איור: יערה עשת
הדקות האחרונות של מהדורת החדשות בערוץ השני ב-31 בינואר זכו לרייטינג לא מבוטל ולתיעוד והתייחסות בעיתונות הכתובה בבוקר שאחרי. לא גילוי מרעיש על שינוי מגמה בסקרי המרוץ לראשות הממשלה ואף לא ראיון בלעדי או הצהרה מדינית גרמו להתעניינות הזאת, אלא פרידתו של יעקב אילון מחברת-החדשות של הערוץ השני לטובת התמודדות במכרז על ערוץ החדשות הייעודי. העיסוק, האובססיבי משהו, בתיעוד דקות הפרידה מוכיח מה אנחנו מחפשים יותר מכל על המסך – את הכוכבים. כך מכל מקום רוצים לחשוב מנהלי חברת-החדשות בערוץ 2.
בימים אלה מתנהלים, במקביל, דיונים במועצת הכבלים והלוויין וברשות השנייה, שבהם יוחלט מי יפעיל את ערוץ החדשות הייעודי ואת הערוץ המסחרי החדש. לקראת אמצע אפריל יוחלט מיהן שתי הקבוצות שיזכו להפעיל את הערוץ השלישי, מסוף השנה הזאת למשך שמונה שנים.
ארבע קבוצות מתמודדות במכרז על הפעלת הערוץ המסחרי, שנסגר ב-5.2: "שידורי עדן", בראשות מרדכי קירשנבאום, מנכ"ל רשות-השידור בעבר; "טי.וי. 3" בראשות אברהם ברזילי, איש "ידיעות אחרונות" ועורך "עובדה" לשעבר, ויפעת צחי-קיראל; "אפיק-רום" בראשות דן מרגלית, חבר מערכת "הארץ", מגיש "פוליטיקה" ו"ערב חדש"; ו"ישראל-10", בראשות רוני אלגרנטי, בעבר סמנכ"ל הטלוויזיה החינוכית ומנכ"ל התאחדות תחנות הרדיו האזוריות, ויוהנה פרנר, בעבר מנהלת הטלוויזיה החינוכית ומבכירי "קשת". מתוכם ייבחרו שתי קבוצות שיחלקו ביניהן את ימי השידור.
על שתי הקבוצות הנבחרות יהיה לעמוד בדרישות הקפדניות של המכרז: לפחות 40% הפקות מקוריות ישראליות, יותר מ-60 שעות של תוכניות תעודה ודרמה מקורית, בעלות של כ-40 מיליון שקל בשנה, ותוכניות תחקיר, תרבות וסדרות היסטוריות. יש להניח שההצעות ללוח שידורים ולתוכניות ספציפיות שהוגשו לוועדה היו גבוהות יותר, שכן על-פי תנאי המכרז כ-70% מסיכויי הזכייה יהיו גלומים באיכות התוכן, ובכלל זה בידול מערוצים אחרים, נאותות הפקה והשקעה בתוכניות. ההשקעה בשידורים תעמוד על 308 מיליון שקל לפחות בשנה השנייה (או 35% מכלל ההכנסה), ובשנה השלישית על 349 מיליון שקל (39% מההכנסה) לשתי הזכייניות יחד. דרישות אלה, כמו גם הדרישה לסכומי מינימום להוצאה על הפקות מקור, נועדו להבטיח שהערוץ החדש יהיה שונה מהערוצים הקיימים.
ככל שאפשר לשפוט על-פי תחזיות והבטחות של הקבוצות המתמודדות, הערוץ השלישי עתיד להיות איכותי ושונה ממה שהכרנו. ארבעת המנכ"לים של הקבוצות מאמינים, כמובן, שכניסת הערוץ השלישי לזירה תבטיח העלאה ברמת השידור, בעיקר מעצם תנאי המכרז, השמים דגש על התוכן. דן מרגלית, מנכ"ל "אפיק-רום": "הגשנו הרבה מאוד תוכניות ספציפיות בסוגה העילית בתחום הדרמה והתעודה". הוא מבטיח שילוב של "יוצרים צעירים ופנים חדשות בקוטב אחד, ובקוטב השני פנים מוכרות ופופולריות", וכן פתיחת צוהר ליצירה הדתית ואשנב לאזורי הספר. את החששות מפני ערוץ ברמה ירודה מבטל מרגלית בטענה שכל החברות הגישו תוכניות ברמה פרטנית מאוד, מה שמחייב אותן ועוזר למועצה לדעת איזה אופי ישא הערוץ.
גם מרדכי קירשנבאום, מנכ"ל "שידורי עדן", אינו חושב שעצם אופיו המסחרי של הערוץ מבטיח בהכרח רמה ירודה: "גם ערוץ 2 הוכיח שאפשר לתת תכנים טובים עם מקדמי רייטינג גבוהים", ומוסיף: "לא רק ערוצים 2 מ-3 יהיו בזירה ויכתיבו את הרמה. התחרות היום היא עם חמישים ערוצים, מתוכם 35 שנותנים תחרות טובה בכל שעות השידור".
ערוץ נוסף שעתיד לקום בסוף השנה, במימון פרסומת, הוא ערוץ החדשות הייעודי. הוא אחד מחמישה ערוצים ייעודיים שעתידים להצטרף לאלו הקיימים. ערוץ החדשות יופעל מתוקף "חוק הבזק", ותנאי המכרז בהתמודדות עליו שונים מאלה של הערוץ השלישי, ופחות תובעניים. המתמודדים ייבחרו על-פי התוכנית העסקית ומידת הנכונות של בעלי המניות להשקיע בערוץ, האיתנות הפיננסית, הניסיון העסקי והמקצועי, ההיערכות הארגונית ואפיון הערוץ. הערוץ יחויב לייחד לפחות 60% משידוריו לנושאים הקשורים בישראל, ועוד 15% לפחות לחדשות מן העולם.
המתמודדים נדרשו להגיש דוגמה ללוח שידורים, אך לא נדרשו להציג רשימת "טאלנטים" (כוכבים) או פיילוטים, כפי שנדרש מהמתמודדים על הערוץ השלישי. ההגבלות היחידות שנקבעו להם הן איסור על שידור אירועי ספורט, סרטי עלילה ושעשועונים, וחוץ מזה – אין הגבלה למה שנוכל לראות על המסך, החל במגזינים בענייני תחבורה, מוסיקה ואופנה וכלה בתרבות ובבישול.
"תוכן הערוץ נתון בידי הגורם שיזכה. אני מכירים בכך שמי שיזכה במכרז יודע לעשות טוב מאתנו חדשות וטלוויזיה", אומר יורם מוקדי, מנהל מנהלת הסדרת השידורים, ומוסיף: "אני צופה שהערוץ יהיה הרבה יותר מסי.אן.אן הישראלי".
15 קבוצות רכשו את ספר המכרז, שתיים החליטו לגשת: "חדשות ישראל" בראשות שמואל סלאבין, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, ואתו משה שלונסקי, משה גל וצבי האוזר; ו"חדשות 24", בראשות נסים משעל מגיש "משעל חם", מנהל הטלוויזיה הישראלית לשעבר יאיר שטרן, ויעקב אילון.
גם המתמודדים על ערוץ החדשות מבטיחים עידן שלא ידענו בתולדות השידור, אם וכאשר יזכו במכרז. "בערוץ שאנחנו מתכננים יהיו סטנדרטים חדשים, אחרים ממה שהוכרו עד היום", אומר יאיר שטרן מ"חדשות 24", וצופה: "נהיה לא פחות טובים מהסי.אן.אן, לפחות במה שנוגע למה שקורה בישראל". משה שלונסקי, מנכ"ל "חדשות ישראל", מבטיח אלטרנטיבה לשלושת הערוצים, ומאמין כי הקהל יצפה בערוץ בזכות האיכות שיציע. למתחרים על הזיכיון על ערוץ החדשות הייעודי אין, כמובן, ספקות באשר לצורך בו, אך לא רבים שותפים לדעתם. רבים גורסים שהערוץ הראשון מהווה כבר בפועל ערוץ חדשות, שנהנה ממשאבים רבים שלא יעמדו לרשות הערוץ הייעודי.
עיתונאי בכיר אחד אמר, כי אינו רואה בעיני רוחו ערוץ חדשות נוסח סי.אן.אן והוא תולה זאת בשיקולים כלכליים שידריכו את בעלי הזיכיון ובחוסר היכולת לשלב בין שני האינטרסים הבסיסיים: הרצון לגרוף סכומי כסף גדולים מזה, והרצון להשקיע ולעשות חדשות טובות יותר מזה. מה שיוביל לוויתורים בשדה המקצועי. לדידו, גם הסכומים שנדרשים להקמת ערוץ חדשות גבוהים בהרבה מאלה שבהם דובר בתחילה, ואין כל ביטחון שהמתמודדים מוכנים להשקעה שכזו. ההערכות של אנשי מקצוע מדברות על כחמישים מיליון דולר הדרושים להפעיל ערוץ חדשות ראוי ומתקדם, ולא כשלושים מיליון כפי שהוערך תחילה.
כתב אחר טוען כי "עתידה להימשך המגמה של הפיכת החדשות לשואו, ללוק. הכל יהיה פתיחים קצרים עטופים בעטיפה נוצצת חסרת תוכן". והוא מוסיף: "בעידן שבו בכל אירוע נפתח ערוץ שידור חי, מה הערך המוסף שיש לערוץ חדשות?".
אין חולקים על כך שהמאבק האמיתי בתחום החדשות יהיה על תשומת לבו והרגלי צריכת החדשות של הציבור. הטלוויזיה הייעודית עשויה להתחרות בשידורי הרדיו, ואולי אף לגזול נתח נוסף מהזמן שמקדיש הצרכן לעיתונות הכתובה.
לעומת ערוץ חדשות, שהוא בגדר חיה שלא הכרנו בישראל עד כה, ערוץ מסחרי חי ובועט בישראל כבר יותר משבע שנים. הרבה נאמר ונכתב על הערוץ השני, על סימום הצופה בשעשועונים ובפרסים, ועל יצור מסוכן, אם כי זוהר, שהוביל לירידה של ממש באיכות התוכן. הרדיפה המתמדת אחרי הרייטינג מובילה ועוד תוביל לשיאים חדשים, ומאוד לא מחמיאים, ברמת השידורים ופנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר, אומרים רבים. אחרים, גם אם הם מודעים לחולשות שבערוץ המסחרי, מצביעים על סדרות כמו "טירונות", "הבורגנים" ואחרות כהוכחה לכך שהערוץ השני מוציא תחת ידיו גם תוכניות איכות, וכי לצד עשב שוטה פורחת גינה לתפארת.
מני פאר מהערוץ הראשון מציע שלא לשפוט את הערוץ כמקשה אחת, אלא כל תוכנית לגופה. בניגוד למנבאי השחורות, פאר מוצא חיוב בהקמת ערוץ מסחרי נוסף: "מאז שעושים סדרות בשלושה ערוצים, היו סדרות וסרטים טובים מאוד. נכון שלא הכל טוב, אך יש הבלחות. במאה ערוגות עם פרחים, לפחות עשרים ערוגות יצמיחו את הפרחים הטובים ביותר".
אין זה מפתיע שמי שרואה בהקמת הערוץ המסחרי הנוסף צעד שעתיד לגרום נזק למפת התקשורת בישראל הוא עוזי פלד, מנכ"ל "טלעד". לטענתו, ריבוי הערוצים האמורים להתפרנס מעוגת הפרסום המוגבלת יביא לצמצום ההשקעות בתוכניות: "ההיצע והביקוש יובילו להורדת המחיר לצרכן, כאשר המחיר שלנו הוא האיכות. כשמדברים על עטים, למשל, יש מחיר מינימום, ואילו כאן לא קיים דבר כזה".
אין כמעט חילוקי דעות כי מי שיקבע בסופו של דבר את אופי הערוצים יהיו הזכיינים ולא הרגולטור. "תנאים מוקדמים לחוד, והבטחות ופיקוח ציבורי לחוד", אומר פרופ' דן כספי מהאוניברסיטה הפתוחה. "הזכיינים עושים כמיטב יכולתם והאינטרס הכלכלי שלהם. הבעיה היא עם הרגולטורים. כך זה קרה עם הכבלים וערוץ 2, מדברים גבוהה גבוהה, ואחר-כך מגמישים את התנאים".
אופיים וטיבם של הערוצים ייבחנו, מטבע הדברים, גם על-פי כוח האדם על המסך ומאחורי הקלעים, וסקרנות מרובה מלווה את השמועות והידיעות על אנשים החוצים קווים ומצטרפים להתארגנויות החדשות. העידן הרב-ערוצי, ההתרחבות הצפויה של שוק העבודה והעתיד הלא ברור של עולם התקשורת יוצרים תזזית וחוסר ודאות. כאשר מדובר ב"טאלנטים", נוצר הרושם כי כולם מדברים עם כולם, משווקים את כולם ובוחנים הצעות. המטרה, כמובן, להיות כמה שיותר מחוזר ולהיחשב "שם חם". וגם אם איש לא פנה אליך, אתה תמיד יכול להפיץ ברבים שהציעו לך המון הצעות, ואתה שוקל ובוחן. גם כאן יש הבדלים בין הערוצים החדשים. בעוד שכל מתמודד על הערוץ המסחרי הגיש רשימת יוצרים ומגישים, ערוץ החדשות לא נדרש לעשות כן, מה שמאפשר לרבים בענף להמשיך לשקול ולהתחבט. יש מי, שכמו אילנה דיין ("חדשות ישראל") וגאולה אבן ("חדשות 24"), החליטו לחבור למתמודדות על הזיכיון לערוץ החדשות הייעודי, אחרים, דוגמת קרן נויבך ואלון בן-דוד מהערוץ הראשון, ואושרת קוטלר מחברת-החדשות של הערוץ השני, החליטו להישאר ולחתום בינתיים במקום העבודה הנוכחי. רבים אחרים עדיין מתלבטים וממתינים לראות מה ילד יום.
"שוק החדשות הופך יותר ויותר ציני והוא בסך-הכל שוק. פעם היו אידיאלים בחדשות, היום זה נגמר. הכל כסף, מי שיציע יותר, יוכל לרכוש את מי שהוא רוצה", אומר כתב טלוויזיה בכיר ומוסיף: "אנשים משתוקקים לעוד ערוצים, מה שייתן להם כוח מול המעסיקים". לא כל עמיתיו מסכימים לניסוח בוטה כל-כך, במיוחד כאשר הדברים מיוחסים להם בשמם, אך נוצר הרושם כי כסף, גם אם מעדיפים להצניע אותו במערכת השיקולים, עומד לשחק גם כאן תפקיד מרכזי.
פרופ' כספי צופה כי ערוץ חדשות יחריף את התחרות בין הערוצים: "התחרות תהיה גם על העיתונאים הטובים. נוצר מעין 'ציד' שבו כל גורם מנסה לצוד את האנשים שלו, מה שיגרום לתופעות כמו העלאת מחירים". אנשים מן התקשורת הכתובה והמשודרת מעדיפים לדון בתחרות במונחים אחרים. לדידם, כניסת ערוצים נוספים תיצור גן עדן לאנשי תקשורת, ייווצר צמא לפרצופים ושמות מוכרים, והתוצאה הבלתי-נמנעת – עלייה ניכרת במשכורות, ואולי אפילו התעשרות של ממש בקרב השמות החמים: "כל ריפורטר מלך".
את ההתלהבות מצננים חיים יבין ואמנון אברמוביץ' מהערוץ הראשון, שצופים דווקא ירידה במשכורות. לדידם, תתאפשר כניסה של אנשים נוספים למעגל העבודה, אך בעקבות הפיזור בצפייה ירד הרייטינג של התוכניות, ובעקבותיהם גם המשכורות.
גדי סוקניק, שבשנת 95' עבר מתפקיד כתב מדיני בערוץ הראשון להיות עורך פוליטי בחברת-החדשות של הערוץ השני, צופה כי שיקולים אישיים של עניין, קידום אישי וכסף יתפסו משקל רב יותר מסנטימנטים אישיים ונאמנות למערכת. עוד טוען סוקניק, כי מוקדם עדיין להחליט על מעבר לערוץ החדש. "מי שבטוח בעצמו ובכשרונו לא חתם, שכן יש נעלמים שדורשים בירור. לדוגמה: מי יזכה במכרז, האם יקוימו הבטחות והיכן ניתן להשיג יותר".
עיתונאית בכירה, המבקשת לשמור על עילום שמה, מדברת על חיבור אישי עם הקבוצה ובעליה כגורם מרכזי בהחלטה על חתימת חוזה ומעבר מקבוצה לקבוצה. גם לשיקולים המקצועיים משקל לא מבוטל בהחלטה על פתיחת דף חדש ומעבר למתחרים. יורם בינור, כתב לענייני ערבים ופלסטינים של חברת-החדשות בערוץ השני, סבור כי האפשרות של כתב שטח להטביע חותם אישי של פרשנות על תחום עיסוקו מעלה את מעמדו המקצועי. גם עמנואל רוזן, הכתב המדיני של חברת-החדשות, מעמיד במרכז שיקולים של קידום מקצועי וכספי, וכן את הצוות המנהל את המערכת.
"אין ספק", אומר גורם בערוץ הראשון, "שכתבים ופרשנים מהשורה הראשונה, דוגמת אמנון אברמוביץ' וירון דקל, יונחו על-פי שיקולים מקצועיים גרידא. הם לבטח לא ימהרו לחתום על חוזה, שמן ככל שיהיה, בלי שיעמדו על טיב הערוץ".
על אף ההערכות שהנפגעת העיקרית מהקמת ערוץ החדשות תהיה חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, נראה, לפחות על-פי עדות העוסקים במלאכה, כי הם לא יוותרו בכל מחיר על החופש המקצועי ועל העובדה שהערוץ הממלכתי אינו עבד לאלוהי הרייטינג כמו מתחריו. גלעד עדין: "נכון שמבחינה כלכלית, ההצעות, הן מהערוץ הייעודי והן מזה המסחרי, גבוהות לאין ערוך מאלה שלנו. ככל שמתבגרים והמשפחה גדלה עולה האלמנט הכלכלי בסולם העדיפויות, אך לא מגיע לראשו. כל עוד קיים סיפוק יצירתי ואין התערבות ממניעים לא מקצועיים בכתבות ובשיקולי העריכה, זה מהווה שיקול מכריע".
אלה המחוזרים בידי הערוצים השונים מבהירים כי הכסף אמנם משגע את העולם, אך לא אותם. ויהיה קשה יותר למשוך אותם לערוץ החדש, ובה במידה גם לשמור עליהם בבית. הם שומרים את כל האופציות פתוחות. כך, לפחות, הם מבקשים שנאמין, והרי גם זה גורם שעשוי לחזק את מעמדם.
מולם ניצבים המתמודדים. יאיר שטרן מבטיח שילוב של שמות מובילים עם שמות חדשים ומוצא באתגר המקצועי, בתנאים הכלכליים ובסביבת העבודה סיבות אפשריות למעבר. אך שטרן, שמכיר היטב את אנשי הערוץ הראשון, מזהיר את אלה שמבקשים להמתין לתוצאות המכרז ולעמוד על אופי הערוץ כדי להחליט אם הם מצטרפים לעגלה: "מי שרוצה להיות שותף לדבר לא יוכל להמתין, כי אז העמדות תהיינה תפוסות. סטארים גדולים, שמספרם קטן מאוד, ימצאו תמיד מקום; כל היתר יצטרכו לזוז עם הזוכה".
משה שלונסקי, בכובעו כמשנה למנכ"ל "רשת", מעריך כי הסכמים ארוכי טווח והתחושה הביתית שיש ב"רשת" ימנעו את נטישת הכוכבים את "הבית". "טיפול בטאלנטים הוא מקצוע. זה לא רק הכסף".
גם עוזי פלד אינו חושש מנהירה המונית של כוכבים לערוצים החדשים: "אני מעריך שלרוב הכוכבים של הערוץ השני טוב במקומם. מטבעה של תחרות, שאנשים יקומו וילכו. אך אנחנו לא צריכים להיערך, 90-80% מהכוכבים יישארו אתנו. וממילא, על כל מקום שיתפנה חמישה קופצים".
בערוץ הראשון, שעתיד להתחרות הן בערוץ החדשות הייעודי והן בערוץ המסחרי השלישי, כבר התבשרו על נטישת שמות בולטים, כמו ירון דקל והמפיק אמנון ברקאי, לטובת ערוץ החדשות שעתיד לקום, ומודעים לכך שהרשימה עתידה לגדול. "לערוץ הציבורי קשה להתמודד", מודה נחמן שי, יו"ר הוועד המנהל של רשות-השידור, ומסביר: "ערוץ ציבורי לא יכול להציע כספים בלי סוף".
וזה גם איתות למי שכבר מחשב חישובים מרחיקי לכת. השוק רווי כל-כך כשרונות אמיתיים ו"טאלנטים" מפוברקים, שהצפיפות תשפיע על כל מקבלי ההחלטות, לטוב ולרע. מכל מקום, יש להניח שהנשיקה של מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון אינה האחרונה.
דנה וינקלר היא סטודנטית ללימודי תקשורת
עוגת הפרסום מתכווצת
תקציב הפרסום בטלוויזיה, שממנו נהנו עד כה באופן בלעדי זכייניות ערוץ 2 – "רשת", "קשת" ו"טלעד" – עמד על 200 מיליון דולר בשנת 98'. לשם השוואה, באותה שנה עמד תקציב הפרסום בטלוויזיה באיטליה על 3,585 מיליון דולר, ובצרפת על 2,919 מיליון.
תוספת ערוצי השידור – המסחרי הנוסף וערוץ החדשות, שיהיה הראשון מבין הערוצים הייעודיים המתוכננים לעלות לאוויר בעתיד הלא רחוק – תקטין את שיעורי הצפייה בערוץ 2 וממילא תפגע בהכנסתו מפרסומת. "אני מאמין שעוגת הפרסום תגדל רק במעט", חוזה מפרסם גדול בטלוויזיה, ומוסיף, "הזכייניות יצטרכו להיערך, להתייעל ולהיות אטרקטיביות כדי לזכות בכספי הפרסום".
ב"רשת" ההיערכות כבר התחילה. "עונת השידורים הנוכחית שלנו היא ההיערכות שלנו", אומר משה שלונסקי, "אנחנו נותנים את התשובה עכשיו ולא ממתינים לעליית הערוצים האחרים". התשובה ב"רשת" תבוא בדמות סדרות חדשות והפקות מקור. כמו כן החלו שם בהחתמת תסריטאים ובימאים ידועי שם.
ב"טלעד" מאמינים כי הקרב כמעט אבוד. "נשתדל לעשות את הטוב ביותר במציאות הקיימת", אומר עוזי פלד, אך צופה כי התחרות תביא לירידה במספר הכוכבים שנראה על המסך ובמספר התוכניות הנחשבות איכותיות ויקרות.
ב"קשת" ובחברת-החדשות של הערוץ השני בחרו שלא להגיב לשאלות בעניין זה.
במשרד המשפטים נשקלת הצעה לאחד את מערכות השידורים והשיווק של שלוש זכייניות הערוץ השני.
גם בערוץ הראשון, שאינו תלוי במימון פרסומת, מודעים להחרפת התחרות הצפויה על זמנו של הצופה. "אין לרשות-השידור תוכנית בינתיים", מודה נחמן שי, יו"ר הוועד המנהל של רשות-השידור, אך מבטיח לנסות לצאת ל"מסע הצלה של השידור הציבורי". שי סבור כי נוסף לתגבור משדרי החדשות והאקטואליה, שאת אותותיו ניתן כבר לראות על המסך, יש לשים דגש על ההפקות והתוכניות בערוץ הראשון.
גיליון 31, מרץ 2001