כל עיתונאי ועיתונאית מכירים את המקורות האלה: אנשים שמגיעים משום מקום ומבטיחים הוכחות לביצוע פשעים חמורים וטיוח, אך אחרי כמה דקות שיחה מתגלים כתמהונים עם אובססיה. בשלב הזה, רוב העיתונאים ינסו לנתק מגע ולשוב לעבודתם. הרי אי-אפשר לבסס תחקיר עיתונאי על עדות של אדם מעורער שמחזיק במידע מדומיין. אבל אפשר גם לפעול אחרת ולהתעכב על הסיפור האנושי, כפי שעשתה נרי ליבנה שלשום במהדורת סוף השבוע של "הארץ".

"הייתי ממש קרובה לגילויו של אנס ורוצח סדרתי שכבר עשרות שנים המשטרה לא מצליחה לתפוס. אבל במקום סקופ מצאתי אומללוּת גדולה", נמסר לקוראי טורה של ליבנה ב"מוסף הארץ". הטור השבועי הוקדש לתיאור של פגישה מקרית עם אשה שהחליטה לשכנע את בעלת הטור שהיא יודעת מיהו "הרוצח מהדרום" – פושע נמלט משנות השמונים שזהותו נותרה עלומה עד היום. ואולם, עד מהרה התברר שמדובר באשה מעורערת שניסתה לטפול עלילה על בעלה לשעבר.

אף שניכר כי ליבנה עשתה מאמץ לחסוך מהקוראים פרטים שיאפשרו לזהות את האשה, זמן לא רב לאחר פרסום הטור באתר "הארץ" הוחלט במערכת למחוק אותו. העילה: חמלה.

"הבת של האשה הלא-כל-כך בריאה בנפשה התקשרה ל'הארץ' ואמרה שכל אחד יכול לזהות את אמא שלה", אומרת ליבנה בשיחה עם "העין השביעית". "אני שמרתי על עילום מוחלט שלה, וגם של החשוד לכאורה – אבל אני לא אדם שמתעמר בחולי נפש, והבת התחננה ואמרה שזה גורם לה נזק כי 'כולם יודעים'. אז גיליתי חמלה. אורי מרק, עורך המוסף, התקשר אלי מארצות-הברית ושאל אותי מה דעתי, אם אפשר להוריד את זה – ואמרתי שאם זה כל-כך מצער את הילדים, שלא חטאו לאיש, אפשר להוריד את זה מהאינטרנט".