לפני ארבע שנים הפגינו אלפי יוצאי אתיופיה במחאה על אפליה, גזענות ואלימות משטרתית. המחאה, שנולדה בעקבות פרסום סרטון המתעד שוטר מכה את דמאס פיקדה, חייל ממוצא אתיופי, ניתבה אליה כעסים ותסכולים שהצטברו במשך שנים ארוכות של יחס מפלה ואלים. ארבע שנים חלפו, ובתחילת השנה הנוכחית שבו והפגינו יוצאי אתיופיה, מאותן הסיבות בדיוק. ממש כמו לפני ארבע שנים, גם השנה נתקלו המפגינים בסיקור תקשורתי מוטה ומעוות.
אך בין גל ההפגנות של 2015 להפגנה שנערכה בתחילת השנה החל לבצבץ גם שינוי לטובה. בעקבות המחאות של 2015 החליטה הממשלה להקים צוות בינמשרדי לגיבוש תוכנית פעולה להתמודדות עם תופעת הגזענות נגד יוצאי אתיופיה. במהלך שנת 2016 דן הצוות בסיבות לגזענות כלפי יוצאי אתיופיה, בין היתר בגלל התקשורת, ובדרכים לשנות את המצב, בין היתר באמצעות התקשורת.
בדו"ח המסכם, שהוגש ביולי 2016, נכלל פרק נפרד שהוקדש למה שהוגדר "הנכחה חיובית ושינוי תודעה". בפרק זה ניתנה התייחסות ממוקדת לשינוי הנדרש ביחס כלפי יוצאי אתיופיה בתקשורת ובמרחב הציבורי.
עו"ד סוזאן דסוקי (צילום מסך)
עו"ד סוזאן דסוקי, מהיחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים ריכזה את הצוות הבינמשרדי שחיבר את הדו"ח. מחר, במסגרת כנס שתערוך הרשות לקידום מעמד האישה תחת הכותרת "החברה האתיופית והתקשורת הישראלית", תופיע גם עו"ד דסוקי ותחלוק מתובנותיה. לקראת הכנס סיפרה עו"ד דסוקי ל"עין השביעית" על הבעיות שנמצאו בסיקור החברה האתיופית בישראל, על הפתרונות שהוצעו ועל הדרך שנעשתה מאז הוגש הדו"ח.
"ההמלצות של הצוות משנת 2016 היו המלצות רחבות ומגוונות בכל מיני תחומים, שהתייחסו לאוכלוסיה כולה, למעט הפרק על ההנכחה החיובית של יוצאי אתיופיה" אומרת עו"ד דסוקי. "ולמה? כי בדקנו וראינו שהנוכחות של יוצאי אתיופיה במרחב הציבורי ובתקשורת היא נוכחות שלילית. הם כמעט ולא נוכחים וכשזה כבר קורה זה כמעט תמיד בקונוטציות שליליות. או בגלל אירוע פלילי, או נניח בשל תופעה של אלימות בתחום המשפחה. הציבור הרחב, שבעצם לא מכיר את יוצאי אתיופיה וניזון אך ורק מהתקשורת, מקבל שני מסרים: שהם לא קיימים או שהם קיימים ומייצרים תכנים שליליים".
אחת ההמלצות של הצוות שריכזה עו"ד דסוקי היתה להקים מאגר של מומחים או דוברים מקצועיים, כך שייקל על עורכים ותחקירנים לאתר מרואיינים פוטנציאליים בקרב יוצאי אתיופיה, ולהזמין אותם לדיונים במגוון נושאי התמחותם. באמצעות עמותת "אנו" ובהפקתו של יהודה אייזיקוביץ נוצר TOPLIST, מאגר מקוון של מומחים/ות ודוברים/ות ישראלים יוצאי אתיופיה במגוון תחומים.
"לפני כשנה פנינו לחברת יפעת מחקרי מדיה לצורך מחקר על סיקור יוצאי אתיופיה וראינו שיש שינוי, אבל הוא עדיין שינוי מזערי. יש עשייה אבל אין עדיין את האימפקט שאנחנו מצפים לו", אומרת עו"ד דסוקי. "אנחנו בקרוב רוצים להזמין מחקר נוסף כדי לראות אם ישנו שינוי בתודעה בקרב הציבור. אני מרגישה שיש עוד לאן לשאוף מהבחינה הזו. אנחנו עדיין לא במצב שבו פותחים את הטלוויזיה ורואים בתוכנית בוקר או בתוכניות אחר הצהריים מרואיינים יוצאי אתיופיה שמדברים על נושאים כלליים".
"באופן כללי התקשורת מציגה תמונה לא מגוונת. אתה רואה בדרך כלל צד מאוד ספציפי שחוזר מתראיין. לא מבוגרים מדי, לא שמנים מדי, לא מי שאינו בצבע הנכון, ולא מי שעברית היא לא שפת אמם"
בדו"ח שלכם הזכרתם גם את הצורך לשנות את הטרמינולוגיה בסיקור יוצאי אתיופיה. איך עושים זאת הלכה למעשה?
"אי אפשר להכתיב לאנשי תקשורת באיזו טרמינולוגיה להשתמש אבל אפשר לחשוף אותם למציאות. אנחנו מנסים לספר להם על הנזק שסיקור שלילי יכול לקבע. לתקשורת הרי יש תפקיד מאוד חשוב ביצירת התדמית של יוצאי אתיופיה ואנחנו מנסים להראות שיש גם דרכים אחרות".
אנשי עמותת "אנו", מוסיפה עו"ד דסוקי, הם שנמצאים בקשר ישיר עם אנשי תקשורת בהקשר זה. בנוסף, נפגש עו"ד אווקה (קובי) זנה, ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, לפגישות אישיות עם גורמי תקשורת בכירים, בהם ניתן למנות את מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס ויו"ר "גלובס" אלונה בר-און.
"העין השביעית" מפעילה מזה כמה שנים את פרויקט "מדד הייצוג" עם עמותת סיכוי, המטפל בתת-הייצוג של הערבים בתקשורת. מה הדומה והשונה בין הסיקור המעוות של החברה האתיופית לסיקור המעוות של החברה הערבית בישראל?
עו"ד דסוקי: "באופן כללי התקשורת מציגה תמונה לא מגוונת. אתה רואה בדרך כלל צד מאוד ספציפי שחוזר מתראיין. לא מבוגרים מדי, לא שמנים מדי, לא מי שאינו בצבע הנכון, ולא מי שעברית היא לא שפת אמם. יחד עם זאת, צריך לזכור שהחברה הערבית מונה כ-20% מהאוכלוסייה לעומת פחות מ-2% יוצאי אתיופיה. בנוסף, החברה הערבית חיה כאן כבר דורות, עוד מלפני קום המדינה, ולכן ההשתלבות שלהם בתקשורת היא לדעתי קצת יותר קלה. יוצאי אתיופיה ברובם עלו לארץ לפני 30 שנה, והם עדיין צריכים לעבור תהליך כדי שיגיעו למקום שבו הם מומחים בתחומם ומופיעים בתקשורת".
כיצד מגיבים בכלי התקשורת ליוזמות שלכם בכל הקשור לסיקור יוצאי אתיופיה?
"בדרך כלל אנחנו לא שומעים התנגדויות דוגמת 'אנחנו לא רוצים אתיופים', ממש לא. אנחנו בדרך כלל נתקלים בתגובה ראשונית חיובית, אבל לפעמים יש התנגדויות בהמשך, כשאומרים לנו 'אנחנו לא מסקרים את זה לא כי הם יוצאי אתיופיה אלא כי אין אייטמים מספיק מעניינים'".
השאלה מי קובע מה מעניין.
"אני באמת לא מומחית בתקשורת אבל קראתי שעולם התקשורת הוא מין מועדון סגור, וכשמדברים על גיוון בדיוק על זה מדברים. לפתוח את המועדון כדי להביא את הדברים שמעניינים את כולם. הרי הציבור שצורך את התקשורת הוא לא ציבור בצבע אחד ואחיד, הוא ציבור פלורליסטי ומגוון, ונכון יהיה שגם בקרב האנשים שעוסקים יהיו נציגים לכל החברה ולא רק של אוכלוסייה אחת".