חלוקת מסכות גז, אתמול בירושלים (צילום: נועם מוסקוביץ)

בדאגה

כל עיתוני הבוקר, למעט "מעריב", דוחקים לרגע את איראן מהכותרת הראשית. במקום לדון באפשרות לתקוף את תוכנית הגרעין של משטר האייתוללות, במקום לחרחר מלחמה ולעורר פאניקה, העיתונים מקדישים את עמודי השער שלהם לנושא אחר. ובעצם, לא כל-כך אחר.

לא חינוך, לא רווחה, לא בריאות, לא פנסיה, לא עוני, לא פגיעה בזכויות אדם ולא קשיי ההישרדות התמידיים של אחוזים ניכרים מתושבי המדינה. כל אלה יחכו ליום אחר. הבוקר מוקדשות הכותרות הראשיות להתפתחויות האחרונות במצרים. התפתחויות מדאיגות, למי שחשב אחרת.

"האסלאם כבש את צבא מצרים", לשון הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". כותרת המשנה מדגישה כי הנשיא מוחמד מורסי ביטל את ההחלטה שאסרה עליו להכריז מלחמה. הפניה לטור פרשנות מאת אלכס פישמן כוללת כותרת בלבד: "מסוכן לישראל".

"מורסי משלים את המהפכה: פיטר את שר ההגנה טנטאווי וצמרת צבא מצרים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", מעל לטור פרשנות מאת צבי בראל ("להיפטר מהגיבנת הצבאית"). "המהפכה השנייה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", מעל הפניה לטור של בועז ביסמוט ("תסריט ידוע מראש").

"בישראל עקבו אמש בדאגה אחרי התהפוכות בקהיר", מדווחים סמדר פרי ואיתמר אייכנר בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", עם דגש על ה"דאגה". פישמן כותב בטורו הצמוד: "אילו לא היה מדובר בצעד שעלולות להיות לו השלכות הרות גורל על יחסי ישראל-מצרים, היינו אומרים שמורסי 'הצעיר' את המטכ"ל שלו". תוכן פרשנותו מאיים פחות מהכותרת שניתנה לטור ("סכנה ליחסים עם ישראל").

"מפחיד כמה שהכל קורה כל-כך מהר", כותב ביסמוט ב"ישראל היום", עם דגש על ה"מפחיד". "ותהליך השלום עם ישראל? תחילה הוא איבד את מובארכ. עכשיו את הצבא. כל שנותר לתהליך השלום החשוב כל-כך אסטרטגית הוא להסתמך על האחים-המוסלמים. זה לא מריח טוב" (הערת אגב: הסכם שלום, לא תהליך שלום).

"יש לומר כי החלטתו של מורסי יכולה להיראות לגיטימית", מציין אבי יששכרוף ב"הארץ", "כצעד של נשיא שסמכויותיו נלקחו ממנו שלא כדין". אך בהמשך כותב יששכרוף כי מי שמיהר לברך על המהלך של נשיא מצרים היה ד"ר ספוואת חיג'אזי, מאנשי הדת הבולטים של האחים-המוסלמים, "שבמסע הבחירות של מורסי לא היסס להבטיח בקולי קולות (כשמורסי יושב לידו וצופה בו בהנאה) שלאחר נצחונם תשוחרר עזה וירושלים תהפוך לבירת האומות הערביות המאוחדות".

"המהלך שביצע אתמול מורסי איננו נוגע רק לחילופי אישים, אלא לשינוי תבנית שלטונית שבה הנשיא והממשלה יהיו מעתה אלה שינהלו גם את מדיניות הביטחון וגם את מדיניות החוץ", כותב צבי בראל בטור פרשנות נלווה. "מורסי, כך נראה, אינו מוכן לוותר על העוצמה והסמכות שהיו למובארכ, אבל ללא הגיבנת הצבאית המכבידה".

בשונה מהטון השולט בעיתונות, בראל קובע כי "מבחינתה של ישראל, ההבדל לא יהיה משמעותי". אגב, גם פרופ' אייל זיסר, החתום על מאמר פרשנות ב"ישראל היום", מעריך כי "מבחינתה של ישראל, המהפך הדרמטי במצרים אינו מעלה ואינו מוריד". הערכות אלה אינן מקבלות מקום של כבוד בסיקור של "הארץ" ו"ישראל היום" את הנעשה בשכנה מדרום.

"למי נשאר לנו לטלפן? כל המכרים הוותיקים בצמרת צבא מצרים – סולקו", נכתב בכותרת הגג המדהימה מעל לראשית של "ישראל היום". מדהימה, מפני שהיא מניחה כמובן מאליו קיומו של "אנחנו" שמאחד תחתיו את מאות אלפי קוראי "ישראל היום" עם בכירי מערכת הביטחון, הפרשנים לענייני ערבים ומשרדי הממשלה. ישראל ישראלי ובני גנץ וסמדר פרי ומסעודה משדרות ופואד בן-אליעזר חד הם. כולם חברים שווי מעמד ב"אנחנו" גדול ומונוליטי, שבעבר היה יכול להרים טלפון לחבר בצבא המצרי והיום כבר לא.

כותרת מדהימה, גם מפני שלצד הזהות המוחלטת שהיא יוצרת בין נמעני כלי התקשורת שמדברר את הממסד לבין בכירי הממסד, היא מצליחה לשמור על הטון שמאפיין יותר מכל את העיתון: טון ירחמיאלי נעלב, שלמרבה האירוניה מזכיר, דווקא ביומון הציוני ביותר שקיים, קריקטורה של יהודי גלותי מזדקן.

חבלה, פוטש, בהלה מסוימת

"ארה"ב תצטרך להצטרף למתקפה ישראלית באיראן", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", הנסמכת על הערכות של "בכירים" בוושינגטון. אלי ברדנשטיין מדווח על כך בכפולה השלישית של העיתון.

עוד קודם לכן, בעמודים 5-4, מקדיש "מעריב" מקום להשלכות של הדיון הציבורי התוסס על האפשרות שישראל תתקוף באיראן ותספוג בתגובה מטר של טילים. יובל גורן מדווח כי במוקדים הטלפוניים של ארגוני הסיוע הנפשי נרשמה בימים האחרונים עלייה של למעלה מ-10% במספר השיחות מאזרחים המדווחים על חרדה.

"האזרחים שמתקשרים אלינו מלכתחילה מאופיינים בסף חרדה גבוה יותר מהנורמה", אומר דוד קורן, מנכ"ל ערן. "[...] אין ספק שהעלייה שנרשמה בימים האחרונים היא תוצאה ישירה של אותה 'פטפטת' של ראשי מערכת הביטחון ושרים בממשלה". ד"ר איציק לוי מציין בטור נלווה כי "לפחות 15% מהאוכלוסייה סובלים מחרדות, אולם השילוב של איום קיומי ואווירה פוליטית מתאימה עשוי להצית חרדות המוניות. [...] במקרה של בהלת המונים הטיפול הכי טוב הוא מניעתי – כלומר לא לעורר בהלה – מכיוון שלאחר שהסוס ברח מהאורווה, קשה להחזירו לשם".

ב"ישראל היום" מתפרסמת כותרת על איראן השאובה מדברי בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. "האיום על העורף מתגמד לעומת הפצצה האיראנית", אמר אתמול נתניהו, והבוקר דבריו מתנוססים בראש עמ' 5 בעיתון.

בהמשך "ישראל היום" מתפרסם טור משעשע מאת דרור אידר, שמצליף בפרשנים הבכירים של כלי התקשורת מן הזרם המרכזי בישראל. אידר אמנם נוקט לשון דרמטית ("חבלה לכאורה באינטרסים חיוניים של המדינה עד כדי פגיעה בתשתיות הקיום שלנו" [...] פוטש נגד הדמוקרטיה ונגד ממשלה נבחרת"), אבל ניכר כי הוא נהנה מההזדמנות הנוספת שקיבל להעליב את יקירי הברנז'ה.

אידר מעמיד במוקד ביקורתו את "ידיעות אחרונות", המתחרה העיקרי של "ישראל היום". גם ב"מעריב" יש מי שנוקט לשון דומה. במדור הדעות של "מעריב" טוען עמוס גלבוע כי "ידיעות אחרונות" מוביל "מלחמת חורמה" נגד ראש הממשלה ושר הביטחון.

למראה הידיעה המתפרסמת בראש שער "ידיעות אחרונות" הבוקר, נראה כי יש מידה רבה של צדק בטענות של אידר וגלבוע. "הטעות האטומית של אהוד ברק", נכתב לצד תצלום לא מוצלח במיוחד של שר הביטחון.

הידיעה, מאת איתמר אייכנר, עוסקת בעמדתו של ברק לפני ההחלטה להפציץ את הכור שבנתה סוריה: היום הוא מעודד תקיפה, אז התנגד לה. על סמך ספרם של יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים", מדווח אייכנר כי לפני חמש שנים ביקש ברק לדחות את התקיפה. "דוקטור אהוד ומיסטר ברק", נכתב בגופן גדול בראש עמ' 4 של העיתון, כותרת המרמזת לדמותו מפוצלת האישיות של ד"ר ג'קיל.

זו ידיעה תמוהה, שממוסגרת באופן מוטה במיוחד. היא נועדה, כך נראה, לכרסם באמינותו של שר הביטחון, אך התוכן הדל שלה אינו מסוגל לעמוד במשימה. מה בכך שברק התנגד בעבר לתקיפה בסוריה והיום מצדד בתקיפה באיראן? כלום לא ייתכן שבעקבות תקיפה בסוריה עמד ברק על חשיבותה של פעולה מוקדמת ושינה את עמדתו העקרונית? האם די בכך כדי לדמותו לאדם שנוטל סם והופך ליצור אפל ורצחני?

"הרושם שלי הוא שיותר משברק מכשיר את הקרקע לפעולה צבאית, הוא מספיד את הפעולה שלא תהיה", כותב נחום ברנע בטור פרשנות, שחלקו הקטן מודפס בראש שער "ידיעות אחרונות".

בטור המלא, שמתפרסם במדור הדעות של העיתון, ברנע מתייחס לרשימה המקיפה שפירסם יחד עם שמעון שיפר ב"מוסף לשבת" של העיתון ("קוראים רבים הגיבו בבהלה מסוימת"), אבל לא מוצא לנכון להתייחס לתיקון של עובדה אחת שצוינה באותה רשימה.

הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 2, רוני דניאל, אמר ב"אולפן שישי" האחרון כי פגישה של שר הביטחון עם ראשי המערכת, שעליה כתבו ברנע ושיפר כאילו התקיימה לאחרונה, התקיימה למעשה לפני שלוש שנים, מול ראשי מערכת הביטחון הקודמים. ברנע אינו מתעמת עם התיקון, לכל היותר הוא רומז לו בחטף, בהערת אגב שנתונה בין סוגריים: "ברק הוזכר כמי שאומר על ראשי זרועות הביטחון שמתנגדים לתקיפה (בהווה או בעבר – ברק כורך אותם יחד) [...]".

ואולי ברנע נוהג כך משום שהוא שומר על כללי המשחק העיתונאי: הטור שפירסמו הוא ושיפר הסתמך על שיחת רקע עם ברק, המאפשר להציג את עמדתו בלי לצטט אותו. את המידע על פגישת שר הביטחון עם צמרת צה"ל נידב ברק במהלך שיחתו עם שני העיתונאים, כשהוא יוצר אצלם את הרושם שהיא נערכה לאחרונה. ברנע ושיפר חשים, כנראה, שהם מנועים מלהצביע על ברק כמקור הטעות שנפלה בדיווחם.

לפחות נשאר לנו ההייטק

ניר חסון מדווח ב"הארץ" כי המחלקה לחקירות שוטרים סגרה תיק נגד שוטרים שלקחו לחקירה ילד בן שבע מהכפר סילואן בירושלים בחשד לידויי אבנים. בני משפחתו, שניסו להתנגד למעצר, הוכו על-ידי השוטרים. דודתו נורתה ברגלה על-ידי אמצעי לפיזור הפגנות, אביו הוכה בקת רובה ופניו רוססו בגז פלפל. גם הילד, ל', נחבל בידו. הוא שוטט עם השוטרים כשעתיים במזרח ירושלים, ואז הובא לחקירה במגרש-הרוסים. לפי הדיווח של חסון, התיק נסגר מחוסר אשמה.

גילי כהן מדווחת ב"הארץ" כי הפרקליטות הצבאית הגיעה להסדר טיעון עם סמ"ר ס', לוחם גבעתי, שירה במהלך מבצע עופרת-יצוקה על דמות אלמונית והרגה. לפי הדיווח, בעבר טענה התביעה הצבאית כי החייל גרם למותן של שתי אזרחיות פלסטיניות, רייה וומגד'ה אבו-חג'אג', אך "משנמצאו סתירות בין גרסאות העדים הפלסטינים לאלו של החיילים, הוחלט כי סעיף ההריגה בכתב האישום לא יתייחס למותן של שתי הנשים, אלא ל'דמות אלמונית' שנהרגה כתוצאה מהירי". לפי הסדר הטיעון, החייל יורשע בשימוש בלתי חוקי בנשק וירצה עונש של 45 ימי מאסר.

חיים לוינסון מדווח ב"הארץ" כי דיינים בבית-הדין הרבני בירושלים הסתירו ממשטרת ישראל במשך כשנה וחצי את העובדה שמחנך בתלמוד-תורה ביישוב בשומרון ביצע עבירות מין בקטינים.

אחיקם משה דוד מדווח ב"מעריב" כי מפקד ספינה בחיל הים, קצין בדרגת סגן-אלוף, העניק מדליה לכמה מחייליו לאחר שגילה כי שילמו לזונות יווניות תמורת קיום יחסי מין. לפי הדיווח, במהלך תרגיל משותף שהתקיים לפני כשבועיים עם חיל הים היווני, ניצלו ארבעה מלחים ישראלים חופשה זמנית שניתנה להם כדי להשתכר ולשלם לזונות תמורת יחסי מין. "במקום לנזוף בחיילים על התנהגותם, זימן אליו מפקד הספינה הישראלית שניים מהחיילים, ואלו סיפרו שזו היתה החוויה המינית הראשונה שלהם", כותב משה דוד. "המפקד העניק להם לעיני כל צוות הספינה את המדליה שקיבל ממקבילו היווני כאות הוקרה על האימון המשותף, ואף בירך אותם על כך שאינם בתולים יותר בזכות ההתנסות".

יוחאי עופר מדווח ב"מקור ראשון" כי לוחמים ביחידת דובדבן יוצאים להגנתו של הרב יהודה קרויזר, "אחד מתלמידיו המובהקים של הרב כהנא". לפי הדיווח, אתמול פורסם באתר ynet כי הורים של לוחמים ביחידה מתנגדים לשיעור התורה היומי שמעביר הרב קרויזר בבסיס. ב"מקור ראשון" נותנים פתחון פה לחיילים התומכים ברב, מדברים בשבחו וטוענים כי הוא מקפיד שלא לערב פוליטיקה בשיעורי היהדות.

לפחות נשאר לנו ההייטק.

יותר מהר, יותר גבוה, יותר יפה, יותר יהודי

בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מתפרסם סיכום לאולימפיאדת 2012. את הכפולה מעטרים תצלומים של "הרגעים הגדולים" מהתחרויות. ספורטאים בולטים זוכים לתארים כגון "הכי מהיר", "הכי מרגש", "הכי כואב", "הכי צעירה". בין היתר מופיע תצלום של המתעמלת האמריקאית אלי רייזמן, שזכתה במדליית זהב עם תרגיל שכלל את המנגינה של השיר "הבה נגילה". רייזמן זוכה מ"ידיעות אחרונות" לתואר "הכי יהודייה".

כותרת שחמקה לה

"למרות הפיגוע והכלכלה: הישראלים טסו יותר ביולי", נכתב ביום חמישי האחרון מעל דיווח של דני שדה ב"ידיעות אחרונות". לפי דיווחו, שהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חודש יולי הסתיים בעלייה של 3.6% במספר הישראלים שטסו לחו"ל לעומת אותו החודש אשתקד.

"מסימני ההאטה: היציאות לחו"ל ירדו ביולי ב-2.3%", נכתב באותו יום מעל דיווח מאת יוסי גרינשטיין וגידי ליפקין במוסף "עסקים" של "מעריב". אף הם הסתמכו על נתוני הלמ"ס, אך, כאמור, דיווחו על מגמה הפוכה.

שניהם צודקים. מספר היציאות לחו"ל ירד מ-621 אלף ביולי 2011 ל-607 אלף ביולי השנה, אך מספר היציאות דרך האוויר דווקא עלה מ-514.9 אלף ל-533.7 אלף.

בעוד שתי הידיעות מתמקדות בפן הכלכלי, ניתן היה למצוא דווקא הסבר בטחוני. הנתונים שמספקת הלמ"ס מלמדים על ירידה משמעותית במספר הישראלים שיצאו לחו"ל דרך היבשה (מ-96 אלף ל-56.4 אלף). השוואה בין הפירוט בטבלאות שמספקת הלמ"ס לשנת 2012 ושנת 2011 מעידה כי הירידה הדרמטית ביותר נרשמה במעבר טאבה. במקום 51.3 אלף יציאות לחצי האי סיני, נרשמו בחודש החולף 22.7 אלף בלבד.

ענייני תקשורת

רועי ברק דיווח אתמול ב"גלובס" כי מנכ"ל רשות השידור, יוני בן-מנחם, מועסק ברשות בלא חוזה.

שלמה צזנה מדווח ב"ישראל היום" כי השר משה יעלון הציג אתמול בכנסת את "מדד ההסתה הפלסטיני". "כל טרור הוא לגיטימי, היהודים נוכלים ומסוכנים וישראל לא נמצאת על המפה", פותח צזנה בעיקרי המסרים שמצא המדד.

ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר על מחקר שערכה האגודה לזכות הציבור לדעת, ולפיו כללי הפרסום ברדיו מקלים יותר מהכללים בטלוויזיה.

במדור הרכילות של "דה-מרקר"  מדווח כי הוגשה תלונה למשטרה נגד העיתונאי רענן שקד, בעקבות ציוץ שפירסם ובו טען כי ראש הממשלה ושר הביטחון הם "טיפוסים משיחיים ודמוניים שמשחקים בחיים שלנו ובעיקר של ילדינו". לפי שקד, "היחס הראוי להם הוא כאל הקולונל קורץ ב'אפוקליפסה', ובדחיפות דומה".

שני מאמרים במדור הדעות של "מעריב" מגיבים למאמרי דעה שפורסמו בעיתונים אחרים. חיים אסא מגיב לרשימה שפירסם ארי שביט ב"הארץ" ועמית קליין משיב למאמר שפירסם דן מרגלית ב"ישראל היום".

חיים מרגליות מסביר הבוקר לקוראי העיתון החרדי "המבשר" כיצד יוצרת התקשורת החילונית הסתה. תחת הכותרת "בתקשורת דיווחו על השפלת נוסעת, אבל המציאות היתה שונה", כותב מרגליות על דיווח בקול-ישראל ולפיו נוסעת נאלצה לרדת מאוטובוס לאחר שהושפלה על-ידי נוסעים והרגישה מאוימת. "מבירור שערכנו עולה כי באותה תחנה [...] עלו לאוטובוס עוד מספר נשים", כותב מרגליות. "אלא שהן, כשראו את האוטובוס המלא, של יום שישי אחר הצהריים, העדיפו לשלם לנהג ולעלות מהדלת האחורית, מתוך התחשבות ברגשות הנוסעים. אותה נוסעת שטענה כי היא הושפלה התעקשה לעלות דווקא דרך הדלת הקדמית. כמובן שהחלו במקום חילוקי דברים, שנענו בטענות מצדה שהנוסעים משפילים אותה".