ברוכים הבאים לכנס העיתונות העצמאית הראשון. קראנו לו כנס העיתונות העצמאית הראשון כי אנחנו רוצים לכונן כאן מסורת, ולארח אתכם בשנה הבאה בכנס העיתונות העצמאית השני. בפתח הכנס אני רוצה להציב שלוש שאלות: למה בכלל צריך עיתונות עצמאית? מהי עיתונות עצמאית? והאם יש לנו עיתונות עצמאית?

נתחיל מהשאלה האחרונה. אין לנו עדיין עיתונות עצמאית. יש לנו עיתונאים עצמאיים. יש לנו עיתונים – מקוונים – עצמאיים, חלקם כבר פועלים כמה שנים וצברו קהל נאמן. אבל אי-אפשר להגיד שיש לנו עיתונות עצמאית. כלומר פלח שוק, התרחשות, תעשייה. הסיבה שרצינו לעשות את הכנס הזה היא לא משום שיש עיתונות עצמאית, אלא משום שחייבת לקום כזו. רצינו לקחת את הקולות הבודדים האלה ולכנס אותם. להציג אותם יחד ככוח. כתופעה. להראות שיש כאן התרחשות. שלם שגדול מסך חלקיו.

אז למה בכלל צריך עיתונות עצמאית? נדמה לי שהיום כבר כולם יודעים את התשובה. משבר העיתונות המרכזית הוא כבר סוד גלוי. בשנים האחרונות כבר אי-אפשר להתכחש לסירחון שעולה מהתקשורת המרכזית. מ"ידיעות אחרונות" ו-ynet של "תיק 2000" עד "וואלה" של "תיק 4000"; מ"מעריב" של נוחי דנקנר, דרך "ישראל היום" של שלדון אדלסון ועד "גלובס" של אליעזר פישמן. קשה היום למצוא כלי תקשורת מרכזי שלא נגוע בצורה חריפה באינטרסים זרים. העיתונות הישראלית, בחלקים גדולים שלה, הפסיקה לשרת את הציבור.

הרשת, זו שאיפשרה את הפריחה של קולות עצמאיים, יכולה לאפשר גם את הקיבוץ שלהם יחד לאתר אחד בלי שיצטרכו להתאחד ולהתפשר. לכן אנחנו גאים להכריז כאן על דף הבית של העיתונות העצמאית

וגם אם יש עיתונות עצמאית – האם יש לנו עיתונות אלטרנטיבית? יש קולות עצמאיים, אבל הם לא אלטרנטיבה לעיתונות המרכזית, הממוסדת, המסורתית, כמו שאנחנו יכולים לראות בארצות אחרות. במהלך השנים נפגשתי, בהרכבים שונים, עם חלק לא מבוטל מהאנשים שישתתפו כאן בפאנלים השונים, במטרה לייצר שיתופי פעולה מסוגים שונים. והיו מי שאמרו לי – למה כולכם לא מתאגדים ביחד, במקום שאחד יעסוק בתקשורת והשני בחברה והשלישי בתרבות והרביעי בטכנולוגיה – כולכם ביחד תהיו באמת אלטרנטיבה. אבל מי שמכיר את הנפשות הפועלות יודע שזה לא אפשרי. מי שהולך לכיוון המשוגע הזה, לוקח את הסיכונים הגדולים, את המתח הנפשי, ההליכה נגד הזרם – אלו אנשים שרוצים להשמיע את הקול המיוחד שלהם. אינדיבידואליסטים. עצמאיים…

ואז עלה הרעיון – הרשת, זו שאיפשרה את הפריחה של קולות עצמאיים, יכולה לאפשר גם את הקיבוץ שלהם יחד לאתר אחד, בלי שיצטרכו להתאחד ולהתפשר. לכן אנחנו גאים להכריז כאן על דף הבית של העיתונות העצמאית – נשמח לשמוע הצעות לשמות מוצלחים יותר אחרי הפאנל – דף אחד, שבו אנחנו מציגים את המיטב משלל אתרים עצמאיים שפועלים ברשת. מעין פורטל שמאפשר לראות בבת אחת את העושר והמגוון שרוחשים ברשת ולהמחיש את האפשרות שהעיתונות העצמאית יכולה גם להיות אלטרנטיבית. דף הבית נמצא באתר "העין השביעית" כרגע, בחודשים האחרונים הוא רץ מתחת לרדאר, ואנחנו מזמינים את כולם לגלוש אליו.

ועכשיו הגיע הזמן לשאול: מהי עיתונות עצמאית? אי-אפשר באמת לתחום לה קווי מתאר חד-משמעיים. האם עיתונות עצמאית היא עיתונות לא מסחרית? אם כך, צריך היה להזמין גם את "ישראל היום" לכנס, כי גם הוא עיתון עצמאי – עיתון שחי מפילנתרופיה. גם רשות השידור, על הבעיות הרבות שלה, לא היתה מסחרית.

הבעיה המרכזית, האמיתית, מאחורי השחיתות והעבריינות שבעולם העיתונות, הבעיה היא באתוס העיתונאי. במה שנחשב לעיתונות טובה, לא במה שמוסכם שהוא עיתונות לא ראויה

כדי לענות באמת על השאלה מהי עיתונות עצמאית צריך לחזור ולהסתכל על העיתונות המרכזית. כי האמת היא שהבעיה היסודית עם העיתונות שלנו היא לא השחיתות. לא הצנזורה, ההנחתות, המוכרחונים. כל אלה הם רק תוצאת לוואי של הבעיה המרכזית. הרי מבחינת השחיתות העיתונאית – האמת היא שמצבנו היום טוב מתמיד. הביוב סוף-סוף צף וכבר אי-אפשר להתעלם ממנו, וכשהבעיה גלויה יש סיכוי לפתרון. ואם נסתכל 10, 20, 30 שנה אחורה – ל"מעריב" של נמרודי, ל"ידיעות" של יודקובסקי; לרשות השידור ועד לעיתונות המפלגתית של העשורים הראשונים למדינה – העיתונות בישראל תמיד היתה נגועה באינטרסים זרים.

וכאן אנחנו מגיעים לבעיה המרכזית, האמיתית, מאחורי השחיתות והעבריינות שבעולם העיתונות. הבעיה היא באתוס העיתונאי. במה שנחשב לעיתונות טובה, לא במה שמוסכם שהוא עיתונות לא ראויה. במה שנחשב להישג. בסדר היום. בעיתונות שלנו, העיתונאים שיודעים הכי פחות, שמשועבדים למקורות שלהם, הם העיתונאים הכי נחשבים. הכתבים והפרשנים הפוליטיים והבטחוניים, שעוסקים בדברור ובעיתונות של מירוץ סוסים, פותחים את המהדורות, והנושאים הכי חשובים – סביבה, בריאות, חינוך, רווחה – מקבלים את המקום השני, אם לא את האחרון.

האוויר שאנחנו נושמים, האוכל שאנחנו אוכלים, מערכות היחסים שלנו עם בני ובנות הזוג שלנו, עם השכנים שלנו, לא נחשבים לסחורה העיתונאית הכי חמה. הם במקום השני. רכילות פוליטית, תככים עסקניים, קרבות מינויים, הודעות לעיתונות, גימיקים צרכניים, הם במקום הראשון. העיתונות שלנו לא עצמאית משום שהיא שבויה. היא שבויה בידי המו"לים, ועוד יותר מכך היא שבויה באופן שבו העיתונאים מדמיינים את קהל הקוראים, הצופים והמאזינים שלהם.

יש לנו הרבה עיתונאים עצמאיים בעיתונות שלנו, אבל לא מספיק עיתונות עצמאית. רוב האנשים שמגיעים למטחנת הבשר של האולפנים והמערכות מגיעים חדורי תחושת שליחות, אבל פעמים רבות מדי, בכלי תקשורת רבים מדי, נאלצים למכור את מצפונם

העיתונות שלנו שבויה בכורח שהיא המציאה וכפתה על עצמה להאכיל את הדף ואת המסך בתוכן, כשהיום כבר מדובר בכלל בתוכן שיווקי. כשהקהל שהעיתונות שלנו מדמיינת הוא עדר מכור לריגושים, לסקופים, לדם, צבע, שערוריות, להסחות דעת, אז התוצר העיתונאי הוא בהתאם. סחורה סוחטת דמעות וצקצוקים. אנחנו יודעים לבוז לפרסומאים, יחצנים ודוברים, שמוכרים את הלקוחות שלהם בדיוק כמו שמוכרים מותג חדש של יוגורט, אבל העיתונות כבר אימצה מזמן בעצמה את תפיסת העולם הזו, והיא מעדיפה היום לסקר את הקמפיין במקום את המציאות.

העיתונות שלנו לא עצמאית, משום שהיא נכנעה לציניות, הפסיקה להיאבק, היא מרכינה ראש עד שבעל הבית ימות, אבל בעלי הבית לא מתים, הם רק מתחלפים. יש לנו הרבה עיתונאים עצמאיים בעיתונות שלנו, אבל לא מספיק עיתונות עצמאית. רוב האנשים שמגיעים למטחנת הבשר של האולפנים והמערכות מגיעים חדורי תחושת שליחות, אבל פעמים רבות מדי, בכלי תקשורת רבים מדי, נאלצים למכור את מצפונם, להתאים את עצמם לגחמות המשתנות של הממונים עליהם, לצרכים של בעלי הבית ושל הפוליטיקאים ושל אנשי העסקים שבעלי הבית חפצים ביקרם.

לכן עיתונות עצמאית היא קודם כל עיתונות שלא מקבלת את סדר היום שמכתיבים, ישירות או בעקיפין, תאגידים, פוליטיקאים, גנרלים וטייקונים. עיתונות שלא עומדת מהצד עם פנקס, מחכה למסיבת העיתונאים, לתדרוך שמארגן הדובר, לטיסות המפנקות לחו"ל, לספין התורן – אלא כזו שבאה לשנות מציאות, לתקן עולם, עיתונות שלא נותנת לשורת הרווח להכתיב לה מה חשוב, עיתונות שלא מתרפסת בפני הקהל שלה, עיתונות שמכתיבה סדר יום.

עיתונות עצמאית היא לא כזו ששומרת על אתיקה, יושר והגינות. את זה צריך לדרוש מכל עיתונות באשר היא. עיתונות עצמאית היא כזו שמערערת על מה שנחשב חשוב ועל מה שנחשב לא חשוב. כי האמת היא שיש קהל אחר, ויש עיתונות אחרת. עיתונות עצמאית היא עיתונות שיכולה לדמיין צרכני תקשורת אחרים, כמו אלו שיושבים כאן מולנו עכשיו.

*  *  *

כמה מלים על מה שהולך להיות כאן היום: בחדר למעלה ייפתח עכשיו פאנל שיעסוק בשאלת מיליון הדולר (או האגורות): האם אפשר למצוא מודל כלכלי לעיתונות העצמאית? בבניין הסמוך נדבר על התגנבות היחידים של עיתונות העומק המגזינית, כזו שיש לה אורך נשימה ורוחב דעת. כאן בחדר הזה, מאוחר יותר, נעסוק בעיתונות עצמאית שעוסקת במדע, בריאות, תזונה וסביבה. במקביל, בחדר הסדנה, נשמע את הקולות שהתקשורת המרכזית משתיקה. בבניין הסמוך נדבר על האופן שבו על התקשורת להתמודד עם מהפיכת ה-MeToo, ובפאנל שייפתח כאן עכשיו נדבר על משבר העיתונות ועל עיתונות עצמאית.

תודות שלוחות לקרן החדשה, שעזרה לנו להפיק את האירוע – עוד גוף שסובל מההתמכרות של התקשורת שלנו לספינים – לבית העיר, שמארחים אותנו, לאלה איתן וטל חייקין, שהפיקו את הכנס, ולקולגות שלי ב"עין השביעית", אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז.

כנס העיתונות העצמאית הראשון התקיים ב-30 בנובמבר 2018, בבית העיר ובבית פליציה בלומנטל בתל-אביב

עורך "העין השביעית" שוקי טאוסיג (משמאל) נושא דברי פתיחה בכנס העיתונות העצמאית הראשון, 30.11.2018. לצדו משמאל: תומר אביטל, שרון שפורר, מירון רפופורט, ערן הילדסהיים ואור-לי ברלב