כמה אומללים אנחנו הישראלים צריכים להיות כדי להיאחז בהפקה נוצצת של תוכנית זמר בשביל לחוש נורמליות וגאווה (גם כשהנציג "שלנו" כשל). לא רק הכותרת באתר הפטריוטי של "ישראל היום" – "למרות ההפסד: ישראל כבר ניצחה בתחרות האירוויזיון" – מחפשת דבר חיובי להיתלות בו. באתר "הארץ" באנגלית מתנוססת בבוקר שאחרי הכותרת "טילים? BDS? איראן? תשכחו מהם. ישראל הראתה את פניה היפות באירוויזיון, שהצליח מכל הבחינות חוץ מאחת".

"הדרך לא היתה קלה", סיכמו ב"ישראל היום", כאילו דיווחו על כיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, "כנגד כל הסיכויים – מדינת ישראל הקטנה ניצחה, ובגדול!".

העובדה שהכותרות הראשיות באתרי החדשות – לא רק בישראל, גם באירופה – עוסקות בבוקר שאחרי בתוצאות התחרות לא מפתיעה, למרות שהמידע אינו חדשותי, אינו באמת חשוב, ובעיקר ידוע לכל. מצחיק להיזכר שב-2003, לפני 16 שנים, פרסומה של כותרת על זכייתה של נינט טייב בגמר "כוכב נולד" בעמוד הראשון של "הארץ", ועוד בחלקו העליון, "מעל הקיפול", חוללה בקרב אנשי תקשורת טלטלה ותחושה של שבירת כלים.

בכתבה שפורסמה במגזין "העין השביעית" ב-2004 דן יפתח אלעזר (אז עיתונאי וסטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטה העברית) במגמה החדשה והמטרידה של חדירת אירועי בידור לעמודי החדשות של העיתונים.

"יש סימביוזה מתמדת בין הטלוויזיה לעיתונות", אמר לו בין השאר דב יודקובסקי, העורך הראשי המיתולוגי של "ידיעות אחרונות", חתן פרס ישראל לתקשורת, "אבל לטעמי, העיתונות הכתובה יותר מדי נגררת אחרי הטלוויזיה [...] עיתון שיודע איך להתנהל היה צריך, לפי ההשקפה שלי, לא ללכת אחרי הטלוויזיה, אלא להשתמש בטלוויזיה, ואחר-כך לפתח נושאים שהטלוויזיה מעוררת".

אז האתרים פיתחו הבוקר בהתלהבות נושא שהטלוויזיה עוררה. רק ל-mako יש בעיה. בחדשות 2 – סליחה, חדשות 12 – צריכים לדווח על מה ששודר בהצלחה בערוץ המתחרה. מה עושים? לא מדווחים, שואלים: "מי בחר במרימי ואיך ניצחה הולנד?", ואם לא די בכותרת מגוחכת כזו, כותרת המשנה המסורבלת מסתיימת במשפט מדהים: "תוצאות ההצבעה מהיבשת נחשפות". כאילו שלא שודרו אמש ל-200 מיליון צופים.

ה"ג'רוזלם פוסט" מתרכז בשוליים (צילום מסך)

בשיטוט מהיר, רק שניים מהאתרים מביאים "משהו אחר". "ג'רוזלם פוסט" בוחר להתרכז בשוליים ולהבליט בכותרת הראשית את השימוש שעשו מדונה והזמרים מאיסלנד בדגלי פלסטין. והאתר החדש "זמן ישראל" לא מסתפק בדיווח, ומחלק לקוראים סוכריה פופוליסטית: "התרגלתם לראות את שרה נתניהו בקהל והתאכזבתם כשלא הראו אותה במהלך האירוויזיון? אז הנה תמונות לפיצוי, של רעיית ראש הממשלה עם הגברת הראשונה של גואטמלה [אין לה שם?], בקהל גמר האירוויזיון בתל-אביב, לצד מנכ"ל התאגיד אלדד קובלנץ והווטסאפ שלו". כך מפתח כלי תקשורת צעיר קשרים עם צמרת השלטון (או לפחות חוסך מקובלנץ טלפון נזעם מלשכת ראש הממשלה).

ואם כבר עוסקים בראש הממשלה, ברשתות החברתיות רץ בשבוע האחרון קטע מראיון עם ראש הממשלה גולדה מאיר אחרי זכייתו של יזהר כהן באירוויזיון, ב-1978. "נו, אנחנו זכינו במקום הראשון שם", אומר לה המראיין. "כן, יופי", אומרת מאיר בנימה מזלזלת. "לא רק אנחנו הופענו רק כחיקוי אמריקני, כולם!... כולם אותו הדבר, אמריקני".

המראיין ממשיך ושואל: באיזשהו מקום שמחת על זה שבכל זאת זכינו במקום הראשון עם השיר הזה? "למה לי לקלקל שמחה של אחרים?", משיבה ראש הממשלה בחצי חיוך, ונושפת מול המצלמות עשן מהסיגריה שלה. אחרי 41 שנים, נתניהו מעשן את הסיגרים שלו בחדרי חדרים, ובנו סבור ש"חלקים רבים יותר [מתל-אביב המכוערת] דומים לקראצ'י מאשר המודל הרצוי ניו-יורק".

אז לא רק התקשורת השתנתה.