זה קרה בראשון-לציון, בירת הכדוריד של ישראל. כך נוקמת קבוצה בכירה בכתב שפירסם כתבה לא מחמיאה על אודותיה. דין אלמס, כתב הכדוריד של one, הגיע ביום שישי האחרון לסקר את משחק הצמרת בין מכבי ראשון-לציון למכבי תל-אביב. יום קודם פירסם כתבה על המשבר שאליו נקלעה האימפריה מראשון-לציון, תחת הכותרת "קבוצה בהתרסקות". הכתבה פירטה: מחנאות בקבוצה, שחקנים שלא מחוברים, אי-הקשבה למאמן, תחושות קשות, תוצאות דלות.
אלמס, שהגיע לאולם כ-25 דקות לפני תחילת המשחק, נתקל בכניסה באדם שלא הכיר, שניסה למנוע ממנו להיכנס לאזור העיתונות בטענה שאין לו תעודת עיתונאי. אלמס מודה שאין לו תעודה מטעם האיגוד, מאחר שמדובר בענף קטן שבו כולם מכירים את כולם, כולל את העיתונאים המסקרים. לבסוף הצליח להיכנס בעזרת איש מכבי תל-אביב, הקבוצה האורחת, והתמקם בשולחן העיתונות שבצד המגרש. אלא שהעיכוב בכניסה היה רק יריית הפתיחה. היריות הבאות דמו לפגזי ארטילריה: כמה כדורים נורו לכיוונו בעוצמה, בזה אחר זה.
אלמס: "ראשון עשו חימום, ופתאום כדור עף לכיוון שלי והוטח בשולחן. חשבתי שזה בטעות, אבל אחרי דקה עוד כדור ועוד כדור. ראיתי שני שחקנים מתמסרים, מוסרים לשלישי, מתכופפים, וההוא מפציץ לכיוון שלי".
אלמס סימן להם ביד "מה קורה?", והשחקן שזרק לכיוונו השיב בסימנים של התנצלות. אלמס חזר לענייניו, ובעודו שקוע במחשב שלו, נורה לעברו כדור נוסף, וזה פגע במחשב ולאחר מכן בפניו. "חטפתי בומבה חזקה באף ובלחי, הסתובב לי הראש, המחשב נשבר, הייתי המום. באותו רגע הבנתי שכל הזריקות היו בכוונה. אתה יכול להחטיא פעם אחת, אבל לא ארבע פעמים, וכשאני בכלל יושב בנקודת הקרן".
או אז ניגש אליו מ"מ יו"ר ראשון-לציון, אלי הלפרין. אלמס סיפר לו מה קרה, ובתגובה שאל הלפרין מדוע אין לו תעודת עיתונאי, ניסה לברר מי הכניס אותו והודיע כי ידאג להוציא אותו מהאולם. אלמס: "אמרתי לו שחטפתי מכה רצינית ושאני הולך לקופת-חולים. הוא ליווה אותה החוצה ואמר לי בסוג של ציניות שכדאי שאלך ישר למיון, כי האף שלי קצת זז. אין לי ספק שמה שעשו לי זה סיכול ממוקד".
הכתבה ב-one
הלפרין שולל את הטענה לפגיעה מכוונת. "במהלך חימום כדורים עפים, וכל אחד יכול להיפגע", הוא מסביר. "גם במשחק עצמו אחד העיתונאים חטף כדור בביצים. לי זה נראה כמו כדורים שנזרקו בתום לב, ולצערי אחד מהם פגע. אתה לא מאמין איזה נסים ונפלאות יכולים לקרות בחיים. אתה יודע שפעם נכנס לי שיפוד לאוזן ומאז נהייתי חירש באוזן הזו?".
הלפרין מכחיש קשר בין הפגיעה בכתב לכתבה שפירסם יום קודם לכן. "נכון שהבענו תרעומת על כתבה מגמתית, לא מבוססת ובלי לקחת תגובות מהמאמן ומהיו"ר, אבל הכדור שפגע בכתב זה צירוף מקרים אומלל. אף שחקן לא היה זורק בכוונה. דיברתי עם השחקן שהכתב מאשים, הוא הכחיש בתוקף, הוא בכלל מהנדס בעיריית חיפה, בדיוק השנה גמר טכניון, הוא בחיים לא יעשה דבר כזה".
בעוד שכתב one מעיד כי הסיקור שלו לאורך כל העונה את מכבי ראשון-לציון היה הוגן ואף מפרגן ("יש לי המון חברים שם, לפני משחקים אני אפילו מתחבק איתם ועם ההנהלה"), להלפרין יש שורה של טענות: "הוא אוהד שרוף של הפועל ראשון-לציון [היריבה העירונית המרה]. בדרבי הנשים הוא קילל את הבנות שלנו לאורך כל המשחק. אין לי בעיה שיהיה אוהד הפועל, אבל שיכתוב בצורה ישרה ולא שיהיה אנטי מכבי. היו לנו המון טענות לסיקור שלו, אבל לא עשינו מזה עניין. באמת שאין לפגיעה בו שום קשר לטענות שלנו".
לאחר התקרית עזב אלמס את האולם ונסע לקופת-חולים. הוא התלונן על כאבי ראש, לחי נפוחה וקושי למצמץ בעין. הרופא המליץ לו לנסוע למיון במקרה של החמרה. תוצאות הפגיעה בכתב ניכרו גם ב-one: ביום שישי אחר הצהריים, עם סיום משחקי הליגה בכדוריד, לא התפרסם באתר הסיקור הרגיל.
"כרגע אני לא מתכוון לחזור לסקר כדוריד", מסכם הכתב בן ה-22 את הטראומה. "אני מרגיש בעיה מנטלית לחזור לענף בגלל המקרה הזה". הלפרין מרגיע: "אל תדאג, הוא יתאושש ויחזור". ליתר ביטחון ביקש מאיתנו הלפרין את מספר הסלולר של אלמס כדי לנסות לפייס אותו. אלמס יתמקד כרגע בתפקידו האחר באתר – עזרה בריכוז כתבים, בציפייה לראות כיצד יטפל one בתקרית.
ענף הכדוריד, כמו יתר הענפים הקטנים, סובל מסורתית מתת-סיקור. אפשר היה לצפות שאנשיו – מנהלים, מאמנים ושחקנים – יידעו להעריך כל התייחסות מקצועית לפועלם, וינהגו כבוד בכתב שמלווה אותם. להמאיס על כתב צעיר את מלאכתו היא הדרך הבטוחה להידחק עוד יותר לתחתית סולם העדיפויות של אתרי רייטינג כמו one.
טענות על סיקורו יש להגיש בצינורות המקובלים, ודאי לא כפי שמתאר אלמס את התגלגלות הדברים: בתגובה אלימה, בדרך עקיפה וכמו מיתממת. אפשר לקוות ש-one לא ישתמשו באירוע הזה כדי לטאטא את מכבי ראשון-לציון מסדר היום שלהם או לעסוק בחיסולי חשבונות, ומצד שני, להאמין שראשי הקבוצה יפנימו שהם יורים לעצמם ביד וגורמים נזק בעיקר לעצמם ולתדמיתם. מי שמבקש יחס רציני ומאוזן, צריך גם לדעת להעניק כזה.
וואלה בושה
מאבק האיתנים בין וואלה ל-ynet על הבכורה במדרוג האתרים מוליד הקצנה מסוימת בפרסום הידיעות בדף הבית. בטור שעבר אפשר היה ללמוד על כך מחילופי המיילים בין עורכי ynet באשר להצגת האייטמים הקשורים בספורט. גם בוואלה לא טומנים אצבעות בצלחת.
לאחרונה הפך העמוד הראשי של וואלה לצהוב ואף למסלף בכל הנוגע לכותרות בספורט. לא מדובר בדף הספורט, שעושה עבודתו נאמנה, אלא בכותרות הספורט בהומפייג'. במקרים רבים הן אינן דומות לכותרות בעמוד הספורט עצמו, ולעתים אף לא לתוכן הידיעות.
כך למשל בשבוע שעבר פורסם אייטם קצר על הכדורגלן גיא אסולין, המשחק בבריטניה, ובו הופיעו ציטוטים קצרים שלו מראיון שהעניק לעיתון "ג'ואיש כרוניקל". אסולין צוטט שם: "הייתי מתוסכל בסיטי, אבל אני פותח דף חדש עכשיו. אני צריך לתת את כולי בכל יום, בכל משחק ובכל הזדמנות ולהסתכל קדימה. היה לי קשה במנצ'סטר, כי רציתי לשחק, אבל זה מה שהמנג'ר החליט. אני רוצה לשחק וללמוד ומקווה שנגיע לפלייאוף, כי הקבוצה כאן שווה את זה".
הכותרת בוואלה ספורט דיברה על סגנון המשחק של ברייטון, אבל הכותרת בדף הבית התלהמה בלי פרופורציות: "לא תאמינו: גיא אסולין פותח פה על מנצ'סטר סיטי". כל קשר בין הכותרת לתוכן הכתבה מקרי בהחלט.
ביום ראשון פורסמה בוואלה ספורט ביקורת תקשורת, שקראה להניח לגלעד שליט כשהוא מגיע לאירועי ספורט. "האם בכל פעם שגלעד שליט יחליט שברצונו לצפות במשחק כדורסל יהיה עלינו לשמוע על כך? האם מדורי הספורט השונים צריכים בכלל לסקר זאת?". ביקורת עניינית לחלוטין, אבל בדף הבית החליטו להגדיר את המצב כ"בושה", ובהמשך היום אף ל"אוי לבושה".
העיקרון ברור: בוואלה מנסים למשוך אנשים לכתבות בכוח, ואם לא הולך, אז עוד יותר בכוח. מאתר כמו וואלה אפשר לצפות ליותר, למרות המאבק המטורף על מספר הכניסות.
4 קטנות
דגים שמנים ודגי רקק. ערוץ הספורט הסיר עננה מעתידו לאחר שרכש בשבוע שעבר את זכויות השידור של ליגת האלופות לשלוש עונות נוספות. ליגת האלופות היא הלחם והחמאה של הערוץ. לפני חודשיים פורסם כי ב-one שוקלים להתמודד על המכרז. אם one היו מתמודדים וזוכים, זה היה רעש בעוצמה 9 בשידורי הספורט בארץ. לא ברור אם one באמת התכוונו להתמודד, או שהפריחו בלון ניסוי במטרה לעצבן את אנשי ערוץ הספורט ולהזכיר להם את קיומם. בינתיים, כשערוץ הספורט הבטיח לעצמו את ליגת האלופות ואת ספרד, וכשצ'רלטון ממשיכה להחזיק בליגות של ישראל ואנגליה – הטלוויזיה של one תמשיך להזדנב הרחק מאחור. עד שתצליח לתפוס דג שמן.
מיהו המשחק המרכזי. ערוץ הספורט מחויב לשדר מדי שבוע בערוץ פתוח את המשחק המרכזי בליגת הכדורסל. השבוע זה היה המשחק בין מכבי תל-אביב לחולון. מאחר שהמשחק מתקיים ביום שני ולא בראשון, במסגרת "ערב הכדורסל של ישראל", הוא הוזלג בעדינות ל-5 פלוס לייב. תחתיו נקבע כי הבוננזה תהיה ההתמודדות בין ראשון-לציון לאשדוד. לדעתנו הצנועה מאוד, מכבי תל-אביב מול חולון היא התמודדות מעניינת הרבה יותר. שלחנו שאלה למועצה לשידורי כבלים ולוויין, שבוחנת את הנושא. הטור הזה התפרסם לפני המשחק ביום שני. בטור הבא נעקוב כיצד התגלגל העניין ומה היא תגובת המועצה.
"גלובס" מרים את הכפפה. בעוד מדורי הספורט מגמגמים בפרסום תחקיר על מעורבות העולם התחתון בכדורגל, בא דווקא "גלובס" ובאמצעות אמיר זוהר, ששולט בנבכי עולם הפשע, מנסה לעשות קצת סדר במפת הכנופיות המקומיות (רמת-עמידר, הקטמונים ועוד) ושליטתן בקבוצות. בכך הרים להנחתה ליתר. מי ממשיך מכאן?
מה לא ישודר. כשהעורכים בספורט "ידיעות אחרונות" מפרסמים בימי שישי את לוח שידורי הטלוויזיה השבועי על פני שטח מכובד, כדאי שיבדקו את עצמם מאה פעם. הלוח ביום שישי האחרון היה נכון ללפני שבועיים – שגוי מתחילתו ועד סופו. ב"ידיעות" תיקנו ביום ראשון בפרסום הלוח הנכון, אם כי לא היתה מזיקה התנצלות לקוראים שהסתמכו עליהם, והסתבכו.
התיקונים
כך נראה פרסום מהיר מדי. הכותרת "סערה בכוס תה", המדווחת על נוכחות של 15 אוהדים בלבד, הופכת לכותרת "שמח בנמל" עם 200 אוהדים. מה עוד אפשר ללמוד מההבדלים התהומיים הללו? שב-ynet אין שום משמעות ל"עדכון אחרון".
בהתחלה קראו לו בן סהר. אחרי שהחלוץ נקלע למשבר בהבקעת שערים הוא קיבל את המלצותיהם של כל מיני באבות ושינה את שמו לבן שהר. באו בשבוע שעבר one והדביקו לו שם משפחה חדש – "שער". אולי הם יודעים יותר טוב מכל הידעונים והלחשנים.
מעניין מדוע באתר של צ'רלטון קבעו שקייזרסלאוטרן הפסידה, על אף שסיימה ב-0:0. לא מספיקה ההתנכלות האנטישמית שעבר החלוץ שלה, איתי שכטר?
לתגובות: yegerm9@walla.co.il