"את המכתב האחרון קראתי בלילה שבין רביעי לחמישי והוא הדיר שינה מעיני", כותב סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", בטור השבועי שלו במוסף "ממון" של העיתון. מה הדיר שינה מעיניו של פלוצקר? תאמינו או לא: הריכוזיות בחברות הגדולות במשק הישראלי. כן כן, זו שבמשך שנים הוא מנסה לשכנע שאינה קיימת.

"עובדת, כנראה בכירה וותיקה למדי בבזק, שואלת בחשש כבד: האם גורל עובדי בזק יכול להיות כגורל עובדי טבע?", כותב פלוצקר, "היא מביאה הקבלות ניהוליות מטרידות. בבזק, כמו בטבע, היא כותבת, הכל נעשה על-פי הוראת איש אחד; בטבע זה המנכ"ל, בבזק זה היה בעל השליטה. 'כולנו', כך במכתב, 'רוקדים לפי חלילו'. ריקוד מסוכן: בזק מתעלמת, לדעתה, מהסיכונים הכבדים המצטברים באופק. סיכונים מצד המתחרים ובעיקר מצד הרגולטורים. 'לא נהיה לנצח מונופול', היא מעריכה, 'והיציאה מהחממה המונפוליסטית תעלה ביוקר. לחברה ולנו, העובדים'". בהמשך כותב פלוצקר על "רווחי היתר שחוסלו באחרונה על-ידי הרגולציה המשפטית".

כזה הוא פלוצקר. בזמן אמת הוא סבור שהמשבר הכלכלי העולמי הוא אגדה אורבנית, רק כדי לטעון שנים אחר כך שהוא בכלל חזה אותו מראש. בזמן אמת הוא לא חושב שיש בעיה עם מדיניות האשראי המקולקלת של הבנקים לטייקונים כמו פישמן, רק כדי לצקצק על כך שנים אחר כך. וכעת, בזמן אמת, הוא מגונן על ענקיות האינטרנט, אולי כדי שיוכל להתמיד עם ההרגל המגונה של להכחיש זאת בעוד שנים אחדות.

פלוצקר לא לבד. גם אלי ציפורי מוטרד מבעיית הריכוזיות בחברות הגדולות במשק הישראלי. כן כן, ציפורי, לשעבר האיש החזק ב"גלובס" ומשיק הפרויקט המתמשך "פופוליזם הריכוזיות", ששירת נאמנה את הנרטיב החמסני של "ראשי המשק" למיניהם, מדנקנר ועד אלוביץ' – דרך פישמן כמובן, בעל השליטה ב"גלובס" עד לא מזמן. אבל דנקנר עסוק כעת בערעורים לעליון על הרשעה פלילית, פישמן נאבק בכונס הנכסים ואלוביץ' יוצא ונכנס מחדרי חקירות, מה שמשאיר לציפורי זמן להרהר בכך ש"דבר אחד אסור שיקרה בעקבות פנייתם של הבנקים הנושים של אלוביץ' לבית-המשפט: אסור שגרעין השליטה של בזק יעבור לאיש עסקים אחר".

מדוע אסור? משום ש"העובדה שאלוביץ' שולט על חברת ענק כמו בזק באמצעות גרעין שליטה של 26% בלבד, ושליורוקום בשרשור יש רק כ-10% מהמניות – היא אבסורד ועיוות רגולטורי מאז שבזק הופרטה. דווקא הפנייה של הבנקים הנושים לבית-המשפט היא הזדמנות מצוינת להפסיק עם האבסורד והעיוות הזה". זה בדיוק האבסורד והעיוות שרפורמת הריכוזיות נועדה לפתור, אותה רפורמה שציפורי השקיע את כל מאודו כדי להילחם בה.

את הדברים הללו כתב ציפורי בגיליון הלפני אחרון של "גלובס", שלשום. איך כותב ציפורי בטורו ב"גלובס" מאתמול? "אולי צריך לחזור ולהזכיר לציבור מי האיש: זה [...] חלקלק הלשון ששירת גורמים פוליטיים וכלכליים חזקים, שעצר תחקירים על שחיתויות [...] זה האיש שערבב שנים רבות בין הון לשלטון, שבו הוא חובט עכשיו, וזה האיש שהרוויח מהשלטון הזה הון תועפות [...] שניהל קמפיינים מכפישים על אחרים, שאיים [...] על מי שהציק ללקוחותיו העשירים. וזה האיש שהחליט פתאום לעשות תיקון, להכניס את עצמו לאיזו מקלחת שתוריד ממנו את הלכלוך, את השחיתות, את השקרים, את האיומים ואת הבריונות, ולצאת ממנה זך, תמים, טהור וערכי. אני לא קונה את תהליך ההיטהרות העצמי הזה".