זה היה עוד אחד מאותם ויכוחים לוהטים שרשת הטלוויזיה האמריקאית פוקס-ניוז מתמחה בהם: המנחה ואחד האורחים הציגו, כרגיל, את הקו הימני-שמרני; שק החבטות שלהם היה המשתתף השלישי, איש המחנה האחר. ליברל, אבוי. אלא שהדו-קרב הקולני והרהוט לא התמקד הפעם במדיניות הבית-הלבן או בהחלטות ממשלתיות. הוא עסק במלים, וביתר דיוק, בייצוג הלשוני של אחד הנושאים השנויים במחלוקת גם בארצות-הברית: ההגירה. ולא בכל המהגרים, אלא באלו שהצליחו לחדור לארצות-הברית מבעד לגבול הדרומי החדיר, בלי שעברו דרך עמדות הבדיקה של שירות ההגירה.
מהגרים? יותר מתמיד נדרשת בטור הזה זהירות בבחירת המלים. זה בעצם כל הסיפור. על כך התנצחו באולפן פוקס-ניוז. האורח מהשמאל הוזמן לאולפן כנציג קמפיין תקשורתי שמנהלים עתה ארגונים היספניים. הם נאבקים נגד השימוש הנפוץ בתקשורת ובפוליטיקה האמריקאים במונח "בלתי חוקיים" לתיאור חוצי גבול ללא אשרת כניסה. יריביו בדיון התקשו להבין מה הבעיה בהגדרה הזו, שהרי מדובר באנשים שנכנסו לארצות-הברית בניגוד לחוק. פוקס-ניוז מרבה להשתמש במונח, בכותרות בנוסח "980 אלף בלתי חוקיים מתגוררים בפלורידה".
האורח הסביר מה עומד מאחורי המסר בתשדירי טלוויזיה ובמודעות נגד השימוש ב"I Word", דהיינו: "Illegals"; המונח הזה מקל על הציבור להתעלם ממצוקותיהם של בני-אדם, להפשיט אותם מאנושיותם, להעצים את השנאה כלפיהם, ואולי אף לעודד מעשי אלימות נגדם. שהרי מי ש"אינו חוקי" אמור להיות מושלך אל מחוץ לגדרות החברה. יוזמי הקמפיין מדגישים: בית-משפט יכול לקבוע שאדם הפר את החוק, אבל מכאן רחוקה הדרך לקבוע שהאדם עצמו הוא "בלתי חוקי". השורה התחתונה של הקמפיין: "שום בן-אנוש אינו בלתי חוקי".
תווית ה"בלתי חוקיים" מעסיקה את התקשורת הארצית בארצות-הברית, אך הדיון מתלהט במיוחד במדינות הדרום, שאליהן זורמים המהגרים. בפלורידה ביקשה חברת בית-הנבחרים המקומי פרדריקה וילסון לחשוב מה עובר במוחו של ילד כשמציגים לו ילד אחר כ"זר", Alien. זה נשמע לו, אמרה וילסון, כאילו אין הוא אדם, אלא יצור מהחלל החיצון. גם באריזונה, שחוקיה הקשוחים נגד מהגרים נבחנים עתה בבית-המשפט העליון בוושינגטון, ניצת הוויכוח בשאלה זו. ב-2008 דרשה נשיאת בית-המשפט העליון של המדינה רות מקגרגור מהשופטים לחדול משימוש במונחים "זר בלתי חוקי" או "מהגר בלתי חוקי", בשל הפגיעה האנושית הטמונה בביטויים אלה.
איש הטלוויזיה הוותיק הראלדו ריברה פירסם טור שבו הביע הבנה לבעייתיות בייצוג הלשוני הגורף בנוסח "בלתי חוקיים", ובעיקר "זרים בלתי חוקיים". ריברה, שהוא עתה פרשן בכיר ברשת פוקס-ניוז-לטינו, המיועדת להיספנים בארצות-הברית ובאמריקה הלטינית, הציע לעמיתיו בתקשורת לנהוג מידה של זהירות. לדעתו, ראוי לאמץ כלפי המהגרים את היחס המקובל כלפי מי שמעמדו המשפטי טרם נקבע בבית-משפט. כלומר, כשם שתקשורת אינה קובעת כי אדם הוא "גנב" בטרם הורשע, ראוי שגם למהגרים תישמר זכות החפות, ומי שנעצר, למשל, על עבירה של שהות ללא היתר בארצות-הברית יכונה רק "Alleged illegal alien". זה לא ישנה את המצב באופן מהותי, הודה ריברה בטורו, אבל זה צעד אחד לקראת הגדרה מדויקת יותר.
מבעד לכל דיון בסוגיות הלשוניות הכרוכות בהגירה מבצבצות כמובן המחלוקות הפוליטיות והחברתיות. בעיני שמרנים רבים, כל ניסיון להימנע משימוש בביטוי "בלתי חוקיים" משקף את יחסם הסלחני של חוגים מתונים (ע"ע שמאלנים) כלפי הזרים שחוצים את הגבול כדי לנגוס מהעוגה האמריקאית. "אי-אפשר לחשוב על דוגמה גרועה יותר של הטיה תקשורתית מאשר הסיקור של ההגירה הבלתי חוקית", הצליף לאחרונה בעיתונאים ציר בית-הנבחרים הרפובליקאי מטקסס לאמר סמית.
סמית, יו"ר הוועדה לענייני משפט בבית-הנבחרים, טוען כי עיתונאים רבים מנסים דווקא להקל בחומרת הבעיה, בין היתר באמצעות המלים שהם בוחרים. לדוגמה ציטט דיווח מהעיתון "סאן-אנטוניו אקספרס-ניוז", על המצוד המתנהל על הקרקע מהאוויר אחרי "חוצי גבול". הוא מנה בכתבה חמישה אזכורים של הגירה או מהגרים, אבל גילה, לדבריו, שהכתב לא היה מסוגל להביא את עצמו להקליד את המונח "בלתי חוקיים". סמית משוכנע כי כך מנסה התקשורת לדחוק מהדיון הציבורי את העובדה שבשעה ש-23 מיליון אמריקאים מובטלים או אינם מסוגלים להגיע למשרה מלאה, חוטפים שבעה מיליון "בלתי חוקיים" את הג'ובים מאזרחי ארצות-הברית.
מתוך הקמפיין נגד השימוש בתואר "בלתי חוקיים" בתקשורת האמריקאית (צילום מסך)
סמית היה ודאי מאושר אילו העיתונות האמריקאית כולה היתה מאמצת את לשון הצהובונים הבריטיים. פול קניון, כתב תוכנית הטלוויזיה "פנורמה" של רשת BBC, מצא כי משפת הטבלואידים בלונדון עולה בדרך כלל מאמץ מכוון להשחיר את המהגרים. "הסאן", לדוגמה, בחר בביטוי הציורי "תאבי קצבאות" כשם נרדף למהגרים, כאילו מי שמנסים להגיע לבריטניה עושים זאת רק כדי לחטוף נתח מתשלומי הביטוח הלאומי. המונח מעורר כמובן רגשות שליליים כאילו מדובר בעדת טפילים, נטל כבד על משלם המסים האנגלי. אין בכך אמת, קבע קניון לאחר ששב ממסע ארוך מקניה ועד לונדון, במסלול המהגרים. בדרך שוחח, לדבריו, עם מבקשי עבודה רבים, ואיש מהם לא דיבר על הקצבאות. כל מה שהם רוצים זה לעבוד ולשלוח כסף הביתה, למשפחה הענייה.
בידיעה אחרת, ב"דיילי מייל", שכותרתה "מיליארד ליש"ט – עלות התביעות למקלט", מצא קניון משפטים המזכירים כי המהגרים מגיעים לבריטניה בסיוע כנופיות העוסקות בסחר בבני-אדם. גם כאן המסר ברור: למבקשי העבודה יש קשר הדוק לעולם הפשע, וגם המונח "סחר בבני-אדם" מתקשר במוחם של צרכני התקשורת בעיקר עם ייבוא נשים לצורכי זנות.
קניון מזכיר את מיומנותם הרבה של כתבי הטבלואידים ועורכיהם בבחירה הדקדקנית של ביטויים ומונחים: הם מכירים את עולם האסוציאציות של קוראיהם, ויודעים היטב על איזה מיתר מנגנת כל מלה. בתרגום לעברית, דומה הדבר לשימוש במונח הטעון "מסתננים", המזכיר לישראלים מבוגרים את מחבלי הפדאיון הרצחנים שהסתננו בשנות ה-50 של המאה הקודמת מרצועת עזה ומהגדה המערבית וביצעו פיגועים קטלניים ביישובים ישראליים.
כמו פוליטיקאים, בעיקר מן הימין, יודעים גם עיתונאי הצהובונים להתחבר לחרדותיהם של הקוראים – ולהעצים אותן בבחירת נושאי הסיקור, כמו גם בלשון הכותרות והדיווחים. רגשות אחרים, כדוגמת חמלה כלפי בני-אדם המסכנים את חייהם במסע מסוכן ממדינות עניות לעולם המפותח בתקווה למצוא פרנסה, קשה למצוא בעיתונות הפופולרית בבריטניה.
קניון שמח לגלות סגנון שונה בדיווחים מ-2007, כאשר סוכנויות הידיעות הפיצו תצלום של 27 פליטים אפריקאים אוחזים ברשת לדיג טונה, לאחר שהסירה שבה ביקשו להגיע לאיטליה טבעה. "במשך שלושה לילות ושלושה ימים נאחזו מהגרים אפריקאים אלה בחייהם בייאוש. מורעבים ומותשים, נאלצו להיצמד לרשת דיג הטונה כדי להישאר בחיים", נאמר בכיתוב לתצלום ב"דיילי מייל". המהגרים ניצלו בסופו של דבר, כשחולצו על-ידי ספינה של הצי האיטלקי. קניון עצמו איתר חמישה מהם שנים אחר-כך לצורך כתבה נרחבת שערך על מסע מהגרי העבודה. אחד מהם, צעיר מקניה, הרשים אותו במיוחד בדרך שבה תיאר את המסלול המסוכן, שכלל גם חצייה ברגל של מדבר סהרה. מבחינתו של הצעיר, כך התרשם כתב ה-BBC, המאמץ להגיע לחופי אירופה נשא אופי כמעט כמו של מסע תנ"כי לארץ הקודש.
פסל "המהגרים". אדלייד, אוסטרליה (צילום: אמנדה סלייטר, רשיון cc-by-sa)
מדינה נוספת שבה מתנהל כבר שנים לא מעטות דיון בשאלת היחס לפליטים גם בשיח התקשורתי היא אוסטרליה. גם שם מוטחת ביקורת רבה לא רק בפוליטיקאים, המואשמים בשימוש ברטוריקה ובלשון שלילית כלפי המהגרים, אלא גם באמצעי התקשורת, המלבים את החששות ויוצרים "אקלים של פחד" מהמהגרים. מחקר שערכו החוקרים קווין דאן ונטשה קלקר מצא התאמה רבה בין הביטויים השליליים שמשמיעים פוליטיקאים ובין היחס העוין שמגלים העיתונים. בבדיקה שערכו ב-2001 וב-2002 מצאו דאן וקלר כי 90% מההתבטאויות של שרים ואנשי ממשל אחרים כלפי מהגרים היו שליליות. ומדובר, ראוי לזכור, במדינה שהוקמה על-ידי מהגרים ומתגאה בגישתה הרב-תרבותית.
בדיקה מדגמית מקבילה שערכו בשני עיתונים שהתפרסמו בעיר אדלייד באותה תקופה הראתה כי 76% מכלל הדיווחים נשאו אופי שלילי. בבחירת המלים, כמו בתוכן הידיעות, בלט לדברי החוקרים השימוש בקטיגוריות סנסציוניות בתיאורם של המהגרים כאנשים בעלי אופי בעייתי, כמי שלא ניתן לשלוט בהם – וכנטל על המדינה ואזרחיה.
בניתוח הקשר בין לשונם של פוליטיקאים ליחסם של העיתונאים למהגרים ציטטו שני החוקרים מספרו של ט"א ואן-דייק "גזענות והעיתונות", שהופיע ב-1991, ובו נבחן היחס למהגרים מוסלמים באירופה. "הפאניקה הרשמית של האליטות הפוליטיות ביחס למה שנראה כשיטפון של אנשים מהעולם השלישי על סף בתיהם הובילה לפאניקה תקשורתית מקבילה", כתב ואן-דייק. "בתוך זמן קצר השפיע ההיקף הניכר של סיקור שלילי גם על הציבור, וזה אימץ בקלות את ההתנגדות ל'נוכחות המאיימת' של המהגרים".
ואשר לאוסטרליה, הוויכוח על ההגירה לא הסתיים, אבל לפחות מבחינה לשונית הושגה הפסקת אש. המונח "מהגרים בלתי חוקיים" הוחלף בביטוי מאיים פחות; האנשים המנסים, גם תוך הפרת החוק, להיכנס למדינה מכונים עתה רשמית "מבקשי מקלט", עד שיוכח אחרת.