מבט לאחור אל שערי העיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" בשבועות שלפני חמש מערכות הבחירות האחרונות לכנסת מלמד על כמה תופעות החוזרות על עצמן. ביקורת על בנימין נתניהו מפי בכירים במפלגתו, לדוגמה, או דיווחים על מצב החקירה של אחד מבכירי הימין.

לצד זאת, ניכר שינוי בדגשים ובאופן הצגת המידע: סקרי דעת הקהל הולכים ותופסים מעמד מרכזי יותר, ולא רק בטבלואידים. את מקומם של דיווחים מדיניים הולכים ומחליפים דיווחים על התפתחויות בקמפיינים הפוליטיים של המפלגות. כך זה נראה:

בחירות 1996

לפני 17 שנה התמודד בנימין נתניהו בפעם הראשונה על ראשות ממשלת ישראל. במאי 1996, כחצי שנה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, נאלץ נתניהו להיאבק לא רק עם מועמדה המנוסה של מפלגת העבודה שמעון פרס; מול נתניהו של אותם הימים עמדה תקשורת חשדנית, לעתים מאשימה, שלא התאוששה מההלם של הרצח הפוליטי.

בין פיגועי טרור לספיחי פרשת האזנות הסתר בשני העיתונים הנפוצים של התקופה, הקדישו "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" שטח נכבד בשעריהם לסיקור מערכת הבחירות. בחודש שקדם לבחירות 1996 ספג נתניהו סיקור ביקורתי, לכל הפחות בלתי אוהד. במיוחד נכון הדבר באשר ל"ידיעות אחרונות" (אף כי בזמן אמת טענו בכירים במטה ההסברה של העבודה כי "ידיעות אחרונות" נוטה לטובת הליכוד).

ארבעה שבועות לפני הבחירות נשאה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבטחה מאת נשיא ארה"ב ביל קלינטון: "הבוחר הישראלי יקבע. אנחנו לא מתערבים". בלב השער התנוסס תצלום מטעם לשכת העיתונות הממשלתית שבו נראה ראש הממשלה שמעון פרס בפגישה עם שחקן הקולנוע ריצ'רד גיר. "קצין וג'נטלמן עם ראש ממשלה", היתה הכותרת. "התרשמתי מהכנות שלך", צוטט כוכב הקולנוע אומר למועמד העבודה לראשות הממשלה.

גם הכותרת הראשית של "מעריב" באותו הבוקר הוקדשה להבטחת הנשיא קלינטון שלא להתערב בבחירות הישראליות ("ישראל בת-בריתנו ללא קשר לתוצאות הבחירות"). התצלום המרכזי בשער, אף הוא באדיבות לשכת העיתונות הממשלתית, הציג את נשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל חותמים על הסכם לשיתוף פעולה במלחמה בטרור.

ערב תעמולת הבחירות בטלוויזיה התפרסם בלב שער "ידיעות אחרונות" תצלום שבו נראה ראש הממשלה פרס מביס בהורדות ידיים את אלוף העולם בהורדת ידיים פליקס שפרינצס. גם בשער "מעריב" פורסם התצלום, אולם לצדו הודפס תצלום נוסף של נתניהו ואיציק מרדכי, מנופפים לתומכיהם. יחד עם זאת, בתחתית שער העיתון ציטטה כותרת טענה שהתפרסמה במגזין האמריקאי "וניטי פייר": "שרה נתניהו מרחיקה את ביבי מחבריו ומבתו".

בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מאותם ימי טרום-הכרעה פרס כבר חילק את תיקי הממשלה הבאה ("בעניין חלוקת התיקים הכל פתוח, גם תיק הביטחון", צוטט ראש הממשלה). ב"מעריב" השתדלו לשמור על איזון. "פרס: אני מכין 'תוכנית 100 הימים'; ביבי: בחרתי 'מועמד מפתיע' לביטחון'", קראה כותרת ראשית אחת בעיתון זה. "פרס: הכל בליכוד בנוי על שקר. ביבי: ההתקפות עלי מבטאות פניקה", קראה כותרת ראשית אחרת.

את בחירות 1996 ליווה ב"ידיעות אחרונות" טור קבוע מאת נחום ברנע בשם "יומן בחירות". משפטי הפתיחה של הטור התפרסמו דרך קבע בשער העיתון. "נתניהו הופיע אמש בעצרת של מחוז המושבים של הליכוד, שהתקיימה במושב זיתן, ליד לוד", כתב ברנע כשבועיים לפני פתיחת הקלפיות. "היו שם 400 איש בקושי, שהובאו באוטובוסים מכל הארץ. השלט הענק, 'המושבים עם נתניהו', השקיף בעיקר על מושבים ריקים".

למחרת היום ניכר ניסיון ב"ידיעות אחרונות" לשמור על איזון לכאורה בין שני המועמדים. תצלומים של שניהם עיטרו את מרכז השער. נתניהו צולם אוכל תותים בשוק הכרמל, פרס צולם לצד תותח. בין שני התצלומים הוקדש טורו של ברנע לארתור פינקלשטיין, יועץ הבחירות של הליכוד. "איש מוזר, חשאי עד כדי אי-נוחות", הגדיר אותו ברנע. מתחת לטור מכריזה כותרת אחרת: "היה בתנועת 'כך' – ויצביע פרס". כותרת על אודות המהפך שעבר פעיל "כך" לשעבר הופיעה באותו הבוקר גם ב"מעריב".

שבוע לפני הבחירות הופיעה בתחתית שער "ידיעות אחרונות" הכותרת "ביבי: לפי סקר שלנו אני מוביל ב-1%". כותרת המשנה הוקדשה להכחשה מפי חיים רמון: "פרס שומר על פער של 4–6 אחוזים לטובתו". מעל שתי הכותרות הללו תיאר ברנע מפגש שערך נתניהו עם עיתונאים. "המטרה היתה להשרות אווירת ניצחון", כתב. "זה מה שחייב לעשות כל קמפיין פוליטי בתחילת השבוע האחרון. במיוחד חייב לעשות את זה קמפיין מפסיד: אם אינך מוביל בסקרים, תוביל בדיבורים. לפעמים דיבור טוב יכול לכופף סקר. התוצאה היתה מביכה. נתניהו דיווח על 'יתרון של אחוז או שניים או שלושה בסקרים פנימיים', אבל סירב להראות נייר".

שלושה ימים לפני הבחירות, לעומת זאת, קבע ברנע בטור נוסף שתחילתו הודפסה בשער העיתון כי בנימין נתניהו ניצח בעימות הטלוויזיוני את יריבו שמעון פרס. "שלטון הפחד", קראה כותרת הטור. גם הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" קבעה, לפי סקר דעת קהל, כי "ביבי שיכנע יותר". הסקר של "מעריב" מאותו יום מצא שדווקא פרס היה המשכנע יותר בעימות.

בשנת 1996 ערכו "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" סקרים קבועים כדי לאמוד את דעת הקהל. תוצאותיהם פורסמו בגליונות יום שישי, פעמים רבות בכותרת הראשית. כל הסקרים הצביעו על יתרון לפרס. חריג בולט היה סקר שערכה סוכנות איסוף המידע של הממשל האמריקאי, כמעט חודש לפני הבחירות, שמצא שהבחירות יוכרעו על חודו של אחוז. "מעריב" דיווח על כך בכותרת קטנה על שערו.

בימים האחרונים השתלבו בשערי העיתונים שתי המגמות הבולטות – ידיעות ביקורתיות על נתניהו וסקרים שבהם פרס מוביל. שישה ימים לפני הבחירות, בעוד שהכותרת הראשית דיווחה שוב על פער לטובת פרס בסקרים, דיווח יואב לימור בשער "מעריב" על מסמך אמריקאי שלימד כי נתניהו החליף בעבר את שמו ל"ניתאי". יום לפני הבחירות הופיעו בתחתית שער "מעריב" תוצאות הסקרים האחרונים, שנערכו עבור ערוץ 1, "ערב חדש" וערוץ 2. פרס הוביל בהם בפער של כ-3%. הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" באותו יום הסתמכה על שני סקרים שנערכו עבור העיתון: "פרס מוביל ב-3 אחוזים". בתחתית השער היה ניתן למצוא עוד כותרת שחושפת מידע על עברו של נתניהו: "ביבי התחתן עם אשתו השנייה בנישואים אזרחיים".

ככלל, גם לפני 17 שנה היה הסיקור של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" רגשני ובוטה, כמצופה משני טבלואידים. "הארץ", לעומת זאת, הציע לקוראיו סיקור יבש בהרבה. שערי העיתון היו עמוסי טקסט, הכותרות ענייניות, ותוצאות הסקרים לא נמצאו ראויות להבלטה.

פרס הופיע דרך קבע בכותרת הראשית של "הארץ", לרגל הכרזות מדיניות שיצאו מפיו. הקמפיינים נותרו בשולי הסיקור. מדי פעם הופיעה בשער העיתון ראשיתו של טור קבוע מאת אמנון דנקנר שנקרא "הקולות של 96'". פעם אחת התרשם דנקנר כי העיר דימונה תומכת בנתניהו, פעם אחרת דיווח כי ראשון-לציון תומכת בפרס.

שלושה שבועות לפני פתיחת הקלפיות הופיעה כותרת בראש שער "הארץ" לידיעה חריגה שהוקדשה לסקרי דעת קהל. ירח טל ונדב שרגאי דיווחו כי "מצטמצם הפער בין פרס ונתניהו בסקרים, עם פתיחת שידורי התעמולה". המידע התבסס על סקרים פנימיים של המפלגות ועל סקר שהציג ערוץ 2. "הארץ" לא הזמין אז סקר משל עצמו. שבוע לפני מועד הבחירות דיווח ירח טל בשער העיתון על "מסמך סודי שהוגש לפרס" ולפיו "הסקרים לא מדויקים; המצב בפועל קרוב לתיקו".

בכל זאת התפרסמו ב"הארץ" גם ידיעות על שני המועמדים. "הכנסותיו הצדדיות של נתניהו אשתקד הגבוהות ביותר מקרב הח"כים – 427 אלף שקל", דיווח גדעון אלון בשער "הארץ" כארבעה שבועות לפני פתיחת הקלפיות. "צוות '100 הימים' בראשות ביילין מגבש תוכנית להתמודדות עם המתנחלים במקרה של פינוי", דיווח ירח טל שבועיים לפני הבחירות.

שבוע לפני הבחירות דווח כי "חב"ד קוראת לחסידיה להתגייס לפעילות למען בחירתו של נתניהו". ביום הבחירות דיווח אהוד אשרי בשער "הארץ" על אזרח ירושלמי ש"טוען כי שמע בעבר את נתניהו מביע רצון מפורש להשתקע בארה"ב".

בחירות 1999

רוב הכותרות הראשיות שהוקדשו לבחירות 1999 נגעו לחיזורים של נתניהו ואהוד ברק אחר נתן שרנסקי ו"הקול הרוסי" וללחצים שהופעלו על המתמודדים איציק מרדכי, בני בגין ועזמי בשארה לפרוש מהמירוץ לראשות הממשלה. התבטאויות פרובוקטיביות של תיקי דיין ("אספסוף") ובנימין נתניהו ("השמאל שונאים את העם") זכו אף הן לסיקור בולט, כמו גם חששות של ראשי הליכוד מאובדן השלטון.

כחודש לפני מועד הבחירות ב-1999 התפרסמה בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ידיעה מאת יובל קרני, על "משבר בצמרת הליכוד סביב מטה ההסברה". ב"מעריב" דווח באותם ימים כי לפי מקורות בצה"ל, "נתניהו ניסה לערב את ראש אמ"ן בבחירות". כותרת נוספת בתחתית שער "מעריב" ציטטה את יוסי פלד, שכתב לנתניהו (כשנה וחצי קודם לכן): "אתה משדר פאניקה וחוסר מנהיגות".

כמה ימים אחר-כך צוטט בשער "ידיעות אחרונות" ראש לשכת הקשר עם רוסיה, יעקב קדמי, שטען: "נתניהו הביך את מארחיו הרוסים בענייני חב"ד". גם בשער "מעריב" הופיע דיווח דומה ולמחרת דווח בעיתון זה כי "שרון נזף בנתניהו: טעית בעניין קדמי". מתחת לדיווח זה התפרסם תצלום של איציק מרדכי בחברת מלך ירדן. כשלושה שבועות לפני פתיחת הקלפיות דיווחה הכותרת הראשית של "מעריב" על "עימות חריף בין נתניהו וקהלני על האוריינט-האוס".

הדאגה שניקרה בלב בכירי מפלגת הליכוד הובלטה פעמים רבות בשני העיתונים. כשבועיים לפני מועד הבחירות דיווח בן כספית בראש שער "מעריב" על בכירים בליכוד שמודאגים מכך ש"בסקרים מתחילה להצטייר 'מפולת'". באותם ימים דיווחה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" כך: "בכירים בליכוד: הברית עם דרעי תוביל להפסד".

עשרה ימים לפני הבחירות דיווח כספית בכותרת הראשית של "מעריב" על "משבר אמון בין נתניהו לפינקלשטיין". חמישה ימים לפני הבחירות דיווחה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" על "אווירה קשה בליכוד". בכותרת הראשית של "מעריב" אותו יום צוטטו מקורבי ראש הממשלה שאמרו: "נתניהו מודה בשיחות סגורות: כנראה שאפסיד".

ב-1999 הופיעו תוצאות סקרי דעת קהל בגליונות יום שישי של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ולא בכותרת הראשית – למעט הסקר האחרון בשני העיתונים. אגב, היתה זו מערכת הבחירות הראשונה שבה מותגה מינה צמח כסוקרת הבית של "ידיעות אחרונות", אחרי שבמערכות קודמות התבסס העיתון על שניים ואפילו שלושה סוקרים שונים מדי שבוע.

ב"הארץ", שוב, אין כותרות ראשיות או אפילו ידיעות בשער על תוצאות סקרים, למעט אחת, שהופיעה תריסר ימים לפני פתיחת הקלפיות תחת הכותרת "דאגה בליכוד מהתחזקות ברק בציבור העולים".

בחודש שלפני בחירות 1999, מרבית הכותרות הראשיות ב"הארץ" עסקו בהתפתחויות מדיניות, גם אם כאלה שנוגעות לאחד המועמדים ("נתניהו מונע פינוי מאחזים לא-חוקיים בגדה", לדוגמה). רק בימים שלקראת מועד הבחירות הוקדשו הכותרות הראשיות בעיתון זה למערכת הבחירות באופן ישיר ("מרדכי דחה את לחצי צמרת מפלגתו לפרוש מהמירוץ לראשות הממשלה", "ברק ונתניהו במאמץ להכרעה בסיבוב הראשון" ו"ברק: מי שלא מסיר את מועמדותו מסייע לנתניהו").

בחירות 2003

אחרי שאריאל שרון הביס את אהוד ברק בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שנערכו בשנת 2001, עמד סיקור הבחירות לכנסת של 2003 בסימן חשדות פליליים נגד ראש הממשלה ובני משפחתו.

כארבעה שבועות לפני מועד הבחירות דיווחו ב"ידיעות אחרונות" מרדכי גילת, גידי וייץ ומיכל גרייבסקי על "עסקת ה-3 מיליון דולר בין גלעד שרון לדוד אפל". כשבוע לאחר מכן דיווח ב"הארץ" ברוך קרא כי "המשטרה חוקרת: איך ולמה הגיעו מיליון וחצי דולר מדרא"פ לחשבון של גלעד ועמרי שרון". הכותרת הראשית של "הארץ" הוקדשה באותו בוקר לעימות בין ישראל לבריטניה, אולם הדיווח של קרא, שהתבסס על מסמך שהדליפה לו עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ' מפרקליטות המדינה, העסיק בימים שלאחר מכן את כל כלי התקשורת.

בשער "ידיעות אחרונות" הופיע למחרת "צילום ראשון" של "שרון, בנו עמרי – והחבר שהלווה מיליון וחצי דולר", הלא הוא סיריל קרן. בשער "מעריב" הופיע תצלום נוסף של שרון עם קרן, ואף ציטוט מפי איש העסקים: "נתתי לשרון את הכסף בשמחה". כמה ימים לאחר מכן דיווחו מודי קרייטמן וגיא לשם ב"ידיעות אחרונות" על מעורבותו של אריה גנגר, המקורב לשרון, בעסקיו של סיריל קרן. ב"מעריב" דיווח בעז גאון על אינטרסים עסקיים של קרן בישראל. גם ב"הארץ", כמובן, המשיכו לעקוב אחר פרשת קרן. "בכירים בליכוד: רק מהלך דרמטי ימנע קריסה", נכתב לאחר חשיפת הפרשה בכותרת הראשית של "הארץ", אולם הליכוד בראשות שרון לא קרס.

בשער "מעריב", אגב, פורסמה בתקופה זו גם כותרת אחת על "הכסף המפוקפק" שהגיע לקרן שבראשה עמד עמרם מצנע, המועמד מטעם מפלגת העבודה לראשות הממשלה. ידיעה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" על אודות "אווירה קשה בעבודה", לקראת ההפסד בבחירות, לא הגיעה לכותרת הראשית.

דיווחים על תוצאות סקרי דעת קהל נדדו הפעם מגליונות יום שישי אל גליונות ימי שני וחמישי של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", והגיעו לא פעם לכותרת הראשית. פחות משלושה שבועות לפני מועד הבחירות הוקדשה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" לממצאי סקר. "הליכוד: 28 מנדטים. העבודה: 22 מנדטים", נכתב בה. "הליכוד איבד 10 מנדטים", קראה כותרת ראשית ב"מעריב". כמה ימים אחר-כך שוב הוקדשה הכותרת בראש השער של "ידיעות אחרונות" לממצאי סקר שנערך עבור העיתון: "הליכוד התאושש, העבודה ירדה". כותרת ראשית של "מעריב", שאף היא התבססה על סקר דעת קהל, טענה כי "פרס יכול לנצח".

יצוין כי 2003 היתה השנה הראשונה שבה לוו הבחירות ב"הארץ" בסקרי דעת קהל שנערכו במיוחד עבור העיתון. תוצאות הסקרים הופיעו מדי יום חמישי, פעם אחת אף בחלקו העליון של השער, לצד הכותרת הראשית.

בחירות 2006

בבחירות 2006 התמודד בנימין נתניהו מול מפלגה חדשה, קדימה, והפסיד. כלי התקשורת בוודאי לא סייעו לו. ב"ידיעות אחרונות" הוקדשו כותרות ראשיות כגון "כך תיראה ההתנתקות הבאה" ו"נקים גבול חדש ומצדו השני לא יחיו ישראלים" להצגת התוכנית המדינית של קדימה. העיתון אף תרם להכנת דעת הקהל לפינוי התנחלויות (הכותרת הראשית "לרוב המתנחלים אין אמון במוסדות החוק", לדוגמה).

גם "מעריב" הקדיש כותרות ראשיות לתוכניות של ראש הממשלה הבא, אהוד אולמרט. "נקצץ מיליארדים מתקציב השטחים", צוטט אולמרט בכותרת ראשית אחת. "ירושלים לא תישאר בהכרח בשטחה הנוכחי", צוטט באחרת. נדב איל דיווח בכותרת הראשית של "מעריב" על תוכניתו של אולמרט למנות את יורם טורבוביץ' לראש סגל במשרד ראש הממשלה. כותרת ראשית נוספת של איל הוקדשה לרמיזה של בכירים בקדימה כי אם נתניהו יודח לאחר הבחירות ויוחלף בסילבן שלום, תיתכן ממשלת אחדות.

לעומת זאת, כותרות "ידיעות אחרונות" הבליטו את המחסור בתוכנית מדינית של הליכוד ("אין אופק מדיני" ו"שבועיים לבחירות: הליכוד משנה את המצע המדיני"). כותרת ראשית אחרת ב"ידיעות אחרונות" אמנם הוקדשה להאשמות של נתניהו כלפי שרון, אולם כאשר כתבי העיתון גד ליאור וצביקה ברוט דיווחו על חשד למינויים פוליטיים בלתי תקינים שביצע אהוד אולמרט ברשות לעסקים קטנים, הידיעה לא הצליחה להעפיל עד לכותרת הראשית.

מבט על גליונות "הארץ" מגלה שינוי משמעותי לא רק בגודל הגופן והתצלומים, אלא גם בנושאים שנמצאו ראויים לכותרות הראשיות. התוכנית המדינית שהציג אולמרט באותם הימים הגיעה באופן טבעי לכותרות הראשיות של עיתון זה, אולם גם תחומים שבעבר נדחקו הצדה זכו הפעם להבלטה.

כחודש לפני מועד הבחירות הוקדשה הכותרת הראשית ב"הארץ" לממצאי סקר שנערך עבור העיתון ולתגובות לו ("דאגה בקדימה מההיחלשות בסקרים"). כשבועיים לפני פתיחת הקלפיות פורסם בראש שער העיתון תצלום גדול של אולמרט בפגישה עם השחקנית ההוליוודית שרון סטון (רגליה פונות למצלמה, משוכלות). כמה ימים אחר-כך שוב הוקדשה הכותרת הראשית לממצאי סקר, כשהפעם תורה של מפלגת הליכוד להביע דאגה ("נתניהו בלחץ: מצביעי הימין אינם חוזרים").

בחירות 2009

הבחירות לכנסת ה-18 נערכו כמה שבועות לאחר תום מבצע "עופרת יצוקה", כשבראש המפלגות הגדולות עמדו נתניהו וציפי לבני. היו אלו גם הבחירות הראשונות שנערכו מאז צאתו לאור של היומון החינמי שתומך בנתניהו, "ישראל היום", אולם טרם ימי המלחמה החריפה בינו לבין "ידיעות אחרונות".

כשלושה שבועות לפני מועד הבחירות סיקר "ידיעות אחרונות" את תום המבצע בעזה באמצעות תצלום ענק של חיילים מנופפים בידיהם ובדגל ישראל, וזאת תחת הכותרת "אולמרט: השגנו מה שרצינו". למחרת התפרסם בשער תצלום של סילביו ברלוסקוני טופח על שכמו של אולמרט, אולם מועמדת קדימה לראשות הממשלה, ציפי לבני, נעדרה כמעט לחלוטין משער העיתון בשבועות שלפני הבחירות.

רק ארבעה ימים לפני פתיחת הקלפיות החלו פניה של לבני להופיע בשער "ידיעות אחרונות". גם ביקורת ישירה על נתניהו כמעט שלא התפרסמה בשערי העיתון בשבועות שלפני בחירות 2009 ("סערה בליכוד: הח"כים נעלמו משלטי החוצות", דווח בתחתית השער שלושה שבועות לפני פתיחת הקלפיות). למעשה הבחירות כולן הוצנעו במידה רבה בעיתון זה; הן נעדרו מהכותרות המרכזיות עד לשבוע האחרון שלפני פתיחת הקלפיות.

ב"מעריב", לעומת זאת, פרצה מערכת הבחירות לשערים בשלב מוקדם יותר, ועימה הגיעה גם ציפי לבני. "בכירי הליכוד כבר נלחמים על התיקים", נכתב בכותרת שהביאה מרב דוד למרכז השער 16 יום לפני מועד הבחירות. שלושה ימים אחר-כך הופיעה כותרת ענק בזו הלשון: "בכירים בליכוד: ביבי חושש מהחיבוק של ש"ס". למחרת הופיע תצלום גדול של לבני בפגישה עם הרב עובדיה יוסף. "בכירי קדימה שוקלים: קמפיין 'רק לא ש"ס'", קראה הכותרת הראשית בגיליון זה.

כמה ימים אחר-כך שוב הופיעה לבני בראש שער העיתון, בתצלום שהראה אותה מחזיקה שני תינוקות. עוד יום חולף ותצלום נוסף של לבני תופס את מרבית שער "מעריב", על רקע עימות בינה לבין שר הביטחון אהוד ברק. למחרת, שבעה ימים לפני הבחירות, הודפס על השער תצלום גדול של נתניהו חושק שפתיים מעל הכותרת "בכירים בליכוד: ביבי מפסיד לנו חמישה מנדטים".

תוצאות הסקרים ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב", אגב, חזרו במערכת הבחירות של 2009 להתפרסם בימי שישי.

ב"הארץ" שוב הגיעו הסקרים לכותרת הראשית, הפעם ללא אמתלה בדמות תגובות של בכירי המפלגות. "סקר 'הארץ': ליברמן עוקף את העבודה", קראה הכותרת הראשית פחות משבועיים לפני פתיחת הקלפיות. ארבעה ימים לפני הבחירות קראה הכותרת: "סקר 'הארץ': קרב צמוד בין לבני לנתניהו".

אולם בכותרות הראשיות של "הארץ" ניתן ביטוי לא רק לממצאי סקרי דעת קהל. כשלושה שבועות לפני בחירות 2009 הציב "הארץ" בראש עמוד השער שלו מאמר דעה מאת דויד גרוסמן. שבוע לאחר מכן הגיעו הבחירות באופן רשמי לכותרת הראשית של העיתון, עם אזהרה מטעם ראשת קדימה ("מקורבי לבני: נתניהו יגרום להתנגשות עם אובמה"). למחרת התפרסם בכותרת הראשית של העיתון תחקיר שהובילו אורי בלאו וגידי וייץ ולפיו "אביגדור ליברמן קיבל 2.5 מיליון שקלים מגורמים בחו"ל".

גם מסרים שיצאו מטעם ראשי מפלגות ומטות הבחירות שלהם הופיעו בכותרות הראשיות של "הארץ" ככל שהתקרב מועד הבחירות. "המסר החדש של הליכוד: ליברמן יחבור לממשלת לבני תמורת כיסא", קראה כותרת אחת. "ברק: 'ליברמן לא כוס התה שלי, אך איני פוסל ישיבה עימו בממשלה", קראה כותרת אחרת. יממה לפני הבחירות דיווחה הכותרת הראשית של "הארץ" כי "נתניהו מקצין עמדות; לבני מחזרת אחר השמאל".