"אפשר לראות תהליך אטי ועקבי של מעורבות המחוקק בכל הקשור לשידורים המסחריים", אומר מרדכי שקלאר, מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, בעקבות התיקון לחוק הרשות השנייה שאושר בכנסת בסוף חודש יולי.
הערוצים המסחריים, 2 ו-10, מצויים בתחום סמכותה של הרשות השנייה מתוקף חוק, אך סמכויות אלה ניטלו על-ידי ועדת יצחקי וועדת הכנסת בשל לחציו של יוסי מימן, בעל השליטה בערוץ 10. התקשורת, שעסקה במשבר ערוץ 10 ובדיונים בוועדת הכלכלה, התמקדה בהיבט הכלכלי שלהם והתעלמה מהמגמה המדאיגה של התערבות המחוקק בתכני השידור.
במרץ השנה הכריז יוסי מימן, בעל השליטה בערוץ 10, על קשיים במימון הערוץ. חצי שנה לפני כן נמחקו חובות ההשקעה של הערוץ מ-2002 שנאמדו בכמאה מיליון שקל. יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ אברהם פורז, אמר אז: "אנו מאפשרים לערוץ 10 לנסות ולהתקיים, אך על קברניטיו לזכור שאין יותר מחילה על מחילה על מחילה. אם הערוץ לא יעמוד בתנאים - הוא ייסגר".
כדי לוודא שכך יהיה אף נקבע שהרשות השנייה לא תוכל לתת הקלות נוספות לערוץ. החלטה זו היא שסללה את דרכו של יוסי מימן אל הפוליטיקאים כששוב היה זקוק להקלות, למרות שתנאי השוק לא השתנו בהרבה מאז.
תוך איום שיסגור את הערוץ פתח מימן במסע שתדלנות מרוכז של פניות למשרד האוצר ולועדת הכלכלה של הכנסת כדי לקבל את ההקלות. הוא הציג שני תנאים עיקריים להמשך קיומו של הערוץ: הקלות ברגולציה והחלפת השיטה לקבלת זכיונות לערוץ 2 מרשיונות למכרזים.
את ההחלטה על המשך קיומו של ערוץ 2 בשיטת הרשיונות קיבלה הממשלה הקודמת בראשות אריאל שרון, בעקבות לחצים שהפעילו זכייניות הערוץ על שר התקשורת דאז, רובי ריבלין, ולמרות התנגדות מועצת הרשות השנייה ונציגי משרדי המשפטים והאוצר.
(איור: אפרת בלוססקי)
באפריל השנה נכנע ראש הממשלה אריאל שרון ללחציו של יוסי מימן ומינה את ועדת יצחקי. הוועדה היתה אמורה לקבל תוך זמן קצר החלטות בסוגיות שרשויות הרגולציה עוסקות בהן זמן רב. למרות שנשמעו התנגדויות בוועדה, היא המליצה לבסוף על ביטול החקיקה המחייבת לשלול מהזכיין (מימן) את הרשיון בשל אי קיום התחייבויותיו הקודמות, להקל עליו במילוי מחויבויותיו בתחום ההפקה המקורית, ולקיים מכרז לערוץ 2.
השלב הבא היה העברת ההחלטות לוועדת הכלכלה של הכנסת. את המהלכים המהירים בממשלה ובכנסת קידמו מיכל זומר ודפנה כהן, השתדלניות של חברת "ישראל 10" מחברת "גלעד - ייעוץ יחסי ממשל ולובינג". "היינו צריכים למצוא מי שיהיו מוכנים בממשלה לבחון הקלות ובעקבות כך הוקמה ועדת יצחקי. במקביל, משום מגבלת הזמן, ביקשנו גם מחברי כנסת ליזום הצעת חוק פרטית במידה שהצעת החוק הממשלתית תיתקע מסיבות כאלה ואחרות. מהניסיון אנו יודעים שהממשלה יכולה להיות אטית מחבר כנסת שמריץ חקיקה פרטית. היה חשוב לנו שמי שיהיו חתומים על הצעת החוק הפרטית יהיו חברי כנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה החברים בוועדת הכלכלה", מספרות זומר וכהן.
ועדת הכלכלה התגייסה לעזרתן. יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ שלום שמחון ממפלגת העבודה, וחבר הוועדה ח"כ גלעד ארדן מהליכוד, הגישו הצעת חוק פרטית ששולבה בהצעה הממשלתית. אך מול מאמצי השתדלנות של ערוץ 10 ניצבו, כמובן, זכייניות ערוץ 2 עם צי שתדלנים משלהם ונוכחות של מנכ"לי הזכייניות, יועציהן המשפטיים ואף מנכ"ל חברת החדשות. בפני הוועדה הופיעו גם נציגי היוצרים והמפיקים ובעלי אינטרסים אחרים כמו ערוץ החדשות הייעודי.
באמצע יוני הופיע משה סאבא ממקסיקו כמשקיע פוטנציאלי בערוץ 10. מאותו רגע השתפר כוח המיקוח של מימן: לא רק הוא התנה את המשך קיום הערוץ בהקלות רגולטוריות ובפרסום מכרז לערוץ 2, אלא משקיע זר, מוחשי. סאבא אף שלח את נציגו, עו"ד מיכאל צלרמאיר, לוועדה והתנה את ההשקעה בקבלת דרישותיו. בתחילת יולי פרסם "מעריב" ראיון עם משה סאבא ובו התבטאויות הומופוביות שלו. הראיון גרם למבוכה בערוץ 10 ועיכב את הליכי החקיקה, כיוון שהדיון נסוב על דעותיו של המשקיע השר יוסף לפיד אף דרש לשלב בחוק סעיף המונע התערבות בעל הערוץ בתכניו. סעיף דומה כבר מצוי בכללי האתיקה של הרשות השנייה.
בערוץ 10 ראו בפרסום הראיון צעד נוסף של "מעריב" כדי להכשיל את הערוץ. קדמו לכך בקשות של "מעריב" וחברת "רפיד ויז’ן", שבשליטת בעלי "מעריב", לפירוק הערוץ בעקבות אי תשלום חובות. ב"ידיעות אחרונות", בעלי העניין ב"רשת", הדיווח על הדיונים בכנסת היה ברובו ענייני. בסיקור החדשותי של הערוצים הנוגעים בדבר, 2 ו-10, התעלמו מהנעשה בכנסת.
מסביר שלום קיטל, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2: "חשבנו שכל סיקור שלנו, גם אם יהיה באמות-המידה המקצועיות ביותר, יהפוך אותנו לחשודים כמי שמסקרים את עצמנו וענייננו. לא חשבנו שהציבור יפסיד כיוון שהיה סיקור נרחב מאוד בעיתונות המודפסת, באינטרנט וברדיו".
בכתבה שפרסם הדר חורש ב"הארץ" תחת הכותרת "ההון והשלטון נפגשו בפינה וסגרו עניין", הוא טען שהזמן הרב שוועדת הכלכלה של הכנסת הקדישה לנושא נבע מנגישותם הגבוהה של בעלי כלי התקשורת לכנסת. הוא גם כתב שחברי הכנסת חששו מנוכחותם בוועדה של עורכי חדשות בערוצים הנידונים: "כל ח"כ יודע כמה כדאי למצוא חן בעיני עורך חדשות בכיר בטלוויזיה, שבמקרה קפץ לתרום את תרומתו לדיון בוועדה".
יו"ר הוועדה, שלום שמחון, שבראיונות ל"הארץ" ו"גלובס" דיבר על כך שבישראל יש יותר מדי רגולציה גם בתחום התקשורת, לקח לעצמו, אולי בלית ברירה, את הסמכות לטפל במשבר ערוץ 10 מהגוף המופקד על הרגולציה בערוצים המסחריים, מועצת הרשות השנייה, והפך את הוועדה לתחליף.
אומר אחד מאנשי המקצוע של הרשות השנייה: "זה היה מראה שאינו לכבודם של חברי הכנסת - הניסיון להפוך לרגולטור של תחום שהופקד בידיה של רשות רגולציה. הרשות הוקמה כתאגיד סטטוטורי עצמאי כדי לחצוץ בין הפוליטיקאים לגופי השידור ולמנוע מצב של יד רוחצת יד. אך פה נוצר מצב שבו הון פוגש בשלטון. הטייקונים פגשו ונפגשו מחוץ לישיבות והלוביסטים פעלו בטורים גבוהים ביותר. עניינים לא נחתכו מפני שעניינית זה נכון אלא לפי מי שצעק, לחץ או כופף. הכל התחיל כשוועדת יצחקי נכנסה לדל"ת האמות של הרשות השנייה".
הדובר יוצא נגד ועדת הכלכלה, שהושפעה בשיקוליה מאיומיו של המשקיע הפוטנציאלי משה סאבא: "תפרו חקיקה ראשית לפי מידותיו של אדם אחד. ומה יקרה אם סאבא לא ייכנס לערוץ?".
במהלך הדיונים על ההקלות לערוץ 10 ביקשה מועצת הרשות השנייה לשלול את רשיונה של ישראל 10, המצויה בהקפאת הליכים ופועלת באמצעות נאמנים. ח"כ ארדן מהליכוד כלל בהצעת החוק סעיף הקובע שלא יישלל הזכיון מבעליו אם זה מצוי בהקפאת הליכים. היועץ המשפטי של הרשות השנייה, עו"ד דורון אבני, יצא נגד ההצעה במאמר שפרסם באתר האינטרנט של הרשות השנייה: "משמעות הדברים היא כי בעל זכיון שנמצא בהקפאת הליכים יוכל להתעלם מכל המחויבויות החלות עליו על-פי הדין, ולשדר ככל העולה על רוחו".
עו"ד אבני כותב שעל אותו משקל יכולה חברת "תבל", המצויה בהקפאת הליכים, לשדר את ערוץ "פלייבוי" לכל צופיה בלי שהמועצה לשידורי כבלים ולוויין תוכל לשקול לשלול את זכיונה.
במועצת הרשות השנייה הרגישו שהם נקלעו למצב בלתי אפשרי. במסגרת ההקלות שניתנו בסוף 2002 חויבה הרשות השנייה לפתוח בהליכי שלילת הרשיון אם לא תעמוד מפעילת ערוץ 10 בתנאי הזכיון. אך כשעשתה זאת, ניתכה עליה ביקורת חריפה מצד העומדים בראש הערוץ ואף מצד אביגדור יצחקי וחברי הכנסת. אלה טענו נגדה שפעלה במנותק מהמציאות: בעוד ערוץ 10 נאבק על קיומו, מתעקשת מועצת הרשות על קיום דרישות ההפקה, דורשת את התשלומים המגיעים לרשות על-פי חוק ואף מבקשת לשלול את הרשיון.
"לא שגינו", אומרת ויקי שירן, חברת מועצת הרשות השנייה. "המועצה ראתה את הידרדרות הטלוויזיה. במקום שהערוץ ובעליו יגידו שאינם מסוגלים לעשות טלוויזיה, יחזירו את הזכיון או ימצאו משקיעים, הלכו ואמרו שאי-אפשר לעשות טלוויזיה בתנאים הנוכחיים. הם פנו לפוליטיקאים, שלהם מטרות לטווח מאוד קצר. זאת לעומת הרשות המתנהלת עם יד על הדופק אך עם מטרות לטווח ארוך".
שירן מסבירה שלמועצה נדרשו זמן רב וישיבות ארוכות כדי להבין את השוק והאינטרסים המתקיימים בו, בעוד שוועדת יצחקי וועדת הכנסת קיבלו את החלטותיהם תוך זמן קצר יחסית. "הממשלה התערבה איפה שלא היתה צריכה. טלוויזיה, כמו עיתונות, אסור שתהיה קשורה לרשות המבצעת. כעת נוצר מצב שבו מימן חייב לממשלה".
אחת ההחלטות שהתקבלה בוועדת יצחקי, והתגלגלה גם לוועדת הכלכלה, משקפת בצורה ברורה את ההתערבות הלא רצויה שעליה מדברת שירן. המדובר בהחלטה הקובעת את אחוזי ההשקעה בהפקת חדשות. התיקון לחוק קובע שמינימום ההשקעה בחדשות יהיה 55 מיליון שקל והמקסימום, שיוכר במסגרת הסכום הכולל להפקה, הוא 20% בלבד מההוצאות. כאשר החליטה ועדת יצחקי לקבוע מחויבויות ומגבלות השקעה בחדשות, פנה מנכ"ל הרשות מרדכי שקלאר ליצחקי במכתב ומחה על ההתערבות בתחום זה:
"ממשלה אשר קובעת את גבולות ההשקעה בחדשות משפיעה בהכרח על היקף הסיקור החדשותי ועל איכותו, ובסופו של יום עשוי כלב השמירה של הדמוקרטיה לאבד את שיניו", כתב שקלאר במכתב שפורסם בעיתונות. הוא נתקל בתגובה חריפה מצד יצחקי, שהציע לו להתפטר.
"אם רואים את החדשות ככלב השמירה של הדמוקרטיה, יש טעם לפגם שהמחוקק קובע כמה להשקיע בחדשות ולא נותן תמריץ להשקיע יותר", אומר אחד מאנשי המקצוע של הרשות השנייה. מוסיף גורם בכיר בערוץ 2: "כאשר הממשל נכנס לרזולוציה שקובעת כמה ישקיעו בחדשות, להבדיל מז’אנרים אחרים, יכול להתעורר החשש שיש לממשל אינטרס להגביל את שידורי החדשות. אם יש רגולטור שזה תפקידו, לא ייתכן שהממשל יתערב".
הקלה נוספת שצפוי ערוץ 10 לבקש נוגעת לשידור החדשות מירושלים. הערוץ כבר קיבל את ההקלה המאפשרת לו לשדר השנה את החדשות מגבעתיים, אך מחייבת להעביר את אולפן החדשות הראשי לירושלים בתחילת 2004. הערוץ השקיע כבר מיליונים בהקמת האולפן בגבעתיים ואולי יימצאו שוב הפוליטיקאים שיתערבו בסמכויותיה של הרשות השנייה ויפטרו את הערוץ מחובה זו באמצעות חקיקה.
הדרך להתערבות הממשלה והכנסת בסמכויותיהן של רשויות הרגולציה כבר נסללה. מועצת הכבלים והלוויין, הנתונה ללחצי החברות שתחת פיקוחה ובעלי ההון המחזיקים בהן, עלולה להיות הבאה בתור. מגמה זו, המציבה את האינטרסים הכלכליים של בעלי השליטה בערוצי השידור לפני האינטרס הציבורי, עלולה לפגוע בערכי הדמוקרטיה והתרבות בישראל.
לא בכל הנושאים פעלה ועדת הכלכלה של הכנסת בניגוד לדעתה של מועצת הרשות השנייה. מועצת הרשות ניסתה לשכנע את הממשלה הקודמת לקיים מכרז לערוץ 2, אך אז החליט שר התקשורת, רובי ריבלין, לאמץ את שיטת הרשיונות. כעת התקבלה החלטה על פרסום המכרזים בלחץ ערוץ 10, לשביעות רצונם של חברי המועצה.
שחר אבירי הוא עורך שירותי מידע של טלוויזיה אינטראקטיבית
גיליון 46, ספטמבר 2003