זעזוע בלבנט: נבחרת ישראל נוצחה במוצאי-שבת 2:1 על-ידי קרואטיה, אחת הנבחרות החזקות ביבשת. 30 אלף הצופים באיצטדיון רמת-גן לא שרקו בוז בסיום. מי שזעקה חמס היתה דווקא התקשורת. ודוק: ההפסד לא חיסל את סיכויי ישראל לעלות לאליפות אירופה, אלא שלעיתונים ולאתרים זה לא הפריע להכריז על אסון לאומי.
"מקופלת", קרא בלעג ספורט "מעריב", ופירט: "אין דרך, אין סגנון, אין נשמה, פיאסקו מביך". "נקסט!", צווח "הארץ" וכבר הציץ לעבר הקמפיין הבא. ב"ישראל היום" לעגה הכותרת ושאלה אם יש טיסה מיוון (מקום משחקה הבא של ישראל) לצרפת (ארצו של המאמן לואיס פרננדס). בוטה מכולם היה "ידיעות אחרונות", שמרח על השער את המלה "נמאס", וגם פירט: "מאמן בלי שיטה, הרכבים מוזרים, שחקנים מבולבלים". עמיר פלג ("אדריכל החידלון") ואמיר אפרת ("בשביל מה בדיוק היה צריך אותו?") ביצעו וידוא הריגה במאמן. ויש עוד: חמי אוזן בוואלה ושגיא כהן בערוץ הספורט קראו להעיף את פרננדס אם ישראל לא תנצח ביוון.
העיתונות המתחסדת והכמו-מזועזעת יודעת שהמאמן אינו הבעיה. לפני פרננדס היו עשרים מאמנים שלא הביאו את הכדורגל הישראלי לשום מקום. המציאות, מה לעשות, חזקה יותר מכל משאלת לב: ישראל אינה מעצמת כדורגל, היא בסך-הכל נבחרת מדרג שלישי שמתאמצת להידחק לשני.
אלא שתקשורת הספורט הישראלית מעדיפה למכור לציבור מציאות מדומה, שאפילו היא לא מאמינה בה, ולפיה נבחרת ישראל בכדורגל נמצאת כפסע מאליפות אירופה ומהמונדיאל, ופעם אחר פעם, משטופחת המציאות על פני העיתונאים, הם שולחים משלחות לחפש את האשמים המיידיים. "ערפו את ראשו" נחשב תמיד מוצא החביב על ההמונים, ולפרנסי תקשורת הספורט נדמה שהם יודעים את נפש בהמתם.
"ידיעות", יותר משאר העיתונים, סייע בשנים האחרונות ליצירת מציאות כוזבת כאילו ישראל בשלה לפסגת הכדורגל באירופה ובעולם. הוא הגדיל ציפיות עם כותרות ברוח "העם מאחוריכם". אבל בקמפיין הנוכחי הוא הרים ידיים מראש. הכותרת לקראת המשחק בשבת היתה "לילה בלי כוכב" (הכוונה לחסרונו של יוסי בניון הפצוע), כותרת קודרת ופסימית, שהתעצמה ויצאה מפרופורציות ביום שאחרי.
"ידיעות" סובל גם מפיצול אישיות חמור במיוחד. שם כבר פירסמו בשנים האחרונות פרויקטים מושקעים שהציעו פתרונות יסודיים וארוכי טווח לקידום הכדורגל הישראלי, בתקווה שבעוד עשור יהיו שחקני הנבחרת בשלים לשחק ברמה עולמית. אז ב"ידיעות" יודעים שאין קיצורי דרך ואין נסים, אבל זה לא מונע מהם להזדעזע בכל פעם שהנבחרת מפספסת עוד הזדמנות. ביום ראשון השבוע שברו שיא: כבר אחרי המשחק השלישי בקמפיין זעקו, יחד עם כולם, כי נגמר.
כדי להבין כמה העליהום הזה הוא בועה ריקה מתוכן כדאי לקרוא את אבינעם פורת, פרשן "ידיעות", שמדגים כיצד התקשורת הופכת את דעותיה מדי קמפיין. "בהזדמנות זו צריך לבקש סליחה מקשטן, גרנט ונילסן", כתב פורת, ומנה את חטאי התקשורת שירדה לחיי שלושת מאמני העבר בשל כשלונותיהם. עכשיו, כמובן, הגיע תור הסקילה של פרננדס. בעוד שנתיים, בעליהום על המאמן הבא, כבר יהיה מי שייזכר בגעגועים בפרננדס ויבקש סליחה על ששפכו את דמו.
3 קטנות
לא היו הדברים מעולם. בתחילת ספטמבר דווח ב"מעריב" כי ההתאחדות משנה מדיניות, ומעתה היא אוסרת על שחקני עבר המועסקים אצלה לשמש פרשנים בתוכניות ספורט. עבר חודש ושום דבר לא השתנה: אלי אוחנה ממשיך להגן בלהט על הקולגה לואיס פרננדס ב"יציע העיתונות" בערוץ הספורט.
הדקה התשעים. ב-ynet מיהרו בשישי בערב לסגור את הבסטה, ולא חיכו לתוספת הזמן שסידרה לגיאורגים שער ניצחון.
שתי אצבעות מלוזון. כיתוב תמונה תמוה ב-ynet קובע כי אבי לוזון לא תקף את שלמה שרף בראיון רדיו, בעוד ששתי שורות מתחת מוכיחים הציטוטים של לוזון ההפך.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il