לא ירחק היום שבו יתברר אם "דו"ח האמון" בין העיתון לקוראיו שניסחה ההנהגה החדשה של "גלובס" הוא התחייבות של ממש או מארז יחצני בלבד, אך כבר עתה אני מבקש להתריע מפני הרוח הנושבת מבין שורותיו בכל הנוגע למחויבותו לדבוק בדיווחי אמת.
המסמך, שצורף לגיליון "גלובס" בסוף השבוע שעבר, מבקש לשכנע שהכלכלון הוותיק עלה על דרך חדשה, שונה מקודמתה, שדבקו בה אי אילו סרכות, ושהוא דרוך וערוך להציע ללקוחותיו (קוראים, מפרסמים ואנשי עסקים) עיתונאות חדשנית, עדכנית, תוססת והגונה. לשם כך עמלו קברניטי העיתון במשך חודשים, ליבנו סוגיות מקצועיות, נועצו במומחים וגיבשו תפיסת עולם עיתונאית ועסקית כוללת שמשימתה העיקרית, כך ניכר מהצהרותיהם, להבטיח את שרידותו של העיתון.
בשנת 2018, בעליו ועורכיו של "גלובס" שואפים לקיים אותו כעיתון רלבנטי, בן התקופה, הצועד עם הזמן ומחובר לדופק החיים. במסגרת המאמץ ההירואי הזה ניסחו ב"גלובס" תקנון אתי חדש שבז לתקנונים הקיימים (בהם של מועצת העיתונות) ורואה בהם מוצרים דינוזאוריים שאין להם זכות קיום בעידן הנוכחי.
בהציגה את עקרונות התקנון האתי החדש שהיא מגבשת למען "גלובס" כותבת ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר כך: "הקוד האתי שאותו ניסחנו ב'גלובס' מבטא חשיבה מחודשת על אתיקה עיתונאית בישראל. הניסוח של תקנוני האתיקה הקיימים [...] מלמד שאובייקטיביות עיתונאית היא הערך העליון של עבודת התקשורת. זוהי תפיסה שאינה מתאימה עוד לעולם שבו ציבור משתמשי הרשתות החברתיות וגם אמצעי תקשורת מתחרים מלמדים אותנו יום יום שהניסיון להציג את התקשורת כמתווך נטול הטיות הוא ניסיון כושל מיסודו ויש להחליף את המיתוס באתוס – את האובייקטיביות בשקיפות".
כאשר בוחנים את עקרונות התקנון האתי של "גלובס" אל מול ניסוחיו של סעיף 6 בתקנון האתיקה הקיים של מועצת העיתונות, קשה להתרשם שהכלכלון מביא בשורה מרעישה. תחת ראש הפרק "אובייקטיביות" מנחה התקנון הקיים את העיתונאים להבחין בעת הפרסום בין ידיעות לדעות, בין תוכן עיתונאי לתוכן פרסומי, ולהתנהל באופן הוגן וללא הטיה. מה אפוא החידוש הגדול בתקנון המוצע, הקורא לעיתונאים להתנהג ביושרה ובאחריות, ומתיר להם לכלול במלאכתם גם הבעת דעה – ובלבד שיובהר כי מדובר בדעה אישית?
מערכת "גלובס" (צילום: "העין השביעית")
אלא שגם במקרה זה הטון הוא שעושה את המוזיקה. לא ההנחיות הפרטניות של התקנון החדש מטרידות אותי, אלא הרוח הנושבת מהן ומאופן הצגתן. כמו כל המצג של "דו"ח האמון", שניכר בו מאמץ לחולל רעש וצלצולים, כך גם הפרק העוסק באתיקה, כפי שהוא מוצג על-ידי שוורץ-אלטשולר, מבקש להותיר רושם שהוא נושא עמו חידוש מהפכני: אור ירוק לסיקור מוטה.
בהתאם לאופנה הרווחת בעולם התקשורת, תקנון האתיקה החדש מאמץ את התפיסה שלא ייתכן דיווח חסר פניות, שהטיות מובנות בתוך ההתנהלות העיתונאית, שיש להשתחרר מהכבלים הארכאיים שכיוונו את העיתונות לדבוק באמת – ולהמירה בשקיפות. רוצה לומר, דיווח חסר פניות OUT, סיקור מוטה IN – ובלבד שהוא מוצהר.
אני חושש שבגישה האתית שמאמץ עתה "גלובס" טמון פוטנציאל למתן לגיטימציה לכל מעשה נבלה עיתונאי, ובלבד שהוא מוצהר
אני חושש שבגישה האתית שמאמץ עתה "גלובס" טמון פוטנציאל למתן לגיטימציה לכל מעשה נבלה עיתונאי, ובלבד שהוא מוצהר. בתקנוני האתיקה הישנים משמעות ההנחיה ל"אובייקטיביות" היתה, כפשוטה, לדווח ביושר. כאשר "גלובס" שומט מהכללים האתיים את החתירה לסיקור ללא משוא פנים, הוא כמו מצהיר שהצו המקצועי הזה אינו תקף יותר. בכך הוא כמו מעניק תעודת הכשר להתנהלות עיתונאית זדונית, שקרית, סלפנית (שמתכסה בשכפ"ץ של "דיווח סובייקטיבי") ומעמיק את הכאוס שמחולל עידן הפייק ניוז.
יטענו נגדי אנשי "גלובס" כי האינטרפטציה הזו לפרק האתיקה בדו"ח האמון שלהם היא-היא סילוף ושקר, שהרי בתקנון החדש הם מדריכים את עיתונאיהם לנהוג ביושר ובשקיפות, ואף לשתף את קוראיהם בספקותיהם ובמגבלות המקצועיות המכתיבות מדי פעם את סיקורם. אלא שהטענה הזו מתעלמת מאופיו הגורף של האישור שהתקנון החדש מעניק להתנהלות עיתונאית לא נאותה. עניין אחד הוא להכיר במגבלות ההתנהגות האנושית, המוסכת הטיות אישיות בלתי נשלטות בתוך המלאכה העיתונאית, ועניין שונה לחלוטין הוא לוותר מלכתחילה על המאמץ להגיש לקורא סיקור מהימן בנימוק שמשימה כזו אינה בת ביצוע כלל.
השאיפה להציג לציבור תמונת אמת של ההתרחשויות עמדה תמיד ביסוד ההתנהלות העיתונאית. היא תקפה גם היום, כאשר הכל מודעים למגבלותיה המובנות של החתירה הזו. הרושם הוא שהאותיות הקטנות של התקנון האתי של "גלובס" ישקפו אף הן את הדבקות בערך המוסרי והמקצועי היסודי הזה. מה חבל שרוח המעטפת שבה בחרו עורכי הכלכלון לארוז את "דו"ח האמון" ולהגישו לציבור סותרת מיניה וביה את הוראותיו הפרטניות.
* * *
לקריאת הדו"ח המלא
