הקדמונים והאכזרים השורצים במים המקומיים ("התנין אורב – ותוקף", נכתב בכיתוב התמונה בעמוד הפנימי).
(ועוד הרהור: העיתונים העבריים המרכזיים לא נהגו לכנות עצמם בשם הלאום. "חבצלת", "האור", "הצבי", "דואר היום", "המשקיף", "דבר", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ". רק בעתות לחץ ומצוקה, עת הנוגש הבריטי אסר על חלוקת עיתון והלה יצא לאור במסווה, כעיתון אחר, יצאו מן הבוידעם השמות הפטריוטיים, מ"חירות המולדת" ועד "היישוב". ואיך נולד השם "ישראל היום"? תרגום מילולי של "USA Today", טבלואיד אמריקאי לא משובח).
ברק מכה בחרדים
את הסיפור המרכזי של "ידיעות אחרונות ו"מעריב" מספק שר הביטחון אהוד ברק. "צווי גיוס למאות תלמידי ישיבות" היא הכותרת של "מעריב" (אמנם בידיעה עצמה המספר מצטמצם: "מדובר בעשרות ואולי אף במאות"). ב"ידיעות אחרונות" לא מסתפקים אפילו בכמה מאות, ומפרסמים את הכותרת: "ברק לא אישר פטור לאלף בחורי ישיבה".
מה הסיפור? עד כה היה נהוג שלא לשלוח צווי גיוס לתלמידים של ישיבות חדשות עד שיסדירו את עניינם מול רשויות הצבא. לפני ברק הונחה רשימת מבקשי פטור מ-64 ישיבות חדשות, והוא סירב לאשר אותה. ב"מעריב" ששים לקרב: תחת הכותרת "צה"ל מודה: המחסור בחיילים – בגלל הפטור לחרדים", כותב עמיר רפפורט כי "ההתנגדות של שר הביטחון וצה"ל להכיר בישיבות החדשות נובעת לא רק מהגידול המסיבי במספרן, אלא גם בשל מחסור בחיילים. על-פי הצבא, 11% מבני ה-18 לא התגייסו השנה על סמך הצהרה ש'תורתם אומנותם'". בטור פרשנות כותב אבישי בן-חיים: "אם תמומש ההחלטה ויוחמרו הקריטריונים לפטור מגיוס של בחורי ישיבות, ש"ס תצא בחוץ". כותרת טור נוסף בחתימתו היא "ממכסה מצומצמת לרבבות פטורים בשנה". אמנם בסופה של הידיעה הראשית (גם היא של עמיר רפפורט) מובאת תגובת דובר צה"ל: "יודגש כי לא מדובר בשינוי מדיניות".
ב"ידיעות אחרונות" הטיפול בידיעה בעמודים הפנימיים מצומצם יותר (חצי כפולה במקום כפולה שלמה), אבל יוסי יהושוע מנסה לחפות על כך כשהוא ממטיר ביטויים כמו "עליית מדרגה" ו"צעד חסר תקדים". "המשבר הקואליציוני הבא, כך נראה, כבר התחיל", הוא כותב. כותרת המשנה על השער – "ברק יודע שהחרדים עלולים להגיב בזעם, אבל הוא נחוש לא להיות חותמת גומי ולאשר אוטומטית כל בקשה להשתמט משירות בצה"ל" – מיוחסת ל"בכיר במשרד הביטחון", מה שמעלה על הדעת את הרעיון כי מי שיזם את הכותרות האלה ואת המשבר הקואליציוני הזה, אם אכן יהפוך למשבר, הוא חבר בממשלה ששמו מתחרז עם "חמק".
הילארי מתקמבקת, שוב
הסיפור היחיד המשותף לשערי העיתונים כולם הוא דווקא לא סיפור מקומי: הילארי קלינטון מצמצמת את הפער מול ברק אובמה. ב"ישראל היום" הכותרת היא בחרוזים: "הילארי חזרה בגדול, מקיין גרף את הכל". "קלינטון עשתה את הבלתי אפשרי", מתלהבת כותרת המשנה, "ניצחה בפריימריז בטקסס ובאוהיו וצימצמה הפער. רומזת: עשויה להציע לאובאמה להיות סגנה. ג'ון מקיין הוא המועמד הרפובליקאי לנשיאות". ב"ידיעות אחרונות" הכותרת היא "החיוך חזר" וב"מעריב" הולכים על לקוניות עם "הקאמבק". כל זה נראה כמו שידור חוזר של ה"קאמבק" שביצעה קלינטון לפני כשבועיים, ואולי לכן מעדיפים ב"הארץ" את הכותרת המחוכמת "רשמו לפניכם תאריך חדש: 7 ביוני, פורטו-ריקו". זהו מועד הפריימריז האחרון בקמפיין. "אין סיבה להניח שמי משני המועמדים מתכוון לוותר לפני התאריך הזה – גם לא בטוח שאחריו", קובע שמואל רוזנר. ועם "לא בטוח", קשה לפספס.
ומה עוד על השער
מעניין לראות את ההבדל בין "מעריב" ל"ידיעות אחרונות" ביום כזה של שערים מרובי הפניות. התמהיל של שניהם עשוי צבעי יסוד של צהוב-אדום-כחול, אבל בעוד ב"מעריב" מצליחים לייצר כמה גוונים (הפניות לראיונות ב"סופשבוע" עם מוזי ורטהיים, עם איש צבא ישראלי לשעבר הכלוא ברוסיה, ועם השחקנית איילת זורר; אהוד ברק, הילארי קלינטון, עולם תחתון ומתנחלים), ב"ידיעות אחרונות" מקפידים לדבר בגובה העיניים ומתחת: "עבודה שחורה": כתבת ריאליטי שבה כתבות "נשלחו להתנסות בעבודות הכי נפוצות של נשים בישראל – גננת, אחות, מנקה ומוכרת"; "ילדה או אמא": "איך קרה שבנות שש מתלבשות כמו נשים מפתות בנות 30" (כתבת אופנה לפדופילים, שבמסגרתה משולב צקצוק שפתיים על תופעת האופנה הפרברטית לפעוטות עם צילומי ילדים לבושים באופנה פרברטית); "הקלטת הלוהטת: הבלונדינית שהפילה בפח חזן ידוע"; וגם כתבה רצינית אחת: "צבע טרי": "בסיוע הקריה למחקר גרעיני בודקת מערכת הביטחון חומר הגנה למריחה על קירות הבתים. המטרה: למנוע קריסה במקרה של פגיעת רקטות" (שמעון שיפר).
ב"ישראל היום" הכותרת סתומה מעט. הכותרת הראשית היא ציטוט, לא ברור של מי: "אם לא יהיו קסאמים, גם אנחנו נפסיק את האש". לפניה נכתב בכותרת הגג: "בצה"ל כועסים על הדרג המדיני: החלטת הקבינט מגוחכת". כותרת המשנה היא: "בבוקר החליט הקבינט להורות לצה"ל להפסיק הקסאמים, אבל בכירים בצה"ל אומרים: זהו כסת"ח, הצהרה שאין מאחוריה תוכן. אחר-הצהריים הציג אולמרט נוסחה ל'הודנה'. ובינתיים בלחץ רייס – מתחדש המו"מ עם אבו-מאזן. בחמאס אומרים: מבולבלים? גם אנחנו?". איפה העורך איפה? כנראה מבולבל. ואולי הוא לא הגיע לעבודה היום. תמונתו ומאמר בחתימתו נעדרים מן השער.
בעמ' 2 מביא שלמה צזנה דברים של ראש הממשלה ושל הקבינט ושל הממשלה, ומציג אותם כסותרים זה את זה. אבל נראה שיותר משהם סותרים, הם פשוט לא אומרים כלום. ככה חושבים בצה"ל ("בכירים בצה"ל"), שאמרו לצזנה: "זו לא חוכמה לצאת בהצהרות ובהחלטות שאין מאחוריהן כל תוכן". באותו עמוד טוען דן מרגלית שאהוד אולמרט כבר הסכים למעשה להפסקת אש עם חמאס, מכריז כי זהו "מתכון בדוק למלחמה חמורה פי כמה מהסוג שבה נכשלה הממשלה ביולי 2006" ומאשים את אולמרט בזניחת מורשתו של הומרוס (ראש ממשלה שלא בקיא בקלאסיקונים! עד להיכן נתדרדר עוד. לפחות יש לנו שר ביטחון שקרא את "יוליסס". כך לפחות נכתב בעיתונים. לא נכתב אם הוא גם הבין).
ב"מעריב" מביאים את החלטת הקבינט בעמ' 6 (אורי יבלונקה וירון ששון), ומדווחים כי היא הכריעה בעד "יציאה למבצע מתמשך" ונגד "יציאה מיידית לפעולה קרקעית נרחבת". הם גם לא מתבלבלים ומדווחים על חידוש המשא-ומתן עם אבו-מאזן.
ב"הארץ" בכלל לא מתעניינים במלחמה בדרום, שתהיה או לא תהיה, אלא במלחמה בצפון, כלומר, בשלום. "רה"מ: לשקול בחיוב מו"מ עם סוריה" היא הכותרת הראשית של העיתון, שחמקה משום מה מהרדאר של העיתונים האחרים, אולי כי הם נגד משא-ומתן עם סוריה, אולי כי הם חושבים שהקוראים שלהם נגד משא-ומתן עם סוריה, ואולי משום שלא היה להם מקור בישיבה בוועדת החוץ והביטחון שבה הכריז אולמרט, לטענת "הארץ", כי "צריך לשקול בחיוב משא-ומתן עם סוריה, אם הוא יביא לנטרול מעורבותה בטרור ולהוצאתה מ'ציר הרשע'".
עוד בחדשות
איתמר אייכנר מדווח ב"ידיעות אחרונות" על "עימות חריף בין היועץ המשפטי לממשלה למשנה לראש הממשלה". חיים רמון קרא לירות לאזורים מאוכלסים שמהם נורים קסאמים, "40 פגזים על כל קסאם". "היועץ המשפטי מזוז התערב ואמר שהפצצה של אוכלוסייה אזרחית ללא הבחנה היא פשע מלחמה. רמון השיב שגדולי המשפטנים בעולם נותנים אישור לדבר כזה, וחבל שרק המשפטנים בארץ לא מוכנים לגלות אומץ ציבורי ולבחון את הדברים... מזוז הגיב: 'שום משפטן, לא משנה מאיפה הוא, לא יכול להפוך את החוק הבינלאומי". באבל סוף הדיון אמר מזוז "שהוא מציע שיביאו לבחינתו רעיונות קונקרטיים".
ויש מי שיורה על אזרחים ללא היוועצות במשפטנים: רועי שרון ועמית כהן מדווחים ב"מעריב" על ישראלי ופלסטיני שנכנסו לכפר ערבי ליד חברון כדי למכור מכונית ונורו. הישראלי נפצע קל עד בינוני, הפלסטיני נהרג. גדודי חללי אל-אקצא טוענים כי הם ביצעו את הרצח. משום מה העיתונים האחרים לא ראו באירוע הזה חדשות.
נושא שדווקא כן מכוסה בכל העיתונים: דו"ח ההוצאות של הח"כים (תקציב "הקשר לבוחר"). לירן דנש ב"מעריב" עם ציטוט מדובר הכנסת: "דוחה בתוקף טענות כי העיכוב בפרסום (בשעת ערב מאוחרת אתמול) היה מתוכנן, כדי לצמצם את 'החגיגה התקשורתית' המלווה בכל שנה את הפרסום". כותרת המשנה ב"ידיעות אחרונות": "השיאנית: זהבה גלאון, שהוציאה 97,829 שקל. חבר הממשלה החסכן ביותר: אהוד אולמרט". עד כמה חסכן אולמרט? לא הוציא אפילו שקל אחד. ח"כ יצחק בן-ישראל (קדימה) בחר לשמור על קשר עם הבוחר באמצעות רכישת תמונות מנהיגי האומה ב-100 שקל. מה שנקרא, מנהיגות זולה.
על צעד מנהיגותי אחר מדווחת דליה מזורי ב"מעריב": "ועדה ממשלתית מיוחדת יזמה לאחרונה החלטה שתעמיד את היישובים בהם פחות מ-50 תושבים בפני הברירה: לגדול או להפסיק להיות אגודה חקלאית. המשמעות: עשרות קיבוצים ומושבים בישראל יעמדו בפני סגירה. ראשי תנועות ההתיישבות: זה אסון לציונות".
ישראל מושקוביץ' מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי במגדל-העמק צעירים יהודים "ביצעו לינץ'" בשני צעירים ערבים, לטענת המשטרה "רק בגלל שהם בני מיעוטים". "צעקתי: תעזבו אותי, אני קצין בצה"ל" היא הכותרת, ציטוט של המותקף, מ', "קצין בדרגת סג"מ שהתנדב לצה"ל, מתגורר בכפר ערבי מוסלמי בעמק יזרעאל ומוצב עם יחידתו באזור עזה".
מתן צורי מספר ב"ידיעות אחרונות" כי השכנים של השר דיכטר מתלוננים: בעקבות דבריו של השר על רקטה שנפלה ליד ביתו, הם חוששים כי כעת החמאס ינסה לטווח את הבית ובטעות יפגע בהם. גם השכנים של מני אסלן, "בנו של מי שהוגדר בעבר כמלך העולם התחתון יחזקאל אסלן" (אבי אשכנזי ויובל גורן, "מעריב"), יכולים לפחד: טיל לאו נמצא מתחת לביתו, בצומת הרחובות לוי אשכול וזריצקי שבצפון תל-אביב.
צרור ידיעות רעות
בוקי נאה: ב-2007 נזרקו 108 רימונים על בתים בגוש דן. ב-2006: 75 רימונים; פליטים מאריתריאה הדביקו בשחפת סוהרים בכלא קציעות; צעיר שאביו יהודי נחטף בפרבר פריזאי על-ידי שישה צעירים אחרים שהיכו אותו, התעללו בו מינית וכתבו על מצחו "יהודי מלוכלך"; פטריק סוויזי נוטה למות. סרטן הלבלב.
הרבה חדשות תקשורת
הרבה חדשות תקשורת יש היום בעיתונים. "בשורת החינמונים מגיעה גם לחרדים" היא אחת מכותרות השער של "הארץ": "אתמול הופיע הגיליון הראשון של 'יום חדש', שעל-פי התוכנית של יזמיו, יתפרסם ויחולק חינם בריכוזים החרדיים בימים ראשון עד חמישי. העיתון, בעל הדמיון הגרפי הלא מבוטל ל'ישראל היום', ינסה לנגוס בשני העיתונים היומיים הקיימים, 'יתד נאמן' ו'המודיע'", מדווח יאיר אטינגר. כותרות הגיליון הראשון של "יום חדש": "ברכת הדרך מאת מרן ורבנן גדולי ישראל שליט"א", "'יום חדש' ליהדות החרדית", "חיסול בעזה – קסאמים בשדרות", "דרמה במפלגה הדמוקרטית בארצות-הברית", "הסדר סופי בפרשת חפציבה" ו"רבבות בשמחת בר-המצווה בחצר הקודש בעלזא". אף מלה על סיפור הניאוף והסחיטה של "החזן הידוע" שמככב ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב".
במוסף "סופשבוע" של "מעריב" מתפרסם ראיון של יהודה שרוני עם מוזי ורטהיים, יו"ר קוקה-קולה ישראל, שרכש באחרונה את מניות השליטה בזכיינית ערוץ 2 קשת. "איך ייראה ערוץ 2 בעידן מוזי", שואל הכתב, "האם העסקה לרכישת מניות קשת מחיים סבן עומדת במגבלות החוק? מה יהיה גורלן של תוכניות התחקירים?". והראיון עצמו נפתח כך: "'הקולגות שלך, העיתונאים, שולפים דברים חסרי שחר', הוא מטיח במיאוס, 'אנחנו לא פורעי חוק. העסקה תיעשה בדיוק לפי כללי הרגולציה'".
ורטהיים מגלה מה האינטרס שלו בבעלות על ערוץ טלוויזיה: "התחלתי את ההשקעה בחברה לפני 15 שנים כדי לקדם את האינטרסים של הקבוצה בנושא הפרסום". מי מקובץ בקבוצה? זכיון קוקה-קולה כבר אמרנו, פריגת, זכיונות קרלסברג וטובורג, מחלבות טרה, אחוזים בבנק מזרחי, בית-ההשקעות ד"ש איפקס, חברת הנדל"ן אלוני-חץ ועוד. הרבה מאוד גופים מפרסמים, ובקיצור: ורטהיים רצה להכניס לכיס אחד את הוצאות הפרסום שיוצאות מכיס אחר.
וב"גלריה" של "הארץ" תוהה אסף כרמל "האם 'ערוץ הידברות' החדש שמשודר בלוויין הוא בעצם פלטפורמה להחזרה בתשובה?". ומחר ב"דה-מרקר": ראיון עם אורן פרנק, הפרסומאי שהכריז מלחמה על רפי גינת. שיהיה בהצלחה לשניהם.