טל גלבוע, פעילה ודוברת בנושא טבעונות, תבעה דיבה מפעילי דף פייסבוק בשם "קרניבורים עם חיוך על השפתיים", שהגחיכו אותה ואת האג'נדה הטבעונית שהיא מקדמת. עד כאן הציטוט היבש מהדיווח באתר "העין השביעית". ספוילר: גלבוע הפסידה ונדרשה לשלם חלק מהוצאות המשפט של הנתבע, עמרי וייל.

זה פסק דין חשוב וטוב בעיני, בעיקר בגלל האינפלציה של תביעות השתקה בשנים האחרונות. הן הפכו להיות איזה מין לייף-האק, דרך לדפוק את המציאות, טריק שמספרים זה לזה תוך קריצה, הכלי האולטימטיבי לנקמה שמוגשת רותחת.

לא בהכרח נמצא המון אנשים נהדרים (יש גם כאלו) בקצוות של תביעות השתקה. בואו נודה, בדרך כלל אלו אנשים די מנג'סים. וזה בסדר, כי אנשים הם ניג'וס נוראי וזה כל מה שיש לנו (כמו שלמדנו מ"פליבאג", העונה השנייה), הניג'סים האלו. אז תביעות השתקה.

העניין עם תביעות השתקה, וזה ודאי יידע לספר טוב ממני מי שנתבע בכזו, הוא שהן קודם כל טרור כלכלי. אנשים בלי כסף לא תובעים להשתיק אחרים, זה פשוט יקר מדי. זה מטריח מדי, זה לא שווה את זה כמעט באף מקרה, וכאמור – פזרני. זה לשפוך כסף על כך שנעלבת ולהשקות את העלבון עד שאולי יצמח מהכסף הזה עוד כסף, עונש לצד השני. זה טרור כלכלי שמושת על-ידי מי שיש לו, על מי שבדרך כלל יש לו פחות. לא תמיד, אבל כבר ראינו תביעות דיבה בעבר, ואנחנו יודעים לזמזם את המנגינה.

אני לא שמחה שטל גלבוע נענשה. אני בהחלט שמחה שתביעות השתקה מקבלות את המסגרת הרלבנטית להן: הימור על חוויה שבה את עולה על הקרוסלה מצד אחד, אבל אין לך מושג איפה תיפלטי החוצה

תביעת השתקה היא גם כמובן השתקה, להעלים קול מהמרחב, קול שמציק לי באופן אישי והלוואי אמן יחסר גם באופן ציבורי. האם יש דרכים טובות יותר להעביר את הזמן מאשר להשקיע אותו בהצקה לטל גלבוע, הדוברת הצרודה, הסנטימנטלית והתוקפנית של טבעונות מיליטנטית? כנראה שכן, אבל עדיין מותר. גם חשוב. צריך  להשאיר את המכונה של הביקורת הבריאה משומנת. לגבי כיבוי אש באש, אפנה אתכם לדפי ההיסטוריה. בסוף כולם מתים. אבל עדיין, וזה העיקרון שחותך דרך חוסר הנוחות שבדברים – מותר לעשות סאטירה. גם כזו שהיא קצת מכוערת ולבטח משתלחת.

אני לא שמחה שטל גלבוע נענשה. אני כן חושבת שהיא הביאה את זה על עצמה, ושהיבריס ראוי לכאפה מיישרת קטנה מן היקום. ואני בהחלט שמחה שתביעות השתקה מקבלות את המסגרת הרלבנטית להן: הימור על חוויה שבה את עולה על הקרוסלה מצד אחד, אבל אין לך מושג איפה תיפלטי החוצה. חשוב לדעת שלדברים יש מחיר. זה צריך להיות חלק מהשיקול. יותר מזה, זה אמור להשאיר אותך עניו.

לגבי המבוכה הציבורית, אני לא חושבת שגלבוע תסבול מכזו. לא בטוחה שיש לה את הגן של המבוכה, וזה כנראה טוב למי שבוחרת לעסוק בעיסוק כשלה. אבל בדרך כלל יש גם מחיר כזה, או לפחות אמור להיות. מצד שני, נתניהו הגיש כבר כמה תביעות השתקה, וזה אפילו לא ברמת הקצף גילוח וסכיני ג'ילט בכמה שהאיש מביך, אז מה זו כבר מבוכה וכמה היא באמת עולה.

לילך וולך היא קומיקאית ופובליציסטית