הרשמה לניוזלטר

קבצנים חצופים

גמר גביע המדינה, אצטדיון רמת-גן: לפחות עשרה אנשים שאינם עיתונאים תפסו מקומות בתא העיתונות, כולל ילד בן עשר שנטען כי הוא "כתב ב'ראש 1'". ההתאחדות לכדורגל: מעתה הכניסה תותנה בהצגת אקרדיטציה שמית אישית

שלמה מן 29.05.2011

עיתוני ואתרי הספורט מתלוננים לא פעם על חלוקת הזמנות למקורבים ועל ספסרות בכרטיסים. ביום רביעי שעבר, בגמר גביע המדינה באצטדיון רמת-גן, ניתנה הוכחה בוטה לכך שגם עיתונאים מקיימים את המנהג המגונה הזה. בעקבות האירוע הודיעה ההתאחדות לכדורגל כי תשנה את נוהל חלוקת האקרדיטציות.

לפחות עשרה אנשים שאינם עיתונאים תפסו מקומות בתא העיתונות. כמה עיתונאים לא מצאו מקום ישיבה, כמו למשל בני פייסיק הוותיק מרשת ב', ונאלצו לחזות במשחק בעמידה או לאלתר מקומות חלופיים. בעיקר עוררו תשומת לב אב ובנו, שישבו במקום מרכזי בתא, והתברר שהם אוהדי הפועל תל-אביב. כמה עיתונאים כעסו על הבלגן, ודוברת ההתאחדות, מיכל גרונדלנד, שהגיעה כדי לנסות לעשות סדר, גילתה כי השניים נכנסו באקרדיטציות שנמסרו לספורט "ידיעות אחרונות". למרות זאת, השניים נותרו במקומם עד לסיום המשחק.

לדברי אחד העדים לאירוע, טען האב "בעזות מצח" כי בנו (כבן 10) כותב ב"ראש 1". האב לא הצליח להסביר לאיזה כלי תקשורת של קונצרן מוזס הוא עצמו כותב. על-פי הידוע, מדובר בחבר של בעל תפקיד בכיר ב"ידיעות אחרונות", שאין לו קשר למדור הספורט. בתא ישבו שניים נוספים שאינם קשורים למקצוע, שקיבלו את האקרדיטציות שלהם מ"ישראל פוסט". כן נצפו בתא כמה ילדים ואוהדים מבוגרים יותר, אוהדי מכבי חיפה. הפרשן שלמה שרף, שכתב ב"ישראל היום" על האי-סדר הכללי ששרר באיצטדיון, ציין גם כי כמה עיתונאים נאלצו לשבת במעברים.

ספסרות באקרדיטציות אינה תופעה חדשה בעיתונות הספורט. כלי התקשורת מקבלים את האשרות למשחקי הנבחרת ולמשחקים מרכזיים בכדורגל ובכדורסל על-פי גודלם, ובמקרים מסוימים גם בזכות קשריהם עם הקבוצות או איגודי הספורט.

ההתאחדות, למשל, מעניקה ל"ידיעות", "מעריב", "הארץ" וערוץ הספורט את המספר הגדול ביותר: שישה עד שמונה כרטיסים לתא העיתונות ברמת-גן, המכיל כ-80 מקומות. לעתים מספר הכרטיסים כפול ממספר העיתונאים המסקרים בפועל. על סיקור גמר הגביע ביום חמישי האחרון ב"ידיעות" חתומים חמישה עיתונאים. כך גם ב"הארץ". ב"מעריב" כתבו ארבעה וב"ישראל היום" שלושה. לאן הולכים יתר הכרטיסים? לפעמים לעורך הראשי של המדור, שאינו מסקר את המשחק, או לעיתונאים שלא בתפקיד. אלא שבמקרים רבים הכרטיסים מגיעים גם לפונקציונרים בעיתון, שאינם קשורים לעיתונות או למדור הספורט. צ'ופר קטן מהעורך, ג'סטה על בסיס טובות וקשרים.

העיתונאים בתא זוכים לקווי אינטרנט חינם ובהפסקת המשחק לכיבוד נדיב על חשבון ההתאחדות. אגב, כמה מהעיתונאים הנהנים מהתקרובת הזו נוהגים לבקר את ראשיה על היותם אוכלי חינם. "הפוסל במומו פוסל", אומר גורם בהתאחדות, "הם מחלקים כרטיסים לכל מיני אנשים ואחר-כך בוכים שלא מקבלים מאיתנו מספיק. אין להם זכות לכתוב על מחדלי ההתאחדות כשהם מתנהגים כך. חוץ מזה, תא העיתונות אחרי משחק נראה כמו אורווה. גרעינים, לכלוך, קפה שנשפך, טינופת וזוהמה. וזה לא לכלוך שגורמים המקורבים שהם פילחו פנימה, אלה עיתונאים 'בכירים'".

בחזרה לברדק ששרר בגמר הגביע. "אוהדים וילדים שנכחו בתא העיתונות יצרו תחושה לא נוחה", סיפר אחד העיתונאים. "זה מקום שצריך להיות סטרילי ככל האפשר, כדי שתהיה לנו סביבת עבודה נוחה. במשחק הגמר הטריד מאוד שהיו אנשים שאינם עיתונאים שנכנסו עם אקרידטציות. הדוברת היתה צריכה להעיף אותם, אבל כנראה שלא היה לה נעים והיא ריחמה עליהם".

בעקבות האירוע האחרון קיבלו כל מדורי הספורט הודעה מהדוברת גרונדלנד כי חגיגת הכרטיסים למקורבים ולפונקציונרים נגמרה. מעתה יישלחו האקרדיטציות על-פי שמות, והעיתונאים שיגיעו איתן יצטרכו להזדהות על-פי התעודות שברשותם מטעם ההתאחדות.

"ההתאחדות משקיעה מאמצים רבים כדי ליצור סביבת עבודה טובה ומהנה עבור העיתונאים הרבים, שעושים את מלאכתם בצורה מקצועית", נמסר בתגובה רשמית מההתאחדות. "אכן במשחק גמר גביע המדינה, כרטיסים שנמסרו מבעוד מועד למספר גופי תקשורת מצאו עצמם בידיים של מי שלא היו רשומים תחת בקשת האקרדיטציות שהוגשו להתאחדות. העניין בבדיקה כעת מול אותם גופי תקשורת. כלקח מאירוע זה הוחלט כי מעתה ואילך תותנה הכניסה לתא העיתונאים בהצגת אקרדיטציה שמית אישית, נוסף להצגת תעודת עיתונאי תואמת שמית. צר לנו שבשל התנהגות לא מקצועית של כמה גופי תקשורת, נגרמה הפרעה לעיתונאים הרבים שהגיעו לעבוד במקצועיות".

ברמה העקרונית, קבלת כרטיסים למשחקים ולהופעות אינה בריאה ומחזקת את יחסי התלות בין המסקרים למושאי הסיקור שלהם. והנה לא די בזה שהעיתונות נוהגת כקבצנית, היא גם מפתחת סביב ההתנהלות הזאת מנהגים לא אתיים.

מוקדמות עונת המלפפונים: nrg הגיע ראשון

עונת המלפפונים נפתחה בסערה. בשבוע הראשון להיווסדה נורו פרסומים ראשונים בקצב של רובה אוטומטי. לכתבי האינטרנט מצפים שלושה חודשים מיוזעים ומסויטים, שבמהלכם יצטרכו להיות דרוכים כמו קפיץ וחדים כמו שפיץ כדי לסיים במינימום השפלה.

צהרי השבת האחרונה המחישו את התחרות המטורפת. פרסום ב-ONE הודיע בשעה 14:01 כי סוכן השחקנים רונן קצב עומד לכנס בעוד שעה וחצי בנתב"ג "מסיבת עיתונאים דרמטית". ב-ONE העריכו שמדובר בידיעה הקשורה להחתמתו של איתי שכטר בקבוצה באירופה. ב-ONE היו בטוחים שאין כוח בעולם שיוציא את הסיפור הגדול עד השעה 15:30, כיוון שקצב נמצא בדיוק על המטוס ואין אפשרות לתקשר איתו.

לא רק ב-ONE ידעו שקצב עומד לכנס מסיבת עיתונאים, אבל הפרסום גרם להתרוצצות מיוחדת של כתבי האתרים במאמץ לצאת עם הסקופ לפני הנחיתה. רון עמיקם ב-nrg היה הראשון לפצח את הסקופ חצי שעה אחרי הפרסום ב-ONE: ורמוט ושכטר סיכמו בקייזרסלאוטרן הגרמנית. "פרסום ראשון", הכריזו בגאווה באתר של "מעריב". שמונה דקות אחר-כך גזלו באתר ערוץ הספורט את הקרדיט מ-nrg עם ידיעה שכללה אותו תוכן והתהדרה גם היא בהיותה "פרסום ראשון".

ONE היה הראשון לדווח שמשהו עומד להתרחש, אבל הפסיד את הסקופ. לאנשי ONE היה חשוב לצאת עם הידיעה על מסיבת העיתונאים, כיוון שהם החליטו לשדר אותה בערוץ הטלוויזיה שלהם והיו חייבים להודיע לקוראים. הם הרוויחו יחסי-ציבור לערוץ, אבל הפסידו סקופ ענק מהסוג שעליו הם חיים במשך חודשים. ב-ONE התנחמו בקישור שסיפר שהם היו הראשונים לדווח על שכטר כבר בסוף מרץ. גם ynet חתכו לעצמם פרוסה מהעוגה: הם דיווחו על שכטר ב-11 במאי. אבל בסיבוב הקצר והאגרסיבי הזה ניצח דווקא האתר היותר אטי והפחות אטרקטיבי.

משחק מקדים

קורא עיתונות ספורט מושבע המתכנה קולו-רע-בי, בעבר מנהל בלוג תקשורת ספורט, ביקש להתייחס לעובדה שהעיתונות משקיעה הרבה יותר בסיקור שלפני משחק גדול מאשר לאחריו.

כך למשל, ביום שלישי שעבר פורסמו ב"ידיעות אחרונות" כמעט שמונה עמודים בתוספת שער לקראת הפיינל-פור בארץ. סיקור המשחקים למחרת הצטמצם לשלושה עמודים בלבד. לקראת הגמר פורסמה כפולה, אבל המשחק עצמו זכה למחרת רק לעמוד וחצי. הסיקור ב"ידיעות" לקראת גמר גביע המדינה בכדורגל התפרש על כארבעה עמודים, בעוד שהמשחק עצמו זכה רק לשלושה.

כמו שזה נראה, ההכנות למשחק מבחינת "ידיעות" חשובות יותר מהאירוע עצמו. "המסקנה שלי", כותב קולו-רע-בי, "שאם יש הייפ, אז ב'ידיעות' ישקיעו הרבה לקראת האירוע, אבל למחרת, כשהקתרזיס פג, הקוראים מקבלים דיווח סולידי. המון מלל נשפך לפני המשחק, שלא ממש נספר למחרת". ב"מעריב", לעומת זאת, היחס סביר: לקוראים אין תחושה של נפילת מתח ביום שלאחר המשחקים.

ואגב איזונים וסדרי עדיפויות, מוזר היה לראות את ההייררכיה של ספורט "הארץ" למחרת גמר גביע המדינה. בשוקן בחרו להבליט בשער ובששת העמודים הפותחים את גמר ליגת האלופות, שהתקיים בכלל יומיים אחר-כך, במקום להתמקד בסיפור החם מהלילה הקודם. אפילו בעמוד הראשי של "הארץ" ביום חמישי כיבדו את זכייתה של הפועל תל-אביב בגביע בהפניה גדולה יחסית למה שמקובל אצלם.