"על תפישת דנקנר את תפקיד העיתונות אפשר ללמוד מן הצמצום החד בפרסומי בנק הפועלים ב'הארץ' כבר ברבעון האחרון של 2008 ובשנת 2009. הבנק פירסם בעיתונים שתמכו בדנקנר וצימצם לאפס כמעט את הפרסום ב'הארץ'"
("העיתונות של דנקנר", מאת עמוס שוקן, 22.05.09)
את הפִּסקה שלעיל פירסם מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, בעיתונו בשיאו של מאבק בין בנק ישראל והמפקח על הבנקים ובין בעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, ומי שכיהן כיו"ר הבנק, דני דנקנר. מדבריו עולה כי "הארץ" הפך לצד פעיל במאבק בין הרגולטור לבעל ההון, לא רק מבחינת הקו המערכתי שנקט, בעד הרגולטור, אלא גם מבחינת המחיר שנאלץ לשלם בשל פרסומיו. על-פי גרסת שוקן, בעוד שבנק הפועלים המשיך לפרסם בעיתונים כגון "כלכליסט" ו"גלובס", שנטו לסקר אותו באופן אוהד יחסית, פרסום המודעות של הבנק ב"דה-מרקר", שסיקר את הנעשה בבנק באופן ביקורתי, צומצם.
בראיון לתוכנית "המקור" בערוץ 10 חזר וטען שוקן כי פרסום המודעות של הבנק בעיתונו הופסק בשל כתיבה ביקורתית על הבנק ועל ראשיו. באותה הזדמנות נטען מפי מקור עלום בעיתון כי נוחי דנקנר, יו"ר קבוצת IDB ובן דודו של דני דנקנר, צימצם אף הוא את מספר המודעות שחברות בשליטתו רכשו ב"הארץ", כעזרה למאבקו של בן דודו. בתגובה רשמית לטענות אלו הכחישו בנק הפועלים וקבוצת IDB כל חרם על העיתון.
מועמדותו של דני דנקנר לתפקיד יושב-ראש בנק הפועלים הוכרזה במרץ 2007, עם הודעת הפרישה המוקדמת של היו"ר הקודם, שלמה נחמה. דנקנר נכנס לתפקידו בסוף יוני אותה שנה, והודיע על פרישתו באופן רשמי ב-1 ביוני השנה, לאחר כמה חודשים של מאבק עם בנק ישראל והמפקח על הבנקים.
מבדיקת "העין השביעית" את היקף המודעות של בנק הפועלים בעיתון "הארץ" (כולל "דה-מרקר", מוסף "הארץ", מוספי חג, המוסף "ספרים" ומוסף הנדל"ן) ממאי 2007 ועד מאי 2009 עולה כי ברבעון האחרון של 2008, ובעיקר בחודשים הראשונים של 2009, אכן צומצם מאוד מספר המודעות שרכש בנק הפועלים ב"הארץ". כפי שטען מו"ל העיתון, בארבעת החודשים הראשונים של השנה, מספר עמודי המודעות של הבנק בעיתון אכן שאף לאפס. זאת ועוד, גם החברות סלקום וכלל, שבשליטת נוחי דנקנר, צימצמו במידה ניכרת את היקף המודעות שלהן ב"הארץ" בחודשים הראשונים של 2009.
אמנם "הארץ" לא היה העיתון היחיד שסבל מירידה במספר המודעות של בנק הפועלים בתקופה הנידונה. "גלובס" סבל אף הוא מירידה דומה, ובמידה פחותה "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט". במלים אחרות, יותר מש"הארץ" הוחרם והופלה לרעה על-ידי בנק הפועלים באופן ייחודי בסוף שנת 2008 ותחילת שנת 2009, זכו "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט" מצד הבנק להעדפה יחסית לעיתונים אחרים, בכל הנוגע להיקף המודעות המתפרסמות בעיתון. אך אם נצרף להשוואת היקף המודעות של בנק הפועלים בתקופה זו גם את היקף המודעות של החברות סלקום וכלל, נגלה כי ב"הארץ"–"דה-מרקר" נרשמה הירידה המובהקת ביותר מבין העיתונים.
כפי שניתן לראות מגרף מס' 1, מספר המודעות של בנק הפועלים בעיתון "הארץ"–"דה מרקר" ידע עליות ומורדות לאורך החודשים שנבדקו, קמפיינים פרצו, עלו לשיא ואז ירדו, אך שפל כה משמעותי, שנמשך לאורך חודשים כה רבים ברצף, לא נמצא קודם לתום 2008 ותחילת 2009.
עיון ארכיוני בכתבות "דה-מרקר" המתייחסות לבנק הפועלים ולעומדים בראשו מעלה כי בבנק ובראשיו הוטחה ביקורת הרבה לפני שהחל השפל במספר המודעות, ובתדירות גבוהה יותר מאשר במשך תקופת שפל המודעות, עד להתפוצצות העימות בין הבנק למפקח על הבנקים.
עצם ההכרזה כי דנקנר מיועד להיות יו"ר הבנק, במרץ 2007, התקבלה ב"דה-מרקר" תוך העלאת הסתייגויות על התאמתו לתפקיד ("מקורב לבנק הפועלים: 'אנשים לא מבינים את המינוי'", קראה כותרת כתבה על המינוי) וביקורת על הדירקטוריון שאישר את המינוי בלי, כך נטען, דיון ראוי ("הדירקטורים של בנק הפועלים [...] לא שאלו את השאלות הקשות", נכתב).
ב-15 בינואר 2008, חצי שנה לאחר כניסת דנקנר לתפקיד, פורסמה כתבת שער לא-חתומה על "מלחמות הפועלים", שנכתבה בסגנון חופשי ובלשון עוקצנית. במרכזה עמד מה שכונה "הסיפור המביך הזה של הבנק", הפסדי עתק בשל השקעות כושלות בחו"ל. עשרה ימים אחר-כך פורסם פרופיל נרחב על דני דנקנר, שלא חסך ממנו גם דברי ביקורת ("רבים מטילים ספק בנוגע להבנה העסקית שלו, ליכולתו להוביל אסטרטגיות, להתוות מדיניות ולפצח אירועים כלכליים מורכבים כמו אלה שאיתם מתמודד כיום הבנק"). את הפרופיל ליווה טור מאת סמי פרץ, עורך "דה-מרקר" המודפס, שהעלה סימני שאלה על יכולתו של דנקנר לנהל את הבנק כראוי. "מינויו של דני דנקנר לתפקיד יו"ר בנק הפועלים נולד בחטא", כתב פרץ. "יש טעם לשאול אם בעיתוי הזה דנקנר הוא האיש הנכון במקום הנכון [...] בחודשים הראשונים של דנקנר בתפקיד נראו סימנים מדאיגים לגבי התנהלות הבנק תחת הנהגתו".
הבעיות של הבנק עם השקעותיו בחו"ל החריפו, ועימן גם הסיקור ב"דה-מרקר". באפריל 2008 פורסמה רשימה בוטה מאת יורם גביזון תחת הכותרת "מתי אתם מתפטרים?", ובה קרא למנכ"ל וליו"ר בנק הפועלים להתפטר מתפקידם. חודשיים אחר-כך פורסמה רשימה נוספת, מאת אפרת נוימן, שתהתה אף היא באופן מפורש מדוע השניים עדיין מחזיקים בתפקידיהם.
במאי 2008, כשבנק הפועלים מחק את תיק האג"ח מגובה המשכנתאות שלו, הזכירו בדה-מרקר כי "אף מנהל בכיר לא פוטר מהבנק בעקבות ההשקעה הכושלת שהניבה הפסדים עצומים [...] כיום ברור לגמרי כי זיו ודנקנר (שהיה סגן היו"ר הקודם, נחמה) אינם יכולים לחמוק מאחריות". גם ב"גלובס" הועלתה באותם ימים שאלת האחריות של ראשי הבנק להשקעות הכושלות, אך המחיקה עצמה תוארה כ"מכה קטנה בכנף".
בבדיקה ארכיונית של גליונות "כלכליסט", לעומת זאת, לא נמצא באותם ימים מאמר דומה, הדורש נטילת אחריות על הפסדי הענק. למעשה, בדיווח "כלכליסט" על מכירת תיק ההשקעות נכתב כי "באשר לדרישות שנשמעו מגורמים שונים על כך שמישהו בבנק ישלם בראשו על ההשקעות הגרועות, בבנק אומרים כי לא נדרשת 'עריפת ראשים'". כמו כן צוטט "בכיר בבנק", שהסביר כי "ההחלטה לרכוש את הנכסים לתיק ההשקעות היתה נכונה".
בחודש אוגוסט, עם בדיקת רשות ניירות הערך את אופן קבלת ההחלטות בבנק הפועלים ופרסום דו"ח של הבנק על השקעותיו הכושלות, החל ב"דה-מרקר" רצף של מאמרים תקיפים נגד הבנק ונגד מנהליו.
"נראה שהנהלת בנק הפועלים צריכה לקבל שיעור בסיסי בדיני תאגידים", כתבה אתי אפללו ב-11.8.08, "רשות ניירות ערך מחפשת גולגולת", קבע סמי פרץ למחרת, ואילו רותם שטרקמן פסק כי "בהפועלים מציגים חקלאות חדשה – מבוסר לריקבון במהירת הבזק". בתקופה זו גם ב"גלובס" וב"כלכליסט" פורסמה ביקורת על ראשי הבנק, אך לא בטון כה חריף, בהבלטה כה גדולה ובניסוחים כה בוטים (בשער "כלכליסט" מה-12.8.08, למחרת פרסום הדו"ח של בנק הפועלים, הופיעה הפניה קטנה בלבד לרשימה בעניין הזה).
בנקודת זמן זו, אמצע אוגוסט 2008, פסקו המאמרים התקיפים של "דה-מרקר" כלפי הבנק עד לפרישתו של המנכ"ל צבי זיו במרץ 2009. את השקט הפר טור ביקורתי ביותר כלפי דנקנר, שפורסם בסוף דצמבר 2008, החודש היחיד שבו בכל זאת פירסם הבנק מודעות בעיתון. בטור, תחת הכותרת "ראי ראי שעל הקיר, מי היו"ר הכי טוב בעיר", התייחס רותם שטרקמן לראיון שהעניק דנקנר לסבר פלוצקר בגליון יום שישי של "ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות". שטרקמן ציטט בהרחבה מדברי דנקנר והצמיד את פרשנותו הביקורתית לכל ציטוט. "מה עם לקיחת אחריות?", שאל שטרקמן. "חבילות השכר שמקבלים מנהלי בנק הפועלים הן שערורייה נוספת. גם האופן שבו הן אושרו ודווחו, וגם היקפן", הוסיף, וקרא למנהלים להחזיר בונוסים שקיבלו בשנים עברו. בארבעת החודשים שלאחר טור זה ירד היקף המודעות של בנק הפועלים ב"דה-מרקר" למינימום וכמעט שנעלם כליל.
מעניין לציין כי בתחילת פברואר 2009, לאחר שהבנק דיווח על רבעון נוסף של הפסדים, לא לווה הדיווח על כך ב"דה-מרקר" בטורים ביקורתיים ובהטלת חצים אל עבר העומדים בראש הבנק. במלים אחרות, לאחר חודשיים רצופים שבהם היה היקף המודעות אפסי, לא ניצל העיתון את ההזדמנות לתקוף את הבנק שפסק לפרסם בו. ההתקפה באה רק חודש מאוחר יותר, כאשר פרץ המשבר הדרמטי בעקבות חילופי המנכ"ל. כשהתברר שהמנכ"ל צבי זיו פורש במפתיע מהבנק וכי המפקח על הבנקים מחליט להתערב במינוי מחליפו, "הארץ"–"דה-מרקר" אכן היו נתונים זה כמה חודשים למחנק פרסומי מטעם בנק הפועלים, כפי שטען מו"ל הארץ" בראיון לקול-ישראל.
השוואה עם היקף המודעות של בנק הפועלים בעיתון "ידיעות אחרונות", על מוספיו השונים (גרף מס' 2), מעלה כי לאורך מרבית תקופת כהונתו של דני דנקנר כיו"ר הבנק לא נרשמו פערים גדולים בין שני העיתונים. כפי שניתן לראות בחודשים הראשונים שבגרף, לפני כניסתו של דנקנר לתפקידו כיו"ר הבנק, "הארץ"–"דה-מרקר" דווקא נהנו מהיקף מודעות גדול יותר מאשר זה של "ידיעות אחרונות". לאחר כניסת דנקנר לתפקידו, בסוף יוני 2007, השתנתה התמונה, ובדצמבר 2008, החודש שבסופו התפרסם ב"דה-מרקר" הטור הביקורתי מאוד של שטרקמן על דנקנר, היא התהפכה לחלוטין.
בחודש זה, בעוד מספר המודעות ב"הארץ" גדל במידה מתונה, המספר ב"ידיעות אחרונות" גדל במידה רבה. הפער שנוצר בין שני העיתונים הפך משמעותי, ובארבעת החודשים שלאחר מכן, כשמספר המודעות ב"הארץ" שאף לאפס, נותר פער בין העיתונים, אף שגם ב"ידיעות אחרונות" ניכרה ירידה אטית ומתונה יחסית במספר המודעות.
אם מוסיפים לנתונים אלה את מספר עמודי המודעות של הבנק ב"כלכליסט", העיתון מבית "ידיעות אחרונות" שהחל להופיע בפברואר 2008, הפערים גדלים (גרף מס' 3); גם באפריל 2008, מעט לאחר ש"כלכליסט" החל לצאת לאור, אז הגיע היקף המודעות של הבנק בעיתונים לשיא, אבל בעיקר בדצמבר 2008 ובתחילת 2009, תקופה שלגביה טען מו"ל "הארץ" כי עיתונו היה נתון בה לחרם מודעות מצד הבנק.
מעבר למודעות השוטפות שזרמו מבנק הפועלים ל"ידיעות אחרונות", במהלך בתקופה שנבדקה לצורך כתבה זו נמצא גם מגוון שיתופי פעולה בין שני הגורמים. באוגוסט 2007, למשל, יצא מוסף מיוחד של העיתון לכבודם של מקבלי הצל"שים במלחמת לבנון השנייה, שהופק כולו בחסות בנק הפועלים. בנובמבר אותה שנה הוכרז על שיתוף פעולה רחב במסגרת המיזם "עם הספר". המיזם זכה לכמעט 170 עמודי מודעות בתקופה שנבחנה לצורך כתבה זו, לא כולל ידיעות חדשותיות שהופיעו בגליונות יום שישי, הנפוצים במיוחד, שבישרו על הכרכים שיצאו לאור. פרט לכך, העמותה רוח-טובה של שרי אריסון פועלת בשיתוף פעולה קבוע עם ynet. מדי שנה מארגנת העמותה בשיתוף ynet ו"ידיעות אחרונות" את "יום מעשים טובים". ל"הארץ" אין שיתופי פעולה עם הבנק בהיקף דומה.
זאת ועוד, מבדיקת מספר המודעות של חברת סלקום שבשליטת נוחי דנקנר (גרף מס' 4) עולה כי באותה תקופה ממש, בארבעת החודשים הראשונים של 2009, שאף מספר המודעות של החברה בעיתון "הארץ" לאפס, שפל ממושך שכמוהו לא היה בחודשים קודם לכן.
השוואה של מספר המודעות מטעם חברת כלל על נגזרותיה (גרף מס' 5) מעלה אפליה לרעה של "הארץ"–"דה-מרקר". באותם חודשים של תחילת 2009 נרשמה ירידה במספר המודעות ב"הארץ"–"דה מרקר", בעוד שבשני העיתונים האחרים (במקרה זה "כלכליסט" מקבל רוב מוחלט של המודעות מבין השניים) הירידה כמעט שאינה מורגשת; אדרבה, ניכרת עלייה קלה במספר המודעות בפברואר 2009. חברת כלל, יש לציין, אף היא בשליטת נוחי דנקנר.
בחינת מספר עמודי המודעות של כלל שפורסמו בעיתון "גלובס", על מוספיו השבועיים באותה תקופה (גרף מס' 6), מעלה כי עוד יותר מב"ידיעות אחרונות" וב"כלכליסט", ובשונה מ"הארץ" ו"דה-מרקר", שמר "גלובס" על מספר מודעות גבוה יחסית בחודשים הראשונים של 2009.
ל"ממון", מוסף הכלכלה היומי של "ידיעות אחרונות", ומאוחר יותר גם ל"כלכליסט" הסכם פרסום קבוע עם כלל. העמודים המציגים את נתוני הבורסה מלווים דרך קבע ברצועה צרה של מודעה לכלל ובמודעה נוספת, עבה יותר, בתחתית אחד העמודים. ב"כלכליסט" שיתוף הפעולה הקבוע בולט במיוחד – החל מהחודש השני לקיומו, כל אחד ואחד מהשערים של העיתון כולל פרסומת לכלל בתחתית העמוד (פרט למקרים יוצאים מגדר הרגיל, כגון גליון חג סוכות באוקטובר 2008). החל מנובמבר 2008 נוספה גם מודעה קטנה בשער האחורי של העיתון, בימים ב'–ה' (אגב, המודעה הראשונה בגיליון הראשון של "כלכליסט" היתה אף היא של חברת כלל). גם הדפים שבהם מופיעים נתוני הבורסה של "גלובס" מודפסים בחסות קבועה של כלל ומלווים מדי יום במודעה אחת לפחות מטעם החברה.
בכל מקרה, גם בלא חישוב שיתופי הפעולה הקבועים בין כלל לעיתונים הללו, בסוף 2008 ובחודשים הראשונים של 2009 התגלה פער ניכר לטובת "כלכליסט" ו"גלובס" לעומת "דה-מרקר" בכל הנוגע להיקף המודעות של כלל.
לעומת זאת, טענתו של מו"ל "הארץ" לחרם ייחודי מצד בנק הפועלים אינה תואמת את הנתונים העולים מהשוואת היקף המודעות של הבנק בעיתון זה לעומת היקף מודעות הבנק בעיתון "גלובס". מתוך השוואה כזו (גרף מס' 7) עולה כי אף ש"גלובס", כמו "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט", פותח פער ניכר ויוצא מגדר הרגיל על חשבון "הארץ"–"דה-מרקר" בדצמבר 2008, החודש שבסופו התפרסם ב"דה-מרקר" הטור הביקורתי מאוד של שטרקמן על דנקנר, מיד לאחר מכן, בראשית 2009, סבל "גלובס" מירידה משמעותית וממושכת במספר המודעות, וזאת אף שסיקורו את כהונת דנקנר לא היה ביקורתי במידה דומה לזה של "דה-מרקר".
למרות הירידה הדרמטית במספר מודעות הבנק בעיתון לאורך החודשים הראשונים של 2009, לא טען אליעזר פישמן, המחזיק בשליטה על "גלובס", כי הבנק הטיל חרם על עיתונו; ראוי להזכיר כי "גלובס" סיקר את העימות הקולני בין בנק ישראל לבנק הפועלים כשהוא נוטה לעמדת הפועלים יותר מאשר לזו של בנק ישראל.
זאת ועוד, השוואה של מספר המודעות מטעם סלקום ב"הארץ"–"דה מרקר" לעומת "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט" ולעומת "גלובס" (גרף מס' 8) מעלה כי בכל העיתונים ירד כמעט לאפס מספר המודעות של חברה זו בחודשים הראשונים של השנה, גם בעיתונים שאמורים היו לכאורה ליהנות מתקציבי הפרסום שנמנעו מ"הארץ" כתוצאה מהחרם שכביכול הוטל עליו (אמנם בעיתונים אלה הופיעו מודעות מטעם החברה בחודש ינואר 2009, בעוד שב"הארץ"-"דה מרקר" לא). יוצאי דופן מבין העיתונים הללו הם "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט", שראו בדצמבר 2008 עלייה של ממש בהיקף המודעות.
על הירידה המשמעותית בהיקף מודעות בנק הפועלים וסלקום בעיתונים "גלובס" ו"כלכליסט" מפצה היקף המודעות היציב מטעם חברת כלל. תמונת המצב, שבה "הארץ" סבל מירידה דרסטית של היקף מודעות בנק הפועלים, סלקום וכלל בסוף 2008 ובתחילת 2009, עולה בבירור מהשוואת חלוקת המודעות באחוזים לעיתונים השונים, לפי שלישונים, כפי שניתן לראות מטבלה מס' 1, המשווה את נתח המודעות של שלוש החברות יחדיו, כפי שהוא חולק בין העיתונים "הארץ"–"דה-מרקר" לעומת "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט" ולעומת "גלובס": מספר המודעות של חברות אלה ב"הארץ"–"דה-מרקר" בחמשת החודשים הראשונים של 2009 ירד בשיעור ניכר, מ-20% בקירוב מכלל המודעות של שלוש החברות בתקופה דומה שנה לפני כן ל-12% בקירוב.
בניכוי מאי 2009, מחזיק "הארץ"–"דה-מרקר" לאורך ארבעת החודשים הראשונים של שנת 2009 בפחות מ-6% מסך המודעות של שלוש החברות, שבריר מנתח המודעות שהיו מנת חלקו לאורך מרבית החודשים קודם לכן.
גם אם נוציא מהשוואה זו את המודעות שהתפרסמו ב"ידיעות אחרונות", ונשווה רק בין "הארץ"–"דה-מרקר", "גלובס" ו"כלכליסט", נגלה כי בחודשים האחרונים של 2008 ובתחילת 2009, בעוד ש"כלכליסט" שומר על שיעורים דומים לאלה שרשם בחודשים קודמים, ו"גלובס" אף רושם עלייה בנתח המודעות שמתפרסמות בו, האחוזים של "הארץ"–"דה-מרקר" מכלל המודעות של שלוש החברות צונחים בשיעור חד, עד כדי מחצית מהיקפם בחודשים קודמים ואף פחות מכך.
בבואנו לבחון את הנתונים שלעיל יש לקחת בחשבון כי ברבעון האחרון של 2008 החריף מאוד משבר האשראי העולמי, עובדה שבוודאי השפיעה על תקציבי הפרסום של כל החברות במשק, ולא רק על יחסי בנק הפועלים, סלקום וכלל עם עיתון "הארץ". בינואר 2009 יצא צה"ל למבצע "עופרת יצוקה", אירוע שבאופן טבעי הוריד עוד יותר את מספר המודעות בעיתונות המודפסת למשך זמן מה.
במצב זה, של שפל כללי בתקציבי הפרסום, נפגעו כל העיתונים מירידה בהיקף המודעות, אך הנפגע העיקרי, בכל הנוגע למודעות של החברות שצוינו לעיל, היה "הארץ"–"דה-מרקר". העיתון סבל יותר מאשר מתחריו מקיצוץ ניכר במספר המודעות הן של בנק הפועלים, הן של סלקום והן של כלל. "גלובס", יחד עם "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט", יצאו מהשוואה זו כשנתוני הפרסום אצלם עדיפים.
"גלובס" אמנם סבל מירידה במספר המודעות של בנק הפועלים וסלקום, אך רשם דווקא עלייה במספר המודעות של כלל. ב"ידיעות אחרונות" וב"כלכליסט" היקף המודעות של סלקום אמנם ירד במידה ניכרת, כמו בשאר העיתונים, אך היקף המודעות של כלל שמר על רמה גבוהה וזה של בנק הפועלים לא דעך במידה דומה לעיתונים אחרים. "כלכליסט", נזכיר, היה העיתון שנקט עמדה נוחה לבנק הפועלים בסיקור העימות שפרץ במרץ 2009 בין הפועלים לבנק ישראל.
מנהל באחת מחברות המדיה, שקיבל לידיו את נתוני המודעות של בנק הפועלים בעיתונים השונים, טוען כי בשל קהל המטרה השונה בין "הארץ" ו"דה-מרקר" ל"ידיעות אחרונות", ניתן היה לצפות דווקא לפערים גדולים יותר. "לפי הנתונים פה היחס דווקא מצוין לטובת 'הארץ'–'דה-מרקר'", הוא אומר. יחד עם זאת, ההשוואה הרלבנטית, לדבריו, היא בין "הארץ"–"דה-מרקר" ובין "גלובס". בהשוואה זו, נזכיר, הירידה במספר מודעות הפרסומות של בנק הפועלים בשני העיתונים כמעט זהה, אך השוואה בין סך המודעות של שלוש החברות בשני העיתונים מעלה פער ניכר, לטובת "גלובס".
לדברי אותו מנהל, אי-אפשר להסיק ממה נובע שפל המודעות ב"הארץ"–"דה-מרקר" ברבעון האחרון של 2008 ותחילת 2009. "לפעמים יש תקציבים קטנים ועושים פרסום לקהל הרחב, כי כל העיתונים ביחד לא מגיעים לקהל של 'ידיעות אחרונות'", הוא אומר, "אולי יש קמפיין בטלוויזיה שמחזקים אותו בעיתונות, ובכלל יכול להיות שבדלת האחורית החזירו להם מישראכרט, שמבחינת המודעות בא יחד עם אלה של בנק הפועלים. מהשוואה פשוטה של מספר המודעות אי-אפשר לדעת הכל".
תגובות
עמוס שוקן בחר שלא להתייחס לפניית "העין השביעית".
מדוברות בנק הפועלים נמסר כי הם אינם מעוניינים להגיב על יחסם עם עיתון "הארץ".
דוברות כלל לא העבירה תגובה.
מדוברות חברת סלקום נמסר: "חברת סלקום מפרסמת בכל אמצעי התקשורת, כפוף לשיקולי עלות-תועלת וללא שום העדפה שאינה עניינית לטובת אמצעי תקשורת זה או אחר. מתוקף מדיניות זו, זה שנים יש לחברת סלקום הסכם פרסום ושיתוף פעולה מסחרי עם עיתון 'הארץ'".
אורן פרסיקו הוא כתב "העין השביעית"
הכתבה "מי ביטל את המודעה שלי" היא חלק מסדרת המסות "עיתונות 2010", המתפרסמות באתר "העין השביעית" ובגיליון 48 של כתב-העת "פנים" של הסתדרות המורים, בעריכת רוביק רוזנטל