גבול הדרום

אחרי שבערב שבת הקדיש את הכותרת הראשית לאזהרה מפני מלחמה בדרום, "הארץ" נשאר בגזרה ומדווח בראשית כי "שבעה פלסטינים נהרגו בהפגנות בעזה; נתניהו: אנו ערוכים לכל תרחיש". בין ההרוגים, מדווחים כתבי "הארץ", שני ילדים. "גורם מדיני" מוסר כי ראש הממשלה ביקש מנשיא מצרים "ללחוץ על עבאס להסיר את הסנקציות מהרצועה".

"שלשום פורסם ב'הארץ' כי במערכת הביטחון מעריכים שהסיכוי לעימות צבאי עם חמאס גדל באופן משמעותי בשבועות האחרונים", כל עוד לא מתקדם פיוס בין פתח לחמאס. "לא מדובר בשינוי עמדה של מערכת הביטחון", מציינים ב"הארץ", "אך באחרונה מבחינים במערכת הביטחון בפעולות של חמאס, שמחזקות את ההערכה כי הארגון מעוניין בעימות עם ישראל".

ב"הארץ" הפעולות הללו של חמאס כוללות סוגים של התנגדות בלתי אלימה, והדיווח החדשותי בעיתון נעדר אזכור למה שתופס את הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות": "100 מטענים על הגדר", המלווה בצילום של "נטרול מטעני החבלה על-ידי כוחות ההנדסה של צה"ל" (בתוך הכתבה מתברר כי מדובר ב"100 מטענים ורימונים").

ב"הארץ", השלכת "יותר ממאה מטעני חבלה מאולתרים ורימונים לעבר החיילים" מוזכרת רק בטור הפרשנות של עמוס הראל בעמוד 3. בידיעה הראשית הדבר מוזכר בשתי מלים בפסקה השנייה, לאחר פירוט הנפגעים בצד הפלסטיני.

ב"ישראל היום" לא התרכזו והדפיסו בשער "רימונים" ללא המלה "מטענים", אולי משום שעיקר תשומת הלב בחינמון הופנתה לתמרונים הפוליטיים שמאחורי אלו הצבאיים. "בנט: 'הסכמי ליברמן עם חמאס קרסו'", נכתב בכותרת בעמוד השער המתייחסת לגבול הדרום.

רבות נכתב כבר על ההתקרבות בין משפחת אדלסון לבין יו"ר הבית-היהודי, אולם ב"ישראל היום" הכותרת והעמודים הראשונים עדיין שמורים לנתניהו, וכותרת ראשית בנט מקבל דווקא ב"מעריב" ("בנט מאשים: 'הסכמי ליברמן-חמאס קרסו'"). הידיעה עצמה שממנה שאובה הכותרת היא אוסף הדבק-הלחם סטנדרטי. היא מציעה שלא מדובר באינטרסים סמויים, אלא פשוט בפרי של מצוקת כותרות בגיליון הדחוק בין שבת לחג.

לעומת זאת, בדפים הפנימיים ממשיך בן כספית לעבוד עם ליברמן ("כפי שנחשף ב'מעריב' ביום שישי, תהליך מינוי הרמטכ"ל תקוע"), אחרי שפירסם כי נתניהו מעדיף את אייל זמיר כרמטכ"ל ואילו ליברמן את ניצן אלון או אביב כוכבי.

ב"הארץ" מסביר עמוס הראל: "אביגדור ליברמן כבר אינו מתאמץ להסתיר את המחלוקת [...] שלושת השבועות הבאים הם ה'מאני-טיים' מבחינת ליברמן. אם נתניהו יכריז באמצע אוקטובר על בחירות חדשות לכנסת, כפי שגורסות השמועות במערכת הפוליטית, ייתכן שהליך מינוי הרמטכ"ל – ולצדו, מינוי מפכ"ל המשטרה – יידחו עד לאחר הבחירות, כלומר עד לאביב 2019. אחרי הבחירות, כושר המיקוח של הצדדים משתנה".

הידיעה של כספית ביום שישי, כותב הראל, "היכתה גלים במטה הכללי. זמיר נחשב לקצין מוכשר והגון, אבל מינויו לרמטכ"ל והעדפתו על פני אלופים ותיקים יותר צפויים להתקבל בביקורת. ברקע עומדת העובדה ששימש כמזכירו הצבאי של נתניהו. [...] הפרסום יוסיף כעת מידה של תזזית למירוץ לרמטכ"לות, ועתיד להכניס אליו לראשונה רוח רעה, שעד כה נזהרו ממנה מאוד ארבעת המועמדים (הרביעי הוא האלוף יאיר גולן, שסיכוייו נחשבים קלושים).

"זמיר יחטוף, על לא עוול בכפו, כ'איש של נתניהו'; אלון עשוי להיתקל שוב בקמפיין של מתנחלים נגדו; כוכבי, הוותיק והמנוסה מהמועמדים, מוצג כעת כמועמד של פשרה, שאולי ייבחר כברירת מחדל. לא משנה מי מהם יזכה לבסוף במינוי – הוא יגיע לקו הסיום חבוט, מרוט נוצות, אך מוקיר תודה לנתניהו. אולי, בעצם, זה כל הרעיון".

איראן

יש מי שאצלם עדיין שלשום. ב"ישראל היום", הכותרת הראשית מוקדשת גם היום לקמפיין האיראני של נתניהו. "ישראל תשתף מודיעין על המתקן בטהרן", נכתב בה, לצד תצלום ממלכתי של נתניהו מסביר משהו לשגרירת ארצות-הברית לאו"ם.

כפולת העמודים הפותחת מוקדשת גם היא לאותו נושא, ומדווח בה כי נתניהו מקבל "רוח גבית" מארצות-הברית. חלק נכבד מהדיווח מוקדש להתמודדות עם הביקורת על נתניהו שחשף בפומבי מידע מודיעיני רגיש – ב"ישראל היום" מדגישים כי גורמי המודיעין תמכו בחשיפת המידע הסודי, כי לא היה מדובר בעצם במידע סודי כי הוא כבר שותף עם גורמי ביון במערב וכי צריך היה לחשוף אותו בכל מקרה, גם ללא הסכמת גורמי המודיעין. הפסקה האחרונה מוקדשת לתגובה האיראנית, ובאופן מעניין נכללת בה הקביעה (המיוחסת לשר החוץ האיראני) שלפיה ישראל היא המדינה היחידה באזור שיש לה "ארסנל נשק גרעיני".

מוכרחון שרה נתניהו ב"ידיעות אחרונות", עמוד 2, 30.9.18

ב"ידיעות אחרונות" מודפסת בעמוד הפותח ידיעת כיתוב תמונה בכיכובה של שרה נתניהו מלווה בבעלה, ובשרים וידוענים שהחמיאו להם. המוכרחון המוקדש לנשיא המדינה ("סוכה נשיאותית") נדחק לעמוד 5. ב"מעריב" מדווחים על התקרית המביכה ("שני שרי ליכוד – איוב קרא ומירי רגב, שהפליגו בשבחי הזוג נתניהו כפי שרק הם יודעים") תחת כותרת הגג "חג החנופה".

פייסבוק

"האקרים ניצלו פרצה בפייסבוק והשיגו גישה לחשבונות של 50 מיליון משתמשים", מדווחת כותרת לידיעה של עודד ירון בשער "הארץ". ב"ישראל היום" מציעים בשער הפניה ל"מדריך: כך תדעו אם חשבון הפייסבוק שלכם נפרץ ואיך להתגונן". אתמצת לכם: "פייסבוק תודיע לכם" ו"תחליפו סיסמה".

כלכלה

"גלובס" ו"כלכליסט" לא הוציאו גליונות ערב החג, ו"דה-מרקר" הופקע לטובת פרויקט תרגום אקראי. דווקא "ממון", בדרך כלל שיממון מלווה בטורים מטעם של סבר פלוצקר, מציג גליון נושא מעניין על שינויים בהרגלי הצריכה (עורכות: אילאיל בן-צור ואיילת להב; לא זמין ברשת).

בעולם

רק "הארץ" מתייחס בשער לאסון הטבע באינדונזיה ("כ-400 בני אדם נהרגו בצונאמי באינדונזיה"). "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" מתעלמים.

גליון "דה-מרקר" מוקדש לכתבות מתורגמות בנושאים שונים. מה"ניו-יורק טיימס" מתפרסמת כתבה על משבר ב"יצרנית הווניל הגדולה בעולם", מדגסקר. "באפריל תפסו כוחות המשטר האזרחי גנב שברשותו כק"ג וחצי של וניל. הוא הוכה עם מקלות עד שהתמוטט ואז הומת באמצעות מצ'טות. זה רק סיפור נוסף מני רבים על 'רציחות הווניל' שנפוצו בשנים האחרונות", נכתב בכתבה. "בעיית העוני כיום במדגסקר היא לא שלאנשים אין מה לאכול, אלא עוני חברתי", מצוטט יצרן וניל מקומי, "יש תחרות שדורשת מאנשים להדביק את הקצב עם מי שהתעשר במהירות. זה לא טוב. אנחנו לא יכולים להמשיך ככה".

במוסף החג של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כתבת "היה שם" מדרום-סודאן. יניב חלילי מביא את רשמיו מביקור במדינה מוכת האלימות והעוני, אולם לא ברור עד הסוף מה העילה לכתבה והאם מדובר ביוזמה מערכתית פתאומית או בשירות לאחד הגורמים המוזכרים כבדרך אגב על-ידי חלילי, כמו ממשלת ישראל, שנדיבותה כלפי תושבי דרום-סודאן תופסת חלק נרחב בכתבה ("הסיוע שמגישה מדינת ישראל לדרום-סודאן משקף את מדיניות החוץ הישראלית מול מדינות אפריקה"), או חברת "גלובל CST" של האלוף במילואים ישראל זיו, שמקנה למקומיים "מיומנויות של חקלאות מודרנית" (לאחרונה הסתיימה תביעת דיבה של זיו נגד עיתונאי עצמאי שהאשים אותו בחיבור למשטר הרצחני במדינה – בעקבות דיווח של חדשות ערוץ 2 על הבחישות של איש העסקים הישראלי במדינה האפריקאית).

"המחסור העולמי מכה גם בישראל", נכתב במשבצת המצורפת לכתבת הווניל ב"דה-מרקר", "אין וניל בישראל", מצוטט יבואן ישראלי, "המחסור התחיל בשנתיים האחרונות, ועכשיו זה הגיע למצב שאין כמעט כלום". יצרן גלידות מעיד גם הוא על המחסור ועל העלייה התלולה במחיר: "הרוב המוחלט של תעשיית המזון משתמש בכלל בתחליפים של וניל, כמו התחליף הסינטטי ונילין". וניל אמיתי – נדיר. "מה יהיה אם הווניל ייעלם מהעולם לחלוטין?", שואלת הכתבת, הדר קנה. "העולם יהיה פחות טעים בלי וניל, אבל האנושות תסחוב את זה", עונה איש הגלידה, "בסופו של דבר – הווניל הוא מותרות".

ענייני תקשורת

"מפני קדושת המועד". מתוך שער "המבשר", 28.9.2018

הוצא מהקשרו. "שישו ושמחו בשמחת תורה", נכתב ברצועה בראש "המודיע", כמדומני היומון החרדי היחיד שיצא ערב החג (עדכון: גם ב"המבשר" הוציאו מהדורת חג). "יש לבדוק כיסי בגדי השבת אם לא נותר בהם מוקצה מיום הושענא רבא", נכתב במשבצת בעמוד השער. בימי חול המועד ניתן היה למצוא בשערי העיתונים החרדים משבצות דומות ועליהן הכיתוב "מפני קדושת המועד", תזכורת לכך שמלאכה (ובכלל זה הדפסת עיתונים) אסורה בחול המועד מלבד כאלו שהוחרגו מסיבות שונות – כמו "צורכי הרבים", החרגה שמשמשת להיתר הספציפי של הדפסת עיתונים.

בהקשר הזה מעניין לקרוא את סקירתו של איתמר גרינולד במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" על חג "שמחת תורה", ש"כחג העומד ברשות עצמו בלוח השנה אינו נזכר לא במקרא ולא במקורות חז"ל", ושמקורותיו נעוצים בהכפלה של ימי חג שהונהגה בגולה ("יום טוב שני של גלויות") בשל "אי-ודאות לגבי התאריך המדויק של החג בלוח השנה".

"המלים הבאות בתורה בקשר לחג הסוכות: 'ושמחת בחגך... והיית אך שמח' [...] קיבלו בעולם היהודי, ובמיוחד בחסידות, משמעות מטאפיזית כמעט", מסיים גרינולד את הסקירה, "דברי רב בגמרא: 'אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד – שנאמר 'ושמחת בחגך', בחגך – ולא באשתך' [...]. מבחינה מסוימת, דברי רב הוצאו מהקשרם ואומצו לכאורה על-ידי ה'עולים לרגל' לאומן שבאוקראינה לקראת ראש השנה כדי לחוג על קברו של רב נחמן מברסלב (יום פטירתו חל בי"ח בתשרי, כלומר למעשה במהלך חג הסוכות). ההילולא על קברו של הרב והשמחה הקשורה בכך אצל 'עולי הרגל' גורמת לנטישה זמנית של הנשים והמשפחות".

תפקיד התקשורת. "אנו מהפכה שאיש אינו רוצה ולא ירצה בה. איש אינו זקוק לה. על כן איני מאמינה עוד בעם המצרי. עם זה שלמענו נהרגו הטובים מחברינו אינו חפץ לא בחירות ולא בכבוד. שואל אתה מנין נובע הבוז שאנו רואים על פניהם של הקצינים כשהם הורגים בנו? הסיבה היא שהם נגעלים מכל מה שאנו מייצגים, מפני שאנו דורשים להיות אזרחים ולא עבדים. עם זה שלמענו השתתפנו במהפכה, מאזן, סולד מאיתנו ומן המהפכה.

"לא אשכח את מראה פניה של האחות הראשית במחלקה בה אושפזתי לאחר החקירה המשטרתית. היא באה והאשימה אותי בבגידה והביעה משאלה שכל המהפכנים הצעירים ייהרגו כדי שיחזרו לארצנו השקט והשלווה. בעיניה כולנו בוגדים וסוכנים של מעצמות זרות.

"לא אשכח כיצד המורות בבית-הספר התיכון בו עבדתי מקללות את המהפכה וכיצד מחרפים אותה נהגי המוניות. אפילו אבי סבור שהתבצרנו בכיכר תחריר כדי לעשות סקס. אתה אומר לי שכל זה הוא פרי שטיפת מוח תקשורתית, ואני אומרת לך שלא אשלה את עצמי פעם נוספת ביחס לעם המצרי. בניו הושפעו מהתקשורת כי הם רוצים בכך. רובם הגדול משלים עם הדיכוי, הסכין לשחיתות והפך לחלק ממנה. הם סלדו מהמהפכה מלכתחילה כי היא מציבה בפניהם מראה ובה רואים הם את פניהם האמיתיות. ואז העניקה להם התקשורת סיבות מדוע הם סולדים ממנה. המצרים חיים ברפובליקת-כאילו" (ציטוט מהספר "רפובליקת כאילו" של המצרי עלאא אל-אסוואני, החותם את מאמר הביקורת על הספר שכתב עמנואל סיון ומתפרסם ב"תרבות וספרות").

קנו: הנסיבות הכי טרגיות שאפשר. "שכל את בעלו בנסיבות הכי טרגיות שאפשר ונותר לבד עם הילד, המשכנתה והאבל. בראיון חשוף הוא מספר על ההתמודדות שלו ושל בנו הקטן עם האובדן והסיקור, איך הגיב לביקורות הארסיות על הזוגיות החדשה, מה גרם לו לחזור לים שגזל ממנו את אהובו, וגם על החזרה לעבודה עם קולקציה שהוא מעצב לגולף & קו" (כותרת משנה לראיון במוסף החג של "ידיעות אחרונות").

רק איית את שמי. באותו מוסף מתפרסמת גם כתבה של העורך, יהודה שוחט (חתימת ידו ניכרת בכתבות החותמות את המוסף, המוקדשות למי שמתקיימים בשולי הישראלינה שלנו), מז'אנר "הכתב ניסה על בשרו". הפעם: שוחט חווה את החיים כסלב רשת המתפרנס מפרסום סמוי ("ברוכים הבאים לתחום העיסוק החדש, שהופך למקום עבודתם של עשרות אלפי אנשים: 'אושיות רשת', 'כוכבי רשת' או בשמם המקצועי לצורך העניין – 'לידרים'").

"כן, זה בוודאי לגיטימי להתפרנס מהעובדה שהעולם מלא באנשים חסרי מודעות, נטולי תודעה, נעדרי תבונה", הוא חותם את הכתבה בעלבון לאותן אושיות, כלומר "לידרים", "יהיו שיגידו שגם אני עושה את זה לפעמים. לכל הפחות, אני יכול לשמוח שהמסקנה העיקרית שלי מהשבוע הזה היא שעדיף תמיד להיות עיתונאי מאשר כוכב רשת".

עיתונאי "ידיעות אחרונות" יהודה שוחט מצטלם עם פרסומאית המתמחה בפרסום סמוי, מתוך כתבה של שוחט על פרסום סמוי ברשת

לא ברור בהכרח מהכתבה אם אכן עדיף להיות עיתונאי. מה שבטוח הוא שמי שמרוויחה ממנה היא הפרסומאית שמתמחה בפנייה אל אותם "חסרי מודעות, נטולי תודעה, נעדרי תבונה", שזוכה לפרסום חינם בעיתון מעיתונאי אמיתי, לא סתם כוכב רשת בשקל. התצלום המרכזי בכתבה הוא של פרסומאית מסוכנות בשם "Leaders" (או "לידרים", בעברית, שזה כאמור "שמם המקצועי" של העוסקים בסוג כזה של פרסום), שמתווכת בין חברות מסחריות לבין אושיות רשת, וששוחט נעזר בה כדי לתפור את הכתבה, וציטוטים שלה זרועים באופן נדיב בטקסט עצמו, בינות לפכי ציניות מרירה בהילוך חצי אוטומטי.

האמיתי והמחריד. ב"גלריה" של "הארץ" מתפרסמת כתבה של טלי קרופקין על הורתו של הספר "לוליטה". הכותרות וההפניה בשער, "נבוקוב הסתיר את 'לוליטה' האמיתית", האם הגילוי "יהרוס את תדמיתו של הסופר הנערץ" ו"הסיפור האמיתי והמחריד שעליו מבוסס 'לוליטה'", מטעות במידת מה. הן מעוררות את הרושם שהמחבר, נבוקוב, היה מעורב בעצמו בפרשייה פדופילית, בעוד הכתבה רק מתארת כיצד בעת שכתב את הרומן המפורסם ניזון המחבר מקריאה על פרשייה כזו בעיתון ("אני שונא את ההתערבות בחיים של גדולי הספרות, ואני שונא את המציצנות לחייהם מבעד לגדר", מצוטט נבוקוב בכתבה).

לידיעה. החום הופך מצבע מושמץ לפאלטה מפתה, מוסרת לנו כותרת מדור האופנה ב"גלריה". חג שמח.