מרים ושלדון אדלסון (צילום: אוליביה פיטוסי)

דרוש: תצלום של עשירים הקשורים לישראל

אתמול התריע הביטוח-הלאומי כי ייקור תעריפי המים יביא לזינוק בשיעור העוני בישראל. בדומה לעיתונים אחרים, גם במדור הכלכלי של "ישראל היום" מופיעה הבוקר ידיעה בעקבות אזהרה זו. הכותרת – "בקרוב: מים לעשירים בלבד". לזכות העיתון ייאמר כי הדיווח בו נרחב יחסית למתחריו ומעניק פתחון פה רב למבקרי המהלך. בשונה מעיתונים אחרים, הידיעה ב"ישראל היום" מלווה בתצלום המחשה. לא של ראשי הביטוח-הלאומי, לא של כינרת יבשה, לא של עניים ליד ברז אמבט מחליד, אלא בתצלום של עשירים.

נראים בו שלוש נשים ושני גברים, מבוגרים יחסית, בחליפות יוקרה וכובעים מהודרים, המוזגים לעצמם כוסות שמפניה. "העשירים יוכל לעמוד בתוספת של 55 ש' בחודש", נכתב בכיתוב התצלום (הטעות במקור). לצד הכיתוב ניתן קרדיט למאגר Gettyimages, ומופיעה הבהרה כי מדובר באילוסטרציה.

התבוננו בתצלום. יותר מאילוסטרציה לעשירים, הוא נראה כקריקטורה של בני המעמד העליון מארץ אחרת. כמו איזו חבורת בריטים, נצר למשפחות אצולה, המשיקה כוסות לקראת צפייה משותפת במשחק פולו חגיגי. מה הקשר בינם ובין בני העשירון העליון בישראל, שיוכלו לעמוד בתוספת של 55 שקל בחודש לחשבון המים שלהם? אין קשר. והרי לא חסרים תצלומים של ישראלים עשירים במאגרי התצלומים במערכות העיתונים. למעשה, בכל יום מודפסים בעיתונות תצלומיהם של שועי הארץ, עשירים ותיקים וחדשים. למען האמת, ההיגיון של עיתוני הכלכלה בנוי על פרסום תצלומים של ישראלים מהמאיון והאלפיון העליון, לא העשירון העליון.

אני מנחש שגם במערכת "ישראל היום" עצמה, כמו במערכות כלי תקשורת אחרים בישראל, נציגות יפה לעשירון העליון, לאנשים שעוד 55 שקל בחודש לא ישנו כהוא זה את יכולתם לשרוד כלכלית, לרכוש לעצמם תרופות ומזון, ואף לפנק את עצמם מדי פעם בכוס יין נתזים משובח. למרות זאת, "ישראל היום" בחר עושר זר ורחוק, או ביתר דיוק דימוי של עושר זר ורחוק, בידיעה שבה ההקשר של העושר אינו חיובי.

לציטוט

"הארץ" הוא העיתון היחיד המקדיש הבוקר ידיעה להתבטאות אומללה של ראש מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה, ניר חפץ. מזל מועלם מדווחת, תוך מתן קרדיט לכתבת הצבאית של קול-ישראל כרמלה מנשה, כי חפץ התעמת עם ראש לשכתו של המזכיר הצבאי, האלוף מאיר כליפי. על-פי הדיווח, חפץ תפס את כסאה של הקצינה, ליד שולחן הממשלה, וכשזו ביקשה ממנו להתפנות, אמר לה, "תקפצי לי, לא כל מי שמגישה קפה יכולה לשבת בישיבות האלה". מועלם מזכירה כי ברקע העימות מתח בין חפץ לכליפי, שנוצר כשלשכת ראש ממשלת ישראל ניסתה לגלגל על המזכיר הצבאי את האחריות להוצאת ההודעה השקרית לעיתונות בפרשת נסיעתו של ראש הממשלה לרוסיה. מכל מקום, חפץ, שהואשם אתמול בשוביניזם גברי, מסר בתגובה כי אינו שוביניסט, והוסיף: "באשר לדברים שנאמרו ב'עידנא דריתחא' אני מביע את התנצלותי".

בכיר אחר שהסתבך אמש בלשונו הוא הרב הצבאי הראשי, תא"ל אביחי רונצקי, שהכחיש את הציטוט שיוחס לו ב"הארץ" [על-ידי אנשיל פפר], ובו הסביר מדוע אין לחוס על האויב בעת מלחמה. הרבצ"ר, כותב הבוקר עמוס הראל, עלה לשידור בגלי-צה"ל וטען כי לא אמר את הדברים המיוחסים לו. אך דבריו הוקלטו בשעת אמת, ותוך זמן קצר הועלה הציטוט הרלבנטי לאתר "הארץ". הראל מזכיר את ההכחשות הקודמות של הרבצ"ר לפרסומים ב"הארץ" ומדגיש כי יחידת דובר צה"ל "אינה מזדרזת" לצאת להגנתו. רק בשעות הערב מסר דובר צה"ל כי דברי הרבצ"ר "הוצאו מהקשרם", מסר שגם לו לועג הראל. מוזר שהרבצ"ר לא הסביר כי דבריו נאמרו "בעידנא דריתחא".

לא לציטוט

במסגרת סיקור נרחב ב"דה-מרקר" של כנס שערך אתמול העיתון, מסכם גיא גרימלנד את הדברים שנשא דב מורן, מנכ"ל מודו. "ניכר היה בדבריו [...] כי הוא חש כאב ולא מעט כעס על עיתונאים ופרשנים טכנולוגיים שמיהרו להספיד את החברה", כותב גרימלנד בפתח רשימתו ביחס לפרסומים שהופיעו לאחרונה בעקבות המשבר הפוקד את חברת מודו ופיטורי עשרות רבות מעובדיה.

אך מורן התייחס בדבריו בכנס גם לפרסום אחר, בעיתון אחר. ב"דה-מרקר", ביתר דיוק. מורן הזכיר בדבריו כי הפרסום שהופיע בזמנו בעיתון "דה-מרקר", כאילו אמר ש"כל מה שנוקיה יכולים לעשות זה ללכת ביום ראשון לכנסייה ולהתפלל", פרסום שאותו הכחיש מאוחר יותר, הסב לחברת מודו נזק עצום. התלונה הזו של מורן כלפי העיתונות הישראלית נעדרת הבוקר מדיווחו של גרימלנד.

הסנונית הראשונה

המדור "טכנולוגי" של "כלכליסט" מוקדש הבוקר כולו לשוק האפליקציות שנכתבות עבור סמארטפונים – טלפונים ניידים משוכללים, כגון האייפון וחקייניו. כתבה אחת, מאת שי ענבל, סוקרת את חנויות האפליקציות השונות. האחרת, מאת גילעד נס, בוחנת את נסיונותיהן של חברות הסלולר הישראליות להיכנס לשוק מכירת האפליקציות לסמארטפונים. כפי שמנסחת זאת אחת הכותרת בכתבה של נס, "מיליארדי שקלים מונחים על הכף".

היכן שיש כסף, יש יחסי-ציבור, והיכן שיש יחסי-ציבור – יש ידיעות בעיתונות. בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מופיעה הבוקר סנונית ראשונה: ידיעה קצרה מאת אודי עציון, המתארת (קרי: המשווקת) אפליקציה חדשה לאייפון.

על-פי הדיווח, האפליקציה החדשה תאפשר "בשלוש לחיצות כפתור" לתעד עבירות תנועה ולשלוח את התיעוד למשטרה. האפליקציה פותחה בתמיכת המיליונר אבי שקד, שתצלומו מלווה את הידיעה. אמנם האפליקציה, כך מדווח, תהיה זמינה להורדה מאתר חברת אפל בלא תשלום, אך מתנת חינם זו דומה לכל שי קטן שמציע בית-עסק תמורת התקווה שהלקוחות ייכנסו בעד שעריו. כל זאת, בלי להתייחס לעובדה שהמועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים, שמעודדת את בעלי האייפון לתעד עבירות של נהגים, עשויה להביא למצב שבו נהגים מותירים רק יד אחד על ההגה, כדי להשתמש ביד השנייה לתיעוד הנהג שזה עתה סינוור, חתך או סתם עיצבן אותם.

הכותרות הראשיות

רק "הארץ" מקדיש את הכותרת הראשית לפגישת נשיאי ארה"ב ורוסיה; הכותרות הראשיות בעיתונים האחרים עוסקות באיומים של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, כי הכרזה חד-צדדית על מדינה פלסטינית תוביל לצעדים חד-צדדיים מצד ישראל.

הגלדיאטורים נכנסים

ידיעת תצלום קטנה ב"גלריה" [רותה קופפר] מבשרת כי אמש נפתחה העונה השלישית של התוכנית "האח הגדול". הבוקר, כל טורי ביקורת הטלוויזיה מוקדשים לניתוח פרק פתיחת העונה, או כפי ששווק על-ידי קשת, "אירוע פתיחת העונה". ב"מעריב" כותב על הפרק מנחם בן, שהשתתף בעצמו בתוכנית בעונה שעברה. "'האח הגדול' הוא לא שייקספיר", מציין בן בגילוי נדיר של אנדרסטייטמנט.

המבקרים מחזיקים בדעה אחידה – הליהוק קיצוני מבעבר. "פריק שואו", מכנה זאת ליאת להב ב"הארץ", המחליפה הבוקר את המבקר היוצא ירון פריד, ומספקת טור הכתוב בלשון עממית ("הקטע בפורמט 'האח הגדול' הוא שבארץ שלנו קיימות מלא אופציות לקונפליקטים שמחים"). "העונה הכי טראשית", כותבת גפי אמיר ב"ידיעות אחרונות". "הקרקס חזר לעיירה, והוא ביזארי ופרובוקטיבי יותר משהיה", מסכמת שיר זיו ב"ישראל היום".

זיו, נזכיר, כותבת בעיתון המתהדר בשיתוף פעולה גלוי עם התוכנית במיזם נושא פרסים. לצד טור ביקורת הטלוויזיה שלה מופיעים הבוקר ארבעה ראיונות קצרים [יובל אברמוביץ'] עם משתתפים בתוכנית. למרות זאת, הביקורת שלה לא רק הוגנת וישירה, אלא גם מדויקת ומעניינת יותר משל עמיתיה בעיתונים האחרים.

אגב, אחד המרואיינים בכפולת העמודים של "ישראל היום" המוקדשת לתוכנית הוא גואל פינטו, עיתונאי "הארץ" לשעבר. "במשך שנים הייתי צופה. הסתכלתי מהצד. שפטתי וביקרתי. אני רוצה להרגיש פעם אחת איך זה להיות חלק ממשהו כזה", אומר פינטו, ובהמשך מוסיף: "ב־15 השנים שבהן ישבתי על כיסא המבקר למדתי כמה קל לבקר ולהיות מרושע".

אכן, קל מאוד לבקר. אהוד קינן מזכיר כי לפני שנה וחצי בלבד כתב פינטו כך: "כמו הגלדיאטורים ברומא העתיקה שחויבו להילחם להנאתם של צופי הקולוסיאום צמאי הדם, כך גם אנחנו זורקים את מתמודדי תוכניות הריאלטי אל הזירות המודרניות, שהפכו לאולפני טלוויזיה, ואנו דורשים מהם דם. והם מצדם יעשו הכל, אבל הכל, כדי לזכות במחיאות הכפיים שלנו".

זוטות

עמ' 3 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מוקדש לתיאור ביקורו של נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, בישראל. יובל קרני מדווח כי קלינטון "כבר לא נראה כל-כך צעיר, שיערו העבות הלבין, אבל הקסם והכריזמה המשיכו להלהיב". עוד מדווח קרני בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" כי לקלינטון, ולאורחים אחרים של פורום סבן, הוגשו אתמול צלחות עם "פילה דניס מצופה ממרח זיתם בסגנון ים תיכוני, פילה בקר עם תפוחי אדמה צעירים, בצלצלים מקורמלים וגזר גמדי בתוספת יינות מעמק האלה".

בראש עמ' 5 של "הארץ" מדווח ג'קי חורי כי ביום חמישי האחרון אישרה האסיפה הכללית של מצפה אבי"ב, במועצה האזורית משגב, תקנון חדש "השם דגש על אופיו היהודי והציוני של היישוב". לפי הדיווח של חורי, בהנהלת היישוב דוחים כל טענה לגזענות או לחסימת ערבים.

ענייני תקשורת

נורית רוט מדווחת ב"דה-מרקר" כי ליגת-העל האנגלית לכדורגל מערערת לבית-המשפט העליון בישראל בעקבות פסק הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שקבע כי שידור ישיר של אירוע ספורט באינטרנט אינו בבחינת הפרה של זכויות יוצרים.

במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווחת נטשה מוזגוביה כי "שר ההגנה האמריקאי רוברט גייטס חסם פרסום תמונות נוספות שמתעדות התעללות של חיילים אמריקאים בעצורים בעיראק ואפגניסטן".

מיכל תוסייה-כהן מדווחת ב"כלכליסט" כי פורטל תפוז ואתר ספורט 5 חתמו על הסכם שיתוף פעולה להקמת אתר אינטרנט שיכלול תוכן גולשים. בין היתר מתוכננת תחרות בין בלוגרים המסקרים את תחום הספורט.

גדעון אלון מקדיש ב"ישראל היום" את מדורו השבועי על הפרלמנט הישראלי לעיתונאים שהפכו לחברי-כנסת. לצורך כך משוחח אלון עם שלי יחימוביץ', דניאל בן סימון, ניצן הורוביץ ואורי אורבך. מסקנות חברי-הכנסת: כפוליטיקאים הם הרבה יותר חשופים לביקורת, אך גם הרבה יותר משפיעים. מצד אחר, הם גילו כי ההשפעה של התקשורת גדולה יותר משחשבו. מסקנה המשותפת לכולם: הם עובדים הרבה יותר כחברי-כנסת מאשר כעיתונאים. בן סימון מגדיר זאת כך: "מעבר ממחנה נופש לעבודה במחנה כפייה".

חיים לוינסון מדווח ב"הארץ" כי הפורום המשפטי לא"י דורש הקמת ועידת חקירה ממלכתית לחקר נסיון הרצח של שר התחבורה דוד צבי פנקס, ניסיון כושל שממנו זוכה בזמנו העיתונאי עמוס קינן. הדרישה עולה בעקבות עדויות חדשות שצצו לאחרונה, בספר שכתבה שאשתו של קינן, ובראיונות לתקשורת של חבריו, לאחר מותו.

ימים ספורים לאחר השקת הבלוגים של nrg מעריב, וכבר נזדמן לנו מקרה ראשון של פלגיאט עצמי. אתמול פורסם בבלוג "הקפיטליסט היומי" טקסט מאת רותם סלע תחת הכותרת "נוריאל רוביני כוכב עליון?". הבוקר, במוסף "עסקים" של "מעריב", מופיע טור מאת רותם סלע תחת הכותרת "נוריאל רוביני סופרסטאר".

בעיתון "ישראל היום" מופיעה הבוקר מודעה על פני עמוד שלם המבשרת: "בעוד 4 ימים ישראל היום עושה לך את השבת".