מחשבתם המקורית של דייוויד סיימון ואד ברנס, יוצרי "הסמויה" ("The Wire"), היתה להקדיש את העונה החמישית והאחרונה של סדרת המופת הטלוויזיונית לקהילה ההיספנית של העיר בולטימור. לאחר שהסחר בסמים קשים עמד במוקד העונה הראשונה, גוויעת מעמד הפועלים בשנייה, המנגנון הפוליטי העירוני בשלישית והמשבר המובנה של מערכת החינוך ברביעית, חשבו השניים כי ראוי לבדוק לעומק את הכניסה המסיבית של היספנים לעיר ואת השינויים החברתיים שהביאו עימם המהגרים ממרכז אמריקה.

שכן זאת יש לדעת, סדרת הדרמה "הסמויה", שבאופן רשמי עוסקת ביחידה אחת ממשטרת בולטימור ובמאבקה בפשע, עושה שימוש ביחידה המשטרתית כדי להציג בכל עונה ועונה פלח אחר בחברה הבולטימורית, ולבחון דרכו את יחסי הכוחות בין מרכיביה, את הדמיון והשוני ביניהם, ואת הדינמיקה בתוך כל אחד מהם.

אלא שלדברי סיימון, כדי להקדיש לנושא עונה שלמה, ברמת הדיוק והפירוט שאיפיינו את העונות הקודמות, היה עליו ועל ברנס ללמוד לעומק את הקהילה ההיספנית של בולטימור ולבצע תחקיר במשך למעלה משנה. אפילו ברשת כמו HBO, המפיקה את הסדרה, אין ליוצר טלוויזיוני המותרות לתחקר נושא זמן כה ממושך. משום כך, בין היתר, הוחלט להקדיש את העונה האחרונה לתקשורת, וביתר דיוק למערכת עיתון ה"סאן" של בולטימור, מערכת שבה בילה דייוויד סיימון תריסר שנים ככתב משטרה. סיפור שקיעתו של העיתון האמיתי משתקף בסיפור הטלוויזיוני של העיתון הבדוי.

השולחנות הריקים מבצבצים מכל עבר בסצינות "הסמויה" המתרחשות במערכת עיתון ה"סאן", ולאו דווקא מפני שכתבי העיתון מבלים את זמנם בשטח. "השלולית קטנה ומצטמצמת", אומר עורך הדסק העירוני לאחת הכתבות שלו בפרק האחרון של העונה, ובכל הפרקים שקודמים לו מתגלה המחיר שמשלם העיתון, ומשלמים קוראיו, בעקבות הצטמקותה. כשסיימון הצטרף ל"סאן" בשנת 1983, המערכת היתה עוד בצמיחה. בשיאה היא העסיקה 500 כתבים ועורכים. כיום עובדים בה כ-220, כשהגזירה האחרונה נחתה לפני שבועות מספר בלבד. "יש לעשות יותר עם פחות", דורש העורך הראשי של ה"סאן" מצוותו המידלדל. סיימון מראה לאורך כל העונה כי עם פחות ניתן לעשות רק פחות, ולא טיפה אחת יותר.

בפרופיל מקיף על סיימון ו"הסמויה", שהתפרסם ב"ניו-יורקר" לקראת שידור העונה החמישית, תיאר היוצר את יחסי הכוחות העומדים במבנה העומק של הסדרה במלים הבאות: "לקחנו את הרעיון הבסיסי של הטרגדיה היוונית, של אנשים שגורלם נחרץ, ובמקום האלים שעל האולימפוס, אדישים, מושחתים, אנוכיים, המשלחים ברקים ופוגעים בבני-אדם בתחת סתם כי בא להם, במקום שהחבר'ה האלה יכניסו לאדיפוס או אכילס, אלה המוסדות הפוסט-מודרניים [...] הם האלים האדישים".

ואכן, סיימון וברנס הרבו להציג בסדרה את הצדדים האכזריים של העולם הקפיטליסטי ואת המחיר האנושי שמוסדות ענק גובים מהאינדיבידואל, ובמקביל דאגו להדגיש את הכשלים המובנים בכל מנגנון ביורוקרטי גדול. ההחלטה להתמקד בעונה האחרונה באופן שבו פועלת מערכת עיתון מביאה לקדמת המסך בעיה מעט שונה. במקום לתאר בעיות של מערכות גדולות, מתוארות בעיותיה של מערכת שגודלה הולך ומצטמצם עד לרמה שבה היא כבר אינה מסוגלת לתפקד כראוי.

אם סיימון וברנס רצו להשקיע למעלה משנה בחקר הקהילה ההיספנית בעיר, כדי ששיקופה בסדרה יהיה אותנטי ככל האפשר, הרי שלכתבי העיתונות בימינו אין הפריבילגיה להשקיע למעלה משעות ספורות בהכנת כתבה. יתרה מזאת, הכתבות המוטלות על עיתונאים רבים כלל לא דורשות תחקיר מקיף מלכתחילה.

בעונה הנוכחית של "הסמויה" משרטטים סיימון וברנס תמונה עגומה של מערכת עיתון, אשר תהיה מוכרת כמעט לכל עיתונאי בעולם: עיתונאים ותיקים, שכבר הספיקו ללמוד דבר או שניים על תחום סיקורם, מוצאים בכוח לפנסיה ומוחלפים בצעירים חסרי ניסיון; שליחים בחו"ל מוחזרים ארצה; עורכים ראשיים מעדיפים פסבדו-חדשות סנסציוניות על חשבון סיקור עקבי ומעמיק; ומנטליות הדורשת זכייה בפרסים יוקרתיים מחליפה את זו המבקשת מהכתבים את מה שסיימון עצמו רואה כעבודה העיתונאית האמיתית – להביא בפני הקורא תמונה מורכבת של בני-אדם והעולם שבו הם חיים.

ארבע העונות הראשונות הציגו ארבעה אספקטים של "שקיעת האימפריה האמריקאית", כפי שסיימון נוהג לומר. העונה החמישית מציגה את האופן שבו התהליכים המביאים לשקיעת האימפריה חודרים למערכת שאמורה היתה להתריע מפני הדעיכה, ומפוררים אותה מבפנים.

הפשע, השחיתות הפוליטית, הרס מערכת החינוך ושקיעת מעמד הפועלים, כל אלה התרחשו לא רק בעונות הקודמות של "הסמויה", אלא גם בבולטימור האמיתית, אך כמעט לא מצאו את דרכם לעיתונים המקומיים. בעונה החמישית, התהליכים שהביאו לתופעות הללו מחסלים גם את מקצוע העיתונות.

הכוונה היא לא רק לכך שמספר העמודים בעיתון מצטמצם, שצלם העיתון שותל בובות חרוכות בתצלומי שריפות שהוא מעביר למערכת, שכתב העיתון בודה מלבו ציטוטים וידיעות שלמות, שהמשטרה משתמשת בתקשורת לצרכיה (במקרה של העונה החמישית, שוטר בודד משתמש בתקשורת לצרכיו), או שסולם העדיפויות נקבע לפי היכולת לגרוף פרסים ולא מתוך רצון כן להביא את הסיפור לציבור. כשסיימון מדבר על חיסול העיתונות, הוא מתכוון לכך שעצם העבודה העיתונאית נעלמת. "העיתון פיספס את כל הסיפורים החשובים בעיר", הסביר סיימון במאמר שפירסם לאחר שהעונה החמישית הגיעה לסיומה. מזל שלרשות העיתונאים עומד סיימון, כדי שלא יפספסו חלילה את הסיפור של עצמם.

"הסמויה", העונה החמישית. החל מהערב, בערוץ אקסטרה-הוט

לקריאה נוספת

* פרופיל מקיף של דייוויד סיימון ו"הסמויה" ב"ניו-יורקר"

* ראיון עם סיימון ב"סלייט" לקראת עליית העונה האחרונה

* כתבה ב"Colombia Journalism Review" על מאבקיו של סיימון העיתונאי עם עורכיו והאופן שבו הם חדרו לעלילת העונה החמישית

* מאמר שסיימון כתב על משבר העיתונות המודפסת ב"וושינגטון פוסט"

* תגובתו של ג'ק שייפר, מבקר התקשורת של "סלייט", למאמר של סיימון מה"וושינגטון פוסט"

* מאמר שסיימון כתב בתגובה לביקורות שהעבירו עיתונאים רבים על האופן שבו הוצגו בסדרה (זהירות: המאמר מכיל ספוילרים)

* שיחה של סיימון עם תלמידי עיתונות על העונה החמישית של הסדרה (זהירות: השיחה מכילה ספוילרים)

* תקציר כל הפרקים מכל העונות, באתר HBO

* מכתב פרידה של דייוויד סיימון לצופים, עם סיום הסדרה